את חקותי תשמורו. ומה הם בהמתך לא תרביע כלאים שדך לא תזרע כלאים ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך.

את חקותי תשמורו, “observe My statutes!” What are these “statutes” the Torah speaks of here? They are primarily such laws as: “you must not mate your animal into another species, and you shall not plant your field with mixed seed, and a garment of a mixture of wool and flax fibres shall not come upon you.”

ע"ד הפשט טעם איסור הכלאים מפני שכל הדברים הנבראים בארץ בין חי בין צומח יש לו כח ומזל למעלה וכל אחד ואחד נברא למינו כי כן יסד המלך יתעלה במעשה בראשית שיהיה כל אחד ואחד למינהו ומי שהוא מרביע או מרכיב שני מינין הרי הוא משנה ומכחיש מעשה בראשית שכתוב שם למינהו והוא עושה הפך ה' שרצה להבדיל בין המינין כאלו מראה את עצמו שהוא חושב כי לא יספיקו הנבראים שברא הקב"ה בעולמו והוא רוצה להתחכם ולהוסיף עוד שם מינין מחודשים על כל מה שברא חי העולמים, ואסור החרישה בשור וחמור גם כן נמשך אחר הטעם הזה כי מנהג עובדי אדמה אחר חרישתם שיביאו הצמר ברפת אחת ויבאו לידי הרכבה להוליד מינים זרים משונים בתולדות להכחיש מעשה בראשית.

According to the plain meaning of the text the reason for these prohibitions is that all the things G’d created be they living creatures or merely vegetable matter each have their own mazzal, or representative in the celestial regions; each species was created as such, a principle underlying the whole creative process, where again and again G’d speaks of their being למיניהם, “according to their species.” Anyone who mixes species contravenes the expressed wish of the Lord. It is as if he denied the fact that the universe and all there is in it was created by the directives of the Lord. It is tantamount to expressing the view that G’d did not know how to best exploit the potential of the species He created. Adding new species through grafting is like second-guessing G’d.
The prohibition of using both a donkey and an ox to pull a ploughshare simultaneously is another law based on the same type of consideration. The farmers usually bring the team of animals which ploughed into the same stable thus leading them to mating with each other. If they were to produce offspring constituting a new species this would contravene G’d’s laws on maintaining the purity of the respective species.

וע"ד הקבלה בסוד מצות הכלאים מצוה זו ממצות הנקראות חקים ואין תכלית הכוונה בחקים האלה בענינים הגופניים בלבד רק בכחות השכלים הנמשכים מן השמים ולכך נקראו חקות שמים כענין שכתוב (איוב ל״ח:ל״ג) הידעת חקות שמים וחקות האלו לא נתנו רק לישראל, הוא שכתוב (תהילים קמ״ז:י״ט) חקיו ומשפטיו לישראל, וכתיב (שם פא) כי חק לישראל הוא וכל הכחות העליונים השכליים כל אחד ואחד ממונה על פקודתו ועל ממשלתו והפעולות בעולם השפל הזה משתלשלות בסבתם ובזה העולם מתקיים ועומד על השלמות, וכבר ידעת מאמרם ז"ל אפילו העליונים צריכים שלום שנאמר (איוב כ״ה:ב׳) עושה שלום במרומיו והשלום שלהם הוא קיומם ושיפעלו פעולתם במנויים, וא"כ המעמיד תולדות למטה מין במינו גורם השלום למעלה כי הכחות הממונים הם משלימין מנויים הראוי כמו שצריך העולם השפל, והמעמיד תולדות למטה מין בשאינו מינו הרי זה גורם הפך השלום כי הוא מערבב הכחות העליונים ומבטל אותן ועוקר אותן ממנויים וזהו סוד הלשון של כלאים שהוא לשון מניעה כלומר בטול הכחות מלשון (תהילים מ׳:י״ב) לא תכלא רחמיך ממני וכן (ירמיהו ל״ז:י״ח) בית הכלא כי הנתן שם הוא מתבטל ממלאכתו, וזהו לשון חקים מלשון חקיקה וציור כי הם ציורי ענינים שכליים של מעלה והמרביע בהמה מין בשאינו מינו או הזורע צמח מין בשאינו מינו והם יונקים זה מזה הרי זה מערבב הכחות העליונים הנותנים כח ההולדה או כח הצמיחה וכמו שדרשו רז"ל אין לך כל עשב ועשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה מכה אותו ואומר לו גדל שנאמר (איוב ל״ח:ל״ג) הידעת חקות שמים וגו', ומפני שהשנים הנולדים בעולם ראשונה היו כלאים זה מצד הרוח הטובה וזה מצד הרוח הרעה ואנחנו נצטוינו להמשך אחר הרוח הקודש ולהתרחק מן הרע שהוא מצד רוח הטומאה על כן נאסר לנו הכלאים כי הוא חבור שני קצוות שהם ב' הפכים אין ראוי לחבר אותן כי אין חבורן עולה יפה אבל ראוי להרחיקם ולהפרידם זה מזה והמפריש ביניהם גורם שלום בעולם והמחבר אותן יחד מסלק השלום מן העולם כי הוא מערבב הכחות העליונים ומשים קטרוג בין פמליא של מעלה, והכלאים נאסרו לנו בשלשה דברים בבהמות ובזרעים ובבגדים, מה שנאסר לנו בבהמות לפי שמנהג אדם ובהמה טבע התולדה בהם שוה ומה שנאסר לנו בזרע השדה לפי שהאשה הוקשה לשדה בהיותה מוכנת לקבל תולדה כשדה ומה שנאסר לנו בבגדים והוא הצמר והפשתים לפי שהנולדים ראשונה קרבנם היה צמר ופשתים זה הביא הצמר וזה הביא הפשתים ולכך נאסר לנו חבור הצמר והפשתים יחדו לפי שחבור שניהם בכרס אחד לא עלה יפה כי היה בזה ערבוב כחות הגורם למה שהוא הפך השלום וסופו הוכיח על תחלתו כי רצח זה את זה בסוף ונאבדו שניהם מן העולם, וזהו שאמרו רז"ל שעטנז שוע טוו ונוז כי זה לבדו וזה לבדו מותר ולכך נקרא הפשתים בלשון הקודש בד כלומר יחידי שאסור לחברו עם הצמר וכן הצמר עם הפשתים כי החבור הוא האסור והלובש בגד זה למטה מערבב הכחות העליונים והנה ישראל הוזהרו מהחבור הזה שהם הפכים כדי להתרחק מרוח הטומאה ולהתקדש ברוח הקודש, ואמר לא יעלה עליך כלומר רוח הטומאה באר כי בלבשו בגד כלאים שעטנז יעלה עליו רוח הטומאה כי הוא חבור שני ההפכים אשר אין חבורן עולה יפה ומה שהותר הכלאים בציצית גם בבגדי הכהנים ובלבד בשעת עבודה לפי שכל הכחות המשתנים זה מזה כולן כלולין במצות ציצית בין הלבן והתכלת וזהו סוד הכתוב שאמר (משלי ל״א:י״ג) אשת חיל והיא מדת התכלת דרשה צמר ופשתים ותעש בחפץ כפיה יאמר כי המדה ההיא דורשת וחוקרת אחר העובר ומחברת צמר ופשתים יחדו כדי להענישו ומצד אחר ותעש בחפץ כפיה בציצית והם כולן כלולין במצות ציצית אין צ"ל בבית המקדש בשעת עבודה שכל הכחות כלולין שם כי כל עניני בהמ"ק של מטה כלן דוגמת עניני בהמ"ק של מעלה.

According to a kabbalistic approach, the legislation which is part of the group known as chukkim is an example of something not only related to matters physical, terrestrial, and this is why G’d speaks of חקות שמים, “laws of heaven” (Job 38,33). Statutes which are known as “laws of heaven” have been addressed only to the people of Israel. The psalmist speaks of: “His statutes and laws to Israel” (Psalms 147,19), and in psalm 81,4 he speaks of: “for it is a statute for Israel.” In other words, just as every species on earth has been assigned by G’d its specific function, so in the celestial regions too each category of angel, etc., has been assigned its specific function. These functions include insuring that terrestrial earth is supplied with the celestial input enabling it to function optimally. We know that the concept of peace and harmony is as important in the celestial spheres as it is on earth as we have been told in Job 28,2 that G’d makes peace in the heavenly regions as well as on earth. In other words, contrary to what we may think “peace” in the heavenly domains is not a given, something inviolate, but it may have to be restored from time to time having been fractured. When the beings in those heavenly regions each carry out their assigned tasks there is “peace.” In short, when these celestial forces stick to their assigned tasks, i.e. do not overlap with one another, all is well in heaven. Similarly, we on earth must refrain from mixing species that should not be mixed so as to maintain peace and harmony in the celestial regions. Anyone producing “bastard” species destroys the balance in the celestial regions also.
The meaning of the word כלאים is “restraining something, denying something.” It means restraining existing powers from exercising their functions. One verse which expresses this idea is the prayer לא תכלא רחמיך ממני, where David asks G’d: “do not withhold Your compassion from me” (Psalms 40,12). Another occasion when this word appears in that form is in Jeremiah 37,18: בית הכלא, “a house of detention,” a jail where one‘s movements are restricted. Anyone placed in such a jail is unable to pursue the functions assigned to him.
By the same token the word חקים is derived also from חקיקה, “engraving,” i.e. making a visual image of abstract concepts.
When someone mates two different species of animals, i.e. מין בשאינו מינו, or he plants two different species of plants closely together so that both feed upon each other this is equivalent to mixing two separate celestial forces together which each provide that species with the ability to reproduce, i.e. which instruct that species to reproduce itself. This is what is meant when the sages said (Bereshit Rabbah 10,7) “there is no herb on earth in the terrestrial universe which does not have a patron in the celestial spheres which encourages it to reproduce.” The Midrash bases this on Job 38,33: “do you know how the laws of heaven work, can you impose its authority on earth?” Seeing that the first two human beings who were born on earth were of different species, (Kayin and Hevel), one being the result of the evil genes of the serpent, the other that of Adam’s divinely inspired spirit, and we are commanded to keep our distance from the spirit of impurity, mixing the species has been forbidden for us as we have learned the fatal consequences which this could have. Basically, mixing species is mating opposites. It does not take superior wisdom to realise that this is likely to have devastating consequences. Whoever makes a point of separating or keeping different species apart contributes to peace and harmony on earth. Conversely, he who joins opposites, i.e. different species drives peace and harmony further away from earth. The reason is also that by doing so, one causes friction in the celestial regions from where separate input to the different species on earth originated in order to promote the continued existence of these species.
כלאים, mixing species, has been forbidden on three different levels: 1) Different animals must not be mated with one another (regardless of whether biologically such mating could produce offspring). 2) Plants must not be mixed (planting seed together or grafting branches on to tree trunks). 3) certain clothing, i.e. flax and sheep’s wool must not be woven together and worn, stitched together and worn or serve as sheets, pillows, etc. The reason that regardless of outcome animals must not be mated together is because animals mate much in the same way as humans. Plants must not be mixed together at the point of planting or grafting as the woman of the human species is compared to the field (i.e. it receives input of seed passively). The reason that the mixing of the two fibres flax (linen) with lamb’s wool is prohibited is that Kayin offered flax as his offering to the Lord and Hevel offered sheep, i.e. wool. Seeing Kayin’s offering was rejected this was a hint that these two species were not fit to be mixed with one another. (compare Tanchuma Bereshit 9). The fact that Kayin murdered his brother is seen as a warning that they could not have been full brothers genetically speaking. Hence the Torah’s prohibition of mixing flax and wool is a warning that genetic incompatibility is fraught with extreme danger. Seeing that it is Israel’s task to be a holy nation we must not do anything which would undermine accomplishing our task. When the Torah chose the wording לא יעלה עליך, “it must not ascend on you,” as the way it describes the prohibition not to wear garments containing a mixture of wool and linen, this wording alludes to the spirit of impurity which the wearer is not to “put upon his person” when he wears such a garment. [The wording reflects that of the Zohar Kedoshim 86,2].
This leaves us with the question why the Torah not only permitted but commanded the mixture of these two fibres when it ordered that the blue tzitit (fringe) of the four strings of fringes be made of wool even if the bulk of the garment it is attached to is made of linen (Yevamot 4). [The word תכלת does not only mean a certain shade of blue, it means wool dyed this shade of blue. Ed.] The garments of the priests contained mixtures of wool and linen as a matter of routine, especially the ones worn when they performed the service in the Tabernacle (Kilayim 9,1). In fact this is the mystical dimension of Solomon describing the ideal wife/mother weaving wool and linen in Proverbs 31,13. According to that mystical dimension, the words in that verse, i.e. “she seeks wool and flax, and works with her hands willingly,” reflect the mystique of the entire poem Solomon composed here about such a woman. When the entire orientation of a person is to fulfill the will of the Creator, as is the orientation of the eyshet chayil described by Solomon, then, and only then, joining these symbolically diverse characteristics is permitted or even commanded. It is the task of man to sublimate the “evil” influences in our universe, to place them directly into the service of the Lord. The eyshet chayil is so named because this is what she does. Performing service in the Tabernacle is designed to achieve optimal sanctity on earth, i.e. to sublimate impurity. The blue wool thread on the tzitit is the reminder of the task of each one of us to make earth such a place where all evil has been sublimated, has been rehabilitated. Whatever goes on in the terrestrial Temple on earth reflects what goes in its counterpart in the celestial spheres.