Petach Einayim on Pesachim 3aפתח עינים על פסחים ג׳ א
The William Davidson Talmudתלמוד מהדורת ויליאם דוידסון
Save "Petach Einayim on Pesachim 3a"
Toggle Reader Menu Display Settings
Petach Einayim on Pesachim
3aג׳ א

לישנא מעליא נקט. מ"ש הרב ישרש יעקב כאן אנא נפשאי כתבית בעניותאי על דברי הרב ז"ל בספרי הקטן ברכי יוסף א"ח סי' תל"א. ומה שהשיג הרב ישרש יעקב עמ"ש מרן בכ"מ דנפקא ליה מדקאמר אורתא דתליסר נגהי ארביסר דהאי לישנא איתיה בפ"ק דברכות כבר הרב פר"ח השיג על מרן מההיא דפ"ק דברכות ומדוכתי אחריני כמו שהביא דבריו הרב ז"ל עצמו בספרו הבהיר ס' מקראי קדש. ובס' באר יעקב חתר להשיב ולישב דברי מרן ובעניותנו אין די בא"ר כמש"ש על הברכים בס"ד:

דאריב"ל לעולם אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו שהרי עיקם הכתוב וכו'. הרז"ה בס' המאור כתב וז"ל סוגיא דשמעתתא כל היכא דכי הדדי נינהו משתעי בלשון כבוד והיכא דנפישי מהדדי שביק לההוא דנפיש ונקיט דרך קצר ובלבד שלא יהא לשון מגונה וטמא דכתיב באוריתא אינו לשון מגונה לפי שצריך הכתוב להזהיר לישראל וכו' אבל בפרשת המבול שלא בא הכתוב להזהיר מן הטומאה וכו' ע"ש באורך. ולפי שיטת הרז"ה הלזו מדוקדק תיבת לעולם דקאמר ריב"ל דלכאורה נראית שפת יתר אמנם בא לרמוז דבין שיצטרך להאריך בין שאינו מאריך אל יוציא דבר מגונה ומ"ה קאמר לעולם דבכל גוונא אף דיצטרך להאריך אל יוציא דבר מגונה דהא דעדיף לשון קצרה היינו כלפי לשון נקיה אבל כל קבל לשון מגונה אין חילוק דלעולם לא לימא לשון מגונה אף דמאריך:
ואולם הא דתנא דבי ר' ישמעאל לעולם יספר אדם לשון נקיה האי לעולם דקאמר כונתו בין במילי דאוריתא בין במילי דעלמא כדמסיק. ובודאי דכי תני תנא או קאמר אמורא לעולם ודאי לאוסופי אתא וכל חד נדרש למד מענינו. וגם הני לעולם איכא למדרשינהו ולפרושינהו כמה דאמרן:
ולשיטת הרז"ה הנז' ניחא מאי דיש להעיר בסוגיין דכי פריך ובאוריתא מי לא כתיב טמא ומשני אמאי נטר לה לבסוף והו"ל לאתוביה ולשנויי אדריב"ל תיכף ואמאי נטריה עד דמייתי תנא דבי ר' ישמעאל. אמנם אפשר דאדריב"ל דקאמר אל יוציא אדם דבר מגונה וכו' לק"מ דהא דכתיב באוריתא אינו לשון מגונה לפי שצריך הכתוב להזהיר את ישראל כמ"ש הרז"ה אמנם אתנא דבי ר' ישמעאל דקאמר לספר בלשון נקיה אף שאינו מגונה פריך ומשני:
ודרך דרש אפשר לומר דהאי דקפיד ריב"ל שלא להוציא דבר מגונה ה"ט שהגוף עלול לקבל טומאה ובהוציאו דבר מגונה מטמא שפתיו. אמנם התורה אינה מקבלת טומאה ח"ו והיינו דאמר ריב"ל לעולם אל יוציא אד"ם דייקא דבר מגונה מפי"ו דייקא דכלפי האדם דח"ו מטמא שפתיו קפדינן והיינו לעולם אף דמאריך וכיוצא ועל זה ל"ק לש"ס מדכתיב טומאה באוריתא דהתורה אינה מקבלת טומאה רק דגילתה איזה פעם ללמדנו דעת. אמנם השתא דתנא דבי ר' ישמעאל דאף שאינו מגונה יספר בלשון נקי אהא ק"ל מדכתיב טמא באוריתא דהגם דאינה מקבלת טומאה דכתיב הלא כה דברי כאש כמשז"ל הא מיהא תספר לשון נקי משום ותבחר לשון ערומים ומשני דלדבר בלשון קצרה קציר"ת האומ"ר דוחה לשון נקי. וקצת יש להרגיש דמאי ראיה מקרא אשר איננה טהורה האמורה בנח שאני התם דאח"ך יותרו להם כל הבהמות לאכילה לכך לא רצה ה' להזכיר שם טומאה עליהם. ואפשר דהכי דייק דהול"ל מן הבהמה הטהורה ומשאר בהמה אלא ודאי שעקם ללמד וז"ש שהרי עקם הכתוב ואי משום שעתידין לאכלם הול"ל לשון קצר ולא לעקם ולא להזכיר טומאה:
א"נ אפשר במ"ש המפרשים במאמרם ז"ל וסעדו לבבכם אין כתיב כאן אלא וסעדו לבכם מגיד שאין יצה"ר שורה במלאכים דקשה שהרי נדמו לו לערביים ומאי קאמר דכתיב לבכם שאין יצה"ר שולט במלאכים וניחא להו דרז"ל דייקי על כותב התורה וכו' ובזה אפשר במאי דקמן לומר דרך דרש דאף כי אמר אלהים לנח אשר איננה טהורה משום דאח"ך כלהו שריותא נינהו לגבייהו לאכלם מ"מ כותב התורה הול"ל טמאה וז"ש שהרי עקם הכתו"ב דייקא אחר שנצטוינו על הטמאה והול"ל טמאה על דרך דכתיב וסעדו לבכם אף כי אמר אברהם אע"ה וסעדו לבבכם שלא הכירם אלא עקם הכתו"ב ללמד דעת:
וחזה הוית למר זקננו הרב החסיד מהר"א אזולאי זלה"ה בס' בעלי ברית אברהם כ"י פירוש על המקרא שכתב פ' תצא משם הרב הקדוש מהר"ר סלימאן ן' אוחנה זלה"ה בנותן טעם למה שעקם הכתוב בשלשה מקומות הללו. דפ' תצא כתיב כי תצא מחנה על אויביך ונשמרת מכל דבר רע פי' מכל דבור רע וזו אזהרה כוללת אלא שביותר צריך להזהר במלחמה שהשטן מקטרג בשעת הסכנה ורמז הכתוב שאפי' דבור מגונה לא יוציא מפיו בשעת המלחמה ולכך עקם הכתוב שם ואמר אשר לא יהיה טהור לומר שצריך זהירות גדול באופן זה שעקם הכתוב. וגם במבול שעת הסכנה היתה ורמז לנח שידקדק בדבורו ולא יוציא דבר מגונה מפיו כדרך שאמר לו אשר איננה טהורה. הגם שאול שהיה אוכל חולין בטהרה כמו שאמרו רז"ל היה נזהר שלא להוציא דבר מגונה מפיו עכ"ד. ואחר זמן כרגע נראה לי לקוטי מהר"ר בצלאל כ"י והאריך בזה משם הרב המאירי בחידושיו ובכלל דבריו כתב שהתורה הזכירה טומאה היינו להרחיק ישראל ממאכלות ובטומאות להרחיק ממגען והסטן ואהלן ומזכירם בלשון מיאוס להרחיקם א"נ טומאות שבתורה מחמת עצמן ושבמבול מחמת כיעור שנעבד' בהם עבירה ואלו שבאו לתיבה הוכנו בטבעם לכך. א"נ דאחר שעדין לא הוזכרו טומאות בתורה במבול נקט לישנא מעליא משום פתח דבריך יאיר זהת"ד בקצור:

והכתיב ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על החמור. משום בניו. לכאורה יש להבין דאטו המקשה לא ידע דכשהכתוב מזכיר זכר ונקבה נקט לשון זכר על דרך שכתבתי בס' הקטן ברכי יוסף בקונטרי' אחרון ריש י"ד ומה שתירץ משום בניו אכתי לא יבצר מהגמגום דס"ס למה נקט לשון רכיבה הו"ל למנקט לישנא דשויא לתרוייהו. ואפשר לישב ונקדים מה שמקשים העולם דרז"ל אמרו דיעקב אע"ה כתיב ביה וישא את בניו ואת נשיו על הגמלים הקדים בניו לנשיו וגבי עשו שהיה להוט הקדים נשיו וא"כ איך כתיב ויקח משה את אשתו ואת בניו. ואפשר לתרץ בזה שני תירוצים האחד דשם היו נושאים הרבה חלוקים ואמטו להכי יש קפידא על הקדימה אבל הכא רכבה אשתו ונתן שני ילדיה בחיקה ונמצא דהיא הרוכבת ולא הילדים ומשו"ה אמר את אשתו ואת בניו דהיא עיקר הרכיבה ולא הילדים ועוד אפשר לומר דמשום דרכיבה אין לומר באשה כמ"ש בסוגיין להכי הוצרך להסמיך בניו לרכיבה לומר דמשום בניו נקט רכיבה. אך קשה דלא לימא רכיבה ולימא בניו ואשתו. ויראה דהכתוב השמיענו מדרגה אחרת יותר מיעקב אע"ה דהרי יעקב אע"ה נתן דעתו על הנשים וילדים אלא דהקדים הילדים דהם עיקר לצדיקים. אך במשה רבינו גילה הכתוב שלא הי"ל שום דעת באשה ולז"א וירכיבם דקאי על בניו והאשה היא בכח דוקא והוא יתר על צדיקי אחריני והשתא נבא לסוגיין דאפשר דהמקשה סבר כתירץ ראשון דעיקר הכתוב על האשה דהיא רכבה ובניה בחיקה וא"כ אי אפשר לומר וירכיבם על כולם ונקט לשון דשייך בזכר דא"כ הול"ל את בניו ואשתו ולא לימא רכיבה אלא מוכרח דהעיקר אשתו וכתי' ראשון והרי כתיב רכיבה. ותירץ משום בניו הכונה כתירוץ שני דכוליה קרא לבניו ואשתו בכח והוא מדרגה יותר משאר צדיקים ודוק הטב: