אלה תולדות יעקב - ישכילו ויבינו אוהבי שכל מה שלימדונו רבותינו, כי אין מקרא יוצא מידי פשוטו. אף כי עיקרה של תורה באה ללמדנו ולהודיענו ברמיזת הפשט וההגדות וההלכות והדינין ועל ידי אריכות הלשון ועל ידי שלושים ושתים מידות של ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי וע"י שלש עשרה מידות של ר' ישמעאל והראשונים מתוך חסידותם נתעסקו לנטות אחרי הדרשות שהן עיקר ומתוך כך לא הורגלו בעומק פשוטו של מקרא. ולפי שאמרו חכמים: אל תרבו בניכם בהגיון. וגם אמרו: העוסק במקרא מדה ואינה מדה, העוסק בתלמוד אין לך מדה גדולה מזו ומתוך כך לא הורגלו כל כך בפשוטן של מקראות וכדאמרינן במסכת שבת: הוינא בר תמני סרי שנין וגרסינן כולה תלמודא ולא הוה ידענא דאין מקרא יוצא מידי פשוטו. וגם רבינו שלמה אבי אמי מאיר עיני גולה שפירש תורה נביאים וכתובים, נתן לב לפרש פשוטו של מקרא. ואף אני שמואל ב"ר מאיר חתנו זצ"ל נתווכחתי עמו ולפניו והודה לי שאילו היה לו פנאי, היה צריך לעשות פירושים אחרים לפי הפשטות המתחדשים בכל יום. ועתה יראו המשכילים מה שפירשו הראשונים. (1) THIS, THEN, IS THE LINE OF YA'AKOV. Intelligent people should discern and understand what our Rabbis taught us, that Scripture never forsakes its plain sense. Even though, essentially, Torah comes to teach us and inform us through hints from the plain sense, narratives, laws, and rules, and through elaborations of the text and the 32 principles of R' Eliezer the son of R' Yosi HaG'lili, and through the 13 principles of R' Yishma'el. And the early Sages, because of their piety, engaged in inclining after the drashot, which are primary, and because of this, they were not familiar with the deep plain sense of Scripture. As the Sages said, "Do not make your children engage much in Scripture" [see Ber. 28a and Rashi there]. And they also said (B.M. 33a), "One who occupies himself with Scripture [alone] is meritorious but not very much so, ... but one who engages in Talmud, there is no greater measure than this." And in this way, they were not so familiar with the plain sense of Scriptural passages. And as it says in Mas. Shabbat, "I was 18 years old and had read the entire Talmud, and I did not know that Scripture never forsakes its plain sense." And our Master Shlomo, my maternal grandfather, the enlightener of the Exile, who expounded on Torah, N'vi'im, and K'tuvim, set his mind also on explaining the plain sense of Scripture. However, I, Sh'mu'el the son of R' Meir, his son-in-law, may his sainted name be for a blessing, argued with him and before him, and he acknowledged to me that if he had had more time, he would need to produce other commentaries according to the plain meanings that renew each day.
אלה תולדות יעקב - אלה המקראות ומאורעות שאירעו ליעקב. והנה זה הבל הוא, כי כל אלה תולדות האמורים בתורה ובכתובים יש מהם שמפרש בני האדם ויש מהם רבים שמפרשים בני בנים, כאשר פירשתי באלה תולדות נח. למעלה בפ' בראשית כתיב: ויהי נח בן חמש מאות שנה ויולד נח את שם את חם ואת יפת. ואחרי כן מפרש כי העולם חטאו: ונח מצא חן ואחרי כן מפרש: אלה תולדות נח בני בניו היאך כי שלשה בנים היה לו וצווה הקב"ה להכניסם בתיבה י"ב חדש ובצאתם ויולדו להם בנים אחר המבול, עד שעולים לשבעים בנים שהיו שבעים אומות, כדכתיב: מאלה נפרדו וגו'. וכן בעשו פרשה ראשונה מפרש בני עשו שנולדו לו במקום אביו ואחרי כן וילך אל ארץ וגו' וישב לו בהר שעיר וכל הפרשה. וכתיב: אלה תולדות עשו אבי אדום בהר שעיר. וכל פרשה שנייה זאת בבני עשו, וכשם שמצינו בעשו שפירש שבניו נולדו במגורי אביו קודם שהלך אל ארץ מפני יעקב, ובני בניו נולדו בהר שעיר, כן ביעקב למעלה כתיב: ויהיו בני יעקב שנים עשר וגו'. ומפרש לבסוף אלה בני יעקב אשר ילדו לו בפדן ארם ויבא אל יצחק אביו וגו' הרי פירש בניו של יעקב והיכן נולדו כאשר עשה בבני עשו. ועתה כותב אלה תולדות יעקב בני בניו שהיו שבעים והיאך נולדו. כיצד יוסף היה בן שבע עשרה שנה ונתקנאו בו אחיו ומתוך כך ירד יהודה מאת אחיו והיה לו בנים בכזיב ובעדולם שלה ופרץ וזרח ונתגלגל הדבר שיוסף הורד מצרימה ונולדו לו במצרים מנשה ואפרים ושלח יוסף בשביל אביו וביתו עד שהיו שבעים, וכל זה היה צריך משה רבנו לכתוב שעל זה הוכיחם בשבעים נפש ירדו אבותיך וגו'. And now the intelligent people will see what the early ones explained (2) "THIS IS THE LINE OF YA'AKOV" as "These are the events and the occurrences that happened to Ya'akov." And this is nonsense. For every "eleh tol'dot" in Torah and K'tuvim is either about the individual's children or, more often, his grandchildren, as I explained in [Parashat] "Eleh Tol'dot Noah" (Gen. 6:9). Above that, in Parashat B'reishit, it's written (Fen. 5:32), "Noah was 500 years old, and Noah begat Shem, Ham, and Yafet." And after that, it explains that the world sinned, but (Gen. 6:8) "Noah found favor." And after that, it states (Gen. 6:9), "These are the generations of Noah," his children's children -- how he had three sons, and the Holy One, blessed be He, ordered him to bring them into the Ark for 12 months, and upon their exit, "sons were born to them after the Flood" (Gen. 10:1), until they increased to 70 descendants, who were the 70 nations, as it is written (Gen. 10:32), "from these branched out etc."And likewise with Esav. The first section (Gen. 36:1-5) specifies Esav's sons who were born to him in his father's location, and after that "he went to another land" (v.6) and settled on Mt. Seir (v.9) and all that section. And it is written (v.9), "This, then, is the line of Esau, the ancestor of the Edomites, in the hill country of Seir." And all of this second section is about Esav's children [their descendants]. And as we found with Esav -- that it states that his sons were born in his father's neighborhood, before he "went to another land because of his brother Jacob" (Gen. 36:6), and his grandchildren were born at Mt. Seir -- so with Ya'akov: above, it says (Gen. 35:22), "Now the sons of Jacob were twelve in number. Etc." And it states at the end (vv. 26-27), "These are the sons of Jacob who were born to him in Paddan-aram. And [Jacob] came to his father Isaac, etc." Thus it has set out Ya'akov's sons and where they were born, as it id with Esav's sons. And now [in our chapter] it writes (Gen. 37:2), "This is the line of Ya'akov": his grandchildren, who were 70, how they were born. How? "Yosef was 17 years old"; his brothers envied him; and as a result, "Yehuda left his brothers" (Gen. 38:1) and had sons in K'ziv and in Adulam -- Shelah, Peretz, and Zerah; and it ensues that Yosef "was taken down to Egypt" (Gen. 39:1), and Menashe and Ephraim were born to him in Egypt, and Yosef sent for his father and his household, until they numbered 70. And Moshe our Master had to write all this, since he rebuked them in connection with this, "Your ancestors went down to Egypt seventy persons in all" (Deut. 10:22; see 11:1).
בן שבע עשרה שנה - להודיעך כי עשרים ושתים שנה נעלם מאביו יעקב, שהרי בן שלשים שנה היה בעמדו לפני פרעה ושבע שנים השובע ושני שנים של רעב ואז בא אביו, כדכתיב: ועוד חמש שנים אשר אין חריש וקציר. (3) בן שבע עשרה שנה, this was necessary so that we realise that the separation of Joseph from his father –during which time Yaakov had considered his as dead- lasted for 22 years. The Torah testified in 41,26 that Joseph was 30 years old when presented to Pharaoh, after which time 7 good years and 2 years of famine occurred before Yaakov and family descended to settle in Egypt, making a total of 22 years of separation.
היה רועה את אחיו בצאן - בני לאה, לפי דרך ארץ קרא אחיו ולא בני השפחות. (4) TENDED THE FLOCKS WITH HIS BROTHERS. The sons of Leah. Following social norms, it calls [them] his brothers, and not the sons of the concubines.
והוא נער את בני בלהה וגו' - נערותו ורגילותו ומשתאיו היו עם בני בלהה ובני זלפה ומתוך כך התחילו אחיו בני לאה לשנוא אותו. (5) והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה, he spent most of his time in the company of those four children who were far closer to him in age. The fact that Joseph preferred the company of the sons of the servant-maids may have been the beginning of the sons of Leah resenting him.
את אחיו - עם אחיו רועה ובשמחת נערותו היה נבדל מהם ורגיל עם בני השפחות ולא עימהם כמו נער. כדכתיב: כי נער ישראל. וכתיב: יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו. הולך ומונה כל מיני עניינים שגרמו לשנוא אותו. וגם - (6) ET EHAV. With his brothers. He herded, but, out of youthful joy, he separated from them and was regularly with the concubines' sons rather than with them, like a youth, as it is written (Hos. 11:1), "Israel was still a child," and it is written (II Sam. 2:14), "Let the young men come forward and sport before us."
ויבא יוסף את דבתם רעה - את דיבתם של אחיו רעה. כמדרש אגדה לפי פירושי, שאמר לאביו: כך מבזים הם בני השפחות אבל אני מכבדם ואני רגיל אצלם. פשטנים אחרים לא עמדו על העיקר. And it goes on and recounts all sorts of matters that caused them to hate him, also, (7) AND YOSEF BROUGHT BAD REPORTS OF THEM. Bad reports of his brothers. This is like the midrash (Ber. R. 84:7), according to my explanation: That he said to his father as follows: "They are disparaging the sons of the concubines, but I am treating them respectfully, and I am with them regularly." Other p'shat commentators have missed this point.