50:5נ׳:ה׳
1 א

אשר כריתי לי. כִּפְשׁוּטוֹ כְּמוֹ כִּי יִכְרֶה אִישׁ. וּמִדְרָשׁוֹ עוֹד מִתְיַשֵּׁב עַל הַלָּשׁוֹן, כְּמוֹ אֲשֶׁר קָנִיתִי, אָרַ"עֲ כְּשֶׁהָלַכְתִי לִכְרַכֵּי הַיָּם הָיוּ קוֹרִין לִמְכִירָה כִּירָה, וְעוֹד מִדְרָשׁוֹ לְשׁוֹן כְּרִי דָגוּר, שֶׁנָּטַל יַעֲקֹב כָּל כֶּסֶף וְזָהָב שֶׁהֵבִיא מִבֵּית לָבָן וְעָשָׂה אוֹתוֹ כְּרִי וְאָמַר לְעֵשָׂו טֹל זֶה בִּשְׁבִיל חֶלְקְךָ בַּמְּעָרָה:

אשר כריתי לי means according to its plain sense “[the grave] which I have digged” just as (Exodus 21:33) “If a man shall dig (יכרה)”. There is a Midrashic explanation (Sotah 13a) which fits in with a meaning of the word כריתי, viz., אשר כריתי means אשר קניתי “which I have bought”. For R. Akiba said, “when I went to the coast-towns I heard them use for what we term מכירה “trading” the term כירה (Rosh Hashanah 26a). Another Midrashic explanation takes כריתי to be connected with כרי a piled up heap of grain, for Jacob had taken all the silver and gold which he had brought from the house of Laban and made a pile of it and said to Esau, “Take this for your share in the cave” (Midrash Tanchuma, Vayechi 6).