22:6כ״ב:ו׳
1 א

כי יקרא קן צפור לפניך גם זו מצוה מבוארת מן אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד (ויקרא כב כח) כי הטעם בשניהם לבלתי היות לנו לב אכזרי ולא נרחם או שלא יתיר הכתוב לעשות השחתה לעקור המין אע"פ שהתיר השחיטה במין ההוא והנה ההורג האם והבנים ביום אחד או לוקח אותם בהיות להם דרור לעוף כאלו יכרית המין ההוא וכתב הרב במורה הנבוכים (ג מח) כי טעם שלוח הקן וטעם אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד כדי להזהיר שלא ישחוט הבן בעיני האם כי יש לבהמות דאגה גדולה בזה ואין הפרש בין דאגת האדם לדאגת הבהמות על בניהם כי אהבת האם וחנותה לבני בטנה איננו נמשך אחרי השכל והדבור אבל הוא מפעולת כח המחשבה המצויה בבהמות כאשר היא מצויה באדם ואם כן אין עיקר האיסור באותו ואת בנו רק בבנו ואותו אבל הכל הרחקה ויותר נכון בעבור שלא נתאכזר ואמר הרב ואל תשיב עלי ממאמר החכמים (ברכות לג) האומר על קן צפור יגיעו רחמיך כי זו אחת משתי סברות סברת מי שיראה כי אין טעם למצות אלא חפץ הבורא ואנחנו מחזיקים בסברא השניה שיהיה בכל המצות טעם והוקשה עליו עוד מה שמצא בב"ר (מד א) וכי מה איכפת לו להקב"ה בין שוחט מן הצואר לשוחט מן העורף הא לא נתנו המצות אלא לצרף בהם את הבריות שנאמר (משלי ל ה) כל אמרת אלוה צרופה וזה הענין שגזר הרב במצות שיש להם טעם מבואר הוא מאד כי בכל אחד טעם ותועלת ותקון לאדם מלבד שכרן מאת המצוה בהן יתברך וכבר ארז"ל (סנהדרין כא) מפני מה לא נתגלו טעמי תורה וכו' ודרשו (פסחים קיט) ולמכסה עתיק זה המגלה דברים שכסה עתיק יומין ומאי ניהו טעמי תורה וכבר דרשו בפרה אדומה (במדב"ר יט ג ד) שאמר שלמה על הכל עמדתי ופרשה של פרה אדומה חקרתי ושאלתי ופשפשתי אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני (קהלת ז כג) ואמר ר' יוסי בר' חנינא אמר לו הקב"ה למשה לך אני מגלה טעם פרה אדומה אבל לאחרים חקה דכתיב (זכריה יד ו) והיה ביום ההוא לא יהיה אור יקרות וקפאון יקפאון כתיב דברים המכוסים מכם בעולם הזה עתידין להיות צפויים לעולם הבא כהדין סמיא דצפי דכתיב (ישעיהו מב טז) והולכתי עורים בדרך לא ידעו וכתיב (שם) אלה הדברים עשיתים ולא עזבתים שכבר עשיתים לר' עקיבא הנה בארו שאין מניעות טעמי תורה ממנו אלא עורון בשכלנו ושכבר נתגלה טעם החמורה שבהם לחכמי ישראל וכאלה רבות בדבריהם ובתורה ובמקרא דברים רבים מודיעין כן והרב הזכיר מהן אבל אלו ההגדות אשר נתקשו על הרב כפי דעתי ענין אחר להם שרצו לומר שאין התועלת במצות להקב"ה בעצמו יתעלה אבל התועלת באדם עצמו למנוע ממנו נזק או אמונה רעה או מדה מגונה או לזכור הנסים ונפלאות הבורא יתברך ולדעת את השם וזהו לצרף בהן שיהיו ככסף צרוף כי הצורף הכסף אין מעשהו בלא טעם אבל להוציא ממנו כל סיג וכן המצות להוציא מלבנו כל אמונה רעה ולהודיענו האמת ולזוכרו תמיד ולשון זו האגדה עצמה הוזכרה בילמדנו (תנחומא שמיני ח) בפרשת זאת החיה וכי מה איכפת לו להקב"ה בין שוחט בהמה ואוכל או נוחר ואוכל כלום אתה מועילו או כלום אתה מזיקו או מה איכפת לו בין אוכל טהורות או אוכל טמאות אם חכמת חכמת לך (משלי ט יב) הא לא נתנו המצות אלא לצרף את הבריות שנאמר (תהלים יב ז) אמרות ה' אמרות טהורות ונאמר כל אמרת אלוה צרופה למה שיהא מגין עליך הנה מפורש בכאן שלא באו לומר אלא שאין התועלת אליו יתעלה שיצטרך לאורה כמחושב מן המנורה ושיצטרך למאכל הקרבנות וריח הקטרת כנראה מפשוטיהם ואפילו הזכר לנפלאותיו שעשה שצוה לעשות לזכר ליציאת מצרים ומעשה בראשית אין התועלת לו רק שנדע אנחנו האמת ונזכה בו עד שנהיה ראויים להיות מגן עלינו כי דבורנו וזכרנו בנפלאותיו מאפס ותוהו נחשבו לו והביא ראיה מן השוחט מן הצואר והעורף לומר שכולם לנו ולא להקב"ה לפי שלא יתכן לומר בשחיטה שיהא בה תועלת וכבוד לבורא יתברך בצואר יותר מהעורף או הניחור אלא לנו הם להדריכנו בנתיבות הרחמים גם בעת השחיטה והביאו ראיה אחרת או מה איכפת לו בין אוכל טהורות והם המאכלים המותרים לאוכל טמאות והם המאכלים האסורים שאמרה בהם התורה (ויקרא יא כח) טמאים המה לכם ורמז שהוא להיותנו נקיי הנפש חכמים משכילי האמת ואמרם אם חכמת חכמת לך הזכירו כי המצות המעשיות כגון שחיטת הצואר ללמדנו המדות הטובות והמצות הגזירות הגדורות במינין לזקק את נפשותינו כמו שאמרה תורה (שם כ כה) ולא תשקצו את נפשותיכם בבהמה ובעוף ובכל אשר תרמוש האדמה אשר הבדלתי לכם לטמא א"כ כלם לתועלתנו בלבד וזה כמו שאמר אליהוא (איוב לה ו) אם חטאת מה תפעל בו ורבו פשעיך מה תעשה לו ואמר (שם פסוק ז) או מה מידך יקח וזה דבר מוסכם בכל דברי רבותינו ושאלו בירושלמי בנדרים (פ"ט ה"א) אם פותחין לאדם בכבוד המקום בדברים שבינו לבין המקום והשיבו על השאלה הזאת אי זהו כבוד המקום כגון סוכה שאיני עושה לולב שאיני נוטל תפילין שאיני מניח והיינו כבוד המקום משמע דלנפשיה הוא דמהני כהדא אם צדקת מה תתן לו או מה מידך יקח אם חטאת מה תפעל בו ורבו פשעיך מה תעשה לו הנה בארו שאפילו הלולב והסוכה והתפילין שצוה בהן שיהו לאות על ידך ולזכרון בין עיניך כי ביד חזקה הוציאך ה' ממצרים אינן לכבוד ה' יתברך אבל לרחם על נפשותינו וכבר סדרו לנו בתפלת יום הכפורים אתה הבדלת אנוש מראש ותכירהו לעמוד לפניך כי מי יאמר לך מה תעשה ואם יצדק מה יתן לך וכן אמר בתורה (לעיל י יג) לטוב לך כאשר פירשתי (שם פסוק יב) וכן ויצונו ה' לעשות את כל החקים האלה ליראה את ה' אלהינו לטוב לנו כל הימים (לעיל ו כד) והכוונה בכלם לטוב לנו ולא לו יתברך ויתעלה אבל כל מה שנצטוינו שיהיו בריותיו צרופות ומזוקקות בלא סיגי מחשבות רעות ומדות מגונות וכן מה שאמרו (ברכות לג) לפי שעושה מדותיו של הקב"ה רחמים ואינן אלא גזרות לומר שלא חס האל על קן צפור ולא הגיעו רחמיו על אותו ואת בנו שאין רחמיו מגיעין בבעלי הנפש הבהמית למנוע אותנו מלעשות בהם צרכנו שאם כן היה אוסר השחיטה אבל טעם המניעה ללמד אותנו מדת הרחמנות ושלא נתאכזר כי האכזריות תתפשט בנפש האדם כידוע בטבחים שוחטי השורים הגדולים והחמורים שהם אנשי דמים זובחי אדם אכזרים מאד ומפני זה אמרו (קידושין פב) טוב שבטבחים שותפו של עמלק והנה המצות האלה בבהמה ובעוף אינן רחמנות עליהם אלא גזירות בנו להדריכנו וללמד אותנו המדות הטובות וכן יקראו הם כל המצות שבתורה עשה ולא תעשה גזירות כמו שאמרו (מכילתא בחדש ו) במשל המלך שנכנס למדינה אמרו לו עבדיו גזור עליהם גזירות אמר להם כשיקבלו מלכותי אגזור עליהם גזירות כך אמר הקב"ה קבלתם מלכותי אנכי ה' אלהיך (שמות כ ב) קבלו גזירותי לא יהיה לך וכו' (שם פסוק ג) אבל במדרשו של רבי נחוניא בן הקנה בשלוח הקן מדרש שיש במצוה סוד אמר רבי רחמאי מאי דכתיב שלח תשלח את האם ולא אמר את האב אלא שלח תשלח את האם בכבוד אותה בינה שנקראת אם העולם דכתיב (משלי ב ג) כי אם לבינה תקרא מאי ואת הבנים תקח לך אמר רבי רחמאי אותם בנים שגדלה ומאי ניהו שבעת ימי הסוכה ודיני שבעת ימי השבוע וכו' והנה המצוה הזאת רומזת לענין גדול ולכך שכרה מרובה למען ייטב לך והארכת ימים:

If the nest of a bird chances to be in front of you: Also this commandment is explained by "it and its son do not slaughter on one day" (Leviticus 22:28); since the reason in both of them is that we should not have a cruel heart and [then] not have mercy, or that the verse should not permit us to be destructive to destroy the species, even though it allowed slaughter within that species. And behold, one who kills the mother and the children on one day or takes them when they are 'free to fly' is as if he cuts off that species. And the teacher (Rambam) in the Guide for the Perplexed 3:48 wrote that the reason of sending [the mother away from] the nest and the reason of "it and its son do not slaughter on one day" is to prohibit killing the child in the eyes of the mother, as animals have great concern about this. And there is no difference between the concern of a person and the concern of animals for their children, since the love of a mother and 'the appeal of the children of its belly' does not stem from the intellect and the [faculty of] speech, but rather it is from the effects of the faculty of thought that is found in animals just as it is found in man. And if [it is as Rambam claims], the main prohibition of 'it and its son' is only [in the sequence] of its son and it, but [in other circumstances] it is all a distancing [from that main prohibition]. And more correct is [that