Petach Einayim on Eruvin 13bפתח עינים על עירובין י״ג ב
The William Davidson Talmudתלמוד מהדורת ויליאם דוידסון
Save "Petach Einayim on Eruvin 13b"
Toggle Reader Menu Display Settings
Petach Einayim on Eruvin
13bי״ג ב

אמר ר' אחא בר' חנינא גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שאין בדורו של ר"מ כמותו וכו'. יש להבין דהול"ל דגלוי וידוע לחכמים שאין בדורו של ר"מ כמותו ואמאי לא קבעו הלכה כמותו:
ואפשר במאי דאמרינן בסמוך אלו ואלו דברי אלהים חיים. ופשר דבר כתבו המפרשים דמ"ש אלו ואלו דברי אלהים חיים אין פירושו דשניהם אמת אלא להיות דאין האור ניכר אלא מתוך החשך נמצא דהסברא המנגדת תועיל להבין הטב הסברא האמיתית בעצם ומצד זה קרי בה נמי דברי אלהים חיים ולעולם דסברא אחת אמת והסברא האחרת אינה אמת. ויש שכתבו דמהסברא המנגדת ומטעמה ממנה נקח להשכיל בנותן טעם לדין אחר אף כי בפרט זה הדין להפך שיש חילוק בין הנושאים ונמצא דאלו ואלו דברי אלהים חיים כי יסודות וטעמי שתי הסברות אמת רק שבחילוף הנושאים ישתנה הדין. ועד אחרן כתבו חכמי צרפת דהקב"ה הראה למשה רבינו ע"ה מ"ט פנים טהור ומ"ט פנים אינו טהור והכל אמת מזוקק שבעתים והדבר הוא מסור לחכמי הדור. ועמ"ש בעניותנו בס' הקטן ראש דוד פ' לך לך דף י"ד:
אמור מעתה לפי הפירוש הראשון דליכא אלא סברא אחת אמיתית והמנגדת אינה אמת מקשה בעצם דכיון דגלוי וידוע לפני הקב"ה שאין בדורו של ר"מ כמותו וא"כ דבריו אמת וצדק ודברי החולקים עליו אינם אמת א"כ למה ה' לא עשה ונתן בלב חכמי דורו שיקבעו הלכה כמותו להעמיד התורה כי כל החולק על ר"מ אין בפיהו נכונה ח"ו ועל כן תפוג תורה והיינו דקאמר מפני מה לא קבעו הלכה כמותו שמן השמים יעשו אופן שיקבעו הלכה כמותו לכבוד התורה. וגם רבנן דהוו פליגי בהדי ר"מ אינהו נמי ידעי שאינם בערך חכמת ר"מ ואם פירוש אלו ואלו דברי אלהים חיים היינו שסברא אחת אמת והאחרת אינה אמת אמאי מאן דפליגי עליה לא קבעו הלכה כמותו וביטלו דעתם וא"כ מאי דקאמר מפני מה לא קבעו הלכה כמותו הוא שאלה כוללת כלפי שמיא וכלפי רבנן. ומשני מפני שלא עמדו חביריו וכו' כלומר עתה יצאתי להשכילך בינה תשובת שאלתך ומתוכה אתה תשמע וידעת פירוש אלו ואלו דברי אלהים חיים דהעיקר הוא שהכל אמת כאשר לימדונו רבני צרפת ומר"מ עצמו תבין זה שהיה מראה פנים לכל הסברות והיה נותן טעם מיושב והגון לזה ולזה כמו שפירש רש"י ודבר ה' בפיהו אמת כי הכל אמת אלו ואלו דברי אלהים חיים. וחביריו לא קבעו הלכה כמותו שלא ירדו לסוף דעתו. וה' לא עשה אופן שתהיה הלכה כמותו כגון לתת בלב החכמים שיקבעו הלכה כמותו או שר"מ יגלה סוף דעתו משום דדא ודא אחת היא יציב וקשוט והכל אמת. והנה גם לדברי רבני צרפת דהכל אמת והדבר מסור לחכמי הדור. ודאי בסברת החולק אף שלא נקבעה הלכה כמותו מ"מ ממנה נקח גם בדור ההוא להבין דין אחר על דרך פירוש השני הנז'. ולזה אייתי סמוך לזה תנא לא ר"מ שמו וכו' שהיה מאיר עיני חכמים בהלכה שמטענותיו אנהירנהו לעיינין לענין אחר וק"ל:

תנא לא ר"מ שמו אלא ר' מיישא שמו כצ"ל. ואיידי דנקט לא ר"מ שמו וכו' נקט לא נהוראי שמו אלא ר' נחמיה וכו' ולא קאי על ר"מ. כן פירש הרב תורת חיים וכן פירש רבינו חננאל הביאו ס' יוחסין דף ז"ך דפוס אמשט' ולאפוקי מבן הרב מהר"ם מלובלין בהקדמתו: וכי מאחר דאלו ואלו דברי אלהים חיים וכו' עמ"ש בעניותנו פ' לך לך ופ' שמיני דף ע"ה בס' הקטן ראש דוד בס"ד:

מפני מה זכו ב"ה לקבוע הלכה כמותן מפני שנוחין ועלובין וכו' אפשר לתת טעם דרך טבע דמי שהוא עניו מסתפק אם כיון לאמת שאינו מחשיב עצמו וחוזר הרבה פעמים לעיין ולראות אם סברתו אמת ועי"ז מכוין להל'. ועי"ל דרך דרש כי החכמה בלב כמ"ש זרע ברך על ברכות וא"כ העניו לבו לב נשבר כלי טהור והחכ' שבו ברה ונקיה. ועי"ל כי העניו השכינה עמו ולהיותו משכן השכינה והלכה רומז לה ה' כלה. והיא תורה שבע"פ לכך מכוין להלכה כי השכינה שהיא הלכה היא שורה בו. ועי"ל כי ענו"ה גי' סיני לרמוז דהעניו תורתו אמת כנתינת' מסיני עי"ל כי כל הקושיות בהלכה והטעות באים מכח הסט"א והעניו אין ס"מ מקטרג עליו כמ"ש מהר"א הלוי ברוכים זצ"ל וכיון שאין עליו קטרוג הוא מכוין אל האמת והכל הולך אל מקום אחד דכיון דהוא מרכבה לשכינה כמ"ש אני את דכא לכן אין מקטרגים עליו ומכוין להלכה כנתינתה מסיני:

ללמדך שכל המשפיל עצמו הקב"ה מגביהו וכל המגביה עצמו הקב"ה משפילו וכל המחזר אחר הגדולה וכו'. פירש בהקדמת חידושי הריטב"א לעירובין וכו' דהכונה דמשכחת לה מי שמשפיל עצמו כדי לקנות גדולה כמאי דכתיב אם היום תהיה עבד לעם הזה וכו' לכן אמר לא בכל משפיל הקב"ה מגביהו כי כל המחזר אחר הגדולה ומשפיל עצמו לקנותה בורחת ממנו:

גדולה בורחת ממנו וכו' אפשר לדקדק תיבת ממנו כמ"ש בסוטה דף ט' כל הנותן עיניו במה שאינו שלו מה שמבקש אין נותנין לו ומה שבידו נוטלין הימנו וז"ש כל המחזר אחר הגדולה לקנות מה שאינו שלו לא מיבעיא דלא יזכה להא דמחזר אלא מה שיש בידו איזה ךבר חלף הלך לו וז"ש גדולה בורחת ממנו דייקא ממה שכבר זכה והיתה עמו היעשה לו כנפים חלף הלך והיינו דקאמר תיבת גדולה פעם אחרת לומר גדולה שכבר יש לו בורחת ממ"נו:

נח לו לאדם שלא נברא וכו' אפשר לדקדק תיבת אדם במ"ש מהרש"א באגדתיה סוף פ' גט פשוט בההיא דאין אדם ניצול בכל יום דה"ד לאיניש דעלמא אך השרידים אשר ה' קורא ניצולים ע"ש וכפ"ז א"ש הא דאמר הכא נח לו לאדם שלא נברא אבל חסידי וצדיקי ודאי הנאה להם והנאה לעולם שנבראו. וש"ר שקרוב לזה כתבו התוספות אלא שהתוספות כתבו הכא איירי בסתם בני אדם והוי על דרך מ"ש התוספות עצמם בשבת דף נ"ה ע"ב דמאי דכתיב כי אדם אין צדיק בארץ ברוב בני אדם מיירי. אבל לפי מ"ש מהרש"א שם מדוקדק תיבת אדם דפירושו העומד בשם אדם המונח לו ואינו מדמה עצמו למלאך וכו' ע"ש. ואע"ג דהתוספות הכא ובשבת כתבו בסתם או ברוב איירי עם כל זה פ"ק דברכות דף ה' כתבו דגרסינן התם לא כל אדם זוכה לשתי שלחנות ולא גרסינן אין אדם זוכה וכו' ע"ש משום דגירסת לא כל אדם זוכה עדיף טפי ואין צורך לומר דאיירי בסתמא או ברוב במאמר זה עמ"ש אני בעניי בספר הקטן ראש דוד דף קמ"ג ע"ד ובס' הקטן דברים אחדים דף קל"ח ע"ג בס"ד:
ולהאי מנינא דנקטי נחלקו שתי שנים ומחצה, שמעתי דבר חריף משם הרב מהר"ר יונתן (בשגם יש להשיב הרבה על דבריו) דמהרש"א במכות כתב דנמנו וגמרו היינו דעשין רמ"ח ולאוין שס"ה והרי הלאוין מרובים דאפשר דיעבור ויתחייב. גם אמרו רז"ל ביומא כיון שעברו רוב שנותיו של אדם ולא חטא שוב אינו חוטא. והשתא ל"ו שנים הם רוב שנותיו דל עשרין שאינם מענישים בשמים נשארו ט"ז. דל מי"ג עד ך' שמקיים מצות ופטור מכרת ומיתה בידי שמים א"כ דל שיתא דכתב סמ"ע ח"מ סי' ל"ה די"ט שנה ול' יום נחשבים ך' שנה. נשארו עשרה דל חמשה דלילי' פשו חמשא דל פלגא מיניהו דצלויי ודמיכל וכו' נשארו שתי שנים ומחצה ובעבור שתי שנים ומחצה הללו נחלקו ואין הכונה שהאריכו במחלוקותם שתי שנים ומחצה רק הכונה שתי שנים ומחצה הנשארות מחשבון האמור בעבורם נחלקו ואח"ך נמנו וגמרו עד כאן שמעתי: