Chapter 38ל״ח
1 א

כתיב, וּבָא הַבַּיִת וְסָמַךְ יָדוֹ עַל הַקִּיר וּנְשָׁכוֹ הַנָּחָשׁ (עמוס ה, יט). וכשבא יעקב לארץ אחוזתו שבארץ כנען נשכו הנחש, ואי זה הוא הנחש, זה שכם בן חמור שהיתה בתו של יעקב יושבת אוהלים ולא היתה יוצאה לחוץ מה עשה שכם בן חמור הביא נערות משחקות חוצה לו מתופפות ויצאה דינה לראות בבנות הארץ המשחקות ושללה ושכב עמה והרתה וילדה את אסנת ואמרו בני ישראל להורגה שאמרה עכשו יאמרו בכל הארץ שיש בית זנות באהלי יעקב.

JOSEPH AND HIS BRETHREN
"OR went into the house and leaned his hand on the wall, and the serpent bit him" (Amos 5:19). When Jacob went into his house in the land of Canaan the serpent bit him. || And who was the serpent? This was Shechem, the son of Chamor. Because the daughter of Jacob was abiding in the tents, and she did not go into the street; what did Shechem, the son of Chamor, do? He brought dancing girls who were (also) playing on pipes in the streets. Dinah went forth to see those girls who were making merry; and he seized her, and he slept with her, and she conceived and bare Asenath. The sons of Israel said that she should be killed, for they said that now people would say in all the land that there was an immoral daughter in the tents of Jacob.

2 ב

מה עשה יעקב, הביא שרץ של זהב שם הקדש כתוב בו ותלה על צוארה, ושלחה והלכה, והכל צפוי לפני הב"ה. וירד מיכאל המלאך והורידה למצרים לבית פוטיפרע, שהיתה אסנת ראויה ליוסף לאשה, והיתה אשתו של פוטיפרע עקרה, וגדלה עמה כבת, וכשירד יוסף למצרים לקחה לו לאשה, שנ' ויתן לו את אסנת בת פוטיפרע.

What did (Jacob) do? He wrote the Holy Name upon a golden plate, and suspended it about her neck and sent her away. She went her way. Everything is revealed before the Holy One, blessed be He, and Michael the angel descended and took her, and brought her down to Egypt to the house of Potiphera; because Asenath was destined to become the wife of Joseph. Now the wife of Potiphera was barren, and (Asenath) grew up with her as a daughter. When Joseph came down to Egypt he married her, as it is said, "And he gave him to wife Asenath the daughter of Potiphera priest of On" (Gen. 41:45).

3 ג

שמעון ולוי קנאו על הזנות הרבה מאד, שנ' הכזונה יעשה את אחותנו, ולקחו איש חרבו והרגו את כל אנשי שכם. וכששמע יעקב נתיירא מאד שאמ' עכשו יאמרו לכל עמי הארץ ויאספו עלי ויהרגוני התחיל לקלל רגזם של בניו שנ' ארור אפם כי עז ועוד שקלל את חרבם בלשון יונית שנ' כלי חמס מכרותיהם שמעו כל עמי ונתייראו מאד ואמרו אם שני בני יעקב עשו את כל הדבר הזה אם יאספו כלם יכולים הם להחריב את העולם ונפל פחדו של הב"ה עליהם, שנ' ויסעו ויהי חתת אלהים.

Simeon and Levi were moved by a great zeal on account of the immorality, as it is said, "And they said, Should he deal with our sister as with an harlot?" (Gen. 34:31). And each man took his sword and slew all the men of Shechem. When Jacob heard thereof, he became sorely afraid. For he said: Now all the people of the land will hear, and they will gather together against me || and smite me. He began to curse the wrath of his sons, as it is said, "Cursed be their anger, for it is fierce" (Gen. 49:7); and he also cursed their sword in the Greek language, for he said: "Weapons of violence are their swords" (Gen. 49:5). All the kings of the earth heard (thereof) and feared very much, saying: If two sons of Jacob have done all these great things, if they all band themselves together, they will be able to destroy the world. And the dread of the Holy One, blessed be He, fell upon them, as it is said, "And the terror of God was upon the cities,… and they did not pursue after the sons of Jacob" (Gen. 35:5).

4 ד

ולקח יעקב בניו ובני בניו ונשיו והלך לקרית ארבע אצל יצחק אביו ומצא שם את עשו ואת בניו ואת נשיו יושבים באוהל יצחק ותקע לו אהלו חוצה לה וראה יצחק את יעקב ואת נשיו ואת בניו ואת בנותיו ואת כל אשר לו לשנ"י בני"ו ושמח בלבו מאד ועליו הוא אומ' וראה בנים לבניך שלום על ישראל.

Jacob took his sons and his grandsons, and his wives, and he went to Kirjath Arba (so as to be) near Isaac his father. And he found there Esau and his sons and his wives dwelling in the tents of Isaac. And he spread his tent apart from him; and Isaac saw Jacob, his wives, his daughters, and all that belonged to him, and he rejoiced in his heart exceedingly. Concerning him the Scripture saith, "Yea, thou shalt see thy children's children, peace be upon Israel" (Ps. 128:6).

5 ה

ר' לוי אומר, בשעת אסיפתו של יצחק הניח את מקנהו ואת כל קניינו ואת כל אשר לו לשני בניו לפיכך גמלו חסד לו שניהם, שנ' ויקברו אותו עשו ויעקב בניו.

Rabbi Levi said: In the hour of the ingathering of Isaac, he left his cattle and his possessions, and all that he had, to his two sons; therefore they both rendered loving-kindness (to him), as it is said, "And Esau and Jacob his sons buried him" (Gen. 35:29).

6 ו

אמר עשו ליעקב, נחלוק כל מה שהניח לנו אבא לשנים, ואני בורר שאני בכור. אמר יעקב, הרשע הזה לא מלא עינו מן העושר, שנ' וגם עינו לא תשבע עושר. מה עשה יעקב אבינו, חלק לשני חלקים כל מה שהניח אביו חלק אחד ואת ארץ ישראל חלק אחר מה עשה עשו הלך אצל בנו של ישמעאל אמ' לו ישמעאל לעשו האמורי והכנעני אז בארץ ויעקב בוטח לרשת את הארץ ולכן טול אתה מה שהניח אביך ואין ליעקב מאומה.

Esau said to Jacob: Divide all that my father has left into two portions, and I will choose (first), because I am the elder. || Jacob said: This wicked man has not satisfied his eye with wealth, as it is said, "Neither are his eyes satisfied with riches" (Eccles. 4:8). What did Jacob do? He divided all that his father had left as the one part, and the other part was to be the land of Israel and the Cave of Machpelah. What did Esau do? He went to Ishmael in the wilderness in order to consult him, as it is said, "And Esau went unto Ishmael" (Gen. 28:9). Ishmael said to Esau: The Amorite and the Canaanite are in the land, and Jacob trusts (in God) that he will inherit the land, therefore take all that thy father has left, and Jacob will have nothing.

7 ז

ולקח עשו כל מה שהניח אביו, וארץ ישראל ומערת המכפלה לקח יעקב, וכתבו כתב עולם ביניהם. אמ' לו יעקב לעשו לך מארץ עשו ולקח עשו את נשיו ואת בניו ואת כל אשר לו ולך אל ארץ וכו' ובשכר שפנה את כליו בשביל יעקב אחיו נתן לו הב"ה מאה מדינות משעיר ועד מגדיאל ומגדיאל זה שנ' אלוף מגדיאל אלוף עירם.

And Esau took all that his father had left, and he gave to Jacob the land of Israel, and the Cave of Machpelah, and they wrote a perpetual deed between them. Jacob said to Esau: Go from the land of my possession, from the land of Canaan. Esau took his wives, and his sons, and his daughters, and all that he had, [as it is said, "And Esau took his wives… and all his possessions which he had gathered in the land of Canaan], and went into a land away from his brother Jacob" (Gen. 36:6). And as a reward because he removed all his belongings on account of Jacob his brother, He gave him one hundred provinces from Seir unto Magdiel, and Magdiel is Rome, as it is said, "Duke Magdiel, Duke Iram" (Gen. 36:43).

8 ח

אז ישב יעקב בטח ושאנן ושלו בארץ כנען ובארץ מולדתו ובארץ מגורי אביו, שנ' וישב יעקב בארץ מגורי אביו.

Then Jacob dwelt safely and in peace in the land of his possession, and in the land of his birth, and in the land of the sojournings of his father.

9 ט

ר' ישמעאל אומר, כל בן זוקן חביב לאביו יותר מדאי שנ' וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים הוא לו וכי בן זקונים היה לו והלא בנימין היה בן זקונים אלא על ידי שראה בנבואתו שהוא עתיד למלוך לפיכך היה אוהב אותו מכל אחיו וקנאו בו קנאה גדולה ויראו אחיו כי אותו אהב אביהם מכל אחיו וכו' ועוד שראה אותו בחלומו שעתיד למלוך והגיד לאביו והוסיפו לו שנאה קשה שנ' ויוסיפו עוד שנא אותו ועוד שראה בני פלגש אביו אוכלים בשר איל ובשר כבשים כשהם חיים והוציא עליהם דופי אל יעקב אביהם שנ' ולא יכלו דברו לשלום אמר יעקב ליוסף בני הרי יש לי כמה ימים שלא שמעתי את שלום אחיך ואת שלום הצאן ותראם והנער היה הולך ותועה בדרך ופגע גבריאל המלאך שנ' וימצאהו איש והנה תועה בשדה ואין איש אלא גבריאל שנ' והאיש גבריאל.

Rabbi Ishmael said: Every son of the old age || is beloved of his father, as it is said, "Now Israel loved Joseph more than all his children, because he was the son of his old age" (Gen. 37:3). Was he then the son of his old age? Was not Benjamin the son of his old age? But owing to the fact that (Jacob) saw by his prophetic power that (Joseph) would rule in the future, therefore he loved him more than all his sons. And they envied him with a great envy, as it is said, "And his brethren saw that their father loved him more than all his brethren; and they hated him" (ibid. 4). Further, because he saw in his dream that in the future he would rule, and he told his father, and they envied him yet more and more, as it is said, "And they hated him yet the more" (ibid. 8). Moreover, he saw the sons of his father's concubines eating the flesh of the roes and the flesh of the sheep whilst they were alive, and he brought a reproach against them before Jacob their father, so that they could not see his face any more (in peace), as it is said, "And they could not speak peaceably unto him" (ibid. 4). Jacob said to Joseph: Joseph, my son ! Verily I have (waited) many days without hearing of the welfare of thy brethren, and of the welfare of the flock, as it is said, "Go now, see whether it be well with thy brethren, and well with the flock" (ibid. 14). And the lad was wandering in the field, and the angel Gabriel met him, as it is said, "And a certain man found him, and, behold, he was wandering in the field" (ibid. 15). (The word) "man" (here in this context) is Gabriel only, as it is said, "The man Gabriel, whom I had seen in the vision" (Dan. 9:21).

10 י

אמר לו, מה תבקש. אמר לו, את אחי אנכי מבקש. והוליכו אצל אחיו, וראו אותו ובקשו להרגו, שנ' ויראו אותו מרחוק ויתנכלו אותו להמיתו. אמ' להם ראובן אל תשפכו דם השליכו אותו אל הבור הזה אשר במדבר וימות שם ואל תשפכו דם וישמעו לו אחיו ולקחו את יוסף והשליכו אותו אל הבור שנ' וישליכו אותו הבורה מה עשה ראובן הלך וישב לו באחד ההרים לירד בלילה ולהעלות את יוסף מהבור ובשעה אחת אחיו היו יושבים במקום אחד ולב אחד ועצה אחת ועברו עליהם ארחת ישמעאלים ואמרו בואו ונמכרנו לישמעאלים ויהיו מוליכין אותו לקצה המדבר ואין יעקב אבינו שומע שמעו עוד.

And (Gabriel) said to him: What seekest thou? He said to him: I seek my brethren, as it is said, "And he said, I seek my brethren" (Gen. 37:16). And he led him to || his brethren, and they saw him and sought to slay him, as it is said, "And they saw him afar off" (Gen. 37:18). Reuben said to them: Do not shed his blood, as it is said, "And Reuben said unto them, Shed no blood; cast him into this pit that is in the wilderness" (Gen. 37:22). And his brethren listened to him, and they took Joseph and cast him into the pit, as it is said, "And they took him, and cast him into the pit" (Gen. 37:24). What did Reuben do? He went and stayed on one of the mountains, so as to go down by night to bring up Joseph out of the pit. And his nine brethren were sitting down in one place, all of them like one man, with one heart and one plan. Ishmaelites passed by them, and (the brethren) said: Come, let us sell him to the Ishmaelites, and they will lead him to the end of the wilderness, and Jacob will not hear any further report concerning him.

11 יא

ומכרו אותו לישמעאלים בעשרים כסף. כל אחד ואחד נטל שני כספים לקנות מנעלים ברגליהם, שנ' על מכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נעלים. אמרו נשים חרם בינינו שאין אחד ממנו מגיד הדבר ליעקב אבינו אמרו ביניהם ראובן אין כאן בנימין אין כאן ואין החרם מתקיים אלא בעשרה ואנו תשעה אם כן היאך נעשו שתפו המקום עמהם והיו עשרה וחרמו ביניהם שלא יגיד שום אחד מהם סוד זה ליעקב.

(The brethren) sold him to the Ishmaelites for twenty pieces of silver, and each one of them took two pieces of silver (apiece) to purchase shoes for their feet, as it is said, "Thus saith the Lord,… Because they have sold the righteous for silver, and the needy for a pair of shoes" (Amos 2:6). They said: Let us swear among ourselves that no one of us shall declare the matter to our father Jacob. Judah said to them: Reuben is not here, and the ban cannot be valid through nine (adults). What did they do? They associated the Omnipresent with them and proclaimed the ban.

12 יב

ירד ראובן בלילה להעלות יוסף מן הבור ולא מצאו שם אמר להם ראובן הרגתם את יוסף ואני אנה אני בא מצרת אבינו ויגידו לו אחיו הדבר שעשו ואת החרם שהחרימו ושתק וגם הב"ה שתק ומפני החרם לא הגיד הדבר ליעקב וכתי' בו מגיד דבריו ליעקב לפיכך לא ידע יעקב את הדבר שנעשה ליוסף, ולכן אמ' טרוף טורף יוסף.

And Reuben || went down by night to bring up Joseph out of the pit, but he did not find him there. He said to them: Ye have slain Joseph; "and I, whither shall I go?" (Gen. 37:80). And they told him what they had done, and the ban which they had proclaimed; and Reuben heard of the ban, and was silent; the Holy One, blessed be He, because of the ban, did not tell the matter to Jacob, and (though) concerning Him it is written, "He sheweth his word unto Jacob" (Ps. 147:19); but this word He did not shew unto Jacob, therefore Jacob did not know what had been done to Joseph, and he said: "Joseph is without doubt torn in pieces" (Gen. 37:33).

13 יג

ר' ינאי אומר, מעון שעשו השבטים במכירת יוסף לא נתכפר להם עד עת מיתתם, שנ' באזני ה' צבאות אם יכופר העון הזה עד תמותון, ובעון מכירת יוסף בא רעב לארץ ישראל שבע שנים וירדו אחי יוסף לשבר אוכל במצרים ומצאו את יוסף שהוא חי והתירו את החרם ושמע יעקב על יוסף שהוא חי והיתה רוחו של יעקב שנ' ותחי רוח יעקב אביהם וכי מת היתה רוחו של יעקב אביהם.

Rabbi Jannai said: The sale of Joseph was not atoned by the tribes until they died, as it is said, "And the Lord of hosts revealed Himself in mine ears, Surely this iniquity shall not be purged from you till ye die" (Isa. 22:14). Owing to the sale (of Joseph) a famine came into the land of Israel for seven years, and the brethren of Joseph "went down to buy corn" (Gen. 42:3) in Egypt. And they found Joseph (still) living, and they absolved themselves of the ban; and Jacob heard about Joseph that he was living, and his soul and his spirit revived. Did their father Jacob's spirit die, so that it had to be revived? But, owing to the ban, the Holy Spirit had departed from him, and when they had removed the ban the Holy Spirit rested on him as at first; that || is what is written, "The spirit of Jacob their father revived" (Gen. 45:27).

14 יד

ר' עקיבא אומר, החרם הוא שבועה והשבועה הוא החרם, שכל מי שהוא יודע ומפר החרם כאלו הוא מפר את השבועה, וכל מי שיודע הדבר ואינו מגיד יפול עליו החרם, ומכלה את עציו ואת אבניו, שנ' וכלתו את עציו ואת אבניו.

Rabbi 'Aḳiba said: The ban is as much as the oath, and an oath is as much as the ban; and everyone who violates the ban is as though he had violated the oath, and everyone who violates the oath is as though he had violated the ban. Everyone who knows the matter and does not declare it, the ban falls upon him and destroys his timber and his stones, as it is said, "I will cause it to go forth, saith the Lord… and it shall enter into the house of him that sweareth falsely by my name… and shall consume it with the timber thereof and the stones thereof" (Zech. 5:4).

15 טו

תדע לך שהחרם הוא דבר קשה וכבד, בא וראה כח החרם כמה הוא גדול, שיהושע בן נון החרים יריחו ואת כל אשר בה שרף באש ועכן בן זרח בן כרמי ראה את התרפים ואת הכסף שהיו מקריבים לפניו ואת האדרת שהיתה פרושה לפניו ולשון הזהב אחד בפיו וחמד אותן בלבו והלך ולקחם וטמנם בתוך אהלו ועל מעט אשר מעל מתו שלשים ושש אנשים צדיקים שנ' ויכו מהם אנשי העי וכו'.

Know the power of the ban. Come and see from Joshua, the son of Nun, who put Jericho under the ban; it was to be burnt with all things therein by fire. Achan, son of Carmi, son of Zerach, saw the Teraphim, and the silver which they brought (as offerings) before it, and the mantle which was spread before it, and one tongue of gold in its mouth. And in his heart he coveted them, and went and buried them in the midst of his tent. On account of his trespass which he had committed, thirty-six righteous men died on his account, as it is said, "And the men of Ai smote of them about thirty and six men" (Josh. 7:5).

16 טז

והלך יהושע וקרע בגדיו ונפל על פניו ארצה לפני ארון ה' ובקש תשובה ונרצה לו הב"ה ואמ' לו יהושע דע כי מעל ישראל בחרם שנ' חטא ישראל וגם עברו את בריתי ראה יהושע בשנים עשר אבנים של כהן גדול שהם כנגד שנים עשר שבטים וכל שבט ושבט שהיה עושה דבר עבירה לא היתה מגיה אורה וידע ששבט יהודה מעל בחרם והפיל גורלות ונלכד עכן בן כרמי שנ' וילכד עכן בן כרמי ולקח יהושע את עכן בן כרמי ואת הכסף ואת האדרת ואת לשון הזהב ואת בניו ואת בנותיו ואת כל אשר לו והעלם לעמק עכור וסקלם ושרפם שם והלא כתיב לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות אם כן הבנים והבנות של עכן מה חטאו שהעלם לעמק עכור וסקלם ושרפם שם היה לו לסקול ולשרוף עכן לבדו שמעל בחרם אלא על שידעו בדבר ולא הגידו סקלם ושרפם גם הם ולמה שרפם על שמתו עליו ששה ושלשים צדיקים, שנ' ויכו מהם אנשי העי כשלשים וששה איש.

Joshua went and rent his garments, and fell upon his face to the ground before the Ark of the Covenant of God, and he sought (to effect) repentance, and the Holy One, blessed be He, was appeased by him, and He said to him: Joshua ! Israel has trespassed the sin of trespass in the matter of the devoted things, as it is said, "Israel hath sinned" (Josh. 7:11). Joshua gazed at the twelve || stones which were upon the High Priest, which correspond to the twelve tribes. Every tribe that had done some transgression, the light (of its stone) became dim, and he saw the stone of the tribe of Judah, the light of which became dim. And he knew that the tribe of Judah had transgressed in the matter of the devoted thing. He cast lots, and Achan was taken, as it is said, "And he brought near his household man by man; and Achan, the son of Carmi, was taken" (Josh. 7:18). Joshua took Achan, the son of Zerach, with the silver and the mantle and the tongue of gold, and his sons and his daughters, and all that he had, and he brought them up into the valley of Achor. And it is written, "The fathers shall not be put to death for the children, neither shall the children be put to death for the fathers" (Deut. 24:16). But because they were cognizant of the matter, and did not report it, he stoned them and burnt them. If there was a burning, why (was there) a stoning, and if a stoning, why a burning? But the stoning was because they knew of the matter and did not report it; burning (was inflicted) because thirty-six righteous men died through him, as it is said, "And the men of Ai smote of them about thirty and six men" (Josh. 7:5).

17 יז

ועל שנתן הודאה לפני הב"ה, יש לו חלק לעה"ב, שנ' יעכרך ה' ביום הזה, ביום הזה אתה עכור ואין אתה עכור לעתיד לבא.

Because (Achan) confessed before the Name of the Holy One, blessed be He, he has a portion in the world to come, as it is said, "And Joshua said, Why hast thou troubled us? The Lord shall trouble thee this day" (Josh. 7:25). "This day" thou art troubled, but thou shalt not be troubled in the future world.

18 יח

ותדע לך כח החרם, בא וראה מן השבטים שקנאו על הזנות על שבט בנימין. אמ' להם הב"ה, קנאתם על הזנות על שבט בנימין ולא קנאתם על פסל מיכה, לפיכך הרגו בהם על בנימין פעם ראשונה ושנייה ושלשית עד שהלכו ונפלו על פניהם ארצה לפני ארון ה' ועשו תשובה גדולה ונרצה להם וחרמו שיהיה כל ישראל עולים (נ"א שלום) אחריהם, ועשו תשובה מקטון ועד גדול, שנ' כי השבועה הגדולה וכו' וכי נשבעו שבועה כל ישראל אלא שחרם זו היא השבועה.

Know thou the power of the ban. Come and see from the (story of) the tribes, who were zealous because of immorality against || the tribe of Benjamin. The Holy One, blessed be He, said to them: Ye are zealous because of the immorality, and ye are not zealous because of the image of Micah. Therefore the Benjamites slew some of them a first and a second and a third time, until they went before the Ark of the Covenant of the Lord seeking repentance, and they were forgiven. They decreed that all Israel should (make peace) with them, and they repented both old and young, as it is said, "For they made a great oath concerning him that came not up unto the Lord to Mizpah" (Judg. 21:5). Did all Israel take an oath? But the ban is the same as the oath.

19 יט

אנשי יבש גלעד לא עלו ולא באו עמהם בקהל ונתחייבו מיתה, שנ' (שופטים כא, ה) מִי אֲשֶׁר לֹא עָלָה בַקָּהָל מִכָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל וגו' לַאֲשֶׁר לֹא עָלָה אֶל ה' הַמִּצְפָּה לֵאמֹר מוֹת יוּמָת.

The men of Jabesh-Gilead neither went up nor did they go with them in the assembly, and they incurred (the penalty of) death, as it is said, "Concerning him that came not up unto the Lord to Mizpah, saying, He shall surely be put to death" (ibid.).

20 כ

תדע לך כח החרם, בא וראה משאול בן קיש שהחרים שיצומו כל העם מקטון ועד גדול, שנ' ארור האיש אשר יאכל לחם וכו' ויהונתן לא שמע ואכל מעט דבש ונהרו עיניו שנ' ותאורנה עיניו ראה שאול את הפלשתים חוזרים על ישראל וידע שמעלו ישראל בחרם וראה בשתים עשרה אבנים שכל שבט ושבט שהיה עושה דבר מצוה היה אבנו מגיה אורה וכל שבט ושבט שהיה עושה דבר עבירה לא היתה אבנו מגיה אורה וידע ששבט בנימין מעל בחרם והפיל גורלות ונלכד שאול ויהונתן שנ' וילכוד שאול ויהונתן ולקח שאול את חרבו להרוג את בנו שנ' כה יעשה אלהים לי וכה יוסיף כי מות תמות יהונתן אמרו לו העם אדוננו המלך שגגה היא והקריבו עליו קרבן עולה על שגגתו ויעתר לו ופדאוהו העם ממות שנ' ויפדו העם את יהונתן ולא מת.

Know thou the power of the ban. Come and see from (the story of) Saul, the son of Kish, who decreed that all people, both young and old, should fast, as it is said, "Cursed be the man that eateth any food until it be evening" (1 Sam. 14:24). Jonathan did not hear (of this), and ate a little honey, and his eyes were enlightened, as it is said, "And his eyes were enlightened" (1 Sam. 14:27). Saul saw the Philistines returning against Israel, and he knew that Israel had trespassed in the matter of the ban. He looked at the twelve stones; for each tribe which performed one of the precepts had its stone || (on the High Priest's breast-plate) shining with its light, and each tribe which transgressed, the light of its stone was dim. He knew that the tribe of Benjamin had trespassed in the matter of the ban. He cast lots concerning Benjamin, and Saul and Jonathan were taken, as it is said, "And Jonathan and Saul were taken" (1 Sam. 14:41). Saul took his sword to slay his son, as it is said, "God do so, and more also: for thou shalt surely die, Jonathan" (1 Sam. 14:44). The people said to him: Our lord king ! It is an error. They brought on his behalf a sacrifice of a burnt offering for his error, and He was entreated of him, and they saved him from an evil death, as it is said, "So the people rescued Jonathan, that he died not" (1 Sam. 14:45).

21 כא

הכותיים אינן נחשבים לגוי משבעים לשונות, אלא מיתר חמשה גוים, שנ' ויבא מלך אשור וכו'.

The Cutheans are not considered as a nation of the seventy languages, but they were the remnant of the five nations precious to the king, as it is said, "And the king of Assyria brought men from Babylon, and from Cuthah, and from Avva, and from Hamath and Sepharvaim, and placed them in the cities of Samaria instead of the children of Israel" (2 Kings 17:24).

22 כב

ר' יוסי אומר, הוסיף עליהם עוד ארבעה גוים וכלם גם הם שנאמר (עזרא ד ט) דִּינָיֵא וַאֲפַרְסַתְכָיֵא וכו'.

Rabbi José said: He added four more nations to them, and they were in all nine nations, as it is said, "The Dinaites, and the Apharsathchites, the Tarpelites, the Apharsites, the Archevites, the Babylonians, the Shushanchites, the Dehaites, the Elamites, and the rest of the nations… set in the city of Samaria" (Ezra 4:9, 10).

23 כג

וכשגלו ישראל ממקומם משומרון לבבל, שלח המלך עבדיו והושיבו אותם בשומרון להעלות מס למלכות מה עשה הב"ה שלח בהם את האריות והיו הורגים בהם שלחו ואמרו למלך בבל אדוננו המלך הארץ ששלחנו עליה אינה מקבלת אותנו כי נשארנו מעט מהרבה שלח המלך וקרא לכל זקני ישראל ואמ' להם כל השנים הללו שהייתם בארצכם לא שכלה אתכם חיית השדה ועכשו אינה מקבלת אתכם אמרו לו דבר של עצה אולי ישיב אותם לארצם אמרו לו אדננו המלך הארץ ההיא אינה מקבלת גוי שאינו נמול אמ' להם תנו שנים מכם וילכו וילמדו תורה ודבר המלך אין להשיב ושלחו וקראו את ר' דוסתאי ואת ר' ינאי ומלו אותם והיו מלמדים אותם תורה שבכתב נוטריקון ובוכים והגוים האלה היו הולכים בחוקות התורה ובחוקות אלהיהם את ה' היו יראים ואלהיהן היו עובדין.

And when the Israelites were exiled from Samaria to Babylon, the king sent his servants, and he caused them to dwell in Samaria, to raise tribute for (his) kingdom. What did the Holy One, blessed be He, do? He sent lions among them, || which killed some of them, as it is said, "And so it was, at the beginning of their dwelling there, that they feared not the Lord: therefore the Lord sent lions among them, which killed some of them" (2 Kings 17:25). They sent to the king, saying: Our lord, the king ! The land whither thou hast sent us will not receive us, for we are left but a few out of many. The king sent and called for all the elders of Israel, and said to them: All those years during which ye were in your land, the beasts of the field did not bereave you, and now it will not receive my servants. They gave him a word of advice, (thinking) perhaps he would restore them to their land. They said to him: Our lord, O king! That land does not receive a nation who do not study the Torah; behold, that land does not receive a nation who are not circumcised. The king said to them: Give me two of you, who shall go and circumcise them and teach them the book of the Torah; and there is no refusal to the word of the king. They sent Rabbi Dosethai of the Court-House, and Rabbi Micaiah, and they circumcised them, and they taught them the book of the Torah in the Noṭariḳon script, and they wept. Those nations followed the statutes of the Torah, and they served (also) their own gods.

24 כד

וכשעלה עזרא מבבל וזרובבל בן שאלתיאל ויהושע בן יהוצדק, והתחילו בונים בהיכל, שנ' באדין זרובבל בן שאלתיאל וכו' ובאו עליהם השומרונים למלחמה מאה ושמונים אלף וכי שומרונים היו והלא כותיים היו אלא על שם עיר שומרון נקראו שומרונים ועוד שבקשו להרוג נחמיה שנ' לכה ונודעה יחדו ועוד שבקשו לבטל מלאכת שמים שתי שנים והיתה בטלה עד שנת היובל.

When Ezra came up (with) Zerubbabel, son of Shealtiel, and Jeshua, || son of Jehozadak, they began to build the Temple of the Lord, as it is said, "Then rose up Zerubbabel, the son of Shealtiel, and Jeshua, the son of Jozadak, and began to build the house of God" (Ezra 5:2). And the Samaritans came against them to fight (with) 180,000 (men). Were they Samaritans? Were they not Cutheans? But they were called Samaritans because of the city of Samaria. And further, they sought to kill Nehemiah, as it is said, "Come, let us meet together in one of the villages,… but they thought to do me mischief" (Neh. 6:2). Moreover, they made the work of the Lord to cease for two years ["Then ceased the work of the house of God, which is at Jerusalem]; and it ceased unto the second year of the reign of Darius, king of Persia" (Ezra 4:24).

25 כה

מה עשה עזרא וזרובבל בן שאלתיאל ויהושע בן יהוצדק, קבצו כל ישראל אל היכל ה', והביאו שלש מאות כהנים ושלש מאות שופורות ושלש מאות ספרי תורות, והיו תוקעים בהם, והלויים משוררין ומזמרין ומנדין את הכותיים בסוד שם המפורש, בכתב הנכתב על הלוחות ובחרם בית דין העליון ובחרם בית דין התחתון, שלא יאכל אדם פת כותיים עד עולם. מכאן אמרו כל האוכל בשר משחיטת כותי כאילו אוכל בשר חזיר, ואל יתגייר אדם כותי ישראל, ואין להם חלק בתחיית המתים, שנאמר (עזרא ד, ג) לֹא לָכֶם וָלָנוּ, לא בעה"ז ולא בעה"ב, ועוד שלא יהיה להם חלק ונחלה בירושלם, שנאמר (נחמיה ב, כ) וְלָכֶם אֵין חֵלֶק וּצְדָקָה וְזִכָּרוֹן בִּירוּשָׁלָ‍ִם.

What did Ezra, Zerubbabel son of Shealtiel, and Jeshua son of Jehozadak, do? They gathered all the congregation to the Temple of the Lord, and they brought 800 priests, 800 children, and 800 scrolls of the Torah in their hands, and they blew (the trumpets), and the Levites sang songs and praises, and they excommunicated the Cutheans with the mystery of the Ineffable Name, and with the script such as was written upon the tables (of the Law), and by the ban of the heavenly Court of Justice, and by the ban of the earthly Court of Justice (decreeing) that no one of Israel should eat the bread of the Cutheans. Hence (the sages) said: Everyone who eats the bread of the Cutheans is as though he had eaten of the flesh of swine. Let no man make a proselyte in Israel from among the Cutheans. They have no || portion in the resurrection of the dead, as it is said, "Ye have nothing to do with us to build an house unto our God" (Ezra 4:3), neither in this world, nor in the world to come. So that they should have neither portion nor inheritance in Israel, as it is said, "But ye have no portion, nor right, nor memorial, in Jerusalem" (Neh. 2:20).

26 כו

ושלחו החרם אצל ישראל, ועוד הוסיפו עליהם חרם על חרם, והמלך כורש קבע עליהם חרם עולם, שנאמר (עזרא ו, יב) וֵאלָהָא דִּי שַׁכִּן שְׁמֵהּ תַּמָּה וגו':

They sent the ban (letter) to the Israelites who were in Babylon. Moreover, they added an additional ban upon them, and King Cyrus ordained it as a perpetual ban upon them, (as it is said,) "And the God that hath caused his name to dwell there overthrow all kings and peoples that shall put forth their hand to alter the same, to destroy this house of God which is at Jerusalem. I, Darius, have made a decree; let it be done with all diligence" (Ezra 6:12).