Bamidbar 16:31 במדבר ט״ז:ל״א
1 א

ותבקע האדמה אשר תחתיהם, ותפתח הארץ את פיה ותבלע אותם. כתב הרמב"ן, מה שהוצרך לומר ותפתח הארץ אחר שהזכיר ותבקע האדמה, שלא תאמר כי בקיעת האדמה היתה כטבעו של עולם ומנהגו, שהרי יש מדינות נבקעות מפני הרעש הנקרא טרימוט"ו, והיה הענין בטבע גמור אין בזה נס כלל, לפיכך בא להשמיענו אחר כך ותפתח הארץ את פיה, לבאר שהיה נס גדול וענין כמוהו לא היה מעולם, שפתחה הארץ את פיה ובלעה אותם ואח"כ נתכסה המקום, זהו שאמר ותכס עליהם הארץ, ואין זה ענין טבעי, כי בבקיעת האדמה בקצת מדינות בנוהג שבעולם אחר שהמקום ההוא מתבקע הוא נשאר פתוח, אבל בכאן אחר הבקיעה הזכיר שפתחה הארץ את פיה ותבלע אותם וחזרה לכסות עליהם, וזה היה נס גדול מן הנסים המפורסמים, ומפני זה הזכיר הכתוב לשון בריאה, ואם בריאה יברא ה', שהוא לשון המצא יש מאין, והענין המחודש הזה היה פלא עצום וחדוש גדול כחדוש המצא יש מאין, עד כאן.

ותבקע האדמה אשר תחתיהם, ותפתח הארץ את פיה ותבלע אותם, “The ground which was beneath them split open and the earth opened its ‘mouth’ and swallowed them.” Nachmanides explains why the Torah had to mention both אדמה and ארץ as “opening” in this verse. Had the Torah only written that the ground split open, the phenomenon could have been considered as an ordinary earthquake, although Moses had predicted the time and the place. This is why the Torah added the words “the earth opened its mouth” to tell us that a great miracle, unparalleled, happened here. This is why the miracle had been predicted as a בריאה, a new creation. The place where this took place returned to its original appearance as distinct from an earthquake which leaves behind clear evidence that there had been an upheaval.

2 ב

ואת כל האדם אשר לקרח. אלו בני ביתו וכל הסרים אל משמעתו. גם בניו בכלל שנבלעו בארץ אבל לא מתו, הוא שכתוב (במדבר כ״ו:י״א) ובני קרח לא מתו, ודרשו רז"ל מקום נתבצר להם בגיהנם וישבו עליו. והיה יכול לומר ואת כל האנשים כמו שהזכיר למעלה כי נאצו האנשים האלה, אבל הזכיר כל הנבלעים בשם אדם על שום עונשם שנבלעו באדמה.

ואת כל האדם אשר לקרח, “and every human being belonging to Korach.” This refers to the members of his household and all the rebels accepting his leadership. Korach’s sons were also “swallowed” by the earth but they did not die as a result; this is the meaning of Numbers 26,11: “and the sons of Korach did not die.” Our sages (Megillah 14) explain that a “fortified” place was reserved for them in purgatory where they stayed. [I suppose the meaning is a site safe from the fires of purgatory but inside it. Ed.]
It is possible to explain the verse differently by understanding the words ואת כל האנשים, “and all the men,” as including only the people previously described in verse 30 as כי נאצו האנשים האלה את ה', “for these men had provoked Hashem.” The reason that the Torah called the people who were swallowed as אדם is because they were swallowed by the אדמה, i.e. they returned to the place they originally came from [as in “dust thou art and to dust thou shall return.” Ed.]

3 ג

ואת כל הרכוש. הגיד הכתוב כי נבלעו הגופות והבתים והממון כי העונש הזה הגדול חל על הכל, ודרשו רז"ל אפילו מחט שאולה שלהם ביד אחד מישראל היתה מתגלגלת ויורדת ונבלעת בקרקע. ומ"ש אשר לקרח ולא הזכיר בליעת קרח עצמו בפירוש, אין צריך, כי מאחר שדתן ואבירם עם בני ביתם נשיהם ובניהם וטפם גם בני ביתו של קרח כלם נבלעו בעון קרח, אף כי הוא בעצמו שהיה ראש המעשה ושרש המחלוקת, ואע"פ שלא באר בכאן הנה במקום אחר מצינו כתוב מפורש (במדבר כ״ו:י׳) ותבלע אותם ואת קרח. וכבר מצינו כיוצא בזה (שמות ט״ו:ד׳) מרכבות פרעה וחילו ירה בים, ולא באר הכתוב טביעת פרעה, אבל מקל וחומר יתבאר הדבר, ואע"פ שסתם הכתוב ולא באר טביעתו, בא דוד המלך ע"ה ובאר הענין, הוא שאמר (תהילים קל״ו:ט״ו) ונער פרעה וחילו בים סוף. ודעת רז"ל שהיה קרח נבלע ונשרף, כי לפי שהיה סבת המחלוקת נעשו בו שני דינין, וזה ממה שכתוב (במדבר כ״ו:י׳) ותבלע אותם ואת קרח במות העדה באכול האש, למדך הכתוב כי קרח נבלע, גם היה באכול האש כי באכול האש נמשך אל קרח. ומה שלא הזכירו כאן בפירוש עם שרפת החמשים ומאתים, מק"ו יודע הענין, כי כיון שכלם מקריבי הקטרת וכל אחד ואחד מחתתו בידו גם כן נשרף עמהם, ואע"פ שלא הזכיר זאת אין צורך, כי אין עונש כולם רק בשבילו. או נאמר לפי שכל האתין רבויין, כי באמרו ותאכל את החמשים ומאתים איש, בא לרבות קרח.

ואת כל הרכוש, “and all the property.” The Torah informed us that not only the people but their belongings including their tents, their money, etc., were all swallowed up as part of this great act of retribution. Jerusalem Talmud Sanhedrin 10,1 states that even a needle of theirs which had been temporarily in the possession of some other unrelated Israelite would be swept away down into the abyss into which these people disappeared. The reason the Torah writes the words אשר לקרח, “which belonged to Korach,” without specifying that Korach personally was also swallowed by the earth in so many words, is because there was no need for this. Seeing that the Torah had written that Datan and Aviram, and their families as well as Korach’s families and more distant followers had all been swallowed it is clear that he himself as the instigator of the whole rebellion did not escape such a fate. At any rate, even though Korach’s descent into the bowels of the earth is not spelled out, we find it spelled out in Numbers 26,10 where the Torah writes: “it swallowed them, together with Korach.” We find a parallel example when the Torah described the drowning of the Egyptian army in the sea of Reeds where the Torah writes (Exodus 15,4) “the chariots of Pharaoh together with his army were drowned in the sea,” although the Torah does not specifically mention that Pharaoh himself was also drowned at the same time. Nevertheless, David explains in Psalms 136,15: “He flung Pharaoh and his army into the sea of Reeds.”
Our sages (Sanhedrin 106) believe that Korach was not only swallowed by the earth but that his body was also burned; seeing that he was the root cause of the sin he was afflicted with two penalties. They derive this from the words in 26,10: “it swallowed them as well as Korach when the assembly died as the fire consumed the 250 men.” This teaches first of all that Korach was swallowed; he was also consumed by the fire as the words באכול האש refer to Korach as the first one to be burned. The reason that the Torah did not spell out his name specifically as a victim of the fire is that simple logic teaches us that fact. All the people who offered incense were burned together with the incense in their censers. Clearly, there is no reason to believe that Korach would survive his attempt to offer this incense. The other two hundred and fifty men were punished on account of Korach; why would he escape such a penalty? Alternatively, we need simply view the extra word את before the expression החמישים איש as the clue that Korach was included as the word את always means something or someone additional, as we know from Pesachim 22.