Chapter 24כ״ד
1 א

ברך נח ובניו שנא' ויברך אותם אלהים במתנותיה והנחילם את כל הארץ. ברך לשם ולבניו שחורים ונאים והנחילם את כל ארץ נושבת ברך לחם ובניו שחורים כעורב והנחילם חוף הים ברך ליפת ובניו כלם לבני' ויפי' והנחילם מדבר ושדות אלה הנחלות שהנחילם.

NIMROD AND THE TOWER OF BABEL
Noah brought his sons and his grandsons, and he blessed them with their (several) settlements, and he gave them as an inheritance all the earth. He especially blessed Shem and his sons, (making them) dark but comely, and he gave them the habitable earth. He blessed Ham and his sons, (making them) dark || like the raven, and he gave them as an inheritance the coast of the sea. He blessed Japheth and his sons, (making) them entirely white, and he gave them for an inheritance the desert and its fields; these (are the inheritances with) which he endowed them.

2 ב

רבי אלעאי אומר היו מולידין את בניהם ופרין ורבין כמין שרץ גדול ששה בכל לידה והיו כלם עם אחד ולב אחד ושפה אחת ודברים אחדים. ומאסו ארץ חמדה. שנאמר ויהי בנסעם מקדם הלכו לארץ שנער ומצאו ארץ גדולה ורחבת ידים וכולה מישור וישבו שם שנאמר וימצאו בקעה בארץ שנער וישבו שם.


RABBI ELIEZER said: They begat their sons and increased and multiplied like a great reptile, six at each birth, and they were all one people, and one heart, and one language, as it is said, "And the whole earth was of one language and of one speech" (Gen. 11:1). They despised the pleasant land, as it is said, "And it came to pass, as they journeyed in the east" (Gen. 11:2). They went to the land of Shinar, and found there a large stone, very extensive, and the whole plain, and they dwelt there, as it is said, "And they found a plain in the land of Shinar, and they dwelt there" (ibid.).

3 ג

רבי עקיבא אומר השליכו מלכות שמים מעליהם והמליכו עליהם עבד בן עבד לפי שכל בני חם עבדים הם ואוי לארץ שימלוך עליה עבד שנאמר תחת עבד כי ימלוך.

Rabbi 'Aḳiba said: They cast off the Kingdom of Heaven from themselves, and appointed Nimrod king over themselves; a slave son of a slave. Are not all the sons of Ham slaves? And woe to the land when a slave rules, as it is said, "For a servant, when he is king" (Prov. 30:22).

4 ד

רבי חנינא אומר נמרוד גבור כח היה שנאמר וכוש ילד את נמרוד, רבי יהודה אומר הכתונת שעשה הקב"ה לאדם ולאשתו והיתה עמם בתיבה וכשיצאו מן התיבה לקחה חם בן נח והוציאה עמו והנחילה לנמרוד ובשעה שהיה לובש אותה היו כל בהמ' חיה ועוף באין ונופלי' לפניו כסבורין שהוא מכח גבורתו לפיכך המליכוהו עליהם מלך שנאמ' על כן ואם כנמרוד גבור ציד לפני יי'.

Rabbi Chakhinai said: Nimrod was a mighty hero, as it is said, "And Cush begat Nimrod, who began to be a mighty one in the earth" (Gen. 10:8). Rabbi Jehudah said: The coats which the Holy One, blessed be He, made for Adam and his wife, were with Noah in the ark, and when they went forth from the ark, || Ham, the son of Noah, brought them forth with him, and gave them as an inheritance to Nimrod. When he put them on, all beasts, animals, and birds, when they saw the coats, came and prostrated themselves before him. The sons of men thought that this (was due) to the power of his might; therefore they made him king over themselves, as it is said, "Wherefore it is said, Like Nimrod, a mighty hunter before the Lord" (Gen. 10:9).

5 ה

אמר נמרוד לעמו באו נבנה לנו עיר גדולה ונשב שם בתוכה פן נפוץ על פני כל הארץ כראשונים ונבנה מגדל גדול בתוכה ונעלה לשמים שאין כחו של הקב"ה אלא במים ונקנה לנו שם גדול בארץ שנאמ' ונעשה לנו שם.

Nimrod said to his people: Come, let us build a great city for ourselves, and let us dwell therein, lest we be scattered upon the face of all the earth, as the first people (were). Let us build a great tower in its midst, ascending to heaven, for the power of the Holy One, blessed be He, is only in the water, and let us make us a great name on the earth, as it is said, "And let us make us a name" (Gen. 11:4).

6 ו

רבי פנחס אומר לא היו שם אבנים לבנות את העיר ואת המגדל מה היו עושין היו מלבנים לבנים ושורפין אותן כיוצר חרש עד שבנו אותו גבוה שבעים מיל ומעלות היו לו ממזרחו וממערבו אלו שהיו מעלין את הלבנים היו עולים ממזרחו ואלו שהיו יורדין היו יורדין ממערבו ואם נפל אדם ומת לא שמי' את לבם עליו ואם נפלה לבנה אחת היו יושבין ובוכין ואומרין אוי לנו אימתי תעלה אחרת תחתיה.

Rabbi Phineas said: There were no stones there where-with to build the city and the tower. What did they do? They baked bricks and burnt them like a builder (would do), until they built it seven mils high, and it had ascents on its east and west. (The labourers) who took up the bricks went up on the eastern (ascent), and those who descended went down on the western (descent). If a man fell and died they paid no heed to him, but if a brick fell they || sat down and wept, and said: Woe is us ! when will another one come in its stead?

7 ז

ועבר אברם בן תרח וראה אותם בונים את העיר וקללם בשם אלהיו ואמר בלע יי' פלג לשונם ומאסו את דברו כאבן מושלך על גבי קרקע והלא כל אבן בחור וטוב אין נותני' אותו אלא על פנות הבית ועליו הכתוב אומר אבן מאסו הבונים וגומר.

And Abraham, son of Terah, passed by, and saw them building the city and the tower, and he cursed them in the name of his God, as it is said, "Swallow up, O Lord, divide their language" (Ps. 55:9). But they rejected his words, like a stone cast upon the ground. Is it not a fact that every choice and good stone is only put at the corner of a building? and with reference to this, the text says, "The stone which the builders rejected is become the head of the corner" (Ps. 118:22).

8 ח

ר' שמעון אומר קרא הקב"ה לשבעים מלאכים המסובבים כסא כבודו ואמ' להם באו ונבלבל את לשונם.

Rabbi Simeon said: The Holy One, blessed be He, called to the seventy angels, who surround the throne of His glory, and He said to them: Come, let us descend and let us confuse the seventy nations and the seventy languages.

9 ט

ומנין שהקב"ה ירד אליהם שנאמר הבה נרדה ארדה אין כתיב אלא נרדה ומנין שהפיל גורלות בניהם, שנאמר (דברים לב ח) בהנחל עליון גוים, ונפל גורלו של הקב"ה על אברהם ועל זרעו שנאמר (דברים לב ט) כי חלק יי' עמו.

Whence (do we know) that the Holy One, blessed be He, spake to them? Because it is said, "Go to, let us go down" (Gen. 11:7). "I will go down" is not written, but "Go to, let us go down." And they cast lots among them. Because it is said, "When the Most High gave to the nations their inheritance" (Deut. 32:8). The lot of the Holy One, blessed be He, fell upon Abraham and upon his seed, as it is said, "For the Lord's portion is his people; Jacob is the lot of his inheritance" (Deut. 32:9).

10 י

אמר הקב"ה חבל וגורל זה שנפל עלי רצתה נפשי שנאמר חבלים נפלו לי בנעימים. וירד הקדוש ברוך הוא ושבעים המלאכים הסובבים כסא כבודו ובלבל את לשונם לשבעים גוים ולשבעים לשון כל אחד ואחד גוי וכתבו ולשונו ומנה מלאך על כל אומה ואומה וישראל נפל בחלקו וחבלו ועל זה נאמר כי חלק יי' עמו. ומנין שירד הקדוש ברוך הוא, שנאמר (בראשית יא ה) וירד יי' לראות את העיר ואת המגדל, וזו ירידה שנייה.

The Holy One, blessed be He, said: The portion and lot which have fallen to Me, My soul liveth thereby, as it is said, "The lots have fallen unto me in pleasures; yea, I have a goodly heritage" (Ps. 16:6). The Holy One, blessed be He, descended with the seventy angels, who surround || the throne of His glory, and they confused their speech into seventy nations and seventy languages. Whence do we know that the Holy One, blessed be He, descended? Because it is said, "And the Lord God came down to see the city and the tower" (Gen. 11:5). This was the second descent.

11 יא

והיו רוצין לדבר איש אל רעהו בלשון הקדש ולא מכירין איש לשון רעהו מה עשו לקח איש חרבו ונלחמו אלו עם אלו להשחית וחצי העולם שם נפלו בחרב ומשם הפיצם יי' על פני כל הארץ שנאמר וייפץ יי' אותם משם על פני כל הארץ.

And they wished to speak one to another in the language of his fellow-countryman, but one did not understand the language of his fellow. What did they do? Every one took his sword, and they fought one another to destroy (each other), and half the world fell there by the sword, and thence the Lord scattered them upon the face of all the earth, as it is said, "So the Lord scattered them abroad on that account, upon the face of all the earth" (Gen. 11:8).

12 יב

רבי אומר עשו אחיו של יעקב ראה את הכתונת שעשה הקדוש ברוך הוא לאדם וחוה על נמרוד וחמד אותם בלבו והרגו ולקח אותה ממנו. ומנין שהיו חמודות בעניו, שנאמר (בראשית כז טו) ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדול החמודות, וכשלבש אותם נעשה גם הוא גבור שנאמר ויהי עשו איש יודע ציד וכשבא יעקב מאת פני יצחק אביו אמר אין עשו הרשע ראוי ללבוש את הכתנת (הללו) [הלזה] וחפר וטמנם שם שנאמר (איוב יח י) טָמוּן בָּאָרֶץ חַבְלוֹ.

Rabbi Meir said: Esau, the brother of Jacob, saw the coats of Nimrod, and in his heart he coveted them, and he slew him, and took them from him. Whence (do we know) that they were desirable in his sight? Because it is said, "And Rebecca took the precious raiment of Esau, her elder son" (Gen. 27:15). When he put them on he also became, by means of them, a mighty hero, as it is said, "And Esau was a cunning hunter" (Gen. 25:27). And when Jacob went forth from the presence of Isaac, his father, he said: Esau, the wicked one, is not worthy to wear these coats. What did he do? He dug in the earth and hid them there, as it is said, "A noose is hid for him in the earth" (Job 18:10).