Radak on Genesis
1 א

בראשית, איננו סמוך וכן מגיד מראשית אחרית (ישעיה מ"ו י') ופירש בתחלה ברא אלהים את השמים ואת הארץ, אחר כך תוצאותיהם, ואחר כך ספר כי בתחילת בריאת הארץ היתה תוהו ובוהו.

בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ. The word Bereshit is not in a genitive possessive mode, i.e. “at the beginning of,” as for instance in Jeremiah 26,1 where we find בראשית ממלכת יהויקים, where it means: “at the beginning of the reign of Yehoyakim,” but is a word in its own right as in Isaiah 46,10 מגיד מראשית אחרית, “foretelling the end from the beginning,” or, as in Deuteronomy 33,21 וירא ראשית לו, “He chose the choicest for himself.” In other words: when G’d began to create the universe, He first created heaven and earth. The word בראשית is necessary as one cannot speak of either ראשית or אחרית except in terms of “time.” At that point “time” did not exist yet as it is a concept indivisibly linked to motion. Motion commenced only when the planets were placed in the sky (on the fourth day). These motions were described in terms of “days.” At the “time” described in our verse there were only “moments,” “hours,” etc., but a recurring cycle of time such as days had not yet come into existence.

2 ב

ברא, ענינו יצירה, וכן "ביום ברא אלהים אדם (בראשית ה' א') "לב טהור ברא לי אלהים" (תהילים נ״א:י״ב) וכולם ענין יצירה, אך יש הפרש ביניהם כי לשון יצירה אינו נופל אלא על דבר שיש לו ממש וצורה, ומה שאמר "ויוצר רוח אדם בקרבו" (זכריה י״ב:א׳) על יצירת כלי הגוף המקבלים כח הרוח והם המוח והלב, ולשון בריאה נופל על כל דבר גם על דבר באין בו ממש כמו ואם בריאה יברא ה' ופצתה האדמה את פיה (במדבר י"ו ל') ואין פתיחת האדמה דבר, וכן "ברא אלהים את השמים וגו'" בראם מלא דבר, ועיקר המלה על ההוצאה מן האפס אל היש:

ברא, “He created;” the term ברא is used on occasion as applying to something which is not of physical substance such as in Numbers 16,30 when Moses predicts that G’d will “create, יברא” a gaping hole in the ground wherever members of Korach’s clan and supporters stood, into which they would disappear. Clearly, the earth’s crust opening into a fissure is not something tangible, something of substance. The word ברא always means that no “matter” was involved in what G’d is described as “creating.” Job 23,13 makes such a point when referring to G’d: ונפשו אותה ויעש, “whatever He desired, He did.” [He does not have to operate within given parameters]. Similarly, Isaiah 43,7 describes G’d as saying: כל העולם הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו, יצרתיו, אף עשיתיו, meaning that “the entire world which is called by My name in My honour, is so called in order that people will say that I have created it, I have formed it, I have completed it.” The message is that G’d created it out of “nothing,” not using existing materials. According to the great sage Maimonides, the word לכבודי, may mean “according to My will.” However, one can also understand the word in its literal sense, i.e. that the world and all that is in it represents G’d’s glory. This would conform to Isaiah 6,3 מלא כל הארץ כבודו, “the entire universe is full of His glory.” Seeing that G’d Himself is invisible, we can only recognise Him and His glory by means of His accomplishments, including His creatures.

3 ג

אלהים, שם שופט ומושל ומנהיג, ולפי שהוא שם לרבים נקרא בלשון רבים כי מצאנוהו שם לגדולי העם ושופטיו ומנהיגיו ושם למלאכים ולכוכבים. וככל מעשה כראשית לא נזכר שם אחר אלא אלהים לפי שמדבר כיצירת העולם כנהגתו, וממנו נדע כי יש אלהים שופטים בארץ ושהעולם נהיה מבורא אחד בראו בחכמתו כשראה לברוא אותו. וכדברי חז״ל (סנהדרין ל״ח) כל מקום שכפרו המינים תשבתן בצידן, בראו אלהים אין כתיב כאן אלא ברא אלהים. וכתב החכם ר' אברהם בן עזרא ז״ל, בעבור היות כל מעשה השם ביד המלאכים עושי רצונו נקרא כן.

אלוקים. A name which means: Judge, Ruler, and Leader. Seeing that it is a noun occurring in a variety of functions, it is in the plural mode. We find the term applied both to outstanding people, judges, and leaders, also as a description given to certain angels and even planets. During the entire report of G’d’s creative activity it is the only term applied to describe Him, seeing that the chapter deals with His creative power and leadership. From this chapter we derive the knowledge that there are judges on earth and that the entire world was created by a single Creator. He created it in His infinite wisdom when He was ready to create it. In the words of our sages (Bereshit Rabbah 5) anyone who denies this basic fact will find refutation of his denial in the very text of the Torah. For instance, people who argue that the plural mode אלוקים proves that more than one force was involved in the creation of the universe, are confounded by the fact that the Torah does not continue with the plural mode בראו, “they created,” but used the singular mode ברא, “He created.” The great scholar Rabbi Avraham Ibn Ezra felt that seeing that G’d employed angels, i.e. agents, in His creative activities, the word אלוקים is in the plural mode so as to hint at this fact.

4 ד

את, מלת את מורה על הפעול. ובדברי רז״ל (ב״ר א, ט"ו) שאל ר' ישמעאל את ר״ע אמר לו בשביל ששמשת את נחום איש גם זו שהיה דורש אכין ורקין מיעוטין אתין וגמין רבויין את השמים ואת הארץ מהו? אמר לו אלו נאמר ברא אלהים שמים וארץ היינו אומרים אף שמים וארץ אלוהות, אמר לו לא כי, את השמים לרבות חמה ולבנה כוכבים ומזלות, ואת הארץ לרבות אילנות ודשאים, והוא כמו (יהושע ב') ״ואת הארץ ואת יריחו" לפי שהמקום ההוא מופלג כאילונותיו ובדשאיו מכל הארץ. זה הוא בנראה — ובנסתר לפי שיש לו כמה שחלק אחד מן השמים שם אותו לבדו כי הוא נפרד מכל תולדות הארץ(?) . הנה לדבריהם ז״ל כי ביום ראשון נברא כל תולדות השמים עם השמים וכל תולדות הארץ עם הארץ והמשילו זה לאיכר שזורע זרעים רבים כבת אחת ויש מהם שצומח לשני ימים ויש לשלשה ויש לארבעה (שם).

את. This word refers to something that had already been created. Our sages (Bereshit Rabbah, 1,15) report that when Rabbi Yishmael asked Rabbi Akiva the meaning of this word in this context, (seeing normally it means something additional) he was told that just as Nachum ish gam zu had made a comprehensive list of every time the word אך or רק appears in the Torah to demonstrate that it excludes something that we would otherwise have assumed to be included, so the word את and גם respectively include something that we would not otherwise have presumed to be included based on the plain text. To the people who use this principle to argue that the planets, the sun and the moon assisted G’d in His creation, based on the apparently unnecessary word את before the word שמים, Rabbi Akiva replied that it means that sun and moon were included in the term “heaven, sky,” whereas the words את הארץ were meant to include the vegetation found on earth, as well as Gan Eden. Concerning the strange sounding addition “and Gan Eden,” after vegetation, i.e. trees and flowers have already been named, we must understand this in a manner similar to Joshua 2,1 את הארץ ואת יריחו, “the country and Jericho,” where Jericho had, of course, been included in the expression את הארץ. The reason that “Gan Eden” was singled out was that there vegetation was at its most developed, most appealing, just as the city of Jericho was known as the city of palms, i.e. especially desirable. There is also a mystical element to this expression, i.e. Gan Eden” represents a region separate from the remainder of the earth, an area which had been created in its full splendour already on the first day of creation, just as according to that view all the eventual manifestations in heaven and earth had already been created on the first day though not yet become a functioning part of the universe. Accordingly, different parts of the universe, became functional on the days when the Torah deals with them.

5 ה

השמים, רז״ל פירשו השמים הגלגלים, וכן דעת רוב המפרשים, וכן דעת רבינו משה ז״ל (מ״נ ב' ל'), כי השמים שהם תשיעת הגלגלים (צ״ל עם תנועת הגלגלים, ק.) נבראו ביום ראשון. ושמים בלשון שנים, והטעם כתב החכם ר' אברהם ז״ל (בס' השם) כי כעבור שני סדני הגלגל אחד בימין ואחד בשמאל נקרא שמים כלשון שנים והוא נגזר מן שם שמורה על המקום. ויש מפרשים כי השמים הנזכר בפסוק זה הוא הרקיע שנברא ביום שני ונקרא שמים בדרך השאלה, ולא זכר בריאת הגלגלים מתי נבראו ולא הארץ בכללה מתי נבראת עם היסודות, ופרשו ואת הארץ, היבשה, ופרשו בראשית ברא אלהים קודם שברא אלהים הרקיע והיבשה היתה הארץ תוהו ובוהו, ותהיה וי״ו והארץ כפ״א רפה כלשון ישמעאל שישימוה בתחלת הדברים פעמים, וכן דעת רבינו שלמה ז״ל שלא בא לזכור סדר הבריאות כזה הפסוק, אלא שהוא פירש השמים הגלגלים, וכן פירשו בראשית בריאת שמים וארץ, והארץ היתה תהו וכהו וחשך וג' ויאמר אלהים יהי אור, ולא בא המקרא להורות סדר הבריאה לומר שאלו קדמו, ואם תאמר להורות בא שאלו נבראו תחלה ופרושו בראשית הכל ברא אלו, אם כן תמה על עצמך שהרי מים קדמו שהרי כתיב ורוח אלהים מרחפת על פני המים ועדין לא גלה בריאת המים מתי היתה, הא למדת שקדמו לארץ, ועוד שהשמים מאש ימים נבראו על כרחך לא למד המקי־א בסדר הקודמים והמאוחרים כלום. ויש מפרשים השמים האש היסודי והיא העליונה שביסודות והיא קדומה בטבע כי לא יסד הגלגל אלא על דבר נח ומסבוב הגלגל נהיתה האש כדברי חכמי המחקר, או נאמר כי ברא האל מתחת גלגל הירח חמר אחד והלבישו ארבע צורות, ואין ביסודות נח אלא ארץ כי היא המוצק, וכלם נבראו כאחד בטבעם, ולא נזכר בסדר ימי בראשית אלא מגלגל הירח ולמטה, והאור והמאורות לא נזכרו אלא לענין להאיר על הארץ — והיסודות נבראו עם סובב הגלגל כמו שכתבנו, וכן כתב החכם רבי אברהם בן עזרא ז״ל כי לא דבר משה רבינו ע״ה רק על העולם ההויוה וההפסד, והשמים הם הרקיע הנברא ביום שני.

השמים. Most of our sages (Chagigah 12) understand the word as a reference to the stars and planets in the sky, and Rabbi Maimonides in his “Moreh” agrees that the nine planets including sun and moon were indeed created as part of what is described in our verse as שמים. According to Ibn Ezra the word שמים refers to two locations in the sense of “twice שם,” the word “sham” referring to a location (there). (compare Ibn Ezra on this in a book called ספר השם. The author perceives the term as describing the opposite, outer boundaries of the heavens. The word is used figuratively, as if everything is between the two parts of an anvil) Still other scholars hold that the word השמים referred to with the letter ה, suggesting that it is a known phenomenon, i.e. “the heaven,” in this verse, refers to the firmament which was actually only created on the second day, and that the word is used here only figuratively. These scholars (Rash’bam) hold that the Torah did not mention when the planets were created and not when earth (as distinct from the dry land) was created. [I will not repeat what we have already quoted in our translation of Rash’bam. Ed.] Rashi also agrees that the Torah in its report here did not report in chronological order, but that the reference to “heaven” is a reference to the major planets in the sky. As a result, we would translate: “at the beginning of creation of heaven and earth, the earth was chaotic until G’d gave the directive: ‘let there be light.’ There are still other scholars who understand the expression שמים as referring to “fire,” i.e. the very elementary “fire” the “highest” of the 4 basic elements of which the physical universe is composed. On the other hand, the word ארץ, respectively הארץ, is then understood as the lowest of the 4 elements which form the basic raw material of the physical universe. It would have had to predate “nature,” i.e. the orbiting planets, as “orbiting” is possible only if these orbiting planets have something to rest on. According to some of our sages the fire is a result of the friction created by the motion of these planets when rubbing against their respective bases.
Alternatively, we could say that G’d created “beneath” the moon [relative to earth which is considered as subject to the direct influence of the moon, such as the tides; Ed.] a single raw material which He “clothed” in 4 different-looking phenomena, so that the basic raw material of the globe would be a single material, appearing as if cast in a mould. All the phenomena in the sky would have been created simultaneously in their natural state. The reason “light” is mentioned separately is because we would not have understood the report of what transpired on the fourth day, i.e. assigning functions to this “light.” Ibn Ezra also writes in this vein, making the point that what Moses wrote down in the Torah related only to the part of the universe which is subject to development and therefore to disintegration. The word שמים refers to the רקיע, the sky, the firmament whose creation is reported as having occurred on the second “day.”

6 ו

ואת הארץ, הרב החכם רבינו משה זיל כתב כי הארץ שזכר הוא שם כולל לארבע היסודות שהארץ בכללם, כי ארץ שם ליסודות, ושם לארץ לבדה, כמו שאמר ויקרא אלהים ליבשה ארץ. והוצרכו לזה מה שלא זכר בפסוק הראשון בריאת ארבע יסודות כפירוש. וכן ראיתי לחכמים אחרים זוכרים ארץ כמקום היסודות לפי שהם עליה וסביבה וכל מה שתחת גלגל הירח הוא ארן כי הם מקבלי האיכיות, מה שאין כן השמים וצבאותם שהם יסוד חמשי.

ואת הארץ, According to Maimonides the “earth” mentioned here is a collective term comprising the 4 basic raw materials the globe consists of in various combinations. The word ארץ as distinct from the word שמים, is referred to again in verse 2 as well as in verse 10, seeing that in verse 1 no details had been given of what the word ארץ means, i.e. that it is a phenomenon comprising several basic elements. In other words, whenever ארץ is mentioned after the very first time, it is a reference to some or all of the basic elements it consists of.