Shemot 20:13 שמות כ׳:י״ג
1 א

לא תרצח. חמשה דברות אלו שהם ה' לאוין היו בלוח השני, ועתה אבאר לך סדורם ובאורם וקשורם ג"כ זה בזה. אחר שהזהיר למעלה על ע"ג בלאו הזכיר כאן לא תרצח לא תנאף כי כן סדורם בעונש שלהם, וכן יזכירם רז"ל תמיד ע"ג ושפיכות דמים וגלוי עריות. וכשאמר לא תגנוב בגנבת נפש הכתוב מדבר דבר שיש בו חיוב מיתת ב"ד דומיא דרציחה ונאוף, והזהיר אחר הרציחה והנאוף הגנבה ועדות שקר והגזל שהוא בכלל החמדה וסדר הלאוין האלה ראשון ראשון חמור יותר וע"כ נסדרו על הסדר הזה הנכון.

לא תרצח, “do not murder!” The five commandments on the second Tablet are all negative commandments, and I will explain to you the reason for the order they appear in and how they relate to one another. Seeing that the commandment not to worship idols was expressed as a negative commandment, G’d continues here with a list of negative commandments commencing with the commandment not to murder. This commandment and the one following it, i.e. not to commit adultery, share the death penalty for deliberate violation, but seeing the kind of death penalty applicable to these three commandments is not identical the Torah lists the sins according to the severity of the death penalty applicable in descending order. Idolatry is punishable by stoning, (the most severe kind of death penalty); murder is punishable with death by the sword, decapitation, whereas adultery is punishable by death through strangulation. Our sages always mention the following three sins in one breath, i.e. idolatry, sexual licentiousness, incest and murder. [In order to avoid committing any of these in a context of religious coercion and in public, one must choose death rather than violate either of them. Ed.]
The seventh commandment i.e. “not to steal,” speaks of stealing people, kidnapping, not inert objects or animals (Mechilta bachodesh section 8). This kind of theft too is punishable by death through strangulation (compare 21,17). The last three commandments which all deal with different forms of theft, robbery, i.e. greed, are listed in descending order of their severity.

2 ב

לא תענה ברעך. לא אמר באחיך כמשפט הכתובים (דברים כ״ג:כ׳) לא תשיך לאחיך, (שם כב) לכל אבדת אחיך, וכיוצא בזה, כי שם אנו דורשים אחיך ולא עכו"ם וכאן הזהיר אפילו על העכו"ם כי כן מצינו (שמות י״א:ב׳) וישאלו איש מאת רעהו והוא נאמר על המצריים, ועוד שאלו אמר באחיך היה נראה שהעדות כשרה בקרובים כי לא יזהירנו אלא מעדות שקר אבל עדות של אמת כשר ואין הדבר כן כי כל עדות פסולה בקרובים הן שיהיה שקר הן שיהיה אמת הן יהיה לתועלתו או להפסדו. והיה הכתוב ראוי לומר לא תענה ברעך עדות שקר, ואלו אמר כן לא היתה האזהרה כי אם למעיד עצמו שלא יעיד הוא עצמו עדות שקר, אבל כשאמר עד שקר יתבאר מזה שהוא אזהרה שלא יהיה נסכם להזמין עד שקר, וזהו לשון לא תענה לא תסייע ולא תזמין ברעך עד שקר שיעיד עליו.

לא תענה ברעך עד שקר, “do not bear false witness against your fellow.” Please note that the Torah does not write “against your brother,” as it does when forbidding charging interest, (Deut. 23,20) or when it commands you to return found property (Deut. 22,3), or in similar legislation. In all those instances our sages explain the word אחיך as excluding non-Jews. In other words, while it is forbidden to charge (or pay) interest to a Jew, it is not forbidden to charge interest to a Gentile. While one must go out of one’s way to restore lost property owned by a Jew, there is no legal obligation to spend time, energy, and even money to restore lost property to a Gentile. Here the reason the Torah fails to limit the legislation to אחיך, “your brother.” It is clear that one must not bear false testimony against a Gentile, i.e. against Egyptians. Moreover, we find in Exodus 11,20 וישאלו איש מאת רעהו, “they asked each person from his fellow;” it is clear that the word רעהו refers to the Egyptians as the verse would not make any sense otherwise. Not bearing false testimony therefore is a commandment of universal application.
Furthermore, if the Torah had written the word אחיך in our verse we might have concluded that it is in order to testify against (or on behalf of) other relatives, whereas generally speaking a whole list of relatives are unfit to testify together (as a team), on behalf of each other or against each other. Not only is false testimony illegal in such instances but even true testimony is unacceptable. Were this not so the Torah should have written לא תענה ברעך עדות שקר, “do not lie in your testimony against your fellow.” Such wording would have been very misleading as it would have meant that only the actual false testimony is prohibited but that someone who is in collusion with people arranging false testimony would be exonerated by the legal process. The Torah therefore uses ambiguous wording to cover as much ground as possible, i.e. in order to include as many people as possible in the parameters of guilt governing the subject of false testimony. The very word תענה means to “assist,” or “invite.”