Shemot 10:5 שמות י׳:ה׳
1 א

הצמח לכם מן השדה. מכת הארבה היתה בניסן לפי שבניסן מתחילים האילנות להוציא פרח ונראו הנצנים בארץ, ומכת הברד הקודמת לה היתה בחדש אדר שהרי כל עשר המכות בשנה אחת היו וכמו שאמרו ז"ל משפט המצרים במצרים י"ב חדש, ולפי שהברד שבא באדר שבר כל האילנות, והפשתה והשעורה שכבר צמחה נכתה במכת הברד, אחר כך בחדש ימים בניסן שבו נגאלו ישראל צמחו האילנות והוציאו פרח, וצמחו ג"כ החטה והכוסמת שלא נכו במכת הברד לפי שהיו אפילות, וע"כ כתוב הצומח לכם מן השדה כי מכת הארבה תבא עתה לעקור כל צומח וכל מה שהשאיר הברד, כן פי' הרמב"ן ז"ל.

הצמח לכם מן השדה, “which grows for you from the field.” The plague of locusts occurred in Nissan seeing that during that month the trees start budding and flowers become visible on earth. The plague of hail which had preceded it occurred in Adar. All the ten plagues occurred within one calendar year as we know from Ediot 2,10 where the Mishnah states that the judgments executed upon the Egyptians occurred within twelve months. Seeing that the hail which occurred in Adar had broken the trees, and the flax and barley which had sprouted previously had been struck down already, there was only one month left before the redemption of the Israelites. During that interval both the trees grew and the wheat and spelt sprouted forth seeing that these species ripened late. Concerning these two species the Torah speaks about “what grows for you from the field.” The locusts would devour anything which had not been destroyed by the hail. This is the way Nachmanides explains our verse.

2 ב

ונצטרך לומר לדבריו כי שלש המכות היו בניסן והז' הקודמות היו בי"א חדשים וא"כ יבא הענין שתעמוד המכה יותר מז' ימים והיו ימי ההרוחה בין כל מכה ומכה שלשים יום ומפסוק (שמות ז׳:כ״ה) וימלא שבעת ימים למדנו כי ההרוחה בין כל מכה ומכה ז' ימים וכן כל המכות כלן, ולפיכך יש לנו להשוות זמני המכות וימי ההרוחה בענין שוה ונאמר כי בט"ו בניסן היתה תחלת נבואתו של משה בסנה והיה הקב"ה מפתהו ז' ימים לילך בשליחותו כמו שהוכיחו מפסוק גם מתמול גם משלשם ואותן ז' ימים היו שבעת ימי פסח לשנה הבאה כמו שרמזתי בפסוק מתוך הסנה. אחר כ"א בניסן הלך למדין מיד והיה לו ללכת למצרים אלא שהוצרך ללכת למדין כדי שיתיר לו שבועה שנשבע ליתרו שלא יצא מן הארץ אלא ברשותו וזהו שכתוב (שמות ד׳:י״ח) וילך משה וישב אל יתר חותנו, וכתיב (שם) ויאמר ה' אל משה במדין, אמר לו במדין, נשבעת במדין לך והתר שבועתך במדין, הלך למצרים ומשה ואהרן נתראו לפני המלך והתרו בו כה אמר ה' וגו' והשיב לא ידעתי את ה' ועוד אמר להם למה משה ואהרן וגו', מיום שהתרו בו הכביד עליהם העבודה וחזר ואמר להקב"ה למה הרעות והשיב לו עתה תראה כל זה אפשר שהיה לפי פשט הכתובים בח' ימים לתשלום ניסן. נתכסה מהם שלשה חדשים אייר סיון תמוז כמו שדרשו מפסוק (שמות ה כ) ויפגעו נמצאת אומר שהמכות התחילו באב ושמשה מכת הדם ז' ימים באב ובאו ימי הרוחה אחריו וכן מכת הצפרדעים באלול ובאו ימי הרוחה וכן כלן עד אדר שהיתה בו מכת הארבה ומכת החשך בניסן ז' ימים וימי הרוחה שאחריו ז' ימים הרי י"ד ומכת בכורות בליל ט"ו בניסן הוא יום הגאולה. ועם הפירוש הזה יבאו ימי עמידת המכות וימי הרוחה בזמנים שוים, ומה שאמרו משפט מצרים י"ב חדש אין לומר כי עמדו המכות זמן כזה אלא מיום שבא משה לפני המלך בתשלום ניסן ואמר לו כה אמר ה' בני בכורי ישראל הנה אנכי הורג את בנך בכורך מאותה שעה חל עליהם הדין ונגזר בהם המשפט עד תשלום י"ב חדש שבו כלו כל המכות ונגאלו בו בני ישראל.

If we accept his words we would have to say that the last three of the ten plagues all occurred during the first half of the month of Nissan whereas the previous seven plagues were scattered over a period of eleven months. It would follow then that each of the previous plagues lasted for more than the seven days attributed by the Torah to the first plague, i.e. the river turning into blood. The interval between the plagues then would have been 30 days. [I believe this is a misprint and should read “21 days” as the author stated in his commentary on 7,25. Ed.] On the other hand, from the words: “seven days were completed” (7,15), we learned that the interval between the plagues was seven days. This would have applied to all the plagues so that we could divide the time equally between periods during which there was relief and periods when one of the plagues was in effect. If we were to assume that Moses began his career as a prophet on the 15th of Nissan and that G’d spent seven days persuading him to accept His mission, then these seven days corresponded to the seven days which the Jewish people would celebrate as the Passover holiday after the redemption. [The author had already alluded to these theories in connection in his commentary on 4,10 and 4,18]. Subsequent to the 21st of Nissan, Moses first returned to Midian. He should have proceeded to Egypt immediately, but he had to return to Midian to get permission to be released from his oath to Yitro that he would not leave the country without his permission. This is the reason the Torah had to write (4,18 that Moses returned to Midian and his father-in-law, and having done so that G’d told him in 4,19 to proceed to Egypt.) G’d spoke to him “in Midian,” i.e. He told him “since you swore an oath in Midian you have to be released from that oath in Midian.”
Moses then proceeded to Egypt where both he and Aaron arranged an audience with Pharaoh when the King told them that he did not know Hashem, etc. All the subsequent developments, including the new decree for the Israelites to provide their own straw could have occurred within eight days until the end of the month of Nissan. According to one Midrash, Moses then went into a retreat for 3 months and was not seen by anyone. This brings us to the end of the month of Tammuz. The plague of blood would have covered the first seven days in Av. They were followed by relief until the end of the month. The plague of frogs and subsequent relief occupied the month of Elul. This pattern continued until the month of Adar when the plague of locusts was decreed. The plague of darkness occurred during the first seven days of Nissan followed by only seven days of respite. The plague of the dying of the firstborn occurred on the night of the 14-15th of Nissan so that the period from Moses’ experiencing the revelation at the bush until the Exodus was exactly 12 months. The wording in the Mishnah in Ediot that the judgments against the Egyptians extended over a period of 12 months must not be taken at face value then, but the Mishnah meant that from the time when G’d had decreed for these judgments to occur 12 months elapsed until the redemption.