Petach Einayim on Berakhot 20a:3פתח עינים על ברכות כ׳ א:ג
The William Davidson Talmudתלמוד מהדורת ויליאם דוידסון
Save "Petach Einayim on Berakhot 20a:3"
Toggle Reader Menu Display Settings
20aכ׳ א

משום דלא ילדה רני. יש לדקדק דהול"ל משום דעקרה רני ושמעתי ממורינו הרב מהר"י הכהן זלה"ה במשז"ל מפני מה היו אמותנו עקרות לפי שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים ומשום הכי לא פריך משום דעקרה רני דאה"נ דמשכחת לה דמשום היותה עקרה תרון גילת ורנן שהקב"ה מתאוה לתפלתה אך דא עקא השתא דלא ילדה קשה משום דלא ילדה רני:

ראה במפלתן של רשעים וכו' עמ"ש בעניותי בספר הקטן ראש דוד דף נ"ד ע"ג בס"ד:

מאי כולי האי א"ל משום דלא עסקת בפריה ורביה וכו' כתבו בשם הגאון מהר"ר נפתלי כ"ץ זלה"ה דלכאורה שאלת חזקיהו המלך ע"ה אינה מדוקדקת דשאל מאי כולי האי והול"ל מאיזה טעם אלא דאיתא דעד חזקיה המלך ע"ה לא הוה חולה דאיתפח והשתא א"ש דאמר מאי כולי האי כלומר מה לך שפת יתר לומר מת אתה ולא תחיה ללמד דקאי אף לעה"ב הא אי אמרת מת אתה מוכרח דהוי לעה"ב דאי בעה"ז נודע דליכא חולה דאתפח והשיב לו ישעיה הנביא אי אמרתי מת אתה לחוד לא נשמע דקאי לעוה"ב רק משום דלא עסקת בפו"ר והוא חשוב כמת מי שאין לו בנים כמשז"ל לכך צ"ל הכפל דקאי לעוה"ב עכ"ד. ועדיין יש להעיר דס"ס מוכרח דקאי לעוה"ב דאי משום דמי שאין לו בנים קרוי מת מודעת זאת בכל הארץ ומאי למימרא בדבר ה' אלא מוכח דלעוה"ב קאמר. ותו חזקיה המלך ע"ה דלא נשא משום דחזא דהוו לי' בני דלא מעלו וסבר דכדין עבד אמאי לא שאל תיכף מהטעם לגזרה זו והניח העיקר וזו שאלה שאל על הכפל לפי דרך הרב הנז'. ותו להבין לשון בן אמוץ כלה נבואתך וכו':
ואפשר דחזקיה המלך ע"ה הבין דיש תקנה שלא למות ואם ישוב אל ה' ירחמהו אע"ג דאכתי לא שמיע חולה דאתפח אין מעצור לה' להושיע וזה רמז בכפל כי מת אתה ולא תחיה כלומר כי מת אתה אם לא תחיה כלומר שתשובה נקראת חיים כמש"ה בשובו מדרכיו וחיה וכן כתיב והשיבו וחיו וכן כמה כתובים וכן צדיקים נקראים חיים ורשעים נקראים מתים והיינו דקאמר ולא תחיה כלומר אם לא תחיה שתשוב ותהיה צדיק ומצינו וי"ו במקום אם בכמה כתובים כמ"ש הרא"ם פ' תזריע. זה הבין חזקיה המלך ע"ה. ומשו"ה שאל לישעיה אם גם הוא הבין כך. וישעיה הנביא ע"ה הבין דק"ל הכפל דפשיטא דימות כיון דחלה וגם נודע דמי שאין לו בנים חשוב מת. ולזה השיב משום דלא עסקת בפו"ר כלומר דאם עסקת ולא הי"ל (לך) בנים אף דבעלמא מי שאין לו בנים חשוב כמת אתה מכיון שלמדת תורה הרבה תלמידיך הם בניך כמ"ש כל המלמד בן חבירו כאלו ילדו וכתיב אלה תולדות אהרן ומשה. אבל עתה דלא איעסקת אף דיש לך תלמידים דלמד ולימד כמ"ש סוף פ"ק דקמא מ"מ אתה חשוב כמת בעון דלא איעסקת והיינו דאצטריך לומר כי מת אתה אף דיש לך תלמידים. וחזקיהו לא נכנסו דבריו באזניו ושאל בתו דסבר דהפירוש מת אתה אם לא תחיה כלומר שישוב. וכשא"ל ישעיה כבר נגזרה גזרה אמר לו בן אמוץ כלה נבואתך וצא כלומר דבענין סברא לפרש מאמר ה' איני חש לדעתך כמו שאמר הרמב"ם בהקדמת פירוש המשנה דיהושע ורב אשי שקולים בדבר הנוגע לסברא כמ"ש אי אמרה יהושע בן נון לא צייתנא ליה וז"ש כלה נבואתך וצא כלומר אין כחך גדול אלא לומר הנבואה אבל להבין פירוש הדברים גם אני כמוך יכולני לפתו"ר דבר ה' כפי סברתי ואיני חש לפירושך:
וראיתי בספר יערות דבש ח"ב דף פ"ג שדקדק במאמר זה בתחילתו דחזקיהו אמר ליתי ישעיהו גבאי וכו' וישעיה אמר ליתי חזקיהו גבאי וכו' דאיה איפה ענוה של ישעיה להקפיד דמלך כשר וצדיק כחזקיהו ליתי גביה דבשלמא חזקיהו סבר דמלך אסור למחול על כבודו אבל ישעיה הרי אמרו סוף הוריות מלך קודם לכה"ג וכה"ג קודם לנביא. ותירץ דישעיה ראה שכלו ימי חזקיה ובקש לתת לו חיים ולכך נתחכם דחזקיהו יעביר על מדותיו ואז נתונים המה לו שני נספה בלא משפט כמ"ש פ"ק דחגיגה. וחזקיה היה בן ל"ט ונכנס למ' וימי שנותינו ע' בציר ליה ל' ותפלה עושה מחצה הוסיפו לו ט"ו וזהו פשר דבר פשרה בשנים חציו גרעו וחציו נתן לו עכ"ד. ואפשר דחזקיהו לא אזל ולא אשגח ביהורם שהלך אל אלישע דסבר דילפינן מאליהו כי ה' אמר אליו לך הראה אל אחאב ומדאמר רחמנא אית לן למילף. וישעיה סבר דשאני התם דנצטוה מפי ה' אבל בלא ציווי ילפינן מיהורם וכיון דאשכחן ליהורם תו לא הוי בזיון למלך. וז"ש הנה לשלום מר שא"ל ט"ו שנים לבד אבל לי מר כלומר עלי שאני גרמתי שלא העברתי על מדותי ולא הלכתי אצל ישעיה ע"ד מ"ש הרב הנז'. ומ"ש חזקיה המלך ע"ה כלה נבואתך וצא כלומר אתה שהיית רוצה שאלך אצלך ועתה בדבר ה' באת אם כן כלה נבואתך וצא דאין זה כבודך לבא לביתי:

א"ל רב פפא לאביי מ"ש ראשונים דמתרחיש להו ניסא וכו' ראיתי להרב מופת הדור מהר"ח אלפאנדארי זלה"ה בספרו הנחמד אש דת פ' בשלח שהקשה בזה משם הרב הגדול מהרש"א זלה"ה בס' תאוה לעינים ממ"ש בתעניות דף כ"ד רבא גזר תעניתא בעא רחמי ולא אתא מטרא א"ל והא רב יהודה גזר תעניתא ואתא מטרא א"ל ומאי אעביד אי משום תנויי וכו' אלא מה יעשו גדולי הדור שאין דורם דומה יפה ומסתברא אביי ורבא חברי נינהו וכבר ידע רבא מאי דאמר אביי לרב פפא דקמאי מתרחיש להו ניסא משום דמסרי נפשיהו על קדושת ה' והיכי אמר רבא הכא דטעמא דאין הדור דומה יפה ולא תלי ביה דטעמא משום דלא מסר נפשי' אקדושת ה' והרב מהרש"א סלקיה בקשיא. אמנם הרב מהרח"א שם תירץ דכדי שיעשה לו נס צריך למסור עצמו על קדושת ה' ורב פפא ואביי לא מסרי נפשיהו על קדושת ה' ולזה לא היו סומכין על הנס אמנם כיון שעוסקים בתורה ומעשים טובים הא ודאי מהניא זכותיהו להציל ממות נפשם ולחיותם ברעב דלאו מעשה נסים אלא עולם כמנהגו א"כ רבא כי בעא רחמי ולא אתי מטרא מוכרח שאין דורו דומה יפה זהו תורף דבריו ע"ש באורך. ולכאורה היה מקום לפקפק על תירוץ הרב ז"ל דהא בשמעתין גמר אומר רב פפא ואמר לאביי ואנן קא מצערינן נפשין ומצווח קא צוחינן ולית דמשגח בן והיינו שאין נענים על הגשמים וכי האי לישנא נקט רבא שם בתעניות וסיים שאין דורו דומה יפה. וא"כ רב פפא גם הוא שאל על המטר לאביי והו"ל להשיב שאין הדור דומה יפה ומשו"ה אינן נענים על המטר דזה אינו נס כמ"ש הרב הנזכר:
ויש לקיים תירוץ הרב הנזכר בשימת עין דבתעניות מאי דאמרו ליה לרבא היינו והא רב יהודה כי הוה גזר תעניתא אתא מטרא ותו לא. אך בשמעתין רב פפא אמר לאביי דרב יהודה כי שליף וכו' וגם פתח דבריו פתח ואמר מ"ש קמאי דמתרחיש להו ניסא ואנן לא מתרחיש לן ומאחר דיסוד דבריו העמק שאלה וישימהו על הנ"ס דמתרחיש לקמאי ולא לנו הוכרח אביי להשיב דמסרי נפשיהו והגם דבסיום דבריו אמר ואנן קמצערינן וכו' דרצונו דגזרי תעניתא ולא אתי מטרא כיון דעיקר שאלתו על הנס מוכרח להשיב דמסרי. אבל בתעניות דמאי דאמרו לרבא אינו אלא דרב יהודה גזר ואתי מטרא לזה השיב דאין דורם דומה יפה. אלא דרבא אגב צעריה מדכר דרב יהודה יתר על מה שאמדוהו דגזר ואתי מטרא עוד לו כי שליף וכו' ונהי דהא כי שליף הוי כמו נס. מ"מ אנן צווחינן כולי יומא והיה ראוי לבא מטר ולית דמשגח שאין הדור דומה יפה ולהכי הגם דנגזור ונבעי רחמי שאם היה בא אינו נס רק עולם כמנהגו עצר"ת תהיה לכם שאין הדור דומה יפה:
ויתישב יותר כפי גירסת הש"ס בתעניות דגרסינן רבה בה"א דהוא רבה בר נחמני דמלך בתר רב יהודה כדאמרינן בגטין דף ס' ההוא שפורא דהוה בי רב יהודה ולבסוף בי רבה ולהכי אמרו ליה לרבה מרב יהודה דקדם לו סמוך ונראה דגזר ואתא מטרא והשיב שאין דורו דומה יפה. ורב פפא ואביי ידעי שפיר האי דקאמר רבה דטעמא משום דאין דורו יפה. ועל זה שאל רב פפא מאי שנא קמאי דמתרחיש להו ניסא כי האף אמנם אין הדור דומה יפה הו"ל למרחש ניסא כקמאי וניסא הוי דאף שאין דורם דומה יפה ליתי מטרא בתענית ותפלה. והשיב אביי דלא מסרי נפשיהו ולהכי לא מתרחיש ניסא ואינם נענים בזכות תורה ומע"ט שאין דורם דומה יפה כדאמר רבה:

מתון מתון ת' זוזי וכו' עיין מה שפירש"י והרב תאוה לעינים ומ"ש בעניותי בספר הקטן דברים אחדים דף ס"ט ע"ג בס"ד:

דלא שלטה ביה עינא בישא. ראיתי בתוס' ישנים כ"י שכתבו וז"ל וא"ת כיון שלא היה שולט בהם עין הרע למה לא חיו יותר מכל השבטים למ"ד פ' המקבל רב אזל לבי קברי וכו' צ"ט מתו בעין וא' בדרך כל הארץ י"ל מ"מ אם לא ימותו מחולי זה היו מתים מחולי אחר אבל עין הרע רגיל ומזיק לקפוץ על בני אדם. ומ"מ מהנה להם הרבה מה שאין עין הרע שולט בהם עכ"ל. וכ"כ בקיצור בתוס' פ' המקבל ועמ"ש בעניותי שם פ' המקבל טרם ראותי דברי התוס' כ"י הללו:

ואמר רבי אבהו אל תקרי עלי עין וכו' רבי יוסי בר' חנינא אמר מהכא וידגו וכו'. צריך להבין במאי פליגי. ועוד צריך להבין מ"ש פ' יש נוחלין ויאמר אליהם יהושע אם עם רב אתה עלה לך היערה א"ל לכו והחביאו עצמכם ביערים שלא ישלוט בכם עין הרע א"ל אנן מזרעא דיוסף דלא שלטא ביה עינא בישא וכו' אל תקרי עלי עין וכו' וריב"ח אמר מהכא וידגו וכו'. ואיכא למידק דיהושע בן נון מאי סבר בהני קראי דרבי אבהו וריב"ח דמינייהו מוכח דאין עה"ר שולט בזרע יוסף:
וחזה הוית להרב עיר בנימין בסוטה סי' רל"ט שכתב על מ"ש רש"י שם וידגו לרוב בקרב הארץ כך בירך למנשה ואפרים כי הדברים צריכים ביאור ופירש במשז"ל ברבה נשא וידגו רמז לבנות צלפחד שהיו ה' כמו הדגים שנבראו ביום ה' ונטלו חלק בארץ ועוד דרשו מי ששמו דג שהוא נון יכניס ישראל לארץ וזה כונת מאמרם ז"ל אמר הקב"ה למשה מדינן של בנות צלפחד אתה מסתלק ומלפני אי אתה מסתלק הכונה כיון דנסתלקת מדין בנות צלפחד א"כ לא סברת וידגו רמז לבנות צלפחד ומוכרח לדרוש וידגו מי ששמו נון יכנס וא"כ למה אי אתה מסתלק ויכניסם יהושע. ולפ"ז אין לימוד שאין עה"ר שולט בזרע יוסף. לזה בא רש"י לסתור השני פירושים דכך בירך למנשה ואפרים ואם נפרש על בנות צלפחד לא בירך אלא למנשה ואם נפרש על יהושע לא בירך אלא לאפרים וא"כ מוכרח לפרש מילתא דשויא לתרוייהו דאין עה"ר שולט במנשה ואפרים עכ"ד ועוד פירש הרב עיר בנימין שם במ"ש רבי אבהו אל תקרי עלי עין דהכונה דאמרינן בזבחים קדשים קלים נאכלים בשילה בכל הרואה שנאמר בן פורת עלי עין עין שלא רצתה ליהנות ממה שאינו שלו תאכל כמלא עין שלה א"כ נדרש עלי עין בעבור עין שלא זן עיניו מהעבירה תאכל וכו' ומשו"ה תאכל באל תקרי וכו' עכ"ד:
אמור מעתה אפשר דיהושע סבר והוה דריש עלי עין כדרשת זבחים ודריש וידגו לרוב עליו ששמו נון ולא יש לימוד לעה"ר שלא ישלוט ואמטו להכי אמר להם שיחביאו עצמם והוא היה מדבר למנשה ואפרים כמבואר בכתוב בסוף. ועל זה השיבוהו אנן מזרעא דיוסף דלא שלטא וכו' כלומר אנן מנשה ואפרים על שנינו אמר וידגו לרוב ואם הפירוש כדקאמרת דרומז עליך א"כ הוא לאפרים לבד על דרך שפירש הרב הנזכר דברי רש"י הנזכרים וצריך אתה לפרש פירוש הצודק למנשה ואפרים והיינו דלא שליט בן עינא בישא. א"נ אפשר דכונתם אף כי וידגו רומז עליך מ"מ אנן מזרעא דיוסף רמזו לקרא בן פורת יוסף דדרשינן עלי עין עולי עין ולהכי לא אמרו אנן ממנשה ואפרים קאתינן אלא מיוסף דכתיב בן פורת יוסף וכו':
א"נ אפשר במ"ש הערוך ערך על הראשון וז"ל אל תקרי עלי עין אלא עולי עין פירוש כל מה שמעיינין להן בעין הרע לא יזיקום אלא מועיל להן ומעלין ביותר. רבינו גרשום זצ"ל פירש שהן עולין על העין כדבר שיושב למעלה מן העין ואין עין שולט עליו. ורבינו חננאל ז"ל היה שונה עלי עין כלומר בואי העין במקום אחר ואל תזיקני עכ"ל והשתא אפשר דלרבינו חננאל ז"ל דפירש כמדבר אל העין בואי העין במקום אחר ואל תזיקני א"כ אינו כל כך בטוח מעין הרע דאפשר דאיבעי ליה למימר האדם בואי במקום אחר ונפקא מינה למאי דביני ביני אם לא ירגיש אדם כאן לאלתר לומר בואי במקום אחר ואל תזיקני ישלוט בו וכמו רגע יהיה לו למכשול. ואפשר דזה סבר יהושע וא"ל החביאו עצמכם. והם השיבוהו אנן מזרעא יוסף דלא שלטא בן עינא בישא דייקא לא שלטא כי הפירוש הוא כמו שפירש רבינו גרשום ז"ל שהן עולין על העין ואינו שולט וז"ש דלא שלטא בן עינא בישא א"נ דיעקב אע"ה אמר עלי עין ובואי במקום אחר ולא תזיק ליוסף וזרעו:
ויתכן דהיינו פלוגתא דרבי אבהו ורבי יוסי בר חנינא דרבי אבהו סבר כפירוש רבינו חננאל ודריש אל תקרי עלי אלא עולי ומזה נולד דיש מקום לשלוט כדאמרן. ורבי יוסי בר חנינא דריש וידגו דלא שלטא כלל כדברי רבינו גרשום וממילא דעלי עין יעקב אמרו שלא ישלוט ביוסף וזרעו:
ולפי פירוש הרב הערוך רווח טובא מאי דא"ר אבהו אל תקרי עלי עין פירוש דדברים ככתבן היינו בן פורת חן ירבה עלי עין שלא יזיק אותו. ולז"א אל תקרי עלי עין דמשמע דאהני ויתן חינו להנצל מעין הרע ולא זו אף זו עולי עין דהעין הרע לא סגי דלא יזיק אלא מועיל לו והוא פלא:
ודרך רמז אפשר דהאותיות הקודמות לאותיות עין הם אותיות סטנ וזהו בן פורת מהני נגד סטן שלא יזיקהו כי העין הרע הוא מהסט"א וניצול. גם עין גימט' ס"מ עם הכולל. וזה רמז אל תקרי עלי עין דא"כ עלי עין ר"ל אותיות הקודמות לאות עין שהם אותיות סטן ואהני לינצל. אלא עולי עין שהוא על העין גי' ס"מ ויש מעלה יותר שמועיל לו העין הרע כפירוש הרב הערוך וזה אם נקרא עולי עין:
ודרך האמת אפשר דיעקב אבינו ע"ה כיוין להמשיך מעינא דא"א שהוא עינא פקיחא עינא דאשגחותא עינא דהוא נטורא וכו' כמ"ש באדרא קדישא והוא פר' ה' זו"ן או"א א"א ולכך עין גי' ה' הויות להמשיך מא"א לאו"א וזו"ן ומתבטלים הדינין. ולזה בן פורת יוסף בן פורת הם ה' תיבות לכוין עלי עי"ן ה' הויות להשפיע מעינא דא"א ולכן נוהגי' לינצל מעה"ר לעשות ה של כסף ואפשר לרמוז לה' פר' להשפיע מא"א שהוא רחמים גמורים וכסף רומז לחסד. וכן נוהגים לומר חמשה לינצל מעה"ר. וא"ש ההי"ב. אחר זמן ראיתי דבאדרא קדישא גופא מפורש דע"י שהושפע על יוסף הצדיק מעינא דא"א ניצול מעה"ר וזהו בן פורת עלי עין ע"ש [בדף ק"ל ע"א. ומה שכתבתי שנוהגים לעשות ה' של כסף כן כתב בס' איומה כנדגלות והביאו בס' ילקוט ראובני פ' ויחי דף ע"ג ריש עמוד ב' דפוס אמשטרדם ע"ש]:

ואב"א עין שלא רצתה לזון ממה שאינה שלו וכו' ואפשר לרמוז כי הוא תיקן יסוד ולכן שם שדי שהוא ביסוד מגין עליו שלא ישלוט בו עין הרע ולכן ר"ת בן פורת יוסף בן פורת עלי עין גימט' שדי. ואפשר שכבש יצרו בכח שם שדי כמ"ש רבינו האר"י זצ"ל כי יצר במילוי יוד צדי ריש ס"ת שדי ולכן ניצול מעה"ר: