משנה נמצא האומר בפיו חמור וכו'. דרך דרש לדקדק לשון משנתנו כתבתי אני בעניי בספרי הקטן ראש דוד פרשת שלח דף קי"ג ע"א בס"ד:
גמרא. אל תקרי ממנו אלא ממנו. רש"י ז"ל בסוטה כתב דל"ג ליה וכן בפירושו לחומש פרשת שלח הביא הדרשא בלא אל תקרי. וכזה ראיתי בשאלתות דרב אחאי גאון פרשת שלח דלא גריס אל תקרי:
הגם הלום עיני ראו בפסיקתא זוטרתא דרבינו טוביהו פרשת שלח שכתב וז"ל אע"פ שלא מצינו ממנו בכל המקרה רפה אלא הכל דגושין בין שאמר ממנו מפלוני בין שיאמרו ממנו מעצמנו הכל נקראין בדגש מ"מ בזה יש בו מדרש שכן אמרו חז"ל כי חזק הוא ממנו אפילו ב"ה וכו' ע"ש נראה דלא גריס אל תקרי. והרב עיון יעקב כתב דמ"ש רש"י בשמעתין סותר מ"ש בסוטה ולדבר הזה יסלח האדון כי הוא חשב כי מה שכתוב בפירוש עין יעקב וז"ל אל תהי אומר שלא אמרו דבר זה אלא כנגד עצמן אלא כלפי מעלה אמרוהו דמשמע הכי ומשמע הכי עכ"ל הוא פירוש רש"י ולזה כתב שסותר מ"ש בסוטה. אמנם אינם דברי רש"י כמבואר ברש"י אשר בגמרא דליתיה. ובעין יעקב תמצא כמה פעמים איזה פירוש ממפרש אחר בסתם ובין הדבקים כידוע. ופירוש הזה דמייתי עין יעקב כן בקדש חזיתיה בלקוטי רבינו בצלאל כ"י בסוגיין וז"ל אל תקרי אין חילוק ביניהם אלא שלא תפרש. הרא"ש. עכ"ל:
תו חזי הוית להרב עיון יעקב אשר עלה בהסכ"מה דהפירוש הוא אל תקרי במלא פום אלא בחולם על הנון ויו ולדעתי הקצרה לא נהיר. וביותר קשה על הרב צאן קדשים שפירש כן אל תקרי במלא פום אלא בחולם בעד התוס' ע"ש והתוס' לא עלתה על דעתם פירוש זה כלל שהרי כתבו התוס' וז"ל אל תקרי ממנו רפ"י אלא ממנו דגש ואינו כן שכל ממנו שבתורה דגושין ואינו מחליף זה כלל זה מזה וכן מצינו בספרי ולא נס ליחה אין כתיב כאן אלא ולא נס ליחה עכ"ל עין רואה דאין רמז בדברי התוס' מפירוש זה דמלא פום וחולם. אמנם דברי התוספות הללו צריכי ביאור:
ובצפייתנו צפינו צופיה הליכות אלי להרב הגדול עיר וקדיש מהר"ש אלגאזי בריש הספר שהביא דברי התוספות וכתב וז"ל פירוש דברי רש"י בסוטה הן הן דברי התוס' שאין הפרש בקריאה לומר כי ממנו שהוא כינוי ליחיד הוא ברפי כמו והוא באחד ומי ישיבנו. וממנו שהוא כינוי לרבים הוא בדגש וכו' הגם שמ"ש התוס' וכן מצינו בספרי בעיא צילותא וצ"ע טובא ויראה דכונתם לומר לתת טעם דלא תקשי דהיאך דחו גירסת אל תקרי מכח דאין מתחלף ואפילו היה מתחלף קשה דדוחק לומר אל תקרי משום דגש לבד לזה כתבו וכו' דשפיר מצינן למגרס אל תקרי מרפי לדגש וכן מצינו בספרי וכונתם לומר שמה שהוצרכו לדחות הגרסא מטעם שאין מתחלף שום ממנו ולא דחו משום שינוי הדגש והרפי הוא לפי שכן מצינו בספרי וכלם דברים אחדים והיאך אמרו אל תקרי אלא ודאי שהשינוי הוא מדגש לרפי וה"פ ולא נס לחה בדגש אין כתיב כאן כדי שיהא פירושו לחות שלו אלא כתוב ולא נס לחה רפי כמו לחות שם דבר דהוי פירושו ולא נס לחות ממנו וכו' שלא תאמר שהלחות ממש שהיה בו בחייו נשאר בו עד היום לפי שלחה דגש לחות שלו לכך כתיב לחה ברפ"י שנשאר בו עדיין לחות אבל לא כמו שהיה בו בחייו וכו' ע"ש באורך:
ומאי דאמר מר ברישא דאין הפרש בקריאה כי ממנו שהוא כינוי ליחיד הוא ברפ"י כמו והוא באחד ומי ישיבנו וכו' הוא אגב שטפיה כי אם היה הפרש בתיבת ממנו כמו בתיבות אחרות היה ממנו ליחיד בדגש כמו והוא באחד ומי ישיבנו שהוא בדגש ולרבים ברפי הפך מדברי הרב ז"ל ובודאי דאגב ריהטיה כתב וכונתו להפך. אמנם מ"ש בביאור דברי התוס' לפום ריהטא לא זכיתי להבין דבריו. חדא שהרב ז"ל הבין שכונת התוס' לדחות גירסת אל תקרי ולשון התוס' לא מוכח הכי. גם מ"ש בפירוש מאי דכתבו התוס' וכן מצינו שישנו בנותן טעם למה שלא דחו הגירסא מטעם דגש ורפה והוצרכו לדחותה משום דאינו מחליף דחיק ואתי מרחיק. גם מ"ש בפירוש הספרי ולא נס לחה דהספרי מקיים שהוא רפה שנשאר בו עדיין לחות דבריו קשים שהרי בספרי אמרו אל תקרי ולא נס לחה אלא ולא נס לחה וכפי פירושו היינו אל תקרי בדגש אלא ברפה וקשה דלא נס לחה ברפי כתיב ומאי אל תקרי. דכפי פירושו בדברי התוס' נראה דאל תקרי דהתם אתי שפיר רק דשמעינן מינה דגם לדגש ורפי ניתן ליאמר אל תקרי. והרי לפי פירושו גם שם לא אתי שפיר דכן כתיב ברפי. והנראה שהרב סמך על לשון התוס' שכתבו ולא נס ליחה אין כתיב כאן אלא ולא נס ליחה וכפי פירושו מייתי ראיה דהספרי אמר אין כתיב וכתיב על דגש ורפי וכפי הלשון הזה א"ש פירושו דכתיב רפי. אמנם בספרי גרסינן אל תקרי והוא עצמו כתב בתוך דבריו וכלם דברים אחדים והיאך אמרו אל תקרי. ולפי גירסת אל תקרי ולא נס וכו' לא א"ש. ואולי הרב ז"ל סמך על לשון התוס' ולא שלטו מאור עיניו בספרי ומ"ש בתוך דבריו והיאך אמרו אל תקרי אגב שיטפיה וצ"ל והיאך אמרו אין כתיב כאן. ומ"מ לפי האמת דגרסינן בספרי אל תקרי הדבר קשה. אם לא שנאמר דהתוס' לא גרסי כגירסא דקמן אלא כמו שהביאו הם ז"ל הלשון:
ולי ההדיוט אפשר לומר בכונת התוס' דאין כונתם למחוק הספרים כלל אלא מקיימין גרסת הספרים דגרסי אל תקרי ממנו אלא ממנו ומפרשים אל תקרי ממנו רפי דמשמע לרבים אלא ממנו דגש דמשמע ליחיד אלא דאח"ך כתבו דאינו כן כלומר דבספרים שלנו אינו כן דבתיבת ממנו אין חילוק בין יחיד לרבים וכלם הם בדגש. וכונתם דהיו חלוקים בזה הספרים שהיו להם לבעלי התלמוד מספרינו כדאשכחן בכמה דוכתי. וא"ש טובא מ"ש וכן מצינו בספרי אל תקרי ולא נס לחה אלא ולא נס לחה והכונה כדתרגמה רב מהר"ש אלגאזי אל תקרי בדגש אלא ברפי שהוא שם דבר וכו' דזה מורה דהיה כתוב בספרים בדגש ואמר אל תקרי. והיא הפך ספרינו דבספרינו כתיב ברפי ומאי אל תקרי אלא דהיו הספרים שלהם חלוקים משלנו. ובחרו להביא הא דספרי דדמי למאי דקמן בדגש ורפי:
ומצאתי בלקוטי רבינו בצלאל בסוטה כ"י דף ל"ה שכתב וז"ל אל תקרי ממנו פירוש ברפיון הנו"ן אלא ממנו בדגשות הנו"ן ואעפ"י שאין חילוק בספרים בממנו בדגשות כי יכונה כ"כ לרבים אף שבכל מקום שהוא כינוי נו"ן וא"ו רפי לרבים וליחיד בדגשות. אפשר שבין מדינחאי ומערבאי היה מחלקת במילת ממנו שהאחד נוהג בו מנהג שאר כינויים להרפות כל שהוא בא לרבים והאחד נוהג בו כמנהג מקומנו לדגש הכל. הרשב"א. עכ"ל ודברי אלו מסכימים למ"ש בעניותנו בכונת דברי התוס' שיש חילוק בין ספרי הש"ס לספרינו:
ואחר זמן רב בא לידי הספר הנחמד מנחת שי וראיתי לו ז"ל שכתב כן מדנפשיה בפירוש המאמר והביא ראיה מראב"ע שיש חילוק בין מערבאי למדינחאי בתיבת ממנו ע"ש:
ואחזה אנכי להרב מהרש"א בחידושי אגדות שם בסוטה שכתב על דברי רש"י דהתם שכתב ל"ג שאין הפרש וכו' וע"ש בתוס' מסכת ערכין ישוב לזה עכ"ל ולפום ריהטא לא ידעתי מה ישוב כתבו התוס' לזה דגם לפי מה שפירשנו בעניותנו דהתוס' מקיימין גירסת אל תקרי מ"מ אינו ישוב רק דספרינו חלוקים מספרי הש"ס ואין זה ישוב. ואפשר שהרב היה מפרש בדברי התוס' שכונתם כפירוש עין יעקב והרא"ש הנז"ל וכך שיעור דברי התוס' פירוש אל תקרי ממנו רפי וכו' ואינו כן שכל ממנו שבתורה דגושים כונתם לדחות פירוש זה שכתבו דאל תיקרי ברפי אלא בדגש ודחו אותו וכתבו ואינו כן וכו' וכתבו עוד ואינו מחליף כלל מזה לזה כונתם שאין כונת הש"ס באומרו אל תקרי להחליף מזה לזה כמנהג אל תקרי בכל מקום אלא הש"ס הכא אינו מחליף כלל וקאי להש"ס פה וכלומר דכונת אל תקרי פה אל תפרש ממנו לרבים אלא ממנו ליחיד וכמ"ש הרא"ש ופירוש עין יעקב. אלא דאכתי פש גבן וצריכים אנו למודע"י כפי דרך זה כונת התוס' בסוף דבריהם שכתבו וכן מצינו בספרי וכו' את האר"ש מה היא:
ואפשר לומר דולא נס לחה אף בלא דגש משמע לחות שלו כדכתיב בסמוך לא כהתה עינו עין שלו וכן לא נס לחה לחות שלו. ואמרו בספרי אל תקרי ולא נס לחה אלא ולא נס לחה הכונה אל תפרש לחות שלו אלא ולא נס לחה לחות שם דבר על דרך שכתב מהר"ש אלגאזי. אלא דלפי דרכנו שניהם ברפי. ומוכרח שכונת הספרי אל תפרש כדבר האמור והיינו מעין דוגמא דאמור רבנן בשמעתין:
אמנם לא נתקררה דעתי בדברי הרב מהר"ש אלגאזי אשר עליהם האר"ש יסדתי השני פירושים הנזכרים בתוספות משום דלפי זה כונת הספרי למעט בכבודו של משה רבינו ע"ה לומר דלא היה הלחות כמו שהיה הן בעודנו חי וכמ"ש מהר"ש אלגאזי ואינו מתישב דאתו רבנן ובצרי מכבודו של משה איש האלהים. ותו דלשון הספרי דמסיים כל הנוגע בבשרו של משה לחה פורחת אילך ואילך משמע דבשבח משה רבינו ע"ה מיירי ולא אתא למעט בשבחו. ומה גם דקשה הדבר בהיות שלא יש ראיה מהכתוב:
אי לזאת שפרא מילתא באנפאי אנא זעירא לומר להפך דאדרבה בשבח משה רבינו ע"ה דרשי וכפי הדרך דסלקינן מיניה דאינו מחליף ושניהם ברפי הכי קאמר אל תפרש לחה שם דבר דיש בו לחלוחית קצת אלא תפרש לחה לחות שלו דכל הנוגע בבשרו של משה לחה פורחת אילך ואילך ולפי הדרך הראשון שכתבנו בעיניותנו דכונת התוס' דספרינו חלוקים מספרי הש"ס אפשר לומר על דרך שפירש הרב מהר"ש אלגאזי אלא דלדרכנו יתישב הטב. והוא דשיעור דברי התוס' דפירוש אל תקרי רפה אלא דגש וכן מצינו בספרי דדריש אל תקרי מרפה לדגש דאמרו אל תקרי ולא נס לחה רפה כדכתיב בכל הספרים דמשמע שלא היה לח כאשר הן בעודנו חי והוא שם דבר אלא ולא נס לחה בדגש והוא לחות שלו כאשר בהיותו חי והרי דהספרי קאמר אל תקרי מדגש לרפי כשמעתין אלא דבסוגיין אינו מסכים עם ספרינו כמו שכתבו ואינו כן ר"ל בספרינו כמדוברי אבל דרשת הספרי סלקא שפיר עם ספרינו דכתיב ברפ"י והדרשא תדרש בדגש והיינו מ"ש וכן מצינו אל תקרי מדגש לרפי. ומ"ש בספר צאן קדשים בכונת הספרי וגם מה שנקוד בספרי גופיה. לדעתי המעט הוא לא נהירא:
ומצאתי להרב זית רענן פרשת וזאת הברכה שכתב על מאמר הספרי וז"ל אלא לא נס לחה בדגש כן כתבו התוס' בערכין ונראה לי דכשהנו"ן רפי הוא עבר וכשהוא דגש הוא בינוני שגם עתה לא נס לחה עכ"ל והוא כפתור ופרח דאל תקרי הוא בתיבת נס. וא"ש לפי מה ששיערנו בתוס' דמ"ש וכן מצינו כלומר דיש אל תקרי מדגש לרפי:
ואביטה ואראה להרב נחלת יעקב פרשת שלח שכתב משם הפסיקתא דכל ממנו דגושים וכאן הוא רפי. ועל פי זה פירש דמשינויא דרשינן ובהכי פור"ש לעשות לו דר"ך בדברי התוספות לחד פירושא ע"ש באורך. וכבר לעיל אני בעניי הנה הבאתי מראש מקדמי אר"ש דברי הפסיקתא ואין שם רמז דממנו דהכא רפי והוא משונה וכונת הפסיקתא פשוטה דהגם דכל ממנו דגושים וזה מכללם מכל מקום בזה יש מדרש דרז"ל דרשו דקאי ח"ו על הקב"ה. ויראה המעיין שיש עוד לגמגם בדברי הרב נחלת יעקב ע"ש ודוק: