47:19מ״ז:י״ט
1 א

ותן זרע. לִזְרֹעַ הָאֲדָמָה; וְאַף עַל פִּי שֶׁאָמַר יוֹסֵף וְעוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים אֲשֶׁר אֵין חָרִישׁ וְקָצִיר, מִכֵּיוָן שֶׁבָּא יַעֲקֹב לְמִצְרַיִם בָּאָה בְרָכָה לְרַגְלָיו וְהִתְחִיל לִזְרֹעַ, וְכָלָה הָרָעָב, וְכֵן שָׁנִינוּ בְּתוֹסֶפְתָּא דְּסוֹטָה:

ותן זרע GIVE US SEED — to sow in the ground. Although Joseph had said (Genesis 45:6) “And there are yet five years when there will be no plowing and sowing”, as soon as Jacob came to Egypt a blessing came with his arrival: they began to sow and the famine came to an end. Thus do we read in the Tosefta of Sotah (Tosefta Sotah 10:3).

2 ב

לא תשם. לֹא תְהֵא שְׁמָמָה; לָא תְבוּר – לְשׁוֹן שְׂדֵה בּוּר, שֶׁאֵינוֹ חָרוּשׁ:

לא תשם means it shall not be desolate. The Targum renders it by לא תבור shall not be uncultivated, which has the same meaning as (Mishnah Peah 2:1) שדה בור an uncultivated field — one which is not ploughed.