Petach Einayim on Megillah 2aפתח עינים על מגילה ב׳ א
The William Davidson Talmudתלמוד מהדורת ויליאם דוידסון
Save "Petach Einayim on Megillah 2a"
Toggle Reader Menu Display Settings
Petach Einayim on Megillah
2aב׳ א

משנה אלא שהכפרים מקדימין ליום הכניסה וכו'. ראיתי בלקוטי רבינו בצלאל אשכנזי כ"י שהביא משם תוספות כ"י וז"ל ירושלמי ר' יוטא בר שונם בעי קומי ר' מונא והלא עזרא התקין שיהיו קורין בב' וה' ובשבת במנחה ומרדכי ואסתר מתקני על מה שעתיד עזרא לתקן א"ל מי שסידר המשנה סמכה על המקרא פי' חכמי התורה שסדרו המשנה אחרי תקנת עזרא סמכוה על המקרא שרמזו להם מרדכי ואסתר שאם יראו שיהיה צורך שיוסיפו על שני זמנים המפורשים עוד זמנים אחרים אשר רמזו להם וק' על הירוש' מהא דאמרינן פ' מרובה דמקמי עזרא תקנוה נביאים ראשונים לקרא בתורה בב' וה' ובשבת במנחה חד גברא ג' פסוקים וכו' וי"ל כיון שלא היו קורין אלא ג' פסוקים לא חשיבי להו בני הכפרים לזוז ממקומן כדי לשמוע עד שתקן עזרא לכל חד ג' פסוקים עכ"ל ואני בעניי הבאתי כדברים האלה משם תוספי הרא"ש בס' הקטן ברכי יוסף סי' קל"ה וע"ש במהב"ר ואחז"ר בא לידי ס' הישר מר"ת כ"י ושם ראיתי שכתב וז"ל הקשה ר"ח והלא עזרא תקן יום הכניסה שיהיו בתי דינין יושבין וקורין בתורה בב' וה' וזה מעשה לאחר שעלה עזרא מן הגולה וכשנכתבה מגילה אכתי עזרא לא סליק. תוס' הא ליתא דמקמי אחשורוש סליק עזרא אלא דבטילת עבידת בית אלהנא עד שנת תרתין לדריוש ואומר דמאי דמקשה ומתרץ בתלמוד ירושלמי אינו אלא גלויי מילתא בעלמא ואמרינן עזרא זה מלאכי עכ"ל והדברים צריכין ביאור לכאורה דמהירוש' משמע להפך ומאי גילוי מלתא שייך הכא ודוק הטב:

גמרא. מנלן מנא לן כדבעינן למימר וכו'. התוס' ריש פ' כל התדיר כתבו דהכא אינו מתישב לשון מנא לן משא"כ התם. ועמ"ש בספרי הקטן שער יוסף דף ס"ו ע"ג. ועמ"ש הרשב"א בחידושיו והרא"ש בתוספותיו כ"י פירש דודאי ידע דחכמים הקלו על הכפרים מדלא בעי טעמא דסיפא דהכפרים מקדימין אבל קבעי י"א וי"ב וי"ג מנ"ל מקרא ולהכי מתמה מנ"ל אחר שידעת דחכמים הקלו מה אתה שואל דזו תקנה מסברא אבל קרא אינו אלא לרמז בעלמא עכ"ל:

זו דברי ר"ע סתימתאה. בעירובין דף ל"ח ע"ב רש"י מפרש כשיטתו ודלא כי"מ דמייתי הכא ועיין במכות דף י"ז:

מתיבי אמר ר' יהודה אימתי וכו' ר' יהודה אליבא דמאן וכו'. ידוע פלוגתא דרבוואתא אי הא דאמרינן דאימתי דר' יהודה הוא לפרש אם הוא דוקא במשנה או אף בבריתא הוא לפרש. ולפום ריהטא הך סוגיא אזלא דאימתי דר' יהודה הוי לפרש גם בבריתא שהרי הך בריתא דקמן אי אמרת דאימתי דר"י בבריתא משכחת לה דלאפלוגי אתא מאי פריך לר' יוחנן ואסקיה בתיובתא. אימא דהך בריתא אמתניתין קיימא כרוב הבריתות דשנויות על המשנה ועלה קיימי. והכא במשנתנו דהויא ר"ע קסבר דאף בזה"ז איתא להך תקנתא ואתא איהו לאפלוגי במקצת עלה דנהי דדרשינן זמן זמנם זמניהם מיהו היינו בזמן שישראל שרויין וכו'. אבל רבנן לא דרשי כלל וכר' יוחנן. ותו האי לישנא דקאמר אליבא דמאן אלימא אליבא דר"ע וכו' אלא לאו אליבא דרבנן. משמע דאימתי לפרש אלא דקבעי האי פירושא אליבא דמאן. ומשום הכי אסקיה לר' יוחנן בתיובתא דכיון דאימתי הוי לפרש לא מתוקמא אלא כרבנן. וכפי זה הך בריתא לא קיימא אמשנתנו דלא הוזכרה סברת רבנן. רק בריתא זו נקבעה על סברת רבנן הנודעת להם ונשנית בבריתא קודמת לה. או סברת רבנן היתה נשנית במשנה מקמי דסתמינהו רבינו הקדוש למשניות ועלה קיימא. ומיהו אין ראיה מסוגיא זו לבריתא דשנוי בה המחלקת נמי ודוק היטב ואין כאן מקום להאריך בזה:

תיובתא דר' יוחנן וכו'. ראיתי בנימוקי עטרת ראשי אבא מארי זצ"ל שהקשה משם הרב הגדול מהר"א יצחקי זצ"ל דמאי מותיב לר' יוחנן אימא דר' יוחנן אתי כאידך דר' יהודה דאמר אימתי בזמן שנכנסים בשני וחמישי דהך דר' יהודה אתיא כר"ע וסברת רבנן כדקאמר ר' יוחנן עכ"ד. ונראה דלק"מ דהגם דנימא דמתני' ובריתא הוו תרי תנאי אליבא דר' יהודה ור' יוחנן נקיט בדעת ר' יהודה כמתניתין מ"מ פריך שפיר לר' יוחנן דהאיכא תנא דבריתא דסבר דרבנן דרשי זמן זמנם ור' יהודה פריש דהיינו דוקא בזמן שישראל שרויין על אדמתן והגם דבדעת ר' יהודה עצמו לא נקיטינן כוותיה מ"מ שמעינן דסברת רבנן דדרשי זמן זמנם להך תנא דבריתא וזה נגד מאי דאמר ר' יוחנן לרבנן. ולא אשכחן דלתנא דמתני' אין זה סברת רבנן דלא פליגי הני תנאי דמתניתין ובריתא אלא בדעת ר' יהודה ומשום הכי אסקיה לר' יוחנן בתיובתא:
איברא .דלמאי דמסיק רב אשי דהך בריתא ר' יוסי בר יהודה היא יש לדקדק דליכא תיובתא לר' יוחנן דאימתי דר' יהודה הוי לפרש אבל דשאר תנאי מצינן לומר בשופי דהוא לחלוק וא"ב מצי אמר ר' יוחנן דר' יוסי בר יהודה קאי אמתני' ובא לחלוק על ר"ע. אבל סברת רבנן הויא כדקאמר ר' יוחנן. ואפשר לומר דאה"נ דכי אסקיה בתיובתא לר' יוחנן היינו במונח דהבריתא ר' יהודה. והדר כי קאמר הש"ס לדרב אשי ממילא משמע דליכא תיובתא לר' יוחנן. ועמ"ש הרשב"א בחידושיו ד"ה וסתם מתניתין ר"ע ודוק היטב בדבריו ובמאי דכתיבנא בעניותין כי לכאורה יש מקום גמגום קצת בדברי הרשב"א כאשר יראה המעיין:

רב אשי קשיא ליה דר' יהודה אדר' יהודה וכו'. הקשה הרשב"א דמאי קשיא ליה דילמא בבריתא מפליג בין קודם הזמן הזה לזמן הזה ובמתני' מפליג אפילו בזמן הבית וכו' ע"ש. ונראה לישב ע"פ מ"ש הרא"ש בתוספותיו במ"ש בסמוך אלימא אליבא דר"ע אפילו בזמן הזה איתא להא תקנתא דפירש"י דר"ע אחר החרבן וכתב הרא"ש דאין זה הוכחה דהיה קודם החרבן נמי וניחא ליה דמדתנן אימתי במקום שנכנסין בשני וחמישי ולא קתני שהיו נכנסין משמע דאף בזמן הזה אם נכנסין עכ"ד ולפ"ז לק"מ. ועוד הקשה הרשב"א דאימא דר' יהודה דמתני' אליבא דר"ע ודבריתא אליבא דרבנן ומאי קושיא ותירץ ע"ש. ואפשר דגם כי אמרינן דר' יהודה כי אמר אימתי הוא לפרש הכונה דמפרש דברי התנא הקודם ולעולם איהו סבר כוותיה. אבל לא משכחת דיפרש דברי התנא הקדמון והוא חולק עליו וא"כ קשיא דר' יהודה אדר' יהודה דבמתני' מפרש לדר"ע ומוכח דסבר כוותיה ובבריתא מפרש לסברת רבנן ומשמע דסבר כרבנן. ועמ"ש הגהות מיימוניות בריש ה' מגילה ומאי דכתיבנא בעניותין בספרי הקטן ברכי יוסף א"ח סי' שצ"ג בס"ד:
אחר .זמן שכתבתי זה חזרתי לעיין בסוגיין ועלה בדעתי לתרץ למה שהקשיתי בסמוך דהשתא דמסיק דבריתא ר"י בר יהודה ליכא תיובתא לר' יוחנן דיאמר ר' יוחנן דר"י בר יהודה חולק על ר"ע אבל סברת רבנן כדקאמר איהו. דהנה כתב רש"י דר' יוחנן הכי גמיר מרביה דמשנתנו ר' עקיבא. וממאי דפריך הש"ס על ר' יוחנן מוכרח דלא קבל מרבו כי אם דמשנה זו היא ר' עקיבא ותו לא ור' יוחנן מדנפשיה פירש דכונת רבו דאגמריה זו דברי ר"ע דמשמע דאיכא פלוגתא היינו דר"ע דריש זמן זמנם ורבנן לא דרשי. ואהא אותביה מבריתא דר' יהודה. ולמאי דמסיק דהיא ר' יוסי בר יהודה אכתי איכא לאותוביה עליה דכיון דמרביה לא גמיר אלא זו דברי ר"ע ותו לא אימא דהחולק ר' יוסי בר יהודה דדריש זמן זמנם אבל סבר דדוקא בזמן דשרויין על אדמתן וכו' ומנא ליה להוליד סברא אחרת דכל עצמו דסבר דפליגי רבנן הוי מכח דאגמריה רביה זו דר"ע והשתא דאשכח ר' יוסי בר יהודה דפליג אימא דהוא החולק וכ"ע דרשי זמן זמנם וליכא סברת רבנן בעולם. אבל מקמי הך דמסיק דסבר דר' יהודה היא מותיב עליה בסגנון אחר דכיון דאימתי דר' יהודה לפרש לא אפשר דאגמריה רביה זו דברי ר"ע משום דר' יהודה דהא לפרושי אתא ומוכרח דקאי לסברת רבנן כמש"ל. אבל למאי דמסיק דהוא ר"י בר יהודה ובא לחלוק איכא לאותובי' דזו היא סברת החולק דכיוין רביה וליכא סברא אחרת וכ"ע דרשי זמן זמנם וכל זה במונח דלא אגמריה רביה אלא זו דברי ר"ע דאי אמרת דכל זה אגמריה רביה זו דברי ר"ע ךךריש וכו' אבל רבנן וכו' מאי פריך בש"ס הרי רוב רבוואתיה דר' יוחנן תנאי נינהו ורביה הוה ידע דרבנן פליגי ולא דרשי זמן זמנם ומאי פריך מר"י או ר"י בר יהודה אטו תנאי שקלת מעלמא. ולא נעלם ממני שיש עוד לצדד בהא דאימתי לפרש ולדעת רבוואתא דסברי דבבריתא לחלוק אלא דאין כאן מקום להאריך והמעיין לבבו יבין:

י"ג זמן קהלה לכל היא. הרא"ש פירש בשם ר"ת שהכל מתקבצין לתענית אסתר וכדבריו איתא בריש מדרש תנחומא והאחרונים שקלי וטרו על זה ועמ"ש אני בעניי בס' הקטן ברכי יוסף סי' תרפ"ו בס"ד:

ולא יעבור כתיב. מקשים דאימא ולא יעבור ולא יקדים כדאמרינן עובר לעשייתן כדכתי' ויעבור את הכושי וכד הוינא טליא תרצתי דכיון דולא יעבור טפי משמע ולא יאחר אם איתא דהכא הוי ולא יקדים הו"ל לפרש בהדיא [עיין במחב"ר י"ד סי' פ"ז דף ק"ז ע"א]:

זו דברי ר"ע סתומתאה וכו'. יש לעמוד כפי מ"ש הראשונים דהיכא דאתמר זו דברי אינה הלכה וכפי סברא זו יש להקשות והרי ר' יוחנן סבר הלכה כסתם משנה. הן אמת דרבה בב"ח לית ליה הכי בדעת ר' יוחנן ומ"מ כתב הרשב"א דבכל דוכתא מקשה הש"ס והא"ר יוחנן ה' כסמ"ש ופריק אמוראי נינהו ויש לצדד בזה ובמקום אחר כתבתי בעניותי על זה: