Chapter 11י״א
1 א

בששי הוציא מן הארץ כל בהמות זכרים ונקבות טהורים וטמאים ובשני סימנים הן מטהרים במעלה גרה ובמפריסי פרסה ושלשה מיני בהמה נבחרו לקרבן עולה ואלו הן שור וכשב ועז וכל מין בהמה טהורה שאינה נבלה וטריפה בשדה מותר לאכלו חוץ משלשה דברים ואלו הן החלב והדם וגיד הנשה שנ' כירק עשב נתתי לכם את כל.

THE WORK OF CREATION ON THE SIXTH DAY
ON the sixth day (God) brought forth from the earth all kinds of animals, male and female, clean and unclean. By two signs are they declared to be clean: (the signs are) chewing the cud, and dividing the hoof. Three kinds of animals were chosen for the sacrifice of a burnt-offering, namely, the ox, the lamb, and the goat. Every kind of clean animal which is neither Nevelah (i.e. which has not been slaughtered according to the rules of Shechiṭah) nor Ṭerephah (i.e. torn) in the field is permitted to be eaten, except with regard to three parts, namely, the fat, || the blood, and the sinew of the thigh, as it is said, "As the green herb have I given you all" (Gen. ix. 3).

2 ב

בששי הוציא מן הארץ שבעה חיות טהורות שחיטתן ואכילתן כעוף ואלו הן איל וצבי ויחמור וכו' וכלן שחיטתן ואכילתן כעוף. ושאר כל החיות שבשדה כלן טמאין.

On the sixth day (God) brought forth from the earth seven clean beasts; their slaughter and the method of consumption are similar to the (rules observed) with a bird; and all the rest of the beasts in the field are entirely unclean.

3 ג

והוציא מן הארץ מן שקצים ורמשים כלם טמאים ואלו שנבראו מן הארץ נפשם וגופם מן הארץ וכשהם חוזרין ומגיעים לעפרם למקום שנבראו שנאמ' תוסף רוחם יגועון וכתיב ורוח הבהמה היורדת למטה לארץ.

He brought forth from the earth all kinds of abominations and creeping things, all of them are unclean. Such (creatures) which have been created from the earth, their life (or soul) and body are from the earth, and when they return they touch their dust at the place whence they were created, as it is said, "Thou takest away their breath, they die, and return to their dust" (Ps. civ. 29); and it is written, "And the spirit of the beast goes downward to the earth" (Eccles. iii. 21).

4 ד

בששי הוציא מן הארץ בהמות שהוא רבוץ בהררי אלף ובכל יום ויום באלף הרים מרעיתו ובלילה הן נצמחין מאליהן כאילו לא נגע בם שנ' כי בול הרים ישאו לו ומימי הירדן להשקותו שמימי הירדן סובבין לכל הארץ חציין למעלה מן הארץ וחציין למטה מן הארץ שנ' כי יגיח ירדן אל פיהו והוא מוכן ליום זבח וסעודה גדולה של צדיקים שנ' העשו יגש חרבו.

On the sixth day He brought forth from the earth a beast (Behemoth) which lies stretched out on a thousand hills and every day has its pasture on a thousand hills, and overnight (the verdure) grows of its own account as though he had not touched it, as it is said, "Surely the mountains bring him forth food" (Job xl. 20). The waters of the Jordan give him water to drink, for the waters of the Jordan surround all the earth, half thereof (flow) above the earth and the other half below the earth, as it is said, "He is confident, though Jordan swell even to his mouth" (ibid. 23). This (creature) is destined for the day of sacrifice, for the great banquet of the righteous, as it is said, "He only that made him can make his sword to approach unto him" (ibid. 19).

5 ה

אמ' הקב"ה לתורה נעשה אדם בצלמנו כדמותינו אמרה לפניו רבון כל העולמים האדם שלך לעשות קצר ימים ושבע רוגז ובא לידי חטא ואם אין אתה מאריך את אפך עמו ראוי הוא כאילו לא בא לעולם אמר לה ועל חנם נקראתי ארך אפים ורב חסד התחיל מקבץ עפרו של אדם הראשון מארבע פנות העולם, אדום שחור לבן ירוק. אדום זה הדם, שחור אלו הקרבים, לבן אלו עצמות וגידין, ירוק זה הגוף.

