שָׁנוּ חֲכָמִים בִּלְשׁוֹן הַמִּשְׁנָה, בָּרוּךְ שֶׁבָּחַר בָּהֶם וּבְמִשְׁנָתָם:
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ, זוֹכֶה לִדְבָרִים הַרְבֵּה. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁכָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ כְדַי הוּא לוֹ. נִקְרָא רֵעַ, אָהוּב, אוֹהֵב אֶת הַמָּקוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת, מְשַׂמֵּחַ אֶת הַמָּקוֹם, מְשַׂמֵּחַ אֶת הַבְּרִיּוֹת. וּמַלְבַּשְׁתּוֹ עֲנָוָה וְיִרְאָה, וּמַכְשַׁרְתּוֹ לִהְיוֹת צַדִּיק וְחָסִיד וְיָשָׁר וְנֶאֱמָן, וּמְרַחַקְתּוֹ מִן הַחֵטְא, וּמְקָרַבְתּוֹ לִידֵי זְכוּת, וְנֶהֱנִין מִמֶּנּוּ עֵצָה וְתוּשִׁיָּה בִּינָה וּגְבוּרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ח) לִי עֵצָה וְתוּשִׁיָּה אֲנִי בִינָה לִי גְבוּרָה. וְנוֹתֶנֶת לוֹ מַלְכוּת וּמֶמְשָׁלָה וְחִקּוּר דִּין, וּמְגַלִּין לוֹ רָזֵי תוֹרָה, וְנַעֲשֶׂה כְמַעְיָן הַמִּתְגַּבֵּר וּכְנָהָר שֶׁאֵינוֹ פוֹסֵק, וֶהֱוֵי צָנוּעַ וְאֶרֶךְ רוּחַ, וּמוֹחֵל עַל עֶלְבּוֹנוֹ, וּמְגַדַּלְתּוֹ וּמְרוֹמַמְתּוֹ עַל כָּל הַמַּעֲשִׂים: The sages taught in the language of the mishnah. Blessed be He who chose them and their teaching. Rabbi Meir said: Whoever occupies himself with the Torah for its own sake, merits many things; not only that but he is worth the whole world.He is called beloved friend; one that loves God; one that loves humankind; one that gladdens God; one that gladdens humankind. And the Torah clothes him in humility and reverence, and equips him to be righteous, pious, upright and trustworthy; it keeps him far from sin, and brings him near to merit. And people benefit from his counsel, sound knowledge, understanding and strength, as it is said, “Counsel is mine and sound wisdom; I am understanding, strength is mine” (Proverbs 8:14). And it bestows upon him royalty, dominion, and acuteness in judgment. To him are revealed the secrets of the Torah, and he is made as an ever-flowing spring, and like a stream that never ceases. And he becomes modest, long-suffering and forgiving of insult. And it magnifies him and exalts him over everything.

אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, בְּכָל יוֹם וָיוֹם בַּת קוֹל יוֹצֵאת מֵהַר חוֹרֵב וּמַכְרֶזֶת וְאוֹמֶרֶת, אוֹי לָהֶם לַבְּרִיּוֹת מֵעֶלְבּוֹנָהּ שֶׁל תּוֹרָה. שֶׁכָּל מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה נִקְרָא נָזוּף, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי יא) נֶזֶם זָהָב בְּאַף חֲזִיר אִשָּׁה יָפָה וְסָרַת טָעַם. וְאוֹמֵר (שמות לב) וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא חָרוּת עַל הַלֻּחֹת, אַל תִּקְרָא חָרוּת אֶלָּא חֵרוּת, שֶׁאֵין לְךָ בֶן חוֹרִין אֶלָּא מִי שֶׁעוֹסֵק בְּתַלְמוּד תּוֹרָה. וְכָל מִי שֶׁעוֹסֵק בְּתַלְמוּד תּוֹרָה הֲרֵי זֶה מִתְעַלֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כא) וּמִמַּתָּנָה נַחֲלִיאֵל וּמִנַּחֲלִיאֵל בָּמוֹת: Rabbi Joshua ben Levi said: every day a bat kol (a heavenly voice) goes forth from Mount Horeb and makes proclamation and says: “Woe unto humankind for their contempt towards the Torah”, for whoever does not occupy himself with the study of Torah is called, nazuf (the rebuked. As it is said, “Like a gold ring in the snout of a pig is a beautiful woman bereft of sense” (Proverbs 11:22). And it says, “And the tablets were the work of God, and the writing was the writing of God, graven upon the tablets” (Exodus 32:16). Read not haruth [‘graven’] but heruth [ ‘freedom’]. For there is no free man but one that occupies himself with the study of the Torah. And whoever regularly occupies himself with the study of the Torah he is surely exalted, as it is said, “And from Mattanah to Nahaliel; and Nahaliel to Bamoth” (Numbers 21:19).

הַלּוֹמֵד מֵחֲבֵרוֹ פֶּרֶק אֶחָד אוֹ הֲלָכָה אַחַת אוֹ פָסוּק אֶחָד אוֹ דִבּוּר אֶחָד אוֹ אֲפִלּוּ אוֹת אַחַת, צָרִיךְ לִנְהוֹג בּוֹ כָבוֹד, שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְדָוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, שֶׁלֹּא לָמַד מֵאֲחִיתֹפֶל אֶלָּא שְׁנֵי דְבָרִים בִּלְבָד, קְרָאוֹ רַבּוֹ אַלּוּפוֹ וּמְיֻדָּעוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נה) וְאַתָּה אֱנוֹשׁ כְּעֶרְכִּי אַלּוּפִי וּמְיֻדָּעִי. וַהֲלֹא דְבָרִים קַל וָחֹמֶר, וּמַה דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, שֶׁלֹּא לָמַד מֵאֲחִיתֹפֶל אֶלָּא שְׁנֵי דְבָרִים בִּלְבַד קְרָאוֹ רַבּוֹ אַלּוּפוֹ וּמְיֻדָּעוֹ, הַלּוֹמֵד מֵחֲבֵרוֹ פֶּרֶק אֶחָד אוֹ הֲלָכָה אַחַת אוֹ פָסוּק אֶחָד אוֹ דִבּוּר אֶחָד אוֹ אֲפִלּוּ אוֹת אַחַת, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁצָּרִיךְ לִנְהוֹג בּוֹ כָבוֹד. וְאֵין כָּבוֹד אֶלָּא תוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ג) כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ, (משלי כח) וּתְמִימִים יִנְחֲלוּ טוֹב, וְאֵין טוֹב אֶלָּא תוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ד) כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ: One who learns from his fellow one chapter, or one halakhah, or one verse, or one word, or even one letter, is obligated to treat him with honor; for so we find with David, king of Israel, who learned from Ahitophel no more than two things, yet called him his master, his guide and his beloved friend, as it is said, “But it was you, a man mine equal, my guide and my beloved friend” (Psalms 55:14). Is this not [an instance of the argument] “from the less to the greater” (kal vehomer)? If David, king of Israel who learned from Ahitophel no more than two things, nevertheless called him his master, his guide and his beloved friend; then in the case of one who learns from his fellow one chapter, or one halakhah, or one verse, or one word, or even one letter, all the more so he is under obligation to treat him with honor. And “honor’” means nothing but Torah, as it is said, “It is honor that sages inherit” (Proverbs 3:35). “And the perfect shall inherit good” (Proverbs 28:10), and “good” means nothing but Torah, as it is said, “For I give you good instruction; do not forsake my Torah” (Proverbs 4:2).

כַּךְ הִיא דַּרְכָּהּ שֶׁל תּוֹרָה, פַּת בְּמֶלַח תֹּאכַל, וּמַיִם בִּמְשׂוּרָה תִשְׁתֶּה, וְעַל הָאָרֶץ תִּישַׁן, וְחַיֵּי צַעַר תִּחְיֶה, וּבַתּוֹרָה אַתָּה עָמֵל, אִם אַתָּה עֹשֶׂה כֵן, (תהלים קכח) אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ. אַשְׁרֶיךָ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְטוֹב לָךְ לָעוֹלָם הַבָּא: Such is the way [of a life] of Torah: you shall eat bread with salt, and rationed water shall you drink; you shall sleep on the ground, your life will be one of privation, and in Torah shall you labor. If you do this, “Happy shall you be and it shall be good for you” (Psalms 128:2): “Happy shall you be” in this world, “and it shall be good for you” in the world to come.

אַל תְּבַקֵּשׁ גְּדֻלָּה לְעַצְמְךָ, וְאַל תַּחְמֹד כָּבוֹד, יוֹתֵר מִלִּמּוּדְךָ עֲשֵׂה, וְאַל תִּתְאַוֶּה לְשֻׁלְחָנָם שֶׁל מְלָכִים, שֶׁשֻּׁלְחָנְךָ גָדוֹל מִשֻּׁלְחָנָם, וְכִתְרְךָ גָדוֹל מִכִּתְרָם, וְנֶאֱמָן הוּא בַּעַל מְלַאכְתְּךָ שֶׁיְּשַׁלֵּם לְךָ שְׂכַר פְּעֻלָּתֶךָ: Do not seek greatness for yourself, and do not covet honor. Practice more than you learn. Do not yearn for the table of kings, for your table is greater than their table, and your crown is greater than their crown, and faithful is your employer to pay you the reward of your labor.

גְּדוֹלָה תוֹרָה שֶׁהִיא נוֹתֶנֶת חַיִּים לְעֹשֶׂיהָ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ד) כִּי חַיִּים הֵם לְמֹצְאֵיהֶם וּלְכָל בְּשָׂרוֹ מַרְפֵּא. וְאוֹמֵר (שם ג) רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶךָ וְשִׁקּוּי לְעַצְמוֹתֶיךָ. וְאוֹמֵר (שם ג) עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר. וְאוֹמֵר (שם א) כִּי לִוְיַת חֵן הֵם לְרֹאשֶׁךָ וַעֲנָקִים לְגַרְגְּרֹתֶיךָ. וְאוֹמֵר (שם ד) תִּתֵּן לְרֹאשְׁךָ לִוְיַת חֵן עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת תְּמַגְּנֶךָּ. וְאוֹמֵר (שם ט) כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ וְיוֹסִיפוּ לְךָ שְׁנוֹת חַיִּים. וְאוֹמֵר (שם ג) אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ בִּשְׂמֹאולָהּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד. וְאוֹמֵר (שם) כִּי אֹרֶךְ יָמִים וּשְׁנוֹת חַיִּים וְשָׁלוֹם יוֹסִיפוּ לָךְ. וְאוֹמֵר (שם) דְּרָכֶיהָ דַּרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם: Great is Torah for it gives life to those that practice it, in this world, and in the world to come,As it is said: “For they are life unto those that find them, and health to all their flesh” (Proverbs 4:22), And it says: “It will be a cure for your navel and marrow for your bones” (ibid. 3:8) And it says: “She is a tree of life to those that grasp her, and whoever holds onto her is happy” (ibid. 3:18), And it says: “For they are a graceful wreath upon your head, a necklace about your throat” (ibid. 1:9), And it says: “She will adorn your head with a graceful wreath; crown you with a glorious diadem” (ibid. 4:9) And it says: “In her right hand is length of days, in her left riches and honor” (ibid. 3:1, And it says: “For they will bestow on you length of days, years of life and peace” (ibid. 3:2).

רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר, הַנּוֹי וְהַכֹּחַ וְהָעֹשֶׁר וְהַכָּבוֹד וְהַחָכְמָה וְהַזִּקְנָה וְהַשֵּׂיבָה וְהַבָּנִים, נָאֶה לַצַּדִּיקִים וְנָאֶה לָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (שם טז) עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת שֵׂיבָה בְּדֶרֶךְ צְדָקָה תִּמָּצֵא. וְאוֹמֵר (שם כ) תִּפְאֶרֶת בַּחוּרִים כֹּחָם וַהֲדַר זְקֵנִים שֵׂיבָה. וְאוֹמֵר (שם יד) עֲטֶרֶת חֲכָמִים עָשְׁרָם. וְאוֹמֵר (שם יז) עֲטֶרֶת זְקֵנִים בְּנֵי בָנִים וְתִפְאֶרֶת בָּנִים אֲבוֹתָם. וְאוֹמֵר (ישעיה כד) וְחָפְרָה הַלְּבָנָה וּבוֹשָׁה הַחַמָּה, כִּי מָלַךְ ה' צְבָאוֹת בְּהַר צִיּוֹן וּבִירוּשָׁלַיִם וְנֶגֶד זְקֵנָיו כָּבוֹד. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר, אֵלּוּ שֶׁבַע מִדּוֹת שֶׁמָּנוּ חֲכָמִים לַצַּדִּיקִים, כֻּלָּם נִתְקַיְּמוּ בְרַבִּי וּבְבָנָיו: Rabbi Shimon ben Menasya said in the name of Rabbi Shimon ben Yohai: Beauty, strength, riches, honor, wisdom, [old age], gray hair, and children are becoming to the righteous, and becoming to the world,As it is said: “Gray hair is a crown of glory (beauty); it is attained by way of righteousness” (Proverbs 16:31), And it says: “The ornament of the wise is their wealth” (ibid. 14:24), And it says: “The glory of youths is their strength; and the beauty of old men is their gray hair” (ibid. 20:29), And it says: “Grandchildren are the glory of their elders, and the glory of children is their parents” (ibid. 17:6), And it says: “Then the moon shall be ashamed, and the sun shall be abashed. For the Lord of Hosts will reign on Mount Zion and in Jerusalem, and God’s Honor will be revealed to his elders” (Isaiah 24:23). Rabbi Shimon ben Menasya said: these seven qualities, which the sages have listed [as becoming] to the righteous, were all of them fulfilled in Rabbi and his sons.

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בֶן קִסְמָא, פַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וּפָגַע בִּי אָדָם אֶחָד, וְנָתַן לִי שָׁלוֹם, וְהֶחֱזַרְתִּי לוֹ שָׁלוֹם. אָמַר לִי, רַבִּי, מֵאֵיזֶה מָקוֹם אַתָּה. אָמַרְתִּי לוֹ, מֵעִיר גְּדוֹלָה שֶׁל חֲכָמִים וְשֶׁל סוֹפְרִים אָנִי. אָמַר לִי, רַבִּי, רְצוֹנְךָ שֶׁתָּדוּר עִמָּנוּ בִמְקוֹמֵנוּ, וַאֲנִי אֶתֵּן לְךָ אֶלֶף אֲלָפִים דִּינְרֵי זָהָב וַאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת. אָמַרְתִּי לוֹ, בְּנִי, אִם אַתָּה נוֹתֵן לִי כָל כֶּסֶף וְזָהָב וַאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, אֵינִי דָר אֶלָּא בִמְקוֹם תּוֹרָה. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁבִּשְׁעַת פְּטִירָתוֹ שֶׁל אָדָם אֵין מְלַוִּין לוֹ לָאָדָם לֹא כֶסֶף וְלֹא זָהָב וְלֹא אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת, אֶלָּא תוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים בִּלְבַד, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ו) בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ, בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ, וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ. בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ, בָּעוֹלָם הַזֶּה, בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ, בַּקֶּבֶר, וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ, לָעוֹלָם הַבָּא. וְכֵן כָּתוּב בְּסֵפֶר תְּהִלִּים עַל יְדֵי דָוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל (תהלים קיט), טוֹב לִי תוֹרַת פִּיךָ מֵאַלְפֵי זָהָב וָכָסֶף. וְאוֹמֵר (חגי ב) לִי הַכֶּסֶף וְלִי הַזָּהָב אָמַר ה' צְבָאוֹת: Rabbi Yose ben Kisma said: Once I was walking by the way when a man met me, and greeted me and I greeted him. He said to me, “Rabbi, where are you from?” I said to him, “I am from a great city of sages and scribes”. He said to me, “Rabbi, would you consider living with us in our place? I would give you a thousand thousand denarii of gold, and precious stones and pearls.” I said to him: “My son, even if you were to give me all the silver and gold, precious stones and pearls that are in the world, I would not dwell anywhere except in a place of Torah; for when a man passes away there accompany him neither gold nor silver, nor precious stones nor pearls, but Torah and good deeds alone, as it is said, “When you walk it will lead you. When you lie down it will watch over you; and when you are awake it will talk with you” (Proverbs 6:22). “When you walk it will lead you” in this world. “When you lie down it will watch over you” in the grave; “And when you are awake it will talk with you” in the world to come. And thus it is written in the book of Psalms by David, king of Israel, “I prefer the teaching You proclaimed to thousands of pieces of gold and silver” (Psalms 119:72), And it says: “Mine is the silver, and mine the gold, says the Lord of Hosts” (Haggai 2:8).

חֲמִשָּׁה קִנְיָנִים קָנָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְעוֹלָמוֹ, וְאֵלּוּ הֵן, תּוֹרָה קִנְיָן אֶחָד, שָׁמַיִם וָאָרֶץ קִנְיָן אֶחָד, אַבְרָהָם קִנְיָן אֶחָד, יִשְׂרָאֵל קִנְיָן אֶחָד, בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קִנְיָן אֶחָד. תּוֹרָה מִנַּיִן, דִּכְתִיב (משלי ח), ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ קֶדֶם מִפְעָלָיו מֵאָז. שָׁמַיִם וָאָרֶץ קִנְיָן אֶחָד מִנַּיִן, דִּכְתִיב (ישעיה סו), כֹּה אָמַר ה' הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי אֵי זֶה בַיִת אֲשֶׁר תִּבְנוּ לִי וְאֵי זֶה מָקוֹם מְנוּחָתִי, וְאוֹמֵר (תהלים קד) מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ ה' כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶךָ. אַבְרָהָם קִנְיָן אֶחָד מִנַּיִן, דִּכְתִיב (בראשית יד), וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. יִשְׂרָאֵל קִנְיָן אֶחָד מִנַּיִן, דִּכְתִיב (שמות טו), עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ ה' עַד יַעֲבֹר עַם זוּ קָנִיתָ, וְאוֹמֵר (תהלים טז) לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה וְאַדִּירֵי כָּל חֶפְצִי בָם. בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קִנְיָן אֶחָד מִנַּיִן, דִּכְתִיב (שמות טו), מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ ה' מִקְּדָשׁ ה' כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ. וְאוֹמֵר (תהלים עח) וַיְבִיאֵם אֶל גְּבוּל קָדְשׁוֹ הַר זֶה קָנְתָה יְמִינוֹ: Five possessions did the Holy Blessed One, set aside as his own in this world, and these are they:The Torah, one possession; Heaven and earth, another possession; Abraham, another possession; Israel, another possession; The Temple, another possession. 1a) The Torah is one possession. From where do we know this? Since it is written, “The Lord possessed (usually translated as ‘created’) me at the beginning of his course, at the first of His works of old” (Proverbs 8:22). , 2a) Heaven and earth, another possession. From where do we know this? Since it is said: “Thus said the Lord: The heaven is My throne and the earth is My footstool; Where could you build a house for Me, What place could serve as My abode? (Isaiah 66:1) And it says: “How many are the things You have made, O Lord; You have made them all with wisdom; the earth is full of Your possessions” (Psalms 104:24). 3a) Abraham is another possession. From where do we know this? Since it is written: “He blessed him, saying, “Blessed by Abram of God Most High, Possessor of heaven and earth” (Genesis 15:19). 4a) Israel is another possession. From where do we know this? Since it is written: “Till Your people cross over, O Lord, Till Your people whom You have possessed” (Exodus 15:16). And it says: “As to the holy and mighty ones that are in the land, my whole desire (possession) is in them” (Psalms 16:3). 5a) The Temple is another possession. From where do we know this? Since it is said: “The sanctuary, O lord, which your hands have established” (Exodus 15:17”, And it says: “And He brought them to His holy realm, to the mountain, which His right hand had possessed” (Psalms 78:54).

כָּל מַה שֶּׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעוֹלָמוֹ, לֹא בְרָאוֹ אֶלָּא לִכְבוֹדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מג), כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו יְצַרְתִּיו אַף עֲשִׂיתִיו, וְאוֹמֵר (שמות טו), יְהֹוָה יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד.

רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר, רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מב) ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר: Whatever the Holy Blessed One created in His world, he created only for His glory, as it is said: “All who are linked to My name, whom I have created, formed and made for My glory” (Isaiah 43:7), And it says: “The Lord shall reign for ever and ever” (Exodus 15:18).

Said Rabbi Hananiah ben Akashya: It pleased the Holy Blessed One to grant merit to Israel, that is why He gave them Torah and commandments in abundance, as it is said, “The Lord was pleased for His righteousness, to make Torah great and glorious” (Isaiah 42:21).

שֶׁהַמַּלְכוּת נִקְנֵית בִּשְׁלֹשִׁים מַעֲלוֹת. אוֹתָן שֶׁכְּתוּבִים בְּסֵפֶר שְׁמוּאֵל (א, ח) כְּשֶׁבִּקְּשׁוּ יִשְׂרָאֵל מֶלֶךְ וְאָמַר לָהֶם דְּעוּ כִּי כָּךְ וְכָךְ מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ וּכְשֶׁתַּחְקֹר הֵם שְׁלֹשִׁים דְּבָרִים עִם אוֹתָן שֶׁשְּׁנוּיוֹת בְּסַנְהֶדְרִין (פֶּרֶק ב') מֶלֶךְ לֹא דָּן וְלֹא דָּנִין אוֹתוֹ וְכוּ'. וְעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע מַתְּנוֹת כְּהֻנָּה הֵן עֶשֶׂר בַּמִּקְדָּשׁ וְאַרְבַּע בִּירוּשָׁלַיִם וְעֶשֶׂר בִּגְבוּלִין: For kingship is obtained with thirty levels: The ones that are written in the section about Shmuel when Israel requested a king and he said, "know that so and so is the law of a king." And when you investigate, they are thirty things, including those taught in Sandhedrin, "A king does not judge and is not judged, etc." And the twenty four presents of the priesthood are the ten in the Temple, four in Jerusalem and ten in the borders [of the whole land of Israel].

בְאֵימָה בְּיִרְאָה. שֶׁאֵין לִבּוֹ גָּבוֹהַּ עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב, וְלָכֵן בַּעֲלֵי קֶרְיִן הָיוּ אֲסוּרִין, שֶׁמִּתּוֹךְ קַלּוּת רֹאשׁוֹ שֶׁל אָדָם וְהִרְהוּר לִבּוֹ הוּא בָּא לִידֵי קֶרִי: reverence, awe: [One] whose heart is not [too] high, as it is stated (Deuteronomy 4:10), "The day that you stood in front of the Lord, your God, at Chorev." And hence those that are impure from a seminal emission were forbidden, as it is because of the lightheadedness of a person and the musings of his heart that he comes to being [impure in this way].

בְּשִׂמְחָה. לְפִי שֶׁאֵין הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה מִתּוֹךְ צַעַר אֶלָּא מִתּוֹךְ שִׂמְחָה: happiness: Since the Divine presence does not rest amongst pain, but only amongst happiness.

בְּיִשּׁוּב. גָּרְסִינַן, פֵּרוּשׁ בְּיִשּׁוּב הַדַּעַת: clarification: is the textual variant that we [follow]. The explanation is clarification (clarity) of the mind.

בְּמִעוּט סְחוֹרָה. דְּאָמַר רַב [עֵרוּבִין נה.] לֹא תִּמָּצֵא תּוֹרָה לֹא בְּסַחֲרָנִים וְלֹא בְּתַגְרָנִים: minimization of merchandise: As the master said (Eruvin 55a, and there it is Rabbi Yochanan), "You will not find Torah [knowledge] with merchants and not with peddlers."

בְּמִעוּט דֶּרֶךְ אֶרֶץ. שֶׁלֹּא יְהֵא מָצוּי עִם בְּנֵי אָדָם בַּשּׁוּק: minimization of worldly occupation: [so] that he not frequently be with people in the marketplace.

בְּקַבָּלַת הַיִּסּוּרִין. מְקַבֵּל הַיִּסּוּרִין מֵאַהֲבָה: מִתְרַחֵק מִן הַכָּבוֹד וְאֵינוֹ רוֹדֵף אַחַר הַכָּבוֹד כַּחֲדָא חָשֵׁיב לְהוּ: acceptance of afflictions: He accepts afflictions with love.

וּמַכְרִיעוֹ לְכַף זְכוּת. שֶׁדָּן אֶת חֲבֵרוֹ לִזְכוּת: judging him with the benefit of the doubt: He judges his friend favorably.

וּמַעֲמִידוֹ עַל הָאֱמֶת. רוֹדֵף אֱמֶת וְשָׁלוֹם עַל הַכֹּל: placing him with the truth: He pursues truth and peace above everything.

שׁוֹמֵעַ. כָּל מַה שֶּׁרַבּוֹ אוֹמֵר לוֹ, וּמוֹסִיף, אֲבָל לֹא לִסְתֹּר אֶת דִּבְרֵי רַבּוֹ: hearing: everything that his master tells him. and adding: but not to contradict the words of his master.

וְהַמְכַוֵּן אֶת שְׁמוּעָתוֹ. כְּשֶׁהוּא מוֹרֶה הוֹרָאָה מְכַוֵּן בְּאוֹתוֹ עִנְיָן שֶׁאָמַר לוֹ רַבּוֹ, אֲבָל אֵינוֹ מוֹסִיף דָּבָר לוֹמַר שֶׁכָּךְ אָמַר לוֹ רַבּוֹ אֶלָּא אִם כֵּן אָמַר לוֹ רַבּוֹ: [נֻסָּח אַחֵר; בְּיִשּׁוּב, בִּישִׁיבָה, דְּמַרְבֶּה יְשִׁיבָה מַרְבֶּה חָכְמָה; דֶּרֶךְ אֶרֶץ.] תַּרְבּוּת נודיטור"א בְּלַעַ"ז: focusing one's teaching: When he gives a legal decision, he focuses it on the matter that his master told him, but he does not add something, to say, "So did his master tell him." Another textual variation: with clarification, with sitting (yeshiva): as 'much sitting, brings much wisdom.' Another [explanation] is culture.

בְּקַבָּלַת הַיִּסּוּרִין. כִּדְאָמְרִינַן בִּבְרָכוֹת (דַּף ה.) אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר תְּיַסְּרֶנּוּ יָהּ, אֵימָתַי בִּזְמַן שֶׁתּוֹרָתְךָ תְּלַמְּדֶנּוּ, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵבִיא יִסּוּרִין שֶׁל אַהֲבָה לָעוֹסֵק בָּהּ לְהַרְבּוֹת שְׂכָרוֹ לָעוֹלָם הַבָּא: acceptance of afflictions: as we say in Berakhot 5a, 'happy is the man who God afflicts,' - when is this, when [it does not prevent him from studying] Your Torah. As the Holy One, blessed be He, bring afflictions of love on the one that is involved in [Torah], to increase his reward in the world to come.

בַּעֲרִיכַת שְׂפָתַיִם. שֶׁאֵינוֹ מְגַמְגֵּם בְּדִבְרֵי תּוֹרָה אֶלָּא חוֹתְכָן בַּלָּשׁוֹן וּמוֹצִיאָן בַּפֶּה, דְּאֵין דִּבְרֵי תּוֹרָה מִתְקַיְּמִין אֶלָּא בְּהוֹצָאַת הַפֶּה, דִּכְתִיב כִּי חַיִּים הֵם לְמוֹצְאֵיהֶם אַל תִּקְרֵי לְמוֹצְאֵיהֶם אֶלָּא לְמוֹצִיאֵיהֶם בַּפֶּה: preparation of speech: that he not stutter in words of Torah, but rather enunciate them with the tongue and bring them out with the mouth. Since words of Torah are only preserved by their being put out with the mouth, as is written, (Proverbs 4:22) "They are life for those that find them" - do not read for those that find them (motsaeihem), but rather those that bring them out (motsieihem) with the mouth.

בְּאֵימָה. כִּדְאָמְרִינַן כוּ': reverence: as we say (Berakhot 30a), "'And rejoice in trembling' (Psalms 2:11)... In a place of joy, there should there be trembling."

בְּשִׁמּוּשׁ חֲכָמִים. שֶׁדּוֹחֵק וְנִכְנָס בְּכָל מָקוֹם לִשְׁמֹעַ דִּבְרֵיהֶן וּלְשַׁמְּשָׁן: service of sages: that he pushes and enters every place to hear their words and to serve them.

וּפִלְפּוּל הַתַּלְמִידִים. שֶׁיְּפַלְפְּלוּ לְפָנָיו וִיחַכְּמוּהוּ כִּדְאָמְרִינַן (תַּעֲנִית ז.) וּמִתַּלְמִידַי יוֹתֵר מִכֻּלָּם: debate of the students: that they should debate in front of him and make him wiser, as we say (Taanit 7a, Makkot 10a), "[and I have learned] from my students more than from them all."

הַמַּכִּיר אֶת מְקוֹמוֹ. שֶׁעוֹסֵק בַּתּוֹרָה כָּל שָׁעָה, דְּמִתּוֹךְ כָּךְ מִתְקַיֶּמֶת תּוֹרָתוֹ בְּיָדוֹ. מְקוֹמוֹ קָרֵי לַטְּעָמִים וְלָרְאָיוֹת שֶׁהוּא מֵבִין בַּהֲלָכָה, כִּדְאָמְרִינַן בְּסַנְהֶדְרִין (פ"ה מ"ה) כְּשֶׁמַּלִּינִין אֶת הַדִּין לְמָחָר הַמְחַיֵּב אוֹמֵר מְחַיֵּב אֲנִי בִּמְקוֹמִי אוֹתָהּ רְאָיָה וְאוֹתוֹ טַעַם עַצְמוֹ שֶׁאָמַרְתִּי אֶמֶשׁ שֶׁלֹּא מָצָאתִי רְאָיָה אַחֶרֶת לִזְכוּת וְכֵן הַמְזַכֶּה: knowing one's place: that he is involved in Torah [study] every hour. As from this, the Torah is preserved in his hand. The reasons and proofs that he understands in the law are called "his place"; as we say in Sanhedrin when we carry over the judgement to the morrow, (Mishnah Sanhedrin 5:5) "The [judge arguing] to convict says,.. 'I convict in my place'" - [meaning] exactly the same reason and proof that I said yesterday, since I did not find another proof to render him innocent. And so [too] the one who renders him innocent.

הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ. שֶׁאִם דּוֹאֵג בְּעִנְיָנוֹ אֵינוֹ מְכַוֵּן בָּהּ: gladness in one's portion: as if he worries about his matter, he will not be able to focus on [Torah].

סְיָג לִדְבָרָיו. שֶׁנִּמּוּקוֹ עִמּוֹ וּמֵבִיא אֲמַתְלָאוֹת לְהַעֲמִיד דִּבְרֵי רַבּוֹ לִבְנֵי אָדָם: a fence to one's words: as his reasoning is with him, and he brings pretexts to present the words of his teacher to people.

וְאֵינוֹ מַחֲזִיק טוֹבָה לְעַצְמוֹ. שֶׁאֵינוֹ נוֹשֵׂא חֵן בְּלִבּוֹ עַל עַצְמוֹ עַל שֶׁהִרְבָּה תּוֹרָה, שֶׁהֲרֵי לְכָךְ נוֹצָר: lack of self-aggrandizement: as he does not raise [his opinion] about himself in his heart on account of his increasing Torah [knowledge]; as behold, for this was he formed.

וְאֵינוֹ מֵגִיס לִבּוֹ בְּלָמְדוֹ. הַיְנוּ שֶׁאֵינוֹ מִתְגָּאֶה בִּפְנֵי הַבְּרִיּוֹת: lack of arrogance in learning: which is that he does not get arrogant in front of the creatures.

תּוֹכֵחוֹת. דִּכְתִיב (מִשְׁלֵי ט) הוֹכַח לְחָכָם וְיֶאֵהַבֶךָּ. כָּל אֵלּוּ הַמִּדּוֹת רְאוּיוֹת לְמִתְרַחֵק מִן הַכָּבוֹד וְאֵין רוֹדֵף אַחַר הַשְּׂרָרָה שֶׁבָּאָה לְיָדוֹ וּמִתְרַחֵק מִמֶּנָּה, וּמִסְתַּבֵּר דְּהָכִי הֲוָה לֵיהּ לְמִתְנֵי וְלֹא רוֹדֵף אַחַר הַכָּבוֹד מִתְרַחֵק מִן הַכָּבוֹד: rebuke: as is written (Proverbs 9:8), "rebuke the sage, and he will love you."

וּמַעֲמִידוֹ עַל הָאֱמֶת. עַל בֻּרְיוֹ שֶׁל הֲלָכָה: placing him with the truth: with the clarity of the law.

עַל הַשָּׁלוֹם. שֶׁאֵינוֹ מְיַשֵּׁב בַּדִּין אֶלָּא עוֹשֶׂה פְּשָׁרָה בְּרָצוֹן וּמִתְיַשֵּׁב בְּלִמּוּדוֹ]: with peace: as he is not resolved towards judgement, but rather willingly makes a compromise.