24:21כ״ד:כ״א
1 א

משתאה. לְשׁוֹן שְׁאִיָּה, כְּמוֹ שָׁאוּ עָרִים, תִּשָּׁאֶה שְׁמָמָה (שם ו'):

משתאה WAS WONDERING — The word really has the idea of being waste and desolate, as (Isaiah 6:11) “Until cities be waste (שאו) and the land become utterly desolate תשאה.

2 ב

משתאה. מִשְׁתּוֹמֵם וּמִתְבַּהַל עַל שֶׁרָאָה דְבָרוֹ קָרוֹב לְהַצְלִיחַ, אֲבָל אֵינוֹ יוֹדֵעַ אִם מִמִּשְׁפַּחַת אַבְרָהָם הִיא אִם לָאו. וְאַל תִּתְמַהּ בַּת' שֶׁל מִשְׁתָּאֵה, שֶׁאֵין לְךָ תֵּבָה שֶׁתְּחִלַּת יְסוֹדָהּ שִׁי"ן וּמְדַבֶּרֶת בִּלְשׁוֹן מִתְפַּעֵל שֶׁאֵין תָּי"ו מַפְרִידָה בֵּין שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת שֶׁל עִקָּר הַיְסוֹד כְּגוֹן מִשְׁתָּאֵה, מִשְׁתּוֹלֵל מִגִּזְרַת שׁוֹלָל, וַיִּשְׁתּוֹמֵם מִגִּזְרַת שְׁמָמָה, וְיִשְׁתַּמֵּר חֻקּוֹת עָמְרִי (מיכה ו') מִגִּזְרַת וַיִּשְׁמֹר, אַף כָּאן מִשְׁתָּאֵה מִגִּזְרַת תִּשָּׁאֶה, וּכְשֵׁם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא לְשׁוֹן מְשׁוֹמֵם בְּאָדָם נִבְהָל וְנֶאֱלָם וּבַעַל מַחֲשָׁבוֹת, כְּמוֹ עַל יוֹמוֹ נָשַׁמּוּ אַחֲרֹנִים (איוב י"ח), שֹׁמּוּ שָׁמַיִם (ירמיהו ב'), אֶשְׁתּוֹמַם כְּשָׁעָה חֲדָא (דניאל ד'), כָּךְ תְּפָרֵשׁ לְשׁוֹן שְׁאִיָּה בְּאָדָם בָּהוּל וּבַעַל מַחֲשָׁבוֹת (וְאֻנְקְלוֹס תִּרְגֵּם לְשׁוֹן שְׁהִיָּה, וְגַבְרָא שָׁהֵי, שׁוֹהֵא וְעוֹמֵד בְּמָקוֹם אֶחָד לִרְאוֹת הַהִצְלִיחַ ה' דַּרְכּוֹ; וְאֵין לְתַרְגֵּם שָׁתֵי, שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ לְשׁוֹן שְׁתִיָּה, שֶׁאֵין אָלֶף נוֹפֶלֶת בִּלְשׁוֹן שְׁתִיָּה):

משתאה means he was astonished and perplexed, because he saw that what he had said was nearly successful only that he did not know whether she belonged to Abraham’s family or not. Do not be puzzled by the ת in the word משתאה for you will find no word (verb) whose first root letter is ש where, when it is used in the Hithpael, the ת of the Hithpael-prefix does not come between the first two letters of the root, as e.g. משתאה (here) and (Isaiah 59:15) משתולל of the same root as שולל, and (Isaiah 59:16) וישתומם of the same root as שממה and (Micha 6:16) “For the statutes of Omri are kept (וישתמר )” from the same root as וישמר —so, also, here משתאה is of the same root as תשאה. Now, just as you find the expression שמם (which really means waste and desolate) applied to a person who is perplexed and speechless (with amazement) and sunk in deep thought (about what is happening) — e. g., (Job 18:20) “They that come after shall be astonished (נשמו) at his day”, and (Jeremiah 2:12) “Be astonished (שומו) ye heavens”, and (Daniel 4:16) “He was appalled אשתומם for a time” — so too you may explain the expression שאה (which also really means waste and desolate) in all its verbal or noun forms as referring to a person who is perplexed and sunk deep in thought. Onkelos translates it in the sense of lingering — “the man lingered” — i. e. he wailed, standing on one spot, to see “whether God had made his journey prosperous”. But one should not read in the Targum שתי in place of שהי, as the Targum of משתאה, (as evidently some versions of the Targum read), for the word משתאה certainly does not mean drinking, for א has no place in the Hebrew words which mean drinking root (שתה).

3 ג

משתאה לה. מִשְׁתּוֹמֵם עָלֶיהָ, כְּמוֹ אִמְרִי לִי אָחִי הוּא (בראשית כ׳:י״ג) וּכְמוֹ וַיִּשְׁאֲלוּ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם לְאִשְׁתּוֹ (שם כ"ו):

משתאה לה means he was wondering about her, just as the ל has the meaning “about” in (20:13) “Say of me (לי), he is my brother”, and (26:7) “And the men of the place asked about his wife.