3:14ג׳:י״ד
1 א

אהיה אשר אהיה. אֶהְיֶה עִמָּם בְּצָרָה זוֹ אֲשֶׁר אֶהְיֶה עִמָּם בְּשִׁעְבּוּד שְׁאָר מַלְכֻיּוֹת. אָמַר לְפָנָיו, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מָה אֲנִי מַזְכִּיר לָהֶם צָרָה אַחֶרֶת? דַּיָּם בְּצָרָה זוֹ, אָמַר לוֹ יָפֶה אָמַרְתָּ, כה תאמר וגו' (ברכות ט'):

אהיה אשר אהיה I AM THAT I AM — I will be with them in this sorrow — I Who I will be with them in the subjection they will suffer at the hands of other kingdoms (Berakhot 9b). Whereupon Moses said to him: Lord of the Universe! Why should I mention to them other sorrows: they have enough with this sorrow! God replied to him: You have spoken rightly — כה תאמר THUS SHALT THOU SAY etc.… Ehyeh, “I am” — without the addition of אשר אהיה which has reference to future sorrows — has sent me unto you”.