1
מוצא שפתיך תשמר. לִתֵּן עֲשֵׂה עַל לֹא תַעֲשֶׂה (שם ו'): מוצא שפתיך תשמר THAT WHICH HATH GONE OUT OF THY LIPS THOU SHALT KEEP — This is intended to add a positive command to the prohibition of delaying one’s vows (mentioned in the previous verse) (Rosh Hashanah 6a).