דם לרב שפכת. זה לא מצאנו שאמ' לו השם; אבל דוד אמ' כן בלבו כי מפני זה מנעהו השם לבנות הבית. או נתן הנביא אמ' לו כן; ואע"פ שלא נכתב בספר שמואל, נמצא כמהו רבים: "ותאמרו נשלחה אנשים לפנינו" (דב' א,כב). ובאמרו דמים רבים שפכת ארצה לפני, נראה כי דם נקיים היה בדמים אשר שפך, כמו דם אוריה (ש"ב יא,יד ואי'), וזהו "לפני". גם בדמי הכהנים (ש"א כב,יח-יט) היה הוא הסבה, כמו שאמר "הנה אנכי סבותי בכל נפש בית אביך" (ש"א כב,כב). גם בדמי הגוים אשר שפך, אותם שלא היו בני מלחמתו, אפשר שהיו בהם אנשים טובים וחסידים; אע"פ כן לא נענש עליהם, כי כונתו לכלות הרשעים שלא יפרצו בישראל. ולהציל עצמו כשהיה בארץ פלשתים "לא יחַיה איש ואשה" (ש"א כז,ט). אבל כיון שנזדמן לו שפיכות דמים לרב, מנעהו מלבנות בית המקדש, שהוא לשלום ולכפרת עונות ולעתרת תפלה, כמו שמנע להניף ברזל במזבח ובבית המקדש: לפי שהברזל עושין ממנו כלי הריגה, לא יעשו ממנו כלי שלום ברוב: And when he said, "You have shed blood abundantly" – for there was innocent blood among the blood that he shed, like the blood of Uriya, and this happened before. Also regarding the blood of the priests, he was the reason, as he said, "I have occasioned the death of all the persons of your father's house" (I Shmuel 22:22). Also among the blood of the nations that he shed, it is possible that there were good and pious people among them. Nevertheless, he was not punished for them because his intention was to destroy the wicked that they not attack Israel and to save himself when he was in the land of the Philistines, and therefore he spared no man or woman. But since he was involved in abundant bloodshed, God barred him from building a Temple, which is for peace and atonement of sin and the crown of prayer, as He forbade the waving of iron over the altar and in the Temple. Since iron is used for the production of tools of death, it should not be used for the production of tools of peace.
