10:1י׳:א׳
1 א

הגוזל ומאכיל את בניו והניח לפניהם כו': אין פורטין לא מתיבת המוכסין כו': זו המשנה היא בנויה על שני עקרין האחד מטלטלי לבעל חוב לא משתעבדי השני מלוה על פה אינו גובה מן היורשים. ושני העקרים האלה אין הלכה כן אבל מן העקרים שנדון עליהם עכשיו מטלטלי לבעל חוב משעבדי מלוה על פה גובה מן היורשין והראוי על הגזלן לשלם הוא מלוה על פה. לפיכך הגוזל ומאכיל לבניו חייבים לשלם באיזה פנים שיהיה נתייאשו הבעלים או לא נתייאשו בין שהניח מקרקעי או מטלטלי מנכסיו יקח עכ"פ כל מה שגזל ואם לא הניח אביהם שום דבר אם נתייאשו הבעלים אינם חייבין לשלם ואם אכלו מה שאכלו לפני יאוש חייבין לשלם. ואם היה המוכס כנעני אנס או מוכס ישראל אלא שאין לו קצבה אלא שלקח רשות מן המלך שיוכל להוסיף על המכס איזה שיעור שירצה על הקצבה שקצב לו המלך אותו שהוא גזלן בכל זה אין ראוי לפרוט דבר ממה שיש לפניו מן המעות לפי שהוא בחזקת גזלן ואותן המעות כולם גזלה וכמו כן לא יקחו צדקה מאותו המוכס מן המעות שלפניו. אבל אם פרט מהמעות שיש לו בביתו או נטלו ממנו צדקה כשהוא בשוק ואין תיבה לפניו זה הוא מותר. וזהו טעם מה שאמר מתוך ביתו או מן השוק וכמו כן אין פורטין ממה שלפני גבאי צדקה משום חשד שלא יחשדו אותו שהוא מנכסי הצדקה שיש עליו חוב כשיראה אותו שיתן מעות מי שלא ראה כשלקח הדינר. וכבר נתבאר לך מדבריו כי כשיהיה (מנכסי) [צ"ל מוכס וכ"ה בפי' הרע"ב] ישראל ואין מוסיף על כל מה שחקק לו המלך ולא יגרע אינו גזלן כי מן העקרים שלנו דינא דמלכותא דינא: