49:10מ״ט:י׳
1 א

לא יסור שבט מיהודה. מִדָּוִד וָאֵילָךְ, אֵלּוּ רָאשֵׁי גָּלֻיּוֹת שֶׁבְּבָבֶל, שֶׁרוֹדִים אֶת הָעָם בַּשֵּׁבֶט שֶׁמְּמֻנִּים עַל פִּי הַמַּלְכוּת (בראשית רבה):

לא יסור שבט מיהודה THE SCEPTRE SHALL NOT DEPART FROM JUDAH — Even after the house of David ceases to reign. For this refers to the Chiefs of the Exile in Babylon who ruled over the people with the rod (שבט) having been appointed by the government (Sanhedrin 5a; Horayot 11b).

2 ב

ומחקק מבין רגליו. הַתַּלְמִידִים, אֵלּוּ נְשִׂיאֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל:

ומחוקק מבין רגליו AND THE LAWGIVER FROM BETWEEN HIS FEET — This refers to the scholars of the Torah: the Princes of the Land of Israel (as Hillel and his descendants who were Heads of Schools only and had no political power) (Sanhedrin 5a; Horayot 11b).

3 ג

עד כי יבא שילה. מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ שֶׁהַמְּלוּכָה שֶׁלּוֹ, וְכֵן תִּרְגְּמוֹ אֻנְקְלוֹס. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה שִׁילוֹ – שַׁי לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר, יֹבִילוּ שַׁי לַמּוֹרָא (תהילים ע"ו):

עד כי יבא שילה means until the King Messiah will come, whose will be the kingdom (Genesis Rabbah 99:8). Thus too does Onkelos render it. A Midrashic interpretation is: שילה is the same as שי לו, a present unto him, as it is said, (Psalms 76:12) “Let them bring (שי) presents unto him that is to be feared.”

4 ד

ולו יקהת עמים. אֲסֵפַת הָעַמִּים, שֶׁהַיּוֹ"ד עִקָּר הִיא בַּיְסוֹד, כְּמוֹ יִפְעָתֶךָ (יחזקאל כ"ח), וּפְעָמִים שֶׁנּוֹפֶלֶת מִמֶּנּוּ, וְכַמָּה אוֹתִיּוֹת מְשַׁמְּשׁוֹת בְּלָשׁוֹן זֶה, וְהֵם נִקְרָאִים עִקָּר נוֹפֵל; כְּגוֹן נוּ"ן שֶׁל נוֹגֵף וְשֶׁל נוֹשֵׁךְ, וְאָלֶ"ף שֶׁבִּוְאַחֲוָתִי בְּאָזְנֵיכֶם (איוב י"ג), וְשֶׁבְּאִבְחַת חָרֶב (יחזקאל כ"א), וְאָסוּךְ שָׁמֶן (מלכים ב ד'), אַף זֶה יִקְּהַת עַמִּים אֲסֵפַת עַמִּים, שֶׁנֶּאֱמַר אֵלָיו גּוֹיִם יִדְרֹשׁוּ (ישעיהו י"א). וְדוֹמֶה לוֹ עַיִן תִּלְעַג לְאָב וְתָבֻז לִיקְּהַת אֵם (משלי ל'), לְקִבּוּץ קְמָטִים שֶׁבְּפָנֶיהָ מִפְּנֵי זִקְנָתָהּ; וּבַתַּלְמוּד דְּיָתְבֵי וּמַקְהוּ אַקְהָתָא בְּשׁוּקֵי דִּנְהַרְדְּעָא בְּמַסֶּכֶת יְבָמוֹת; וְיָכוֹל הָיָה לוֹמַר, קְהִיַּת עַמִּים:

ולו יקהת עמים means AND UNTO HIM [SHALL BE] AN ASSEMBLAGE OF PEOPLES. יקהת is a noun from the root יקה and is not a verbal form although it has the appearance of one, for the י is one of the root-letters as it is in the word יפעתך (Ezekiel 21:20) “thy brightness” from root יפע, only that it is sometimes omitted. There are many root-letters that are subject to this rule and are known as עיקר נופל (root-letters that may be omitted) as, for example, the נ of נוגף and of נושך and the א of אחותי in (Job 13:17) ואחותי באזניכם (where the root is חוה) “and let my declaration be in your ears”, and the אבחת of א in the phrase (Ezekiel 21:20) אבחת חרב “the point of the sword”, or the א in אסוך in the phrase (2 Kings 4:2) (אסוך שמן) (root סוך) “a pot of oil”. So, too, here, ויקהת a noun (from a root יָקַה to assemble, as שמחה the construct of which is שמחת from שמח) — an assembly of nations. And so it is actually said with reference to the Messiah, (Isaiah 11:10) “Unto him shall the nations seek”. Of similar meaning is the word יקהת in (Proverbs 30:17) “the eye that mocketh at his father, and despiseth ליקהת אם i.e. despiseth “the gathering of wrinkles in the mother’s face” (due to old age). In the Talmud we find a similar meaning of the root .יקה: “they sat and gathered assemblies (ומקהו אקהתא) in the streets of Nehardea” (Tr. Yevamot 110b). It could have also said קהיית instead of יקהת.