9:1ט׳:א׳
1 א

מקבלין טומאה. שמוכשרין בשמן היוצא מהן:

2 ב

ויעת המעטן. כלי שנותנין בו זיתים מלשון (איוב כ״א:כ״ד) עטיניו מלאו חלב:

3 ג

אבל לא זיעת הקופה. דמשקה היוצא שלא לרצון הוא דאין קופה מחזקת משקין אא״כ זפותה כדאשכחן בפ״ק דשבת (דף יז.) גזירה שמא יבצרנו בקופות מזופפות:

4 ד

שיעור זיעה שלשה ימים. דמשקה היוצא תוך שלשה אינו שמן אלא מוחל בעלמא ואינו מכשיר:

5 ה

משיתחברו שלשה זה לזה. דרך הזיתים מתחברים זה לזה כששהו במעטן:

6 ו

משתגמר מלאכתן. מלאכת הכנסתן דכל זמן שדעתו להביא עוד זיתים ממקום אחר ולהוסיף על אלו אין הזיעה מכשרתן משום דלא ניחא ליה ומשתגמר מלאכתן אפי' בן יומו מכשיר: תניא בתוספתא (רפ״י ע״ש) ר״ג אומר משתגמר מלאכתן הגומר את זיתיו בני יומן חזרנו לדברי ב״ש ולדברי ב״ה רבי יעקב אומר משקה הוא ומפני מה טיהרו מוחל היוצא מן הזתים עד שלא תגמר מלאכתן מפני שאינו רוצה בקיומו רבי יהודה אומר מוחל מי פירו' הוא ומפני מה טמאו מוחל היוצא מן שוקת בית הבד מפני שאי איפשר לו בלא צחצוחי שמן המוחל היוצא מן השמן טמא מן המעטן טהור כנסו ועשאו שוקת טמא: פי' ועשאו שוקת שעירבו עם מוחל היוצא משוקת בית הבד ודיני מוחל מפורשים במסכת שבת בפ' חבית (דף קמד:):