11:6י״א:ו׳
1 א

הן עם אחד. כָּל טוֹבָה זוֹ יֵשׁ עִמָּהֶן, שֶׁעַם אֶחָד הֵם, וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּן וְדָבָר זֶה הֵחֵלּוּ לַעֲשׂוֹת:

הן עם אחד BEHOLD, THEY ARE ONE PEOPLE — They possess all the advantage of being one people and of having one language common to all of them, and this is what they begin to do!

2 ב

החלם. כְּמוֹ אָמְרָם, עֲשׂוֹתָם – לְהַתְחִיל הֵם לַעֲשׂוֹת:

החלם is infinitive, like אמרם “their speaking”. עשותם “their doing” (i.e. “they speak”, “they do”) — so here: “they begin to do”) (Genesis Rabbah 38:9).

3 ג

לא יבצר מהם וגו' לעשות. בִּתְמִיהָ. יִבָּצֵר לְשׁוֹן מְנִיעָה, כְתַרְגּוּמוֹ; וְדוֹמֶה לוֹ יִבְצֹר רוּחַ נְגִידִים (תה' ע"ו):

לא יבצר מהם וגו' לעשות This is a question (although the ה which introduces an interrogative sentence is absent): SHALL THEY NOT BE RESTRAINED FROM DOING WHAT THEY IMAGINE TO DO? The word יבצר means “restraining”, as the Targum understands it; a similar instance is, (Psalms 76:13) “He restrains (יבצור) the spirit of princes”.