5:1ה׳:א׳
1 א

בעשרה מאמרות כשתסתכל בכל מה שבא במעשה בראשית ויאמר תמצאם תשעה ובראשית עשירי ואף ע"פ שלא התבאר בו מלת ויאמר הענין מורה עליו וכאילו אמר ויאמר אלהים יהיו השמים והארץ כי לא נהיו מבלתי מאמר והיה יכול לספר בריאה כולה במאמר אחד כשיאמר ויאמר אלהים יהיו שמים וארץ ויהי רקיע ויקוו המים וגו' ואמנם ייחד מאמר לכל ענין להודיע גודל זה המציאות וטוב סדרו ושמפסידו מפסיד דבר גדול ומתקנו יתקן דבר גדול רוצה לומר שמפסידו מי שיפסיד נפשו אשר בידו לתקנה ולהפסידה וכאילו הוא התכלית האחרון מכלל המציאות אשר אמר בו עשרה מאמרות כמו שבארנו בפתיחת חבורנו זה:

With ten utterances: When you observe everything that comes in the story of creation, you will find, "and He said," nine times. And "In the beginning" is the tenth [utterance]. And even though the word, "and He said," does not elucidate this, the content indicates it. And it as if it said, "And God said, 'Let there be the heavens and the earth.'" As they could not have been without an utterance. And He could have spoken the entire creation with one utterance by saying, "And God said, 'Let there be the heavens and the earth and let there be the firmament and let the waters gather, etc.'" Instead, He designated a [separate] utterance for each matter, to make known the greatness of this existence and the goodness of its order; and that one who destroys it destroys something great and that one who refines it refines something great. He means to say that the one who destroys his soul - which is in his hand to refine or to destroy - destroys [the world]; since it is as if he is the final purpose from all of existence, for which He said ten utterances - as we elucidated in the introduction of this essay of ours.