Petach Einayim on Mishnah Maasrot
2:3ב׳:ג׳
1 א

המעלה פירות מן הגליל ליהודה או עולה לירושלם אוכל מהם עד שהוא מגיע למקום שהוא הולך וכן בחזרה. מכאן הביא ראיה הרב עדות ביעקב סי' פ"ד למה שנסתפק רבינו יהודה בן קולונימוס והביאו המרדכי פ"ק דבתרא באדם שהוא נודד למרחקים להביא טרף לביתו ונתנו לו ק"ק זוז בעיר אחד אם צריך לחזור לביתו ולהוציאם דהא יש לו ק"ק זוז וכתב משם הרש"ך דכל זמן שלא יחזור לביתו הוי כפעם אחת ויש להכריע כהרש"ך דהא הכא גבי מעשר דאוריתא כיון שדעתו כשלקט הפירות היה להוליכן ולמוכרן ביהודה אזלינן בתר דעתו ולא הוקבעו למעשר אפילו לן בדרך וכו' כ"ש וק"ו בנדון זה דהוא דרבנן דיש לנו לילך בתר דעתו וכו' וכל זמן שלא חזר לביתו הוי כפעם אחת עכ"ד:

2 ב

ולי ההדיוט אין הנדון דומה לראיה כלל דהכא דין מעשר תלוי אם נאכל עראי או קבע דאם הוא עראי פטור ומשו"ה דינא הוא דאזלינן בתר דעתיה כי אותה אנחנו מבקשים אם הוא עראי ופטור או קבע וחייב והכא ודאי אמרינן כי מלקט פירות למוכרן למקום אחר כל העושה כן ודאי הכל עראי אצלו עד שיגיע למקום שהוא הולך ושפיר. אמנם התם בצדקה אינו תלוי בדעתו רק דינא הוא דמי שיש לו ק"ק זוז לא יטול ואימור דכל שבאו לו ק"ק זוז לא יטול ודעתו בזה אינו מועיל כלל כמבואר והספק במקומו רק שמהרש"ך הכריע כן מסברא ועיין מ"ש הרדב"ז בתשו' דפוס ויניציא סי' תשי"ד שצדד כמה צדדים וסברות וק"ק דלא זכר מהמרדכי:

3 ג

אמנם לי הצעיר נראה דיש מקום ללמוד ממשנתנו מ"ש אלוף התורה הרב המושלם מהר"י שאול בספר קול יעקב בשו"ת סי' ג' דמי שהולך ממקום למקום ודרך הלוכו עובר בעיירות גדולות דלא יברך הגומל עד שיגיע למחוז חפצו ע"ש ויש דמות ראיה ממשנתינו דהכל נקרא עראי עד שיגיע למקום שחשב וה"ה זה הגם שעבר בכרכים ועיירות גדולות ולן כל זה נקרא שעומד בדרך ודוק הטב: