Introduction הקדמה
1 א

הקדמת המחבר

2 ב

כבוד חכמים ינחלו, יתנו כבוד למלך הכבוד ובשמו יתהללו, אין כבוד בעולם כי אם לכבודו, ותהלתו מלאה הארץ, כסה שמים הודו, נמצא לכל ונסתר מכל, וכל עין תעיד כי הוא אחד ואין שני ואנחנו עבדיו נתחייבנו לעבדו. מי ישוחח נפלאותיו מי יבין סודו, כל הנקרא בשמו לכבודו בראו, ואת כל אלה עשתה ידו. שכלל עולמו בימים ששה. ובבריאת החומר הראשון מאין הצמיח חדשה. בראו יסוד דק ונעלם, ממנו משתיתו של עולם, בראשית יצירותיו המציא האור הראשון הגנוז לעתיד לצדיקים. שני אורים היו מצור החכמה יצוקים. והדברים עתיקים. מים עמוקים, בשני הרקיע רקיע להבדיל בין מים למים ולא נאמר בו כי טוב שלא נגמרה מלאכת המים, בשלישי נראית היבשה וטבע המים אשר אל על נקראו, מכח המאמר נשתנה. וכאבן מים נתחבאו. נקראת יבשה כי אחר שנתיבשה מליחותה הוכשרה להוציא פירות, כי הושם בטבעה להיות לכל צמח לשלח פארות, ברביעי נברא השמש והירח המאורות הגדולים המזהירים. והצמחים הקודמים מכח המאמר לא מכח המאורים. ויתן אותם אלהים ברקיע השמים להיותם על הארץ מאירים, בחמישי צוה וגזר לעשות המים לבעלי חיים כדגים. גם בעלי כנפים לדאות. והקשקשים ברגליהם לאות, יען כי בכח הרבוי ברך אותם, ומכח הברכה בהם אין זמן לתולדותם. בששי נברא אדם ועזרו, וכדי לקיים המין הצריכו ברכה, ועמו נגמר הכל ותשלם כל המלאכה. קדמו לו כל שאר מיני השפלים והוא היה אחרון במעשהו. להורות כי כל פעל ה' למענהו. ועל זה הביאו לנו חכמי האמת משל מזהיר, לעיני השכל אור בהיר. למלך שזימן את השושבין. תחלה ערך שולחנות במיני מגדים וכל צרכי הבית התקין ואחר כך קרא לשושבין. וכל זה מבואר למבין. כי מה שהיה אדם אחרון הכל למעלה רמה. כי הוא תכלית הכוונה בבריאת העולם. ואם הוא סוף המעשים הלא הוא תחלת המחשבה בטרם החלם. ותכלית הכוונה בבריאתו. לדעת את אלהיו ולעבדו ולברך אותו. ולהקדישו וליחדו. וכן הוכיח לבנו המשורר אשר שם ה' מחסהו ואתה שלמה בני דע את אלהי אביך ועבדהו, וידוע כי מבלתי למוד התורה לא תתכן לאדם עבודתו.לא ישכיל את אדוניו ולא ידע מצותו. ומדי הגותו בה ויתהלך על שביליה. ומדי ישב בסתרה ויתלונן בצלליה. בה יכיר מי שאמר והיה העולם, בה ידע מקור מים חיים את ה' הוא אלהים חיים ומלך עולם. בה יכיר חסרון העולם הזה הבלה והכלה. ומעלת העולם העליון הנצחי המעולה. שם תענוג צפון לצדיקים בכל תענוג גשמי לא יסולה. בה יצייר מעלת הנפש הנקראת כבוד, וענין יסודה וסודה הנפלא. נקראת כבוד כי שרשה בכסא הכבוד. ונמשלה למי שכל הארץ כבודו מלא, בה יכיר ויזכיר חסדי ה' כי נתנה בגויתנו ככסף בתוך כור ויצא מצורף ומטוהר ואחר תעלה. בה יכיר גר ארץ חרדות חוגר וימיו טפחות. בה יבחין ויבין ויכין צדה לעולם המנוחות. והשפל ימשיך כח עליון וידמה לשכלים. דמיונה כים הכולל כל הנחלים. כל חכמה נשגבה. וכל תבונה רחבה. בה נמצאים וממנה נאצלים.

3 ג

ומפני שראיתי ילדי עולם הדאגה, נאחזים במצודה כדגה. רובם מתרשלים בתורה זה במזיד וזה בפשיעה, קרבם בתימו לעולם ראהו לא יראו יום נסיעה. ויש אשר נפשם עמלה להם והם לא עמלו לנפשם. נפשם לכודה בפח מוקשם ועונשם נרשם. עליהם אשא משל המסובין על השלחן ואוכלים שם. לבם ועיניהם שם על מעדניהם ולא נשאו ראשם. לא הביטו העולם העליון אשר ה' אלהי ישראל בא בו. לא ידעו מה הוא לא בחנו מה טובו. לא זכרו היום הנורא אשר נגלה אלהים בתרועה. לא יראו לנפשם כי הניחו חיי עולם ועסקו בחיי שעה. על כן זחלתי ואירא לנפשי אני בחי"י בן אש"ר. בחנתי כי הכל הבל. ראיתי כי יש בחכמה יתרון הכשר. בחנתי כי הזמן כנחל בוגד ולפחדו רעשתי. פשטתי כתנת עצלה ובגדי זריזות לבשתי. אמרתי עת לעשות לה' ולעשות לשמו חשתי. וכצבי רצתי, ועל בת מלך הנצבת עמי חסתי. בחתול עפר נתונה, אשר תוי שדי ליודעי תבונה. ומפני זה נקרבתי אל המלאכה הגדולה הזאת הנפלאת. לחבר חבור בפירוש התורה הנוראה. ברעדה מתוך גילה. ומתוך שמחה יראה. שהזכירו רבותינו ז"ל בתנאי כל לומד ומחבר. שפתותיו שושנים נוטפות מור עובר. בתחלה מור עובר ולבסוף מר עובר. והשם הנסתר מצד מהותו ועצמותו. היחיד המתעלה הנגלה מצד פעולתו וחכמתו. הוא היודע נסתרי וצפון מחשבי. כי לקרבה אל המלאכה הזאת לא ערב לבבי. בסבת היותי סכל בהכירי ערכי ומקומי. גם לא מהיותי חפץ לרדוף אחרי הכבוד ולהגדיל את שמי. כי משיג אני בעצמי מעוט ידיעתי וקוצר השגתי. אין מלה בלשוני ואין לקח על שפתי. אין כרמל בצקלוני ולחם ושמלה בביתי. ואיך אחבר אמרי שפר. ולא ידעתי ספר. איך אשכיל וסכלתי כל ענין שכלי. בער אנכי מאיש ולא בינת אדם לי. אבל מה אעשה ונפשי חשקה בתורה. ידעתי בה מעלת הנפש הטהורה, כי נבראת ביום ראשון עם התורה. ידעתי כי התורה עיקר כל הנבראים ליראה את השם הנכבד והנורא. על כן התחזקתי ונכנסתי במחיצה שאינה שלי. וזה היה חלקי מכל עמלי.

4 ד

ומפני שידעתי כי מפרשי התורה בספריהם הולכים על ארבעה חלקים ודרכים. יש מהם דרך הפשט רודפים. ויש מהם לדרך המדרש נכספים. ויש בוחר דרך השכל וחכמי המחקר המתפלספים, ויש בני עליה במסלה העולה בית אל עיני לבם צופים. רוו נפשם מדשן ויאכלו נופת צופים. נכנסו ברואה ולפנים מן הצופים. והשיגו השרש והענפים. על כן ראיתי לחלק באור ספרי זה על דרכים אלה כלם. למען יהיה לכל החלקים נשלם. בארבעה מעלות סלם.לעלות מן הנגלה אל הנעלם: הדרך הראשון דרך הפשט. אזכיר ואשמור כאישון. שם אכתוב מבחר דעות הראשונים. הרבנים האדירים. מאור הגדול רבינו שלמה ז"ל. והפטיש החזק רבינו חננאל. כל אחד מהם סיני ועוקר הרים, בדבריהם אאיר את עיני ואענדם עטרות לי. אזכור דבר בשם אומרו ולא אתעטף בטלית שאינה שלי: הדרך השני דרך המדרש. בו ארחיב לשון ובו אטה אהלי. כיד אלהי הטובה עלי. הדור יעפי התלאות ידרשוהו בשבתות, ובו ינוח לבם מרגזם ומעצבם ישישו וישמחו כל מבקשיו. זה דור דורשיו: הדרך השלישי דרך השכל. בו אשלח ידי לכתוב במקומות, להורות כי תורתנו כלולה מכל החכמות. כל שאר חכמות שפחות. מוצגות בדרך עיון ומחקר. ותורתנו מן הקב"ה והוא העיקר: הדרך הרביעי הוא דרך ה', הדרך ישכון אור, מסלול ודרך לנפש. באור החיים לאור. בדרך הזה אטיף ואזה מרמזי האיש משה מופת הזמן. אשר מתק דברו נאצל ממתק של מן. הוא הרב הגדול הרמב"ן. הוא הורה לנו את הדרך אשר נעלה בה ובדרך אמת הנחנו. הוא אשר הצדיקנו וזכינו ושהחיינו. מאשר לקחה אזני שמץ מנהו והציצו רעיוני. פעם אבאר ופעם ארמוז ויצא כברק מלפני. כי ממחצב החכמה העליונה נחצב. לפני חשוכים בל יתיצב. לפני מלכים יתיצב. המה מלכי התורה אשר באו בתוכה לפני ולפנים. רזי עליונים צפונים. והשיגו בחדרי הכתוב סודות נשגבים: וכדי שיהיה ספרי זה כולל תורה ומדות. אפתח בכל פרשה ופרשה בפסוק מספר חמודות. הוא ספר אדיר חכמה ודעת ומוסר מלא. הוא ספר משלי שלמה בן דוד. סדר שם כל המדות להבחין חין ערכן. שבח את החמודות גנה את הפכן. ומפירושי אחד קדוש מדבר נכבדות ונכוחות אזכור במקומות בראשי הפתיחות. הוא איש אלהים בתורה עמוד ופנה. הוא הרב הגדול רבינו יונה ז"ל. אשר לספר ההוא חבר פירוש ועשה אזנים. וקבע בדבריו טורי ספיריו להאיר עינים. דבריו אשית עטרת פז לראשי. להחיות את נפשי, מה יקר חבורו מזהב וכל פנינין. מאן יהיב לן מעפריה דמר ומלינן עיינין. ורוב עקרו של ספר אכלול בתורה בראשי פרשיות. בבאור כל חכמות גופניות ושכליות. יען כי התורה כולה במדות האדם נקשרת, כי הם חמר למצות לשמור משמרת, והחכם בגודל חכמתו וגובה מעלתו רוח הקודש עליו לפי מדותיו ולפי מדרגתו ורום מעלתו. במדות וטהרת לבו. תתעלה נפשו שתחול רוח נבואה בקרבו.

5 ה

וידעתי נאמנה כי מלאכתי זאת עצומה ורחבה. לכל הבא עליה לצבוא צבא. אף כי איש כמוני נפשו עלובה. עיף הובא בכור נסיון הצרות והמקרים. המקרים דכאוני השיגוני בין המצרים. לבי סחרחר עזבני כחי. ונכאה רוחי צר ומצוקה יבעתוני בדחי, ואיך אבין בדבר ויערב שיחי. ואיך לכוין אל האמת תתלבן מחשבתי. או שפתי תכון במלאכתי. ומלאכת התורה הצרופה ככסף צרוף בעליל. צריכה שמחת לבב כהולך בחליל. ואיך ישמח עצב אוכל לחם העצבים, או איך שבע רוגז דרכו יישר לשור על אילת אהבים. והלב אשר לא טהור מטרדת הזמן אין לו פנאי. איך יטהר לבא קדש לפני. או איך ישיר את שיר ה', והטרדה תעצם עיני הבשר מראות הנגלות. אף כי תעצם עיני השכל מראות במושכלות. אמנם על זכות המלאכה נשענתי. בחסד עליון בטחתי. ולשמו נתכוונתי. לא להתגדל ולקנות לי שם וכבוד. כי אם לשם ה' צבאות הוא מלך הכבוד.