41:26מ״א:כ״ו
1 א

שבע שנים ושבע שנים. כֻּלָּן אֵינָן אֶלָּא שֶׁבַע, וַאֲשֶׁר נִשְׁנָה הַחֲלוֹם פַּעֲמַיִם, לְפִי שֶׁהַדָּבָר מְזֻמָּן כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ לוֹ בַּסּוֹף ועל השנות החלום וגו' בְּשֶׁבַע שָׁנִים הַטּוֹבוֹת נֶאֱמַר הגיד לפרעה לְפִי שֶׁהָיָה סָמוּךְ וּבְשֶׁבַע שְׁנֵי רָעָב נֶאֱמַר הראה את פרעה, לְפִי שֶׁהָיָה הַדָּבָר מֻפְלָג וְרָחוֹק, נוֹפֵל בּוֹ לְשׁוֹן מַרְאֶה:

שבע שנים ושבע שנים SEVEN YEARS AND SEVEN YEARS —all together they are only seven years (not fourteen); and the reason why the dream was repeated is because the thing is ready to happen as he expressly stated to him afterwards (v. 32) “And for that the dream was doubled etc.” With reference to the seven good years it says (v. 25) “[What He is about to do] God hath declared unto Pharaoh”, because it (that period) was close at hand; whilst in the case of the seven years of famine it states (v. 28) “He hath shown unto Pharaoh” — because this thing was distant and far off (as regards time) the proper word to use in reference to it is “showing”.