19:24י״ט:כ״ד
1 א

וה' המטיר. כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר וַה' – הוּא וּבֵית דִּינוֹ:

וה' המטיר AND THE LORD CAUSED TO RAIN — Wherever it is said 'וה “And the Lord”, it means He and His Celestial Court (Genesis Rabbah 51:2).

2 ב

המטיר על סדום. בַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וּכְמוֹ הַשַּׁחַר עָלָה, שָׁעָה שֶׁהַלְּבָנָה עוֹמֶדֶת בָּרָקִיעַ עִם הַחַמָּה, לְפִי שֶׁהָיוּ מֵהֶם עוֹבְדִין לַחַמָּה וּמֵהֶם לַלְּבָנָה, אָמַר הַקָּבָּ"ה אִם אֶפָּרַע מֵהֶם בַּיּוֹם, יִהְיוּ עוֹבְדֵי לְבָנָה אוֹמְרִים אִלּוּ הָיָה בַלַּיְלָה, כְּשֶׁהַלְּבָנָה מוֹשֶׁלֶת, לֹא הָיִינוּ חֲרֵבִין, וְאִם אֶפָּרַע מֵהֶם בַּלַּיְלָה, יִהְיוּ עוֹבְדֵי הַחַמָּה אוֹמְרִים אִלּוּ הָיָה בַּיּוֹם, כְּשֶׁהַחַמָּה מוֹשֶׁלֶת, לֹא הָיִינוּ חֲרֵבִין; לְכָךְ כְּתִיב וּכְמוֹ הַשַּׁחַר עָלָה, וְנִפְרַע מֵהֶם בְּשָׁעָה שֶׁהַחַמָּה וְהַלְּבָנָה מוֹשְׁלוֹת:

המטיר על סדום HE CAUSED IT TO RAIN ON SODOM — When the morning broke), as it is said, (v. 15) “And when the morning dawned”, i. e. the time when the moon is in the sky together with the sun. As some of them worshipped the sun and others the moon, the Holy One, blessed be He, said, “If I punish them by day, the moon-worshippers may say, “If it had taken place at night when the moon rules we would not have been destroyed.” And if I punish them by night the sun-worshippers may say, “If it had taken place at day time when the sun rules we would not have been destroyed.” For this reason it is written, “And when the morning dawned” — He punished them at that time when both moon and sun are ruling (Genesis Rabbah 50:12).

3 ג

המטיר גפרית ואש. בַּתְּחִלָּה מָטָר, וְנַעֲשָׂה גָּפְרִית וָאֵשׁ:

המטיר גפרית ואש HE RAINED BRIMSTONE AND FIRE — At first it was rain (מטר) to see whether they would repent and this was then turned into brimstone and fire (Midrash Tanchuma, Beshalach 15).

4 ד

מאת ה'. דֶּרֶךְ הַמִּקְרָאוֹת לְדַבֵּר כֵּן, כְּמוֹ נְשֵׁי לֶמֶךְ, וְלֹא אָמַר נָשַׁי; וְכֵן אָמַר דָּוִד קְחוּ עִמָּכֶם אֶת עַבְדֵי אֲדֹנֵיכֶם (מלכים א א'), וְלֹא אָמַר מֵעֲבָדַי; וְכֵן אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אָמַר בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ, וְלֹא אָמַר בִּשְׁמִי; אַף כָּאן אָמַר, מֵאֵת ה' וְלֹא אָמַר מֵאִתִּי:

'מאת ה FROM THE LORD — This is the Scriptural way of speaking (the Lord rained … from the Lord); e. g., (4:23) “Ye wives of Lamech” and he did not say “my wives”. Thus, too, did David say, (1 Kings 1:33) “Take with you the servants of your lord” and he did not say, “my servants” and so, too, did Ahasuerus say, (Ester 8:8) “in the king’s name” and did not say, “in my name”. So, also, here: “From the Lord” and He did not say, “from Him” (Genesis Rabbah 51:2).

5 ה

מן השמים. הוּא שֶׁאָמַר הַכָּתוּב כִּי בָם יָדִין עַמִּים וְגוֹ' (איוב ל"ו), כְּשֶׁבָּא לְיַסֵּר הֵבְּרִיוֹת מֵבִיא עֲלֵיהֶם אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם, כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה לִסְדוֹם, וּכְשֶׁבָּא לְהוֹרִיד הַמָּן מִן הַשָּׁמַיִם הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם (שמות ט"ז):

מן השמים FROM HEAVEN — The text (Job 36:31) refers to this: “For by them (the heavens; see the preceding verses) He judges the peoples etc.” When God is about to punish mankind He brings upon them fire from heaven, just as He did to Sodom (cf. 5:32 of the same chapter); and when he caused the Manna to fall it was also from heaven (cf. the second half of 5:31) as it is said, (Exodus 16:4) “Behold I will rain bread from heaven for you” (Midrash Tanchuma, Vayera 10).