4:1ד׳:א׳
1 א

חבריה בשם ר' (חנינא) [יוחנן] מפני כבוד שבת התירו אם מפני כבוד שבת למה לי שואלו על ידי (עילי) עילה רב ביבי בשם ר' חנינא אימת שבת עליו והוא אומר אמת ואם אימת שבת עליו בדא תנינן חשכה מוצאי שבת לא יאכל עד שיעשר מפני אחר שאין שבת עליו באימה תני שואלו בחול לא יאכל בשבת מאן דאמר אימת שבת עליו ניחא מאן דאמר מפני כבוד שבת אפילו בחול שואלו ואוכל בשבת פי' אימת שבת עליו משום דאמרי' בסוף המביא כדי יין (ביצה דף לד:) דשבת קובעת למעשר: ומיבעי בירושלמי בשנים שלקחו ממנו שתי כלכלות כאחת ושאלו על אחת מהו שיאכל שנייה דשמא זה עישר וזה לא עישר:

2 ב

תרומת מעשר. שדמאי אין צריך להפריש תרומה גדולה דלא נחשדו עליה כדאמרי' בפרק בתרא דסוטה (דף מח.) שלא היו מפרישין אלא תרומה גדולה בלבד להכי נקט תרומת מעשר של דמאי דנחשדו עליה דסברי אינה במיתה כל זמן שלא הופרש מעשר ראשון והוא אחד מק' וכשחזרה למקומה פחות מק' חזרה ומדמעת והא דנקט במקומה סתמא כר' אליעזר דתניא בירושלמי (הלכה א) תרומת מעשר של דמאי שחזרה למקומה מדמעת שלא במקומה אינה מדמעת [דברי ר"א וחכמים אומרים בין במקומה בין שלא במקומה מדמעת ] והך פלוגתא דוקא בדמאי ולא בודאי:

3 ג

שואלו ואוכלו על פיו. בירושלמי (הלכה א) תני בר קפרא אימת הדימוע עליו והוא אומר אמת כלו' משקרא עליה שם תרומה ירא לשקר ובתוספתא (פ"ה) קתני כשם שאימת שבת על עם הארץ כך אימת דימוע על עם הארץ ומפרש בירושלמי (שם) כיצד שואלו דברישא מצי אמר ליה לית אנא חשד לך אלא בגין דזבנית מינך חיטי וחמית אוכלוסא עלך ואמרית דילמא אנשיית מתקנן ברם הכא דחשידתן ותקינתן ואע"ג דקיימא לן החשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו הכא דאימת דימוע עליו נאמן: