Petach Einayim on Chullin 5aפתח עינים על חולין ה׳ א
The William Davidson Talmudתלמוד מהדורת ויליאם דוידסון
Save "Petach Einayim on Chullin 5a"
Toggle Reader Menu Display Settings
Petach Einayim on Chullin
5aה׳ א

כי גורן דתנן סנהדרין וכו'. נראה לפ"ז נמי יהיה שער שומרון שער ב"ד שיושבין שם הסנהדרין כמו שתרגם אנקלוס שעריך לתרע בי דינך עכ"ל מהרש"א בחידושי אגדות:
ויש להעיר דמי הכריחו דזה שער שמה ישבו כסאות למשפט הסנהדרין. והסברא נותנת דלא היו שם סנהדרין ופירושא דשמעתא הרי הוא כמבוא"ר בפירש"י דא"ק בגורן לומר כגורן פירוש היו יושבים כמו סנהדרין דסנהדרין יתבי כגורן ולא שהם יושבים כגורן אלא שהיו יושבין בחיבה יתירה נודעת על דרך שיושבים סנהדרין בגורן רעים אהובים ומהא מייתי תלמודא ראיה דלא מפליג נפשיה מיניה:
הן אמת דיש מקום לומר דהיה מקום סנהדרין וההוא יומא הנה המלכים נועדו ולא היו שם סנהדרין ולא תקשי דאי הכי מאי ראיה מייתי דלא מפליג נפשיה מיניה נימא דפירושא דקרא כגורן שהיו יושבים במקום סנהדרין שהסנהדרין יושבים כגורן ולעולם דהוה מפליג מיניה. י"ל דא"כ תרתי למה לי בגורן פתח שער שומרון מחדא אתיא דהוו דוכתא דסנהדרי. ותו דהול"ל איפכא פתח שער שומרון בגורן דבגורן הוא פרטות יותר מפתח שער שומרון. ותו דמאי נ"מ אי הוו בדוכתא דסנהדרי אלא ודאי דבגורן אתא לומר דהיו רעים אהובים. אמנם אין שום הכרח לומר דהוו דוכתא דסנהדרי ואידי ואידי חד שיעורא כמבואר:
ומתוך מאי דאמרן ניחא מאי דק"ק במ"ש אלימא גורן ממש וכו' דלשון אלימא מורה דיש שתי דרכים לפניו ובשתים לא עלתה לו ובכי האי גוונא קאמר הש"ס אלימא. ואילו הכא ליכא אלא צד אחד ולא הול"ל אלימא אלא הול"ל מאי גורן אטו שער שומרון גורן הוה אלא וכו'. אכן אפשר דהצד אחר הוא דהו"א דהאי בגורן פירוש שישבו במקום סנהדרין וליכא. למימר הכי מטעמים האמורים ולהכי נקט לשון אלימא להורות דיש צד אחר ואינו נכון וק"ל:

והעורבים וכו' מבי טבחי דאחאב. ק"ק מהיכא דייק לה דמבי טבחי דאחאב הוו מייתי לה העורבים ושמעתי מהישיש התורני כמה"ר הירש אשכנזי זלה"ה משם גדול אחד במ"ש פרק אד"מ דף ל"ט דאמר ליה אחאב לעובדיה דאמאי לא נתברך הבית בגללו ואלו בבית המצרי כתיב ויברך את בית המצרי בגלל יוסף יצאת בת קול ואמרה ועובדיא היה ירא את ה' מאד וביתו של אחאב אינו מזומן לברכה. איכו השתא זוהי שקשה דכיון דאשכחן באליהו הנביא זכור לטוב הן בעודנו בבית הצרפית שרתה ברכה וכד הקמח לא כלה וכו' מה טעם הן קדם בעורבים דבר יום ביומו זה פעמים מביאים לו לחם ובשר הלא מכי אתו ביומא קדמאה והם הביאו לחם ובשר תשרה ברכה בלחם והבשר ההוא דעבד לחם רב ובשר לרוב כדי לעשות כלכו"ל כלהו יומי דהוה בנחל כרית ועל מה זה תחילת כלכול"ו בעז"ה וחסר לחם כל הבשר חסי"ר אבל על פי האמור ניחא דכיון דהני עורבים הא לחמא עניא בש"ר להם הביאוהו מבית אחאב שאינו ראוי לברכה על כן הוצרכו יום יום להביא ערב ובקר וה"ט דרב דקאמר מבי טבחי דאחאב מהכרח האמור עד כאן דבריו זלה"ה:

ע"פ הדבור שאני. הקשה מהרש"א דכיון דע"פ הדבור היה נימא דהוגד לו שהיה ממה שזבח עובדיא ע"ש והנה בש"ס היה מקום לפרש דמאי דקאמר לימא מסייע ליה דהעורבים מייתו מבי טבחי דאחאב הכי פירושא דודאי דכיון דאי נמי אמרת דעובדיא זבח האיכא טבחי אחריני וכל דפריש מרובא פריש דהיו מומרין ומשני על פי הדיבור שאני כלומר דידע דהבשר ממה ששחט עובדיא ואין ראיה מכאן. אמנם רש"י והתוס' פירשו להפך דעפ"י הדיבור הותר האיסור ולשיטתם יש לדקדק כדדייק מהרש"א דאימא דידע שהיה מזבח עובדיא ורש"י והתוס' הוכרחו לפרש כפירושם מצד הענין ומצד הלשון. מצד הענין דבלא"ה קשה דרב סבר פרק גיד הנשה דבשר הנעלם מן העין אסור כמ"ש התוס' ובשלמא אי האי דמשני ע"פ הדיבור שאני הכונה דרחמנא שרייה לצורך שעה ניחא כדפריקו לה התוס' דהא ידע הש"ס דסמיך על פי הדבור דלאו מנכרי קמייתו ולא ס"ד דרחמנא שרייה איסורא דליכול משחיטת טבחי אחאב. אלא אי אמרת דע"פ הדיבור דמשני הש"ס כונתו דהוא מזבח עובדיה תקשי ודקארי לה מאי קארי לה ומעיקרא מאי סבר לימא מסייע ליה כיון דע"כ לומר דסמיך ע"פ הדיבר דלאו משל נכרי ה"ה נימא דע"פ הדיבור סמיך דהיה משחיטת עובדיה ומאי קאמר לימא מסייע ליה. ומצד הלשון דמאמר עפ"י הדיבור שאני הכי משמע דמשתמען מילוהי דאין ראיה להתיר ממאי דרחמנא שרייה לצורך שעה וזה הכרח התוספות ורש"י לפרש כמו שפירשו והדר דוקיא דמהרש"א. ותו יש לעורר דלכי אמרת דמטבחי דאחאב מייתי ליכא למדחי דע"פ הדבור שאני ויש ללמוד דשחיטת מומר כשרה דבשלמא אי ליכא שוחט כשר רצה הקב"ה להתיר האיסור לצורך שעה. אבל כי איכא עובדיה דשחיטתו כשרה מדמייתו מטבחי דאחאב שמעינן דגם הם שחיטתן כשרה דאי אסירא על מה עשה ה' ככה להאכילו מטבחי דאחאב בהיות עובדיא שם אלא ודאי דגם טבחי אחאב כשרים וליכא למדחי ע"פ הדיבור שאני. ויש לישב ועיין בסמוך:
והנה בבראשית רבה פרשת נח על פסוק וישלח העורב אתמר בי מדרשא דהוו מטבחי יהושפט. ומאי דאצטריכו לאתויי צפרא ורמשא ולא שרתה ברכה. אפשר שהטעם דהעורבים מביאים והעורב אינו ראוי לשרות על ידו ברכה כי לא טהור ודורש עורבים ממש ולא כמ"ד שם דהם מאנשי עיר ששמה ערבו. ורב בגמרין סבר דהוו עורבים להורות דלא רצה ה' לשלוח עוף טהור אצל טבחי אחאב. ובהכי מתורצת קושית מהרש"א הנזכר שהקשה דנימא דהביאו מעובדיא. דכיון דהעורבים אינם טהורים ודאי מטבחי אחאב ולא ממה ששחט עובדיה. והיינו דאמרו בש"ס בסמוך מאי עורבים עורבים ממש. דלב"ר משום שהיו עורבים לא שרתה ברכה אבל לרב דמבית אחאב מאי עורבים. ולדעת ב"ר מלפנו מבהמות הארץ שאף עורבים לא הלכו אצל אחאב. ובילקוט מלכים אמרו שהעורבים לא רצו ליכנס אצל אחאב דכל ביתו ע"ז:
ואחר זמן רב בא לידי ספר עיון יעקב וראיתי שתירץ לקושית מהרש"א הנזכר דאי היה משחיטת עובדיה מאי קמ"ל רב ומוכרח דבא לאשמועינן או דשחיטת מומר מותרת או דעל פי הדיבור הותר לשעה עכ"ד ויש לדחות דאשמועינן דלא שרתה ברכה דנכסי אחאב אינן ראוים לברכה אף כשבאו ליד אליהו זכור לטוב ומשו"ה הוכרחו להביא יום יום:
ויראה דאי הכי רב הול"ל משחיטת עובדיה ולא מבי טבחי דאחאב והיה מקצר ומפרש ומלמד דין ומדרב קאמר סתם מבי טבחי דאחאב ש"מ דלא היה משחיטת עובדיה ולא קשיא קושית מהרש"א. ועדיין יש לצדד כאשר יראה המעיין:
והרב באר שבע בתוספותיו סוף פרק חלק הקשה דאין הקב"ה מביא תקלה על ידי בהמתן של צדיקים וק"ו לצדיקים עצמן ואסקיה בקשיא. ויראה דאי ידעינן דהמומר שחט בטוב בסכין בדוק ולא היה טרפות ומחשבתו נכונה בשחיטה ודאי מותר רק דרז"ל אסרו שחיטת המומר לפי המסקנא כי לא אתנו יודע עד מה ובפרט מחשבתו. אכן אליהו ידע בדבר ה' שהעורבים מביאים בשר שנשחט כראוי בדעת נכונה והיה מותר גמור וליכא תו לתא דאין הקב"ה מביא תקלה. ומ"ש רש"י ותוס' דעפ"י הדיבר הותר לפי שעה היינו משום דאפילו נביא שיודע שהשחיטה נכונה וכו' אסור לאכול משום שגזרו רז"ל. וזה הותר לשעה. אבל אין זה אכילת אסור שנאמר אין הקב"ה מביא תקלה:
ועדין יש לחקור דהו"ל לאתויי מבי טבחי דיהושפט. וי"ל דאצל יהושפט היו צדיקים וחסידים כי שיח וכי שיג להם לברר ולתקן ניצוצי הקדושה אשר בבשר ולתקן נפשות המגולגלות כמ"ש הרב האר"י זצ"ל במשז"ל ע"ה אסור לאכול בשר. וכל קבל דנא בי טבחי דאחאב היה הבשר נאכל בלי שום תקון להכי אייתוה לאליהו הנביא זכור לטוב שהוא יתקן הכל ולכן מביאים לו בבקר ובערב לברר ולתקן ולהעלות הניצוצות והמגולגלים ודוק:

א"כ עורביים מיבעי ליה. כתבו התוספות ואע"ג דכתיב עברים מצרים ולא כתיב עבריים מצריים התם ליכא למטעי וכ"כ רש"י עורביים מיבעי ליה דלא אתי למטעי בעורבים ממש. ומכאן סייעתא למה ששמעתי ממורי הרב זלה"ה כד הוינא טליא שהיה מקשה במ"ש פ"ק דמגילה דף יו"ד ע"ב ריב"ח פתח והיה כאשר שש ה' עליכם להטיב אתכם כן ישיש להרע אתכם ומי חדי קב"ה במפלתן של רשעים וכו' אריב"ח הוא אינו שש אבל אחרים משיש דייקא נמי דכתיב ישיש ולא כתיב ישוש וקשה דהכתיב ומשוש חתן על כלה ישיש עליך אלהיך ומשמע ודאי דישיש הוא החתן עצמו. וניחא ליה למורי הרב זלה"ה דודאי ישיש משמע הוא עצמו ויש לפרש נמי ישיש לאחרים אמנם בהאי קרא דכן ישיש דיש סברא דאין הקב"ה שמח במפלתן של רשעים אם איתא דחדי קב"ה הו"ל למנקט לשון ברור ולימא ישוש דלא נטעה דאינו שמח אלא אחרים משיש ואיהו לא חדי ומדלא כתיב ישוש שמעינן דכן הוא האמת דאחרים משיש זהו תורף דברי עטרת ראשי מורי הרב זלה"ה:
ולהך דוקיא דישיש נראה דעל פי מ"ש הרב מהר"י פינטו שם יש לישב וז"ל וביאור הענין דכיון דאין הקב"ה שש במפלת ישראל הוא חפץ להשיב אפו על הגויים הצוררים בהם ומהו עושה לאומות הרודים בישראל כיון שהאומות ששים במפלת ישראל הופך הקב"ה חמתו עליהם וכו' ובזה ישיש ה' כיון שרואה בנקמת האומות וה"ק קרא ישיש ה' ישוש לא נאמר שאין הקב"ה חפץ במפלת רשעים ולכך אמר ישיש שיש בו שתי משמעיות ישיש לאחרים וגם במשמע ישיש לעצמו דהיינו מתוך שישיש לאחרים במפלת ישראל ישיש הקב"ה שמצא מקום לגבות חובו מהאומות וכו' אבל מתוך השמחה אשר ישיש ה' להם ישיש הקב"ה להפוך הרעה עליהם וכו' עש"ב ולפי דברי הרב דגם לפי דרש זה תרתי שמעינן דישיש לאחרים ושש הוא עצמו לק"מ מקרא דמשוש חתן על כלה ישיש עליך אלהיך דהתם נמי דכוותה דחתן שש הוא עצמו וישיש לאחרים בשמחתו ומשו"ה נקט התם ישיש דמשיש לאחרים ואיהו גופיה שש. ודע דבדברי מהר"י פינטו הנזכרים אנכי העירותיהו מה שיש להקשות עליו ויישבתי דבריו ז"ל ככתוב אצלי במקומו. ותרוץ מורי הרב הנזכר מסתייעא מילתיה מסוגיין וכדברי רש"י והתוס' דאף דיש לפרש עורבים על שם מקומם כיון דמצינן לפרש עורבים ממש הול"ל עורביים וה"נ כיון דאיכא לפרש ישיש לאחרים דאינו שמח במפלתן של רשעים אם איתא דחדי הול"ל ישוש:
ועל דרך זה ישבתי מ"ש פ"ק דמגילה ולא יעבור כתיב ומ"ש בשילהי יומא דפקוח נפש דוחה שבת מדכתיב וחי בהם וכאשר הארכתי במקומות אחרים בס"ד:

מיתיבי מכם ולא כלכם להוציא את המומר וכו'. ראיתי בספר אמרי נועם (שהוא מפניני התוספות והראשונים כידוע) פרשת תולדות על פסוק שא נא כליך וכו' שכתב וז"ל תימה והאמרינן פ"ק דחולין דמשומד לע"ז מותר לאכול משחיטתו ומוכיח מאחאב ויהושפט ת"ל מיצחק שאכל משחיטת עשו וי"ל דלא אכל משחיטתו לעולם ולכן נזדמן לו יעקב על ידי רבקה אמו בפעם הזו שאין מביא תקלה לצדיקים והא דכתיב כי ציד בפיו דמשמע דרגיל היה לאכול משחיטתו וי"ל דזה היה קודם שנשתמד עכ"ד ויש להעיר דהכא מסיק דמשומד לע"ז אסור לאכול משחיטתו והו"ל להקשות קושית הסתירה דאיך אכל נגד הדין ולא להקשות אמאי לא יליף מיצחק:
ומאי דקשיתיה מדכתיב כי ציד בפיו ותירץ קודם שנשתמד. אני ההדיוט קושיא ופירוקא לא חזיינן דהקושיא לק"מ דרבקה היתה בקיאה במעשיו ולא היתה מניחתו שישחוט וגם אביו אפשר דהיה מצוהו דרבקה תשחוט להיותה בקיאה בדינין ונשים שוחטות. אך עתה שהיה רוצה לברכו ציוהו שא נא כליך תלייך וקשתך וציוהיו על דיני השחיטה כמשז"ל ורצה שיעשה הוא הכל ויבשל הוא עצמו כדי שיזכה לחול עליו הברכה. וכדי להצילו משחיטת מומר ומגעולי גוים הוגד לרבקה ברוח הקדש ונעשה על ידה ועל יד יעקב אע"ה כי אין ה' מביא תקלה. ומה שתירץ לא נהירא דכתיב ויגדלו הנערים וכו' ותכף בן י"ג שנה נתפרסם דפירש לע"ז ובהיותו בן ט"ו כפר בעיקר ובתחיית המתים ועבר ה' עבירות כשמכר הבכורה ואיך כתב דזה קודם שנשתמד והלא היה משומד ובא מלידה ומבטן ומהריון מפרכס לצאת לע"ז ושחת רחמיו ולא היה לו שעת הכושר כלל והגם דיצחק אע"ה מחזיקו לצדיק אין הקב"ה מביא תקלה:
ועוד אפשר לומר ונקדים כי בהך בריתא דמסיק מינה דמשומד לע"ז אסור לשחוט יש להרגיש קצת דברישא קתני מכם להוציא את המומר. וקתני סיפא מכאן אמרו וכו' חוץ מן המומר ומנסך יין ומחלל שבת ותרגמא בש"ס דהכי קאמר תנא דבריתא להוציא את המומר לכל התורה כלה ומאי דקתני בסיפא הכי קאמר חוץ מן המומר לנסך ולחלל שבתות בפרהסיא דהוי כמומר לכל התורה כלה. והשתא יש להעיר דלתני ברישא מכם להוציא את המומר לנסך ולחלל שבת לחוד והא תו למה לי דיאמר ברישא סתם חוץ המומר ויצטרך בסוף לומר חוץ ממנסך ומחלל. ונראה דמדאוריתא לא אסיר אלא מומר לכל התורה דוקא ומשו"ה ברישא דקאי אקרא דמכם למעוטי מומר לא מעיט אלא מומר לכל התורה. אמנם מדרבנן מומר ליין נסך ומחלל שבת שוייוהו מומר לכל התורה. דייקא נמי דקתני מכאן אמרו מקבלים וכו' חוץ מן המומר וכו' והכל מדרבנן. וא"כ אף דיצחק אע"ה קיים כל התורה כאברהם אע"ה אפשר דגזרות דרבנן דעתידין לגזור לפי שנות דור ודור לא קיים. ושאני עירובי תבשילין דהוא מצוה לכבוד שבת או לכבוד י"ט. ואם נפשך לומר שהיו מקיימין הכל הכא יצחק מחזיקו לעשו לצדיק ולא שייך בזה אין הקב"ה מביא תקלה בדבר שהוא גזרה דרבנן לדור אחרון בנים יולדו:
שוב ראיתי בספר פענח רז"א שהביא מ"ש אמרי נועם בשם הר"י מאורלינש וכתב דאין צורך לומר קודם דנשתמד רק דהיה שוחט יצחק או יעקב וכו' והיינו על דרך שכתבנו בעניותנו לעיל: