19:2י״ט:ב׳
1 א

הנה נא אדני. הִנֵּה נָא אַתֶּם אֲדוֹנִים לִי אַחַר שֶׁעֲבַרְתֶּם עָלַי. דָּבָר אַחֵר הִנֵּה נָא צְרִיכִים אַתֶּם לָתֵת לֵב עַל הָרְשָׁעִים הַלָּלוּ שֶׁלֹּא יַכִּירוּ בָכֶם וְזוֹ הִיא עֵצָה נְכוֹנָה:

רנה נא אדני BEHOLD NOW, MY LORDS — Behold now you are my lords since you have passed by me. Another explanation is: Behold now you should be careful with respect to these wicked people that they should not observe you, and, therefore this is the good advice that I give you, viz.:

2 ב

סורו נא. עַקְּמוּ אֶת הַדֶּרֶךְ לְבֵיתִי דֶרֶךְ עֲקַלָּתוֹן שֶׁלֹּא יַכִּירוּ שֶׁאַתֶּם נִכְנָסִין שָׁם, לְכָךְ נֶאֱמַר סוּרוּ (בראשית רבה):

סורו נא—take a circuitous route to my house — a round-about way, that people should not notice you entering it. For this reason he said: סורו turn aside (Genesis Rabbah 50:4).

3 ג

ולינו ורחצו רגליכם. וְכִי דַרְכָּן שֶׁל בְּנֵי אָדָם לָלוּן תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ רוֹחֵץ? וְעוֹד, שֶׁהֲרֵי אַבְרָהָם אָמַר לָהֶם תְּחִלָּה רַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם? אֶלָּא כָּךְ אָמַר לוֹט, אִם כְּשֶׁיָּבֹאוּ אַנְשֵׁי סְדוֹם וְיִרְאוּ שֶׁכְּבָר רַחֲצוּ רַגְלֵיהֶם יַעֲלִילוּ עָלַי וְיֹאמְרוּ כְּבָר עָבְרוּ שְׁנֵי יָמִים אוֹ שְׁלֹשָׁה שֶׁבָּאוּ לְבֵיתְךָ וְלֹא הוֹדַעְתָּנוּ, לְפִיכָךְ אָמַר, מוּטָב שֶׁיִתְעַכְּבוּ כָּאן בַּאֲבַק רַגְלֵיהֶם שֶׁיִּהְיוּ נִרְאִין כְּמוֹ שֶׁבָּאוּ עַכְשָׁו; לְפִיכָךְ אָמַר לִינוּ תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ רַחֲצוּ:

ולינו ורחצו רגליכם AND LODGE OVER NIGHT AND LAVE YOUR FEET — Is it then customary for people first to tarry all night and then to wash? Furthermore, Abraham began by saying to them, “Wash your feet”! —But this is what Lot thought: If when the men of Sodom come they see that they have already washed their feet, they will make a charge against me saying, “Two or three days have already elapsed since these come to your house and you did not report it to us” — consequently he said: it is better that they should stay here with the dust on their feet so that they would seem to have just arrived. On this account he first said to them, “Lodge over night”, and afterwards “Wash [your feet]” (Genesis Rabbah 50:4).

4 ד

ויאמרו לא. וּלְאַבְרָהָם אָמְרוּ כֵּן תַּעֲשֶׂה, מִכָּאן שֶׁמְּסָרְבִין לְקָטָן וְאֵין מְסָרְבִין לְגָדוֹל (בראשית רבה):

ויאמרו לא AND THEY SAID, NAY — But to Abraham they had said, “So do [as thou hast said]”! Hence we may infer that one may readily decline an invitation from an inferior but one should not so readily decline an invitation from a superior (Genesis Rabbah 50:4).

5 ה

כי ברחוב נלין. הֲרֵי כִּי מְשַׁמֵּשׁ בִּלְשׁוֹן אֶלָּא, שֶׁאָמְרוּ לֹא נָסוּר אֶל בֵּיתְךָ אֶלָּא בִּרְחוֹבָהּ שֶׁל עִיר נָלִין:

כי ברחוב נלין BUT WE WILL ABIDE IN THE STREET — Here כי is used in the sense of but; they said: We will not turn aside into your house but we will abide in the street of the city all night.