the reason for the commandment is] so that we will not become cruel. And the teacher said: And don't answer me from the statement of the sages [that comes to explain] (Berakhot 33b), "We silence the one who says, 'Your mercy reaches the nest of the bird.' [is because this commandment is a decree that has nothing to do with mercy]," as this is one of two explanations - the explanation of the one to whom it appears that there is no reason for the commandments except for the will of the Creator - but we hold of the second explanation, [according to which] there should be an explanation for all of the commandments. And a further challenge to him is that which he found in Bereshit Rabbah 44:1, "And so what does the Holy One, blessed be He, care whether he slaughters from [the front of] the neck or slaughters from the back - behold, the commandments were only given to purify the creations through them, as it is stated (Proverbs 30:5), 'Every word of the Lord is purified.'" And this matter that the teacher asserted is very lucid regarding commandments that have a reason, as there is in each one a reason and a purpose and a refinement for the person, besides their reward from their Commander, may He be blessed. And the rabbis, may their memory be blessed, have already said (Sanhedrin 21b), "For what were the reasons of the Torah not revealed, etc." and they expounded (Pesachim 119a), "'Ancient covering' (Isaiah 23:18) - this is the one who reveals things that were covered by the One of ancient days; and what are they? The reasons of the Torah." And they already expounded about the red heifer (Bemidbar Rabbah 19:3-4), that Shlomo said, "I have mastered it all, but about the topic of the red heifer, I have investigated, I have asked, I have searched - 'I said I will become wise, but it is far from me' (Ecclesiastes 7:23)." And Rabbi Yose beRebbe Chanina said, "The Holy One, blessed be He said to Moshe, 'To you do I reveal the reason of the red heifer, but to others it is a statute (without explanation),' as it is written (Zechariah 14:6), 'And it shall be on that day there will be no light, but heaviness and solidity' - it is written 'will solidify' (even though it is read 'and solidity,' such that the verse expresses a secondary meaning which is now elucidated): That which is covered from you in this world, will be visible in the world to come, like that blind man that [finally] sees, as it is written (Isaiah 42:16), 'And I will guide the blind ones in the path they did not know.' And it is written (there), 'I have done these things and not forsaken them' - as I have already done them for Rabbi Akiva." Behold, they elucidated that the impediment to the reasons for the commandments is not from Him abut rather [from] the blindness of our intellects and that the reason of the most difficult one was already reveled to the sages of Israel. And there are many [statements] like this and many things in Torah and Scripture that indicate [it]. [And] those homiletical statements that were challenging to [Rambam], are about a different matter, according to my opinion. As they wanted to say that there is no gain in the commandment for the Holy One, blessed be He, Himself, may He be elevated; but [rather] the gain is for man himself - to prevent him from damage or a bad belief or a disgusting character trait, or to remember the miracles and wonders of the Creator, may He be blessed, and to know God. And this is [the meaning of] "to purify them" - that they should be like purified silver; as the action of a smelter is not without a reason, but [rather] to extract all the dross from