מחץ מתנים קמיו. מְחַץ קָמָיו מַכַּת מָתְנַיִם, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים ס"ט) "וּמָתְנֵיהֶם תָּמִיד הַמְעַד", וְעַל הַמְּעוֹרְרִין עַל הַכְּהֻנָּה אָמַר כֵּן. דָּ"אַ — רָאָה שֶׁעֲתִידִין חַשְׁמוֹנַאי וּבָנָיו לְהִלָּחֵם עִם הַיְּוָנִים וְהִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם, לְפִי שֶׁהָיוּ מוּעָטִים — י"ב בְּנֵי חַשְׁמוֹנַאי וְאֶלְעָזָר — כְּנֶגֶד כַּמָּה רְבָבוֹת, לְכָךְ נֶאֱמַר ברך ה' חילו ופעל ידיו תרצה (בראשית רבה צ"ט): מחץ מתנים קמיו means, smite those who rise up against him with a smiting of the loins, similar to the idea that is expressed, (Psalms 69:24) “Make their loins continually to totter”. It was about those who contested the High priesthood that he spake thus. — Another explanation: He foresaw that Hasmon and his sons would in future war with the Greeks, and he therefore prayed for them, because they were few in number, viz., the twelve sons of Hasmon and Eleazar against several myriads of the enemy. On this account he prayed ברך ה׳ חילו ופעל ידיו תרצה BLESS, O LORD, HIS ARMY AND ACCEPT FAVOURABLY THE WORK OF HIS HANDS (cf. Genesis Rabbah 99:2; Midrash Tanchuma, Vayechi 14).
ומשנאיו מן יקומון. מְחַץ קָמָיו וּמְשַׂנְאָיו מִהְיוֹת לָהֶם תְּקוּמָה: ומשנאיו מן יקומון (The first word is, like קמיו, the object of the verb מחץ) — i.e. smite those who rise up against him and those who hate him (משנאיו), that they shall have no recovery.