Pilpula Charifta on Makkot 1 פלפולא חריפתא על מכות א׳
The William Davidson Talmudתלמוד מהדורת ויליאם דוידסון
Save "Pilpula Charifta on Makkot 1"
Toggle Reader Menu Display Settings
Pilpula Charifta on Makkot
1א׳

רמז לעדים זוממין שלוקין כו'. אע"ג דלא נ"מ האידנא לא נמנעו הרי"ף ורבינו להעתיקו הואיל ומפרשינן בה מתניתין:

וכל לאו שניתן כו'. כ"כ הרי"ף וליתא הכא בפרקין אלא בריש פרק הלוקין ותמיהני דאע"ג דאיכא למימר דאיידי נקטיה ולא דנ"מ האידנא הא קשיא דאמאי שיירי אינך דאינו לוקין ולא תנא להו איידי דהא איתא נמי התם דף טז דכל לאו הניתק לעשה אינו לוקה והחייב בתשלומין אינו לוקה ומשלם ואיתא נמי בפרק ארבע מיתות (סנהדרין דף סג) דעל לאו שבכללות אין לוקין:

ואם באו למכור כו'. ואע"ג דלגבי מכירת הבעל הוי דשלב"ל ובפ"ק דמציעא דף ט"ז לא אמרו דמוכר אלא מה שאירש מאבא היום ופירשוה בירושלמי כשאביו גוסס י"ל דהכא שאני שהוא מוחזק ועומד בכל ועי"ל דהכא לאו לענין דיני דמכירה איירינן דאה"נ דאם הבעל אינו רוצה אח"כ במכירתו שיכול לחזור בו אבל אנן קיימין בעומד בדבורו ואינו חוזר בו והכי שיימינן וא"נ י"ל שעושין שאר חיזוק שתעמוד המכירה כמו בנדר ושבועה או קנסות וחיובין ועיין בפרק מי שהיה נשוי גבי דזבנה לכתובה דאמיה בטובת הנאה:

לפי שהוא אוכל פירות תמיד מקרקע המיוחד לכתובתה וגם בתוס' כתוב כן ולא הבינותי מאי עדיפתא איכא בהא דמשום כך יתן הלוקח בזכות ספיקו יותר מאילו היה לוקח זכות ספקה דבשלמא דמחוסר גוביינא ניחא ודאי דעדיף ללוקח שיקח דבר שא"צ גוביינא משיקח דבר שיצטרך לגוביינא אבל אכילת הפירות שאינו קונה הלוקח כלום כי אם לכשתמות ואז אין כאן אכילת פירות אלא הגוף של הקרקע קונה שזו היא זכות הבעל שהקנה לו אבל אכילת פירות שבחיי אשתו אינו מוכר כלל ובפרש"י הנדפס בספר הרי"ף ליתא אלא טעמא דהוא מוחזק ועומד והיא מחוסרת גוביינא:

דאין זכות לבעל במכירת כתובתה דבשלמא האשה שיש לה שטר כתובה יש לה זכות למכור השטר ואי נמי במקום שאין כותבין כתובה הרי יכולה למכור חובה אבל הבעל שהוא החייב מה מכירה שייך ביה הא לא מצית אמרת אלא מאי דביני ביני מאי דשויא למיתב לנטריה ליה דלא לשלם השתא כדאסהידו סהדי אלא לאחר זימנא ובכללא דהאי איכא נמי דלמא לא ליתי לידי תשלומין כלל ואי אתית להכי היינו כהך מתניתין דלקמן והוא ניהו מאי דמסיק רבינו וכתב הלכך נ"ל לפרש כו':

אם לא במכירת נצ"ב שלה חדא מתרתי נקט דה"ה נכסי מלוג נמי וכדכתב בסמוך בדרב חסדא והמגיה דה"ג במכירת נכסי מלוג ונצ"ב שלה לא הפסיד:

שהיה לו ליורשה. אבל חוב שחייב הוא לשלם אע"פ שהוא באפשר שלא ישלם דהיינו אם תמות בעלת החוב דאיירינן בה הכא בכתובה מ"מ עיקר מכירה לגביה דבעל לענין החוב שחייב לאו הכי הוא אלא כמה אדם רוצה ליתן שיהא בידו עד זמן כו' וכדמסיק הלכך נראה לי לפרש וכו' ומיהו ודאי דאגב אותה שומא שמין נמי או שמא לא יצטרך לפורעה לעולם כו' וכדמסיק:

נ"ל דגרסי' ובין נכסי לוג כו' דהא כתובה עצמה נמי שמין ולפי גירסת הספר משמע דעיקר כתובה לא שיימינן אלא נ"מ ונצ"ב ותוס' כתובה בלבד והרי כל עצמו של רבינו אתי למידק דמתני' בתשלום כתובה איירי וכך מפרש כמה אדם כו' בכתובתה שחייבוהו ליתן כו':

נ"ל דה"ג אם הוא קפדן וותרן בממונו שאם תקניטנו: