1
בבקר תאמר מי יתן ערב. וְיִהְיֶה הָעֶרֶב שֶׁל אֶמֶשׁ: בבקר תאמר מי יתן ערב IN THE MORNING THOU SHALT SAY, WOULD IT WERE EVEN! — i.e. would that it were again yesterday evening,
2
ובערב תאמר מי יתן בקר. שֶׁל שַׁחֲרִית, שֶׁהַצָּרוֹת מִתְחַזְּקוֹת תָּמִיד וְכָל שָׁעָה מְרֻבָּה קִלְלָתָהּ מִשֶּׁלְּפָנֶיהָ (עי' סוטה מ"ט): ובערב תאמר מי יתן בקר AND AT EVEN THOU SHALT SAY, WOULD IT WERE MORNING! — i.e. the morning of today, because the misery will constantly grow more severe, and the curse of each hour will be greater than that of the preceding (cf. Sotah 49a).