ת"ר ישראל שהתנדב מנורה או נר לבית הכנסת וכו'. יש להרגיש דהו"ל לבריתא למתני מי שהתנדב מנורה או נר וכו' דמאי איריא ישראל. ותו במאי דקאמר אילימא לדבר הרשות ק"ק דהשתא דקאי לפום מאי דסבר רחב"א דל"ש רשות ל"ש מצוה א"כ לדידיה אין חילוק ומאן פלג לדעתו בין רשות למצוה להכנס בזה. ותו לשון אלימא דנקט צריך פירוש דלשון אלימא מורה דיש לו שני צדדין ושניהם מקשה דאלת"ה אלא דאי מוקמת לה ברשות קשיא ואי מוקמת למצוה ניחא כדמסיק הול"ל בקצרה ומדנקט אלימא נראה דיש לו שני צדדין וצריך לדעת הי ניהו הצד האחר ומאי תברתיה. ותו דמ"פ מאי איריא גוי וכו' אימא דלעולם בדבר הרשות ובגוי יש לחלק בין נשתקע ללא נשתקע ובישראל אף נשתקע אסור. והתוס' לפי גירסת רבינו בצלאל והרב בה"ז והרב שפתי כהן י"ד סימן רנ"ט והרב צאן קדשים ביטלו את המעוררי"ן וכתבו ה"נ מ"ל מאי איריא לא נשתקע שם בעליה אפילו נשתקע נמי אסור לשנותה לדבר הרשות (ה"ג רבינו בצלאל) ועפ"ז ניחא דלא מצי לאוקומיה ברשות ודוקא גוי אבל בישראל אפילו נשתקע דבגוי נמי הא גופה קשיא ליה מאי איריא לא נשתקע וכל כמה דלא ידע מה טעם חילוק זה דנשתקע או לא נשתקע לא מצי למימר דהיינו דאיכא בין ישראל לגוי. אמנם אכתי יש להרגיש דכיון דהך קושיא דמאי איריא לא נשתקע ישנה בדברי הבריתא עצמה ומה גם כי הנה זה נגע לפירוש הענין ולאו דיוקא בעלמא הו"ל להקשות הש"ס הא בהדיא ולא להקשות מאי אריא גוי וכו' דהך דיוקא דמאי איריא גוי לאחרונה יסע אחר שנבין מאי דקתני השתא הבריתא ואני בעניי הארכתי בענין זה בישובים ושקלא וטריא בראשונים ואחרונים ונאבד הכל רק זה נשאר הני הערות דכתבתי וי"עתק משם מדאגה מדבר:
משנה הגוסס וכו' ר' יוסי אומר נודר ומעריך וכו'. גם בענין זה הארכתי בעניותי ונאבד. רק זה מצאתי בנייר קטן. דהרב גט פשוט סימן קכ"א הביא מה שיישב הרב הגדול מאריה דארעא דישראל מהר"ם גאלאנטי לדעת הרמב"ם דלעולם גוסס הרי הוא כחי לכל דבריו אך לענין שיהא נודר ומעריך אינו יכול משום דליתיה בהעמדה והערכה דפשטיה דקרא בנודר ומעריך הוא דכתיב ומאי דשנינו ר"י אומר נודר ומעריך לא קאי לגוסס רק ליוצא ליהרג ומאי דאייתו התוס' ממסכת שמחות דגוסס נודר ומעריך לאו הלכתא היא ותו דבגירסתנו ליתא כמ"ש בתי"ט עכ"ד והרב תי"ט סיים דאולי דייקי התוס' מדקתני במסכת שמחות הגוסס הרי הוא כחי לעולם וכו' ולעולם לאתויי נודר ומעריך ע"כ. ולא זכר שר שהתוס' בקדושין כתבו דתניא במסכת שמחות הרי הוא כחי נדרו נדר והקדשו הקדש ע"ש הרי דהכי הוו גרסי בהדיא. והך דוקיא דדייק הרב המג"ן לדעת הרמב"ם דפשטיה דקרא בנודר ומעריך כתיב כבר הוו בה התוס' לעיל דף ד' וסלקוה בקשיא דקרא בנודר ומעריך קאי ובגוסס גודר ומעריך ומנ"ל לומר מוהעמיד בההוא קרא דכתיב גבי מעריך לומר שלא יהא נערך והדבר ברור דכונתם להקשות דכיון דפשטיה דקרא במעריך הול"ל דגוסס אינו מעריך ואם היה נערך החרשנו אמנם לומר דאינו נערך והוא מעריך זוהי שקשה. והתימה מהרב קרבן אהרן דסבר דמאי דקשיא להו היינו דקרא בנודר כתיב ותריץ יתיב ע"ש. אמנם לא ידעתי איך נחה דעת הרב המג"ן והרב גט פשוט בהך ישובא דהניחא אם הרמב"ם הוה טעמא טעים לגוסס דאינו נערך דלאו בר העמדה והערכה הוא או אם מסתם לה סתומי אז הוה מצינא למימר דפשטיה דקרא דכתיב במעריך דחקיה להרמב"ם ומוקי מילתיה דר"י ביוצא ליהרג. אבל הרמב"ם שבקיה לטעמא דגוסס לאו בר העמדה והיה טעמו דהגוסס אין לו ערך ואין לו דמים הואיל ורוב גוססין למיתה הרי הוא כמת וכיון דהר"מ שביק טעמא דהעמדה והערכה היכי אתו רבנן ובנו עליה מצודים. ועמ"ש הרב בני יעקב: