Chapter 41מ״א
1 א

ירידה ששית שירד לסיני, שנ' וירד ה' על הר סיני וכו'. בששה בסיון נגלה על ישראל הב"ה ובמקומו נגלה על הר סיני ונפתחו השמים ונכנס ראש ההר בתוך השמים והערפל מכסה את ההר והב"ה יושב על כסאו ורגליו עומדות על הערפל שנ' ויט שמים וירד וערפל תחת רגליו.

THE REVELATION ON SINAI
THE sixth descent was when He came down on Sinai, as it is said, "And the Lord came down upon Mount Sinai" (Ex. 19:20). On the sixth of Sivan the Holy One, blessed be He, was revealed unto Israel on Sinai, and from His place was He revealed (on) Mount Sinai, and the heavens were opened, || and the summit of the mountain entered into the heavens. Thick darkness covered the mountain, and the Holy One, blessed be He, sat upon His throne, and His feet stood on the thick darkness, as it is said, "He bowed the heavens also, and came down; and thick darkness was under his feet" (2 Sam. 22:10).

2 ב

ר' טרפון אומר, זרח הב"ה ובא מהר סיני ונגלה על בני עשו, שנ' ויאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו ואין שעיר אלא בני עשו שנ' וישב עשו בהר שעיר אמ' להם הב"ה מקבלים אתם עליכם את התורה אמרו לו ומה כתוב בה אמ' להם לא תרצח אמרו לו אין אנו יכולין לעזוב את הדבר שבירך יצחק את עשו שאמ' לו ועל חרבך תחיה ומשם חזר ונגלה על בני ישמעאל שנ' הופיע מהר פארן ואין פארן אלא בני ישמעאל שנ' במדבר פארן אמ' להם הב"ה מקבלים אתם את התורה אמרו לו ומה כתוב בה אמ' להם לא תגנוב אמרו לו אין אנו יכולין לעזוב את הדבר שעשו אבותינו שגנבו את יוסף והורידוהו למצרים שנ' כי גונוב גונבתי מארץ העברים ומשם שלח מלאכים לכל אומות העולם אמ' להם אתם מקבלים עליכם את התורה אמרו לו ומה כתיב בה אמ' להם לא יהיה לך אלהים אחרים על פני אמרו לו אנו רואין שאין אנו יכולין להניח דת אבותינו שעבדו את האלילים אלא תן תורתך לעמך שנ' ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום ומשם חזר ונגלה על בני ישראל שנ' ואתא מרבבות קדש ואין רבבות אלא ישראל שנ' ובנוחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל ועמו אלפי שנאן ורכב רבותים מלאכי קדש וימינו אוחזת את התורה שנ' מימינו אש דת למו.

Rabbi Ṭarphon said: The Holy One, blessed be He, rose and came from Mount Sinai and was revealed unto the sons of Esau, as it is said, "And he said, The Lord came from Sinai, and rose from Seir unto them" (Deut. 33:2). And "Seir" means only the sons of Esau, as it is said, "And Esau dwelt in Mount Seir" (Gen. 36:8). The Holy One, blessed be He, said to them: Will ye accept for yourselves the Torah? They said to Him: What is written therein? He answered them: It is written therein, "Thou shalt do no murder" (Ex. 20:13). They replied to Him: We are unable to abandon the blessing with which Isaac blessed Esau, for he said to him, "By thy sword shalt thou live" (Gen. 27:40). Thence He turned and was revealed unto the children of Ishmael, as it is said, "He shined forth from Mount Paran" (Deut. 33:2). "Paran" means only the sons of Ishmael, as it is said, "And he dwelt in the wilderness of Paran" (Gen. 21:21). The Holy One, blessed be He, said to them: Will ye accept for yourselves the Torah? They said to Him: What is written therein? He answered them: "Thou shalt not steal" (Ex. 20:15) is written therein. They said to Him: We are not able to abandon the usage which our fathers observed, for they brought Joseph down into Egypt, as it is said, "For indeed I was stolen away out of the land of the Hebrews" (Gen. 40:15). Thence He sent || messengers to all the nations of the world. He said unto them: Will ye receive for yourselves the Torah? They said to Him: What is written therein? He said to them: "Thou shalt have no other gods before me" (Ex. 20:3). They said to Him: We have no delight in the Torah, therefore let Him give His Torah to His people, as it is said, "The Lord will give strength unto his people; the Lord will bless his people with peace" (Ps. 29:11). Thence He returned and was revealed unto the children of Israel, as it is said, "And he came from the ten thousands of holy ones" (Deut. 33:2). The expression "ten thousands" means the children of Israel, as it is said, "And when it rested, he said, Return, O Lord, unto the ten thousands of the thousands of Israel" (Num. 10:36). With Him were thousands twice-told of chariots, even twenty thousand of holy angels, and His right hand was holding the Torah, as it is said, "At his right hand was a fiery law unto them" (Deut. 33:2).

3 ג

מכאן אתה למד שדברי תורה כגחלי אש, ונתן להם בלשון חבה ובלשון שבועה בלשון חבה שנ' שמאלו תחת לראשי בלשון שבועה שנ' נשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו ואין ימינו אלא שבועה שנ' נשבע ה' בימינו.

Hence thou mayest learn that the words of the Torah are like coals of fire. Why was it "at his right hand"? Whence do we know (that it was given to them) with expression of love? Because it is said, "The Lord hath sworn by his right hand, and by the arm of his strength" (Isa. 62:8).

4 ד

ר' אליעזר אומר, מיום שיצאו ישראל ממצרים היו נוסעים וחונים בחלקלקות שנ' ויסעו ויחנו עד שבאו בהר סיני וחנו כלם נגד ההר שנ' ויחן שם ישראל נגד ההר אמ' להם הב"ה מקבלים אתם עליכם את התורה אמרו לו כלם בפה אחד אנו שומרים את התורה ומוכנים לעשות ולקיים כל הכתוב בה שנ' כל אשר ידבר ה' נעשה ונשמע.

Rabbi Eliezer said: From the day when the Israelites went forth from Egypt, they were journeying and encamping in smoothness, they were journeying in smoothness and they were encamping in smoothness, as it is said, "And they journeyed (from Rephidim, and they came to the wilderness of Sinai), and they encamped in the wilderness" (Ex. 19:2); until they all came to Mount Sinai, and they all encamped opposite the mountain, like one man with one heart, as it is said, "And there Israel encamped before the mount" (ibid.). The Holy One, blessed be He, spake to them: Will ye receive for yourselves || the Torah? Whilst the Torah had not yet been heard they said to Him: We will keep and observe all the precepts which are in the Torah, as it is said, "And they said, All that the Lord hath spoken will we do, and be obedient" (Ex. 24:7).

5 ה

ר' אלעזר המודעי אומר, מיום שנבראו שמים וארץ נקרא שם ההר חורב, וכשנגלה הב"ה על משה מתוך הסנה, על שם הסנה נקרא הר סיני, והוא חורב. ומניין שקבלו ישראל התורה בהר חורב שנ' יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב.

Rabbi Elazar of Modein said: From the day when the heavens and the earth were created, the name of the mountain was Horeb. When the Holy One, blessed be He, was revealed unto Moses out of the thorn-bush, because of the word for the thorn-bush (S'neh) it was called Sinai (Sinai), and that is Horeb. And whence do we know that Israel accepted the Torah at Mount Horeb? Because it is said, "The day that thou stoodest before the Lord thy God in Horeb" (Deut. 4:10).

6 ו

ר' פנחס אומר, ערב שבת עמדו ישראל בהר סיני עורכין האנשים לבד והנשים לבד אמ' לו הב"ה למשה לך אמור להם לבנות ישראל אם רוצות הן לקבל את התורה ולמה שאלו לנשים לפי שדרכן של אנשים הולכין אחרי דעתן של נשים שנ' כה תאמר לבית יעקב אלו הנשים ותגד לבני ישראל אלו האנשים וענו כלם בפה אחד ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע ושרים כחוללים כל מעייני בך.

Rabbi Phineas said: On the eve of Sabbath the Israelites stood at Mount Sinai, arranged with the men apart and the women apart. The Holy One, blessed be He, said to Moses: Go, speak to the daughters of Israel, (asking them) whether they wish to receive the Torah. Why were the women asked (first)? Because the way of men is to follow the opinion of women, as it is said, "Thus shalt thou say to the house of Jacob" (Ex. 19:3); these are the women. "And tell the children of Israel" (ibid.); these are the men. They all replied (as) with one mouth, and they said: "All that the Lord hath spoken we will do, and be obedient" (Ex. 24:7). (The Scripture also says,) "They that sing as well as they that dance (shall say), All my fountains are in thee" (Ps. 87:7).

7 ז

ר' חנינא אומר, בחדש השלישי היום כפול בלילה וישנו ישראל עד שתי שעות ביום ששינת יום העצרת עריבה והלילה קצרה ויצא משה ובא למחנה ישראל והיה מעורר ישראל משינתם ואמ' להם עימדו משינתכם שהרי אלהיכם מבקש ליתן לכם את התורה, כבר החתן מבקש להביא את הכלה להכניס לחופה כדי ליתן לכם את התורה. באה השעה, שנ' ויוצא משה את העם וכו', ואף הב"ה יצא לקראתן כחתן היוצא לקראת כלה כן הב"ה יצא לקראתן ליתן להם את התורה שנ' ה' בצאתך משעיר וכו'.

Rabbi Chanina said: || In the third month the day is double the night, and the Israelites slept until two hours of the day, for sleep on the day of the (feast of) 'Azereth is pleasant, the night being short. And Moses went forth and came to the camp of the Israelites, and he aroused the Israelites from their sleep, saying to them: Arise ye from your sleep, for behold, your God desires to give the Torah to you. Already the bridegroom wishes to lead the bride and to enter the bridal chamber. The hour has come for giving you the Torah, as it is said, "And Moses brought forth the people out of the camp to meet God" (Ex. 19:17). And the Holy One, blessed be He, also went forth to meet them; like a bridegroom who goes forth to meet the bride, so the Holy One, blessed be He, went forth to meet them to give them the Torah, as it is said, "O God, when thou wentest forth before thy people" (Ps. 68:7).

8 ח

ר' יהושע בן קרחא אומר, משה היו רגליו עומדות בהר וכלו בתוך השמים כאהל דנידה שהיא פרוסה ובני אדם עומדין בתוכה ורגליהם עומדות בארץ וכלם בתוך הארץ כך משה היו רגליו עומדות בהר וכלו בתוך השמים צופה ומביט כל מה שיש בשמים והב"ה מדבר עמו כאדם שהוא מדבר עם חברו שנ' ודבר ה' אל משה פנים אל פנים אמ' לו הב"ה לך וקדשת את העם הזה היום ומחר. וכי מה היתה קדושתן של ישראל במדבר אלא על טומאת תשמיש המטה.

Rabbi Joshua ben Ḳorchah said: The feet of Moses stood on the mount, and all (his body) was in the midst of the heaven, like a tent which is spread out, and the children of men stand inside it, but their feet stand on the earth, and all of them are inside the tent; so was it with Moses, his feet stood on the mountain, and all his (body) was in the heavens, beholding and seeing everything that is in the heavens. The Holy One, blessed be He, was speaking with him like a man who || is conversing with his companion, as it is said, "And the Lord spake unto Moses face to face" (Ex. 33:11). The Holy One, blessed be He, said to Moses: Go and sanctify the Israelites for two days, as it is said, "And the Lord said unto Moses, Go unto the people, and sanctify them to-day and to-morrow" (Ex. 19:10). What then was the sanctity of Israel in the wilderness? There were no uncircumcised people in their midst; the manna descended from heaven for them; they drank water out of the Well; clouds of glory surrounded them. What then was the sanctity of Israel in the wilderness? It refers to their avoidance of sexual intercourse.

9 ט

דן משה בינו לבין עצמו, אמר ילך אדם אצל אשתו ונמצאו מעכבין מלקבל את התורה. מה עשה, הוסיף להם יום אחד מדעתו שאם ילך אדם מישראל אצל אשתו ונמצאו טהורים שני ימים לפיכך הוסיף להם יום אחד מדעתו.

Moses argued with himself. Moses said: A man of Israel may have gone to his wife, and they will be found to be prevented from receiving the Torah. What did he do? He added one day (more) for them on his own account, so that if a man of Israel went to his wife they would be found to be clean for two (complete) days; therefore he added one day for them on his own account.

10 י

אמ' לו הב"ה, משה כמה נפשות בני אדם היו באות מישראל באותה הלילה, אלא מה שעשית עשוי, והודה לו הב"ה.

The Holy One, blessed be He, said to him: Moses! How many souls of the children of men would have come forth from Israel in that night? What thou hast done has been (rightly) accomplished. The Holy One, blessed be He, approved his action.

11 יא

אמ' לו הב"ה למשה רד אל המחנה ואחר כך אני משמיע את תורתי רד העד בעם משה היה רוצה להיות שם אמ' לו כבר העידותי בעם אמ' לו לך וקרא לרבך ירד משה אל המחנה לקראת אהרן והב"ה משמיע תורתו לעמו שנ' וירד משה אל העם וכו' מה כתיב אחריו וידבר אלהים את כל הדברים האלה אנכי ה' אלהיך.

(The Holy One, blessed be He, said:) Let Moses descend to the camp, and afterwards will I cause My Torah to be proclaimed. He said to him: "Go down, charge the people" (Ex. 19:21). Moses was wishing to be || there, and he said to Him: I have already charged the people. He said to him: Go, and call thy Rabbi. Moses descended to the camp to call Aaron, and the Holy One, blessed be He, proclaimed His Torah unto His people, as it is said, "So Moses went down unto the people, and told them" (Ex. 19:25). What is written after this? "And God spake all these words, saying, I, the Lord, am (to be) thy God, who brought thee out of the land of Egypt, out of the house of bondage" (Ex. 20:1, 2).

12 יב

יצא קול ראשון והשמים רעשו והימים והנהרות ברחו וההרים והגבעות התמוטטו וכל האילנות כרעו והמתים שבשאול חיו ועמדו על רגליהם, שנאמר כי את אשר ישנו פה עמנו עומד היום, וכל העתידים להבראות עד סוף כל הדורות שם עמדו עמהם, שנ' ואת אשר איננו פה. וישראל שהיו חיים נפלו על פניהם ומתו.

The voice of the first (commandment) went forth, and the heavens and earth quaked thereat, and the waters and rivers fled, and the mountains and hills were moved, and all the trees fell prostrate, and the dead who were in Sheol revived, and stood on their feet till the end of all the generations, as it is said, "But with him that standeth here with us this day" (Deut. 29:15), and those (also) who in the future will be created, until the end of all the generations, there they stood with them at Mount Sinai, as it is said, "And also with him that is not here with us this day" (ibid.). The Israelites who were alive (then) fell upon their faces and died.

13 יג

ויצא קול שני וחיו ועמדו על רגליהם ואמרו למשה משה אין אנו לשמוע קולו של הב"ה עוד ומתנו שם כשם שמתנו שנ' ויאמרו אל משה דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלהים פן נמות ועתה למה נמות כשם שמתנו ושמע הב"ה את קולן וערב עליו ושלח מיכאל ולגבריאל ואחזו בשתי ידיו של משה שלא ברצונו והגישוהו אל הערפל שנ' ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלהים.

The voice of the second (commandment) went forth, and they were quickened, and they stood upon their feet and said to Moses: Moses, our teacher! We are unable to hear any more the voice of the Holy One, blessed be He, for we shall die even as we died (just now), as it is said, "And they said unto Moses, Speak thou with us, and we will hear: but let not God speak with us, lest we die" (Ex. 20:19). And now, why should we die as we died (just now)? The Holy One, blessed be He, heard the voice of Israel, and it was pleasing to Him, and He sent for Michael || and Gabriel, and they took hold of the two hands of Moses against his will, and they brought him near unto the thick darkness, as it is said, "And Moses drew near unto the thick darkness where God was" (Ex. 20:21).

14 יד

[נוגש] אין כתיב כאן אלא נגש, ושאר כל הדברות דבר עם פי משה, ועליו הכתוב אומר (משלי כה יג) כְּצִנַּת שֶׁלֶג בְּיוֹם קָצִיר.

It is only written here (in the text concerning) Moses (that) "he drew near." The rest of the commandments He spake through the mouth of Moses, and concerning him the text says, "As the cold of snow in the time of harvest, so is a faithful messenger to them that send him" (Prov. 25:13).

15 טו

ויהי כשמעכם את קול השופר ולמה השמיע הב"ה קולו מתוך החשך ולא מתוך האור משל למה הדבר דומה למלך שהוא משיא את בנו לאשה ותולה בחופת בנו פרכות שחורות אמ' להם יודע אני שאין בני ממתין עם זאת אלא ארבעים יום שלא תאמרו למחר המלך היה אסטרוגולוס ולא היה יודע מה עתיד לעשות בנו כך זה המלך מלך מלכי המלכים הב"ה והבן אלו ישראל והכלה זו התורה והיה הב"ה יודע שאין ישראל ממתינין בדברות אלא ארבעים יום לפיכך השמיע קולו מתוך החשך ולא מתוך האור לכך נאמר ויהי כשמעכם את הקול.

And it came to pass, "When ye hear the sound of the trumpet" (2 Sam. 15:10). Why did the Holy One, blessed be He, cause His voice to be heard out of the midst of the darkness, and not out of the midst of the light? A parable: to what is the matter to be likened? To a king who was having his son married to a woman, and he suspended in the wedding chamber of his son black curtains, and not white curtains. He said to them: I know that my son will not remain with his wife except for forty days; so that on the morrow they should not say the king was an astrologer, but he did not know what would happen to his son. So with the King, who is the Holy One, blessed be He, and His son is Israel, and the bride is the Torah. The Holy One, blessed be He, knew that Israel would not remain (loyal) to the commandments except for forty days, therefore the Holy One, blessed be He, caused them to hear His voice out of the midst of darkness, and not out of the midst of light, therefore it is said, "And it came to pass, when ye heard the voice" (Deut. 5:28).

16 טז

ר' יהודה אומר, אדם מדבר עם חברו מתרגש קולו אבל אינו רואה מאורו וישראל שמעו קולו של הב"ה בהר סיני וראו את הקול יוצא מפי הגבורה כברקים וכרעמים שנ' וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים ואת קול השופר ויהי קול השופר הולך וחזק מאד וכו' כל המצות שבתורה תרי"א ושתים שדבר הב"ה לפיכך נקראת תורה והתורה מניין תרי"א בגימטריא ושתים שדבר הב"ה שנ' אחת דבר הב"ה שתים זו שמענו.

Rabbi Jehudah said: When a man speaks with his companion, he || hears the sound of his voice, but he does not see any light with it; the Israelites heard the voice of the Holy One, blessed be He, on Mount Sinai, and saw the voice going forth from the mouth of the Almighty in the lightning and the thunder, as it is said, "And all the people saw the thunderings and the lightnings" (Ex. 20:18). All the precepts which are in the Torah number 611, and two, which the Holy One, blessed be He, spake, as it is said, "God has spoken once, two have I heard thus" (Ps. 62:11).

17 יז

ר' פנחס אומר, כל אותו הדור ששמעו קולו של הב"ה בהר סיני זכו להיות כמלאכי השרת ולא ראו טפת קרי בחייהם ולא משל בהם כל מיני כנים ובמותם לא שלטה בהם רמה ותולעה אשריהם בעה"ז ואשריהם בעה"ב ועליהם הכתוב אומר אשרי העם שככה לו:

Rabbi Phineas said: All that generation who heard the voice of the Holy One, blessed be He, on Mount Sinai, were worthy to be like the ministering angels, so that insects had no power over them. They did not experience pollution in their lifetime, and at their death neither worm nor insect prevailed over them. Happy were they in this world and happy will they be in the world to come, and concerning them the Scripture says, "Happy is the people, that is in such a case" (Ps. 144:15).