ויהי כאשר תמו וגו' וידבר ה' אלי וגו'. אֲבָל מִשִּׁלּוּחַ הַמְרַגְּלִים עַד כָּאן לֹא נֶאֱמַר בְּפָרָשָׁה זוֹ וַיְדַבֵּר אֶלָּא וַיֹּאמֶר, לְלַמֶּדְךָ שֶׁכָּל ל"ח שָׁנָה שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל נְזוּפִים, לֹא נִתְיַחֵד עִמּוֹ הַדִּבּוּר בִּלְשׁוֹן חִבָּה, פָּנִים אֶל פָּנִים וְיִשּׁוּב הַדַּעַת – לְלַמֶּדְךָ שֶׁאֵין הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה עַל הַנְּבִיאִים אֶלָּא בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל (מכילתא שמות י"ב): ויהי כאשר תמו וגו׳ וידבר ה' אלי וגו׳ SO IT CAME TO PASS WHEN [ALL THE MEN OF WAR] HAD COME TO AN END … THAT THE LORD SPOKE TO ME etc. — But from when the spies were sent forth until now, the word וידבר is not mentioned in this section, but ויאמר, to teach you that during these entire thirty eight years during which the Israelites were lying under God’s censure, the Divine speech was not directed towards him in an expression of affection, face to face, and with tranquility of mind — to teach you that the Shechinah rests upon the prophets only for Israel’s sake (Sifra, Vayikra Dibbura d'Nedavah, Chapter 2 13; Mekhilta d'Rabbi Yishmael 12:5; cf. Rashi on Leviticus 1:1 towards end).
אנשי המלחמה. מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה הַיּוֹצְאִים בַּצָּבָא: אנשי המלחמה THE MEN OF WAR — men from twenty years old and upwards, who went to war (cf. Numbers 14:29 and Rashi thereon).