The Holy One, blessed be He, spake to the Torah: "Let us make || man in our image, after our likeness" (Gen. i. 26). (The Torah) spake before Him: Sovereign of all the worlds ! The man whom Thou wouldst create will be limited in days and full of anger; and he will come into the power of sin. Unless Thou wilt be long-suffering with him, it would be well for him not to have come into the world. The Holy One, blessed be He, rejoined: And is it for nought that I am called "slow to anger" and "abounding in love"? He began to collect the dust of the first man from the four corners of the world; red, black, white, and "pale green," (which) refers to the body.

6 ו

ולמה כינס את עפרו מארבע פנות העולם? אלא אמר הקב"ה שאם יבא אדם מן המזרח למערב או מן מן המערב למזרח ויגיע קצו להפטר מן העולם שלא תאמר הארץ אין עפר גופך משלי חזור למקום שנבראת אלא ללמדך שבכ"מ ומקום שאדם הולך ובא והגיע קצו להפטר מן העולם משם הוא עפר גופו לשם הוא חוזר לעפר שנ' כי עפר אתה ואל עפר תשוב.

Why (did He gather man's dust) from the four comers of the world? Thus spake the Holy One, blessed be He: If a man should come from the east to the west, or from the west to the east, and his time comes to depart from the world, then the earth shall not say, The dust of thy body is not mine, return to the place whence thou wast created. But (this circumstance) teaches thee that in every place where a man goes or comes, and his end approaches when he must depart from the world, thence is the dust of his body, and there it returns to the dust, as it is said, "For dust thou art, and unto dust shalt thou return" (ibid. iii. 19).

7 ז

ושנים עשר שעות היום. בשעה ראשונה הוצבר עפרו של אדם בשנייה גבלו בשלישית רקמו ברביעית נזרקה בו נשמה בחמשית קם על רגליו בששית קרא שמות בשביעית נזדמנה לו חוה בשמינית נצטוו על פירות בתשיעית עלו למטה שנים וירדו ארבעה בעשירית עבר על צוויו באחד עשר נדון בשנים עשר נתגרש שנא' ויגרש את האדם.

The day had twelve hours; in the first hour He collected the dust for (the body of) Adam, in the second (hour) He formed it into a mass, in the third (hour) He gave it its shape, in the fourth (hour) He endowed || it with breath, in the fifth (hour) he stood on his feet, in the sixth (hour) he called the (animals by their) names, in the seventh (hour) Eve was joined to him (in wedlock), in the eighth (hour) they were commanded concerning the fruits of the tree, in the ninth (hour) they went up to (their) couch as two and descended as four, in the tenth (hour) they transgressed His commandment, in the eleventh (hour) they were judged, in the twelfth (hour) they were driven forth, as it is said, "So he drove out the man" (ibid. 24).

8 ח

וגבל גוש עפרו של אדם הראשון במקום טהור בטבור הארץ רקמו ותכנו ורוח נשמה לא היתה בו מה עשה הב"ה נפח ברוח נשמת חיים.

And He formed the lumps of the dust of the first man into a mass in a clean place, (it was) on the navel of the earth. He shaped him and prepared him, but breath and soul were not in him. What did the Holy One, blessed be He, do? He breathed with the breath of the soul of His mouth, and a soul was cast into him, as it is said, "And he breathed into his nostrils the breath of life" (ibid. ii. 7).

9 ט

ועמד אדם והיה מסתכל כלפי מעלה ומטה וראה כל הבריות שברא הב"ה והיה תמה בלבו התחיל משבח ומפאר ליוצרו ואמר מה רבו מעשך ה' קם על רגליו והיה בתואר כדמות אלהים והיתה קומתו מן המזרח למערב שנ' אחור וקדם יצרתני אחור זה מערב וקדם זה קדמה מזרחה וראו אותו כל הבריות ונתייראו מלפניו סבורין שהוא בוראן ובאו להשתחוות לפניו.

Adam stood and he began to gaze upwards and downwards. He saw all the creatures which the Holy One, blessed be He, had created; and he was wondering in his heart, and he began to praise and glorify his Creator, saying, "O Lord, how manifold are thy works !" (Ps. civ. 24). He stood on his feet and was adorned with the Divine Image. His height was from east to west, as it is said, "Thou hast beset me behind and before" (ibid. cxxxix. 5). "Behind" refers to the west, "before" refers to the east. All the creatures saw him and became afraid of him, thinking that he was their Creator, and they came to prostrate || themselves before him.

10 י

אמר להם אדם למה באתם להשתחוות באנו בואו אני ואתם ונלך ונלביש גאות ועוז ונמליך עלינו למי שבראנו ואם אין עם ממליכים את המלך הוא ממליך עצמו ואם אין עם מקלסים את המלך המלך מקלס את עצמו באותה שעה פתח אדם את פיו וענו כל הבריות אחריו והלבישו גאות ועוז והמליכו עליהן ליוצרן ואמרו ה' מלך גאות לבש.

Adam said to them: What (is this), ye creatures ! Why are ye come to prostrate yourselves before me? Come, I and you, let us go and adorn in majesty and might, and acclaim as King over us the One who created us. If there be no people to acclaim the king as king, the king acclaims himself. If there be no people to praise the king, the king praises himself. In that hour Adam opened his mouth and all the creatures answered after him, and they adorned in majesty and might and acclaimed their Creator as King over themselves, and they said, "The Lord reigneth, he is apparelled with majesty" (ibid. xciii. 1).

11 יא

עשרה מלכים משלו מסוף העולם ועד סופו מלך ראשון זה הב"ה שהוא מושל בשמים ובארץ ועלה במחשבתו להקים מלכים על הארץ שנ' הוא מהשנא עדנייא וזמנייא המלך.

Ten kings ruled from one end of the world to the other. The first king was the Holy One, blessed be He, who rules in heaven and on earth, and it was His intention to raise up kings on earth, as it is said, "And he changeth the times and the seasons; he removeth kings, and setteth up kings" (Dan. ii. 21).

12 יב

השני זה נמרוד שמשל מסוף העולם ועד סופו שהיו כל הבריות יושבין במקום אחד יראים ממי המבול ונמרוד היה עליהם מלך שנא' ותהי ממלאכתו בבל וכו' המלך.

The second king was Nimrod, who ruled from one end of the world to the other, for all the creatures were dwelling in one place and they were afraid of the waters of the flood, and Nimrod was king over them, as it is said, "And the beginning of his kingdom was Babel" (Gen. x. 10).

13 יג

השלישי זה יוסף שמשל מסוף העולם ועד סופו שנ' וכל הארץ באו מצרימה באו מצרים אין כתיב כאן אלא מצרימה היו המס שלהם ומנחותיהם לשבור בר מיוסף שארבעים שנה היה משנה למלך וארבעים שנה מלך לעצמו שנ' ויקם מלך חדש על מצרים.

The third king was Joseph, who ruled from one end of the world to the other, as it is said, "And all the earth came || into Egypt to Joseph" (ibid. xli. 57). It is not written here "Egypt came," but "they came into Egypt," for they brought their tribute and their presents to Joseph to buy (corn); for forty years he was second to the king, and for forty years he was king alone, as it is said, "Now there arose a new king over Egypt" (Ex. i. 8).

14 יד

המלך הרביעי זה שלמה שמשל מסוף העולם ועד סופו שנ' ושלמה היה מושל בכל הממלכות ואומר והמה מביאים איש מנחתו.

The fourth king was Solomon, who reigned from one end of the world to the other, as it is said, "And Solomon ruled over all the kingdoms" (1 Kings iv. 21); and it says, "And they brought every man his present, vessels of silver, and vessels of gold, and raiment, and armour, and spices, horses, and mules, a rate year by year" (ibid. x. 25).

15 טו

המלך החמישי זה אחאב שמלך מסוף העולם ועד סופו שנ' חי ה' אלהיך אם יש גוי וממלכה וכו' והיו כל שרי אפרכיות כבושים תחתיו והיו משלחין ומביאין המס שלהם ומנחותיהם לאחאב והיו כל שרי אפרכיות של עולם אינם אלא מאתים ושנים ושלשים שנ' ויפקד את נערי שרי המדינות ויהיו מאתים שנים ושלשים.

The fifth king was Ahab, king of Israel, who ruled from one end of the world to the other, as it is said, "As the Lord thy God liveth, there is no nation or kingdom, whither my lord hath not sent to seek thee" (ibid. xviii. 10). All the princes of the provinces were controlled by him; they sent and brought their tribute and their presents to Ahab. Are not all the princes of the provinces of the world two hundred and thirty-two? as it is said, "Then he mustered the young men of the princes of the provinces, and they were two hundred and thirty-two" (ibid. xx. 15).

16 טז

המלך הששי זה נבוכדנצר שמשל מסוף העולם ועד סופו ולא עוד אלא שמשל אפי' על חיות השדה ובעוף השמים ולא היו יכולין לפתוח את פיהם חוץ מרשותו של נבוכד נצר שנ' ובכל די דיירין בני אנשא חיות ברא ועוף שמיא יהא בידך וכו'.

The sixth king was Nebuchadnezzar, who ruled from one end of the world to the other. Moreover, he ruled over the beasts of the field and the birds of heaven, and they could not open their mouth except by the permission of Nebuchadnezzar, || as it is said, "And wheresoever the children of men dwell, the beasts of the field and the fowls of the heaven hath he given into thine hand" (Dan. ii. 88).

17 יז

המלך השביעי זה כורש שמשל מסוף העולם ועד סופו שנ' כה אמר מלך פרס ואחשורוש מלך בחציו של עולם והלא אין חציו של עולם אלא מאה וששה עשר אפרכיות ובזכותה של אסתר נתוספו י"א אפרכיות שנ' המולך מהודו ועד כוש שבע ועשרים ומאה מדינה.

The seventh king was Cyrus, who ruled from one end of the world to the other, as it is said, "Thus saith Cyrus king of Persia, All the kingdoms of the earth hath the Lord, the God of heaven, given me" (2 Chron. xxxvi. 23). Ahasuerus ruled over half the world. Is not half the world but 116 provinces, as it is said, "This is Ahasuerus, who reigned from India unto Ethiopia" (Esth. i. 1).

18 יח

המלך השמיני הוא אלכסנדר מוקדון שמלך מסוף העולם ועד סופו שנ' והני הייתי מבין והנה צפיר העזים בא מן המערב על פני כל הארץ על פני הארץ אין כתיב כאן אלא על פני כל הארץ ולא עוד אלא שרצה לעלות לשמים ולידע מה בשמים ולירד בתהומות ולידע מה שבתהומות ולא עוד אלא שבקש לילך לקצות הארץ ולידע מה שבקצות הארץ וחצה הב"ה את מלכותו לארבע רוחות העולם.

The eighth king was Alexander of Macedonia, who ruled from one end of the world to the other, as it is said, "And as I was considering, behold, an he-goat came from the west over the face of the whole earth" (Dan. viii. 5). "Over the earth" is not written here, but "over the face of the whole earth." And not only that, but he wished to ascend to heaven in order to know what is in heaven, and to descend into the depths in order to know what is in the depths, and not only that, but he attempted to go to the ends of the earth in order to know what was at the ends of the earth. The Holy One, blessed be He, divided his kingdom among the four corners (or winds) of the heavens, as it is said, "And when he shall stand up, his kingdom shall be broken, and shall be divided towards the four winds of the heaven" (ibid. xi. 4).

19 יט

המלך התשיעי זה מלך המשיח שהוא עתיד למשול מסוף העולם ועד סופו שנ' וירד מים עד ים וכתיב אחר אומר ואבנא רומחת לצלמא הוות לטור רב ומלאת כל ארעא.

The ninth king is King || Messiah, who, in the future, will rule from one end of the world to the other, as it is said, "He shall have dominion also from sea to sea" (Ps. lxxii. 8); and another Scripture text says, "And the stone that smote the image became a great mountain, and filled the whole earth" (Dan. ii. 35).

20 כ

המלך העשירי חוזרת המלוכה לבעליה מי שהיה ראשון מלך הוא יהיה אחרון מלך שנאמ' אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלהים וכתיב והיה ה' למלך על כל הארץ ותחזור המלוכה ליורשיה ואז האלילים כליל יחלוף ונשגב ה' לבדו ביום ההוא וירעה את צאנו וירבצם כדכתיב אני ארעה צאני ואני ארביצם ונראה עין בעין כמו שכתוב עין בעין יראו בשוב ה' ציון אמן:

The tenth king will restore the sovereignty to its owners. He who was the first king will be the last king, as it is said, "Thus saith the Lord, the King… I am the first, and I am the last; and beside me there is no God" (Isa. xliv. 6); and it is written, "And the Lord shall be king over all the earth" (Zech. xiv. 9).