it. And so [too] are the commandments to extract from our hearts every bad belief and to inform us of the truth and to always remind us of it. And this [idea] is mentioned by the homiletical statement itself in [Midrash] 'Yilamdenu' (Midrash Tanchuma, Shmini 8 on Parshat Shmini) on the section, 'This is the animal,' "And so what does it matter to the Holy One, blessed be He, whether one slaughters an animal and eats or stabs [it] and eats - do you benefit Him at all or damage Him at all; or what does He care whether one eats pure things or eats impure things. 'If you have become wise, you have become wise for yourself' (Proverbs 9:12) - behold, the commandments were only given to purify the creations through them, as it is stated (Psalms 12:7), 'The words of the Lord are pure words' and it is stated (Proverbs 30:5), 'Every word of the Lord is purified.' Why? So that it protect you" Behold, it is explicit in here that they only came to say that the gain is not for Him, may He be elevated; that He should require the light - as might be thought - from the menorah (the candelabra in the Temple) or that he should require the sacrifices for food and the smell of the incense as it would appear from the simple meaning of [the verses]; and even the memory of His wonders that He did, that He commanded to do [things] in commemoration of the exodus from Egypt and the story of Creation, there is no gain for Him - just that we know the truth and merit through it, until we become fit that He should protect us. As our speech and memory of His wonders are considered nothing and void for Him. And he brought a proof from one that slaughters from the [front] of the neck and [its] back, to say that they are all for us and not for the Holy One, blessed be He, as it is not likely to say about slaughter that there should be gain and honor to the Creator, may He be blessed, from the neck more than from the back or [from] stabbing; but rather they are for us to guide us in the paths of mercy, even at the time of slaughtering. And they brought another proof, "Or what does He care whether one eats pure things" - and these are the permitted foods - "or eats impure things" - and these are forbidden foods, that the Torah stated about them (Leviticus 11:28), "they are impure for you." And through this, he hinted that it is so that we be of clean souls, wise ones, that contemplate the truth. And their saying, "If you have become wise, you have become wise for yourself," they mentioned, because the active commandments - for example, slaughtering of the neck - are to teach us good character traits; and the commandments that are decrees that differentiate species are to purify our souls, as the Torah stated (Leviticus 20:25), "and you shall not make your souls disgusting with the animal and with the bird and with all that crawls on the ground, which I have separated for you as impure." If so, all of them are for our benefit alone. And this is like Elihu said (Job 35:6), "If you sin, how will you effect Him; and your transgressions are numerous, what will you do to Him?" and said (verse 7), "or what will He take from your hand?" And this is something that is unanimous in all of the words of our teachers. And they asked in the Yerushalmi Nedarim 9:1, whether we can open [an avenue of regret] for [vows] that are between him and the Omnipresent, with the [damage done to the] honor of the Omnipresent; and they responded to this question, "which is [the damage done] to the honor of the Omnipresent - for example, the sukkah that I am not doing, the lulav that I am not holding, the tefillin that I am not laying?" And it is implied that it is [only the person] that [a commandment] helps, like the [verses], "If you are righteous, what do you give to Him, or what will He take from your hand?" [and] "If you sin, how will you effect Him; and your transgressions are numerous, what will you do to Him?" Behold, they elucidated that even the lulav and the sukkah and the tefillin - that He commanded that they be 'a sign upon your arm and a memory device between your eyes, that the Lord took you out of Egypt with a strong hand' - are not for the honor of the Lord, may He be blessed, but [rather] to have mercy on our souls. And they already set this into the prayer of Yom Kippur, "You have separated man from the start and recognized him to stand in front of You, as who will say to You what to do, and if he is righteous, what will he give to You?" And so [too], it stated in the Torah (Deuteronomy 10:13), "for your good," as I have explained (Ramban on Deuteronomy 10:13); and so [too] (Deuteronomy 6:24), "And He commanded us to do all of these statutes to fear the Lord, our God, for our good all of the days." And the intention in all of them is that it be good for us and not for Him, may He blessed and elevated; but all that we are commanded is [so that] His creatures be purified and cleansed without the dross of evil thoughts and disgusting character traits. And so that which they said (Berakhot 33a), "[It is because] he makes the traits of the Holy One, blessed be He into mercy and they are only decrees," is to say that God did not worry about the nest of the bird and His 'mercy did not reach' it and its child; as His mercy does not extend to creatures with an animal soul, to prevent us from doing what we need to them. As were it so, slaughtering would be forbidden. But [rather], the reason for the proscription is to teach us the trait of mercy and that we not become cruel. Since cruelty spreads in the soul of a man, as it is known with butchers that slaughter large oxen and donkeys, that they are 'people of blood,' 'slaughterers of men' [and] very cruel. And because of this they said (Kiddushin 82a), "The best of butchers are the partners of Amalek." And behold, these commandments with animals and birds are not mercy upon them, but [rather] decrees upon us, to guide us and to teach us the good character traits. And so [too] all of the commandments - positive and negative - are called decrees; as they said (Mekhilta, Bechodesh 6) about a parable of a king that entered into a country: "His servants said to him, 'Make decrees upon them.' He said [back] to them, 'When they accept My kingship, I will make decrees upon them.' So did the Holy One, blessed be He, say; 'You accepted My Kingship - "I am the Lord, your God" (Exodus 20:2) - [now,] accept My decrees - "there shall be for you no, etc."' (Exodus 20:3)." But in the Midrash of Rabbi Nechunia ben HaKaneh, there is a midrash [that explains] that there is a secret in the commandment: "Rabbi Rechumai said, 'Why is it written, "Surely send away the mother" and it did not say, "the father?" But rather, "Surely send the mother" is in honor of that Discernment (Binah), the Mother of the world, as it is written (Proverbs 2:3), "But you will call discernment, Mother."' What is 'and the children take for yourself?' Rabbi Rechumai said, 'Those children that she grew.' And what are they? The seven days of the sukkah and the laws of the seven days of the week, etc." And behold, this commandment hints to a great matter, and therefore its reward is very large - "so that it will be good for you and you will lengthen your days."