Radak on Psalms
1:1א׳:א׳
1 א

אשרי האיש מלת אשרי היא לעולם בלשון רבים, והטעם כי לא יאשרו האדם בטובה אחת שתמלא בו או בהצלחה אחת שתזדמן לו, אלא בטובות רבות שימצאו בו יאמרו עליו: אשריו! וכלל דוד בזה המזמור תורת האדם ומה שראוי לו לעשות בזה העולם, והגמול הטוב לצדיקים והעונש לרשעים; והוא מזמור נכבד מאוד, לפיכך החל ספרו בו ואמר:

Happy the man! – The word אשׁרי is always used in the plural, the reason being that man is not pronounced "happy" for one good which is found in him, or for one piece of good fortune which befalls him, but for many good things which are found in him men say of him אשׁריו, "Happy is he!" And David includes in this Psalm the law of man and (a description of) what it is proper for him to do in this world, with a reference also to the good reward there is for the righteous and the punishment for the wicked. It is an exceedingly important Psalm, and therefore he opens his book with it and says:

2 ב

אשר לא הלך בעצת רשעים ספר תחלה הדרך הרע, כמו שאמר גם כן (תהלים לד טו): סור מרע ועשה טוב; כי מתחלה ילמד האדם מנעריו דרך תאות העולם הזה לאכול ולשתות ולשמוח ובהם הוא גדל, כמו שאמר (בראשית ח כא): כי יצר לב האדם רע מנעריו. וכשיעמוד האדם על דעתו ויתחיל להכיר הטוב והרע הזהירו שיסור מדרך הרשעים ולא ילך בעצתם. והרשעים הם החרדים לקנות ממון ותאות לבם בעולם הזה ולא יבחנו בין הטוב והרע ויגנבו ויגזלו ויהרגו בעבור הממון מרוב חרדת לבם. כי ענין הרשע הוא החרדה, כמו והוא ישקט ומי ירשע (איוב לד כט); ובכל אשר יפנה ירשיע (שמואל א יד מז); ולא ימלט רשע את בעליו (קהלת ח ח); אל תרשע הרבה (שם ז יז). ומפני זה סמך הלך עם רשעים; וסמך עמהם העצה, כי הם יועצים בני אדם לשמוע להם ומראים להם פנים דרך עצה, כי הוא טוב לאסוף ממון ולשמוח. וברוב ישגה האדם בזה, כי תישר בעיניו הטובה הנראית לו לעיניו ולא יביט לאחריתה. ואמר:

Who doth not walk in the counsel of the wicked: – He first recounts the evil way, as he also says likewise elsewhere (Ps. 34:15): "Depart from evil and do good," because man first learns, from his youth up, the way of the desires of this world, to eat and to drink and to be merry, and in them grows up, as it says (Gen. 8:21): "for the imagination of man's heart is evil from his youth." So and (then) when man arrives at years of discretion and begins to distinguish good and evil, he warns him to depart from the way of the wicked and not to follow their advice. Now the wicked are those who are feverishly anxious to amass wealth and the desires of whose heart are in this world, who do not distinguish between right and wrong, but for money's sake steal and plunder and murder because of the exceeding restlessness of their heart. For the root meaning of רשׁע (wickedness) is "restlessness," as "When He giveth quietness who then can disturb?" (ירשׁיע disquiet) (Job 34:29); "and whithersoever he turned himself he vexed (ירשׁיע disquieted) them" (I Sam. 14:47); "neither shall violence (רשׁע) deliver its masters" (Koheleth 8:8); "Be not overmuch engaged (תרשע) in worldly matters" (ibid. 7:17). It is on this account that he conjoins walk with wicked; and with these he joins counsel, for they counsel the children of men to listen to them and they shew them specious counsel (to the effect) that it is a fine thing to gather riches and to be merry. And man is largely deceived in this, for the good which is visible to his eyes appears best to him and he does not look to its end. And he (the Psalmist) Says:

3 ג

ובדרך חטאים לא עמד כי החטא יעשה אותו האדם, בהיותו במקומו שוקט, במעשה בדבור ובלב. ופרוש ובדרך אינו דרך ההליכה, אלא המנהג ועסק האדם ומעשהו, כמו והודעת להם את הדרך ילכו בה (שמות יח כ); ויאחז צדיק דרכו (איוב יז ט); מעשות דרכיך (ישעיהו נח יג); דרכי ספרתי (תהלים קיט כו); והדומים להם. ופרוש לא עמד: לא נתעכב ולא השתדל עמהם ולא עמד בחבורתם, כדי שלא ילמד ממעשיהם.

Nor stand in the way of sinners: – for man commits sin while he is in his place at rest, in deed and in word and in thought. And the interpretation of and in the way is not the way of walking, but the habit and occupation of the man and his work, as "and shalt shew them the way wherein they must walk" (Exod. 18:20); and "Yet shall the righteous hold on his way" (Job 17:9); "not doing thine own ways" (Isa. 58:13); "I declared my ways" (Ps. 119:26), and passages like these. So the interpretation of nor stand (is): he does not linger with, nor does he devote himself to them, neither does he remain in their company, lest he should learn of their works.

4 ד

ובמושב לצים לא ישב: הלצים הם הערומים בדעת לרעה ומתגאים ומדברים רעות על בני אדם ונותנים דופי ומום בהם ומגלים סוד זה לזה. והענין הזה לאנשים בטלים יושבי קרנות; ומפני זה אמר: ובמושב לצים לא ישב. והנה בשלשה אלה כל תכונות האדם, או הולך או עומד או יושב. והשכיבה בכלל ישיבה היא. ועוד כי השכיבה לישן ברוב, ובעוד שהאדם ישן לא יעשה לא טוב ולא רע. ובאמרו אשרי האיש וגומר הרי הוא כאלו הזהירו שלא יעשה כמעשיהם, כי הוא מאשר האדם שנסע מדרכם ונפרש ממעשיהם. ומה שפרשו בו רבותינו זכרם לברכה הוא מה שאמרו (בבלי עבודה זרה יח ב): וכי מאחר שלא הלך היאך עמד? ומאחר שלא עמד היאך ישב? ומאחר שלא ישב היאך לץ? אלא לומר לך: שאם הלך סופו לעמוד, ואם עמד סופו לישב, ואם ישב סופו ללוץ, ואם לץ עליו הכתוב אומר (משלי ט יב): ולצת לבדך תשא.

Nor sit in the seat of the scornful: – The scornful are those who are crafty in the knowledge of evil, who boast, and speak evil of the children of men, and slander and blame them, and who reveal secrets one to another. And this expression refers to "idlers who sit at the street-corners," and for this reason he says: nor sit in the seat of the scornful. Notice that in these three are comprised all man's position, either he walks or stands or sits. And lying down is included in sitting; and further (such) lying-down is chiefly to sleep, and while a man is asleep he does neither good nor ill. When he says, Happy the man! etc., behold, it is as if he warns him against doing according to their works, for he declares the man happy who withdraws from their way and separates himself from their works. And the interpretation our teachers of blessed memory have placed upon it is (represented) by what they have said (Babli, Abodah Zarah I8 b): "Inasmuch as he has not walked how has he stood? And inasmuch as he has not stood how has he sat? And inasmuch as he has not sat how has he scorned? it is simply to tell you that if he has walked he will finally stand, and if he has stood he will finally sit, and if he has sat he will finally scorn, and if he has scorned, of him the Scripture says (Prov. 9:12): 'And if thou scornest thou alone shalt bear it.' "