פרשה תליתאה. זכור את יום השבת לקדשו. גלמי ראו עיניך ועל ספרך כולם יכתבו ימים יוצרו ולא אחד בהם (תהלים קל"ט ט"ז) ר"ש בן לקיש בשם רבי אלעזר בן עזריה בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון גולם בראו והיה מוטל מסוף העולם ועד סופו והיה הקדוש ברוך הוא מעביר לפניו דור ודור וצדיקיו [דור ודור ורשעיו] דור ודור ודורשיו (דור ודור ורשעיו) דור ודור ומנהיגיו ואמר לו גולם מה ראו עיניך [מה] תלמוד לומר ועל ספרך כולם יכתבו איזה זה ספרו של אדם הראשון זה ספר תולדות האדם (בראשית ה' א'): [ימים] יוצרו ולא אחד בהם ר"א ור' יהושע ר"א אומר יום ביומו יום של סיסרא יום של סנחריב יומו של גוג ר"י אומר שלש מאות וששים וחמש ימים הם ימות החמה ליחידו של עולם אחד מהם ואיזו זה ר' לוי ור' יצחק רבי לוי אמר זה יום הכפורים הכזה יהיה צום אבחרהו יום ענות נפשו וגו' (ישעיה נ"ח ה') רבי יצחק אמר זה יום השבת: זכור את יום השבת ובאחת יבערו ויכסלו מוסר הבלים עץ הוא (ירמיה י' ח') אומות העולם מונין חד בשבתא תרי תלתא ארבעתא חמישתא ערובתא לא מונין שבתא אבל ישראל מונין את השבת כמה שנצטוו (כשם שנצטוו): זכור את יום השבת לקדשו הכא כתב זכור ולהלן שמור רבי יודן רבי אייבו בשם ר' שמעון בן לקיש למלך ששלח את בנו אצל החנוני ומסר לו איסר ונתן לו צלוחית שיבר את הצלוחית ואיבד את האיסר תלש באזנו ותלש בשערו ונתן לו פעם שנייה ואמר לו הזהר שלא תאבד את אילו כשם שאיבדת את הראשונות כך על ידי שאבדו ישראל זכור במדבר (לא) נתן להם שמור לכך נאמר זכור ושמור אמר ר' יודן זכור נתן לאומות העולם שמור נתן לישראל אמר [רבי] אייבו זכור נתן ליורדי הים שאינם יודעים אם באיסור הם מטלטלים ואם בהיתר הם מטלטלים שמור נתן ליושבי היבשה אמר רבי שמלאי זוכריהו עד שלא יבא שומריהו משיבא הא כיצד אם נזדמן (לו) [לך] חפץ טוב התקינו לשבת כלי חדש התקינו לשבת שמאי הזקן היה לוקח עצים מאחד בשבת לשבת (בי) הלל הזקן הייתה בו מידה אחרת יתירה והיה אומר כל מעשיך יהיו לשם שמים אמר רבי אבהו אם נזדמן לך חפץ טוב אפילו מאחד בשבת (התבינהו) [התקינהו] לשבת אמר רבי תנחומא אכלין הוינן (חזנהי) [אהיני] בארבעתה ועל לקומן כותבן (ואמרו) [ואמרין] יתפרשון לשבתא: לקדשו במה אתה מקדשו במאכל ובמשתה ובכסות נקייה אמר רבי חנן מכאן צריך אדם שיהא [לו] שתי עטופים אחת לחול ואחת לשבת (כך) [כד] דרשא בטבריא אמרו כעטיפתינו בחול כך עטיפתינו בשבת [אמר] להם צריכים אתם לשנות מן הדא ורחצת וסכת ושמת שמלותיך עליך (רות ג' ג') ומה ערטלייא הות אלא אמרה לה לבוש מאנך דשבתא: ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתיך רבי יודן רבי אייבו בשם רבי שמעון בן לקיש בנוהג שבעולם מלך בשר ודם כשהן (כילופים) [פלמיטוס] אומר לעבדיו עשו עמכם יום אחד ועמי ששה (יום) [ימים] אבל הקב"ה אינו כן אלא כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל בניי עשו עמכם ששה ימים ועשו עמי יום אחד: [ויום השביעי שבת לה' אלקיך] אמר רבי יודן זו שעה שמוסיפין מחול על הקודש שבו נגמרה מלאכתו של עולם: אמר ר' חנינא פעם אחת משכני רבי ישמעאל אצל פונדקי אחד ואמר לי כאן התפלל אבא של לילי שבת בערב שבת אמר רבי אחא רבי יוחנן פליג ולא הוה צריך למתפלגה שכן מוסיפין מחול על הקודש (ועד דסלקיה) [ועוד דסלקין] מערב שבת לציפורי ואמרו כבר התפלל רבי חנינא בן דוסא בעירו (והיו) [והידא] אמרה הדא דרבי מפקד לאמוריה לאבדן מכריז קמי ציבורא כל דמצלי יצלי דרמשא עד דיומא קיים דבי רבי ינאי אמרים עלה על מיטתו אין מטריחים עליו עד שירד אמר רבי זעירא אנא כד לית אנא מצלי רומשא אני מתחביל אמרין ליה לית לך אלא מן הדא דרבי הוה מפקד (כתב): שבת לה' אלקיך רבי תנחומא ואמרי לה רבי אליעזר בשם רבי מאיר שבות כאלקיך מה אלקיך שבת ממאמר אף אתה שבות מן המאמר אמר רבי חייא בר אבא אימיה דרבי שמעון בן יוחי כד הוה משתעיא מותר מילייא בשבתא הוה אמר אמא שבתא ושתקה אמר רבי חנינה מדוחק התירו שאילת שלום בשבת אמר רבי אייבו שבות מן המחשבה אמר רבי ברכיא מעשה בחסיד אחד שיצא לטייל בתוך כרמו בשבת לידע מה צריך וראה שם פירצה אחת וחשב עליה לגודרה במוצאי שבת אמר הואיל וחשבתי עליה בשבת איני גודרה עולמית מה פרע לו הקב"ה אילן אחד של נצפה שגדל בתוכה וגדרה והיה מתפרנס ממנו כל ימיו: לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך [וגו'] וגרך אשר בשעריך פילוסופוס שאל את רבי אם חביבה המילה למה לא ניתנה לאדם הראשון אמר ליה אם כן מפני מה אותו האיש מגלח את פאת הראש ומניח פאת הזקן אמר ליה מפני שגדל עמו בשטות אמר ליה אם כן יסמא אותו האיש את עיניו ויקטע ידיו וישבר את רגליו שגדלו עמו בשטות אמר ליה ולאילן מיליא אתינן אמר ליה להוציאך חלק אי אפשר אלא כל מה שנברא בששת ימי בראשית צריך תיקון החרדל צריך למתק התורמוס צריך למתק החיטין צריכין ליטחן אפילו אדם צריך תיקון עקיעלס הגר שאל את ר' אליעזר אמר לו הואיל וחביבה היא מילה לפני הקדוש ברוך הוא מפני מה לא ניתנה בעשרת הדברות אמר לו קודם עשרת הדברות ניתנה דכתב ושמרתם את בריתי (שמות י"ט ה') זו ברית שבת וברית מילה מטרונית שאלה את רבי יוסי בר רבי חלפתא אמרה לו אם חביבה מילה לפני הקב"ה מפני מה לא ניתנה בעשרת הדברות אמר לה כבר ניתנה וגרך אשר בשעריך זה הגר שהוא משמר את השבת בברית כישראל: כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וכי ששת ימים נבראו והלא כבר נאמר בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם (תהלים ל"ג ו') אלא להיפרע מן הרשעים שהם מאבדים את העולם שנברא לששת ימים וליתן שכר טוב לצדיקים שהם מקיימים את העולם שנברא לששת ימים: ואת הים ואת כל אשר בם לפי שיש לו בריות בים כשם שיש לו בריות ביבשה ואומר [זה הים גדול ורחב ידים שם רמש ואין מספר חיות קטנות עם גדולות וגו'] לויתן זה יצרת לשחק בו (שם ק"ד כ"ה וכ"ו): וינח ביום השביעי וכי יש עמל ויגיע [לפניו] והלא כבר נאמר לא ייעף ולא ייגע (ישעיה מ' כ"ח) וכתב וינח אדם שכתב בו כי אדם לעמל יולד (איוב ה' ז') על אחת כמה וכמה יהא צריך להיות נוח בשביעי: על כן ברך ה' את יום השבת (לקדשו) [ויקדשהו] שאין לו בן זוג חד בשבא ותרי ושלישי ורביעי וחמישי וששי שבת אין לו זוג. ד"א יום טוב ויוה"כ נדחה שבת אינו נדחה אמרה שבת לפני הקדוש ברוך הוא לכולן יש זוג ולי אין זוג אמר לה הקב"ה כנסת ישראל היא בן זוגך וכיון שעמדו על הר סיני אמר להם הוי זכורים לאותו דבר שאמרתי לשבת כנסת ישראל היא בת זוגך שנאמר זכור את יום השבת לקדשו. תני דבי רבי ישמעאל ברכו במן וקדשו במן [ברכו במן] שבכל יום עומר אחד ובשבת שני עומרים וקדשו במן לא הבאיש ורמה לא הייתה בו (שמות ט"ז י"ד) תני רבי בשם רבי נתן קדשו בברכה מכאן אמרו מקדשו על הכוס בכניסתו ורבי אמר קדשו בעטיפה אמר רבי חנינא צריך להתעטף ר' אבהו אמר צריך לערב אבין בר חסדיי אמר צריך לשלשל (רבי אליעזר ורבי זעירא ורבי) [רבי] ירמיה ורבי זעירא הוי מהלכין תרוויהון איסתלקת גולתיה דרבי ירמיה ושלשה רבי זעירא הדא אמרה צריך לשלשל [רבי אלעזר] בנו של רבי ירמיה אמר קדשו בנר ובי היה המעשה פעם א' הדלקתי את הנר בלילי שבת והיה דולק עד מוצאי שבת ובמוצאי שבת מצאתי אותו מלא שמן ולא חסר כלום רבי שמעון בן יהודה איש כפר ענים אמר משם ר' שמעון קדשו במאורות וברכו (מאור) [במאור] פניו של אדם ואשתו מלמד שלא ניטל זיו אדם ממנו עד מוצאי שבת ובמוצאי שבת שינה [פניו דכתיב] עוז פניו ישונה (קהלת ח' א') משנה פניו ותשלחהו (איוב י"ד כ') ואתייא כרבנן ולא אתייא כרבי יוסי דרבי יוסי אמר אדם הראשון לא לן בכבודו מאי טעמא אדם ביקר בל ילין (תהלים מ"ט י"ג) רבנן אמרין לן בכבודו (עמד) במוצאי שבת ניטל כבודו ממנו וטרדו מגן עדן שנאמר ויגרש את האדם (בראשית ג' כ"ד). אמר רבי יהודה בי רבי סימון אותו אורה שנברא ביום הראשון היה אדם צופה ומביט מסוף העולם ועד סופו וכיון שראה הקב"ה מעשה דור אנוש מעשה דור המבול מעשה דור הפלגה עמד וגנזו והתקינו לצדיקים לעתיד לבא שנאמר ואור צדיקים כאור נוגה (משלי ד' י"ח) רבי לוי בשם בר נזירה שלשים ושש שעות שימשה אותה אורה ואילו הן שתים עשרה של ערב שבת ושתים עשרה של לילי שבת ושתים עשרה של שבת וכיון שחטא אדם הראשון בקש הקדוש ברוך הוא לגונזה וחלק כבוד לשבת ומה טעמיהו (ברך) [ויברך] אלקים את יום השביעי (בראשית ב' ג') במה ברכו באורה כיון ששקעה החמה בלילי שבת המתינה אותה אורה משמשת התחילו (לו) הכל מקלסים להקדוש ברוך הוא הדא היא דכתב [תחת] כל [השמים] ישרהו (איוב ל"ז ג') מפני מה ואורו על כנפות הארץ (שם) כיון ששקעה החמה במוצאי שבת התחיל החשך משמש ובא ונתיירא אדם הראשון אמר אוי לי שמא נחש בא לנשכינו שמא אותו שכתב בו הוא ישופך ראש (בראשית ג' ט"ו) בא לנשכיני ואומר אך חושך ישופני (תהלים קל"ט י') מה עשה לו הקדוש ברוך הוא אמר רבי לוי זימן לו שני רעפים והקישן זה לזה ויצתה האור מהן ובירך עליו בורא מאורי האש הדא דכתב ולילה אור בעדני (שם) ואתיא כשמואל דאמר שמואל מפני מה מברכים על הנר במוצאי שבת בורא מאורי האש מפני שהיא תחילת ברייתה רב הונא בשם רבי אבהו בשם רבי יוחנן אף במוצאי יום הכפורים מברכים עליו מפני ששבתה כל אותו היום: דבר אחר (קידשו) [ברכו] ביציאת כל היום שיש בו חסרון כתב בו ברכה ואינו חסר בחמישי נבראו בו עופות ודגים ובני אדם צדין מהן ואוכלין אותן לפיכך כתב בהן ברכה ואינן חסירים כלום אבל בשביעי מה אית לך למימר ברכו ביציאת. דבר אחר [ברכו] בטעמים. אמר ר' פנחס מעשה בחסיד אחד ברומי שהיה מכבד את ימים טובים ואת שבתות חדא ערובא ואית דאמרין ערובא צומא רבה הוי סליק לשוקא מזבין כלום ולא אשכח אלא חד נון והוה טליא דאיפרכא קאים תמן והוה דין מעלי ליה ודין מעלי ליה זבני ההוא יהודאה ליטרתא דינר בעונתן דאריסטון אמר איפרכא לטליא לית הכא נון א"ל לא סליק יומא הדין לשוקא אלא חד נון וזבניה חד יהודאה ליטרתא דינר אמר ליה ואת חכים ליה אמר ליה אין אמר ליה איזיל צווח ליה דטימן אית ליה והוה למלכא אזל צווח ליה אמר ליה חייטא אנא אמר ליה ואית חייט דאכיל ליטרתא דינר (דמרי') [דבריה] אמר לי מרי יהיבנא לי רשות ואני נשתעייא קדמך אמר ליה אישתעאי אמר ליה אית לן יומא חד (והוה) [והוא] חביב עלינן סגיה מכל יומי שתא מכל חובים דאנו עבדין ביה ההוא יומא מישתרי ומשרן לן בגין כך אנו מוקרים ליה סגי מכל יומי שתא אמר ליה הואיל והבאת ראייה לדבריך הרי אתה פטור מה פרע לו הקב"ה זמן לו (מתוכו) [בתוכו] אבן אחת טובה של מרגלית והיה מתפרנס הימנה כל ימיו. רבי ישמעאל בעא קומי רבי בני בבל בזכות מה חיים אמר ליה בזכות תורה בני ארץ ישראל בזכות מה הם חיים אמר ליה בזכות תרומות ומעשרות בני סוריא בזכות מה חיים אמר ליה בזכות שהם מכבדים את ימים טובים ושבתות. א"ר חייא בר אבא פעם אחת זימנני אדם אחד בלודקיא (והביא) [והביאו] לפניו תמחוי של כסף וטבעותיו ומטותיו של כסף ועשרים וארבע בני אדם סובלים בו והיו [עליו] כל מיני מאכל שנבראו מששת ימי בראשית לאכילה והיו שני תינוקות עומדים על גביו אחד מימין ואחד משמאל אחד מכריז ואומר לה' הארץ ומלואה (תהלים כ"ד א') ואחד מכריז ואומר לי הכסף ולי הזהב אמר ה' צבאות (חגי ב' ח') וכל כך למה שלא תגבה דעתו עליו אמרתי לו בני מפני מה זכית לכל הכבוד הזה אמר לי רבי אדם טבח הייתי וכל בהמה שמינה שהייתי מוצא כל ימות השבת הייתי מפרישה לשבת (ועד היכן הוא כבודה של שבת רב אמר בשרא ושמואל אמר תוכמידה) אמרתי [לו] לא לחנם זכית לכל הכבוד הזה. [ועד היכן הוא כבודה של שבת רב אמר בשרא ושמואל אמר תוכברא]. טורנוסרפוס הרשע שאל את רבי עקיבא אמר ליה מה היום מן יומין אמר ליה ומה גברא מן גברין אמר ליה מה אמרתי לך ומה אמרת לי אמר ליה אמרת לי מה נשתנה יומא דשבתות מן כל יומיא ואמרית לך מה נשתנה טורנוסרופוס (הרשע) מן כל גברייא אמר ליה המלך רוצה לכבדיני אמר ליה מלך מלכי המלכים הקב"ה רוצה שיהיו ישראל מכבדים את השבת אמר ליה מנו ידע אמר ליה נהר סמבטיון יוכיח שכל ימות החול הוא מושך ובשבת אינו מושך ולא עוד [אלא] שאוכלי המן מעידים עליו שכל ימות החול היה יורד ובשבת לא היה יורד הדא הא דכתב ויאמר משה אכלוהו היום כי שבת היום לה' היום לא תמצאהו בשדה (שמות ט"ז כ"ה) א"ל את מובלי לרוח אמר ליה בעלי אוב יוכיחו וכו' עד (ששלמן) [ששלמו] סדרים חזר אצלו ואמר ליה אם רוצה שיהיו ישראל מכבדים את השבת מפני מה הוא עושה מלאכה בשבת אמר ליה ומה מלאכה עושה אמר ליה משיב רוחות ומעלה עננים ומוריד גשמים ומזיל טללים ומזריח חמה ומדשן פירות ועונה חיות כל מה שעושה בחול עושה בשבת אמר ליה יודע אני שאתה בקי בתורתן של עבריים לשנים שהם דרים [בחצר] ואם אין זה נותן עירוב וזה נותן עירוב שמא מותרים לטלטל אבל אחד שהיה דר בחצר הוא מטלטל בכל החצר כך לפי שכל העולם כולו הוא של הקדוש ברוך הוא ואין לאחר רשות עמו לפיכך הוא מטלטל בכל עולמות ולא עוד אלא שמעלה מת בזכורים הרי הם מעידים עליו שכל ימות השבת היה עולה בידם ובשבת לא היה עולה בידם אי לא מהימנה לי ייזל ההוא גברא יבדק באבוי שחיק טמיא אזל בחד שבא בתרייא ואוקמה בתלת בארבעיא בחמשיתא בערובא ואוקמה בשבתות לא קם בתר שבתא אוקמיה אמר ליה את נטר שבתות מן דמייתית איתעבדת יהודאי אמר ליה בני כל מי שאינו משמר אצליכם כתיקנה כאן הוא משמרה על כרחו כתיקנה אמר לו ומה מלאכה יש אצליכם אמר לו שכל ימות השבת אנו נידונים ובשבת אנו נינוחים ובמוצאי שבת עד שהסדרים שולמים וכשהסדרים שולמים מלאך אחד יש ושמו דומה שהוא ממונה על הנשמות בא ונוטל נשמות של אותם האנשים (ומקלטן) [ומקלען] לארץ הדא היא דכתב ארץ עיפתה כמו אופל [צלמות] ולא סדרים ותופע כמו אופל (איוב י' כ"ב) מהו צלמות צא למות ששלמו סדרים חזר אצלו אמר לו מפני מה היא עושה מלאכה אמר לו בני אמשול לך משל למה הדבר דומה כזה שהוא מטלטל בחצר ארבע אמות (אמר) [מה קאמר] ליה והא כתב ביום השביעי שבת וינפש (שמות ל"א י"ז) ר' פנחס בשם ר' הושעיא אע"פ שכתוב בו שבת מכל מלאכתו (בראשית ב' ג') הוי אומר ממלאכת עולמו שבת אבל לא שבת לא ממעשיהם של צדיקים ולא ממעשיהם של רשעים אלא פועל עם אילו ואילו ומראה לאילו [ולאילו] מעין דוגמה שלהם ומניין שפורענותם של רשעים קרויה מלאכה שנאמר פתח ה' אוצרו ויוצא כלי זעמו כי מלאכה היא לה' וגו' (ירמיה נ' כ"ה) מניין שפעולתן של צדיקים קרויה מלאכה שנאמר מה רב טובך אשר צפנת ליריאך פעלת לחוסים בך (תהלים ל"א כ'). רבי עבד שירו לאנטנינוס ואייתי ליה תבשילים צוננים בשבתות ותבשילים רותחים בחולא אמר ליה הלין צונני הוי חביבים עלי מן הדין רתחייא אמר ליה חד אינון חסירים אמר ליה כלום קילירין דידי חסרים כלום אמר ומאין ליתן לי לתוכן ויברך ויקדש: [אמר] רבי יוחנן בשם רבי יוסי בי רבי חלפתא אברהם אבינו שאינו כתב בו שמירת שבת לפיכך ירש את הארץ במידה קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה (בראשית י"ג י"ז) אבל יעקב אבינו שכתוב בו שמירת שבת וקבע תחומים לשבת שנאמר ויחן את פני העיר (שם ל"ג י"ח) נכנס בערב עם דמדומי חמה וקבע תחומים לשבת לפיכך יש את הארץ שלא במידה והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה צפונה ונגבה (שם כ"ח י"ד): [ר' ברכיה בשם] ר' חייא (בי רבא) [בר אבא] לא ניתנה השבת אלא לתענוג רבי חגי בשם רבי שמואל בר נחמן לא ניתנה השבת אלא לתלמוד תורה ולא פליגי (מאן) [מה] דאמר רבי ברכיה בשם רבי חייא בר אבא לתענוג אלו תלמידי חכמים שהם יגיעים בתורה כל ימות השבת ובשבת הם באים ומענגים (מן) מה דאמר רבי חגי בשם רבי שמואל בר נחמן לתלמוד תורה אילו הפועלים שהם עסוקים במלאכתן של ימות השבת ובשבת הם באים ומתעסקים בתורה. רבי יהושע דסכנים בשם רבי לוי כל שהוא מתענג בשבת שואל והקב"ה נותן לו משאלותיו מאי טעמא והתענג על ה' ויתן לך משאלות לבך (תהלים ל"ז ד'): (כג-כד). פרשה רביעייתא: כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך על האדמה אשר ה' אלקיך נתן לך (שמות כ' י"ב): יודוך ה' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך (תהלים קל"ח ד') אמר רבי מנחם שני דברים שמעו אומות העולם מפי הקדוש ברוך הוא ועמדו מכסאיהם וקלסוהו בשעה שאמר ואת אשר חטא מן הקודש ישלם (ויקרא ה' ט"ז) (ולא עוד) אמרו בנימוסיות שלנו כתב כל דאכל צינורי מן קיסר יהב ביה (מכה) [סכה] דפדן וזה מכריז ואומר את אשר חטא מן הקודש ישלם ולא עוד אלא שהחמיר בהדיוט יותר מבגבוה בגבוה כתיב נפש כי תמעול מעל וחטאה בשגגה (שם שם ט"ו) עשאו כשוגג ובהדיוט כתב נפש כי תחטא ומעלה מעל בה' וכחש (שם שם כ"א) עשאו כמזיד עמדו מכסאיהם וקילסוהו אבל בשעה שאמר אנכי ה' אלקיך (שמות כ' ב') אמרו איזה מלך שרוצה שיהיה אחר מכחישו והקב"ה אינו רוצה שיהא אחר מכחישו בשעה שאמר לא יהיה לך (שם שם ג') אמרו איזה מלך רוצה שיהא לו שותף בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לא תשא (שם שם ז') אמרו איזה מלך רוצה שיהו משביעים בשמו ומשקרים בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא זכור את יום השבת לקדשו (שם שם ח') אמרו איזה מלך רוצה שלא יהיו מכבדים יום גינוסיא והקב"ה רוצה שיהיו ישראל מכבדים את יום השבת אבל בשעה שאמר כבד אמרו בנימוסיות שלנו כל מי שהוא מכתיב עצמו שרגיון למלך הוא כופר באבותיו וזה מכריז ואומר כבד את אביך ואת אמך עמדו מכסאיהם וקילסו להקדוש ברוך הוא: אורח חיים פן תפלס נעו מעגלותיה לא תדע (משלי ה' ו') אמר רבי אבא בר כהנא שלא תהא יושב ומשקל מצותיה של תורה ורואה איזו מצוה שכרה מרובה ועושה אותה למה נעו מעגלותיה מטלטלים אינון שבילי דאורייתא. תני ר' חייא למלך שהיה לו פרדס והכניס בו פועלים ולא גילה להם שכר נטיעותיו של פרדס (היו) [שלא יהיו] רואים איזה נטיעה שכרה מרובה ונוטעים אותה ונמצאת מלאכת הפרדס מקצתו בטילה ומקצתו אינה בטילה. אמר רבי אבא בר כהנא לא גילה הקדוש ברוך הוא לישראל שכר מצותיה של תורה שאלו גילה להם היו ישראל רואין איזו מצוה שכרה מרובה ועושים אותה ונמצא תורה מקצתה בטילה ומקצתה קיימת א"ר אחאי בשם רבי אבא בר כהנא טילטל שכר (עשה) מצות [עשה] בעולם הזה כדי שיהיו ישראל עושים אותה משלם. תני רבי שמעון בן יוחי שתי מצות שבתורה גילה הקדוש ברוך הוא מתן שכרן (ואילו הן) קלה שבקלות וחמורה שבחמורות [ואילו הן קלה שבקלות] שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך למען ייטב לך והארכת ימים (דברים כ"ב ז') וחמורה שבחמורות כבד את אביך וגו' למען יאריכון ימיך וגו' (שמות כ' י"ב). אמר ר' אבא בר כהנא ומה אם דבר שהוא (פרוצה) [פריעת] בעל חוב כך (מדבר) [דבר] שהוא הפסד וחסרון נפשות על אחת כמה וכמה. רבי אבא בר כהנא בשם ר"ש בן יוחי כשם שמתן שכרן מרובה כך עונשן מרובה הדא הא דכתיב עין תלעג לאב ותבוז ליקהת אם יקרוה עורבי נחל ויאכלוה בני נשר (משלי ל' י"ז) דין נקיר ודין אכיל אלא אמר הקב"ה יבא עורב שהוא אכזרי ויקר אותה ואל יהנה ממנה ויבא נשר שהוא רחמן ויאכל ממנה: מכל משמר נצור לבך כי ממנו תוצאות חיים (שם ד' כ"ג) אמר ר' יצחק כל מה שאמרתי לך בתורה שמור שאין אתה יודע באיזו מצוה אתה נוטל חיים אמר רבי יצחק יש מצוה שמתן שכרה בצדה ויש מצוה שמתן שכרה לעתיד לבוא ומה שכרה של זו אריכות ימים: [כבד את אביך ואת אמך] להלן הקדים מורא אם לאב וכאן בכיבוד הקדים אב לאם ר' יהושע דסכנים בשם ר' לוי באהל מועד שאין אומות העולם שומעים הקדים (אב לאם) [אם לאב] פרט לגוי שאין לו אב. אזוהי מורא לא ישב במקומו ולא עמד ולא סותר את דבריו איזה כיבוד מאכל ומשקה מרביץ מרחיץ סך ומנעיל ומכניס ומוציא דמאן הונא בר חייא אמר משל זקן ורבנין אמרין משלו לא כן אמרין רבי אבהו בשם ר' יוחנן יכול אפילו אמר השלך את הארנקי לים ישמע להם הדא אמרה בההיא דאית ליה חורי בעושי נחת רוח של אביו. אחד האיש ואחד האשה אלא שהאיש ספקה בידו והאשה אין ספקה בידה לעשות מפני שהיא ברשות אחרים נתארמלה או נתגרשה כמי שספיקה בידה לעשות. ר' ינאי ר' יונתן היו מטיילים באנטרי אתא חד סב נשק ריגלוי דרבי יונתן א"ל רבי ינאי מה טיבו שלים לך מן יומי אמר ליה חד זמן אתא קבל על בריה דיזוניה ליה ואמרית ליה צור (נכישתי') [כנישתא] עליו ובזיתיה [אמר לו ולמה לא כפותיניה] אמר ליה וכופין אמר ליה (ולדין את זן) [ואדין את לזו] חזר ביה ר' יונתן וקבעה שמועה מן שמיה עד דלא חזר ביה (כהומ' רבה) [כהונא] בר חייא מן דחזר ביה כרבנן אתא ר' יעקב בר אחא ר' שמואל בר נחמן וקבעה שמועה משמיה דר' יונתן כופין את הבן לזון את האב: תני ר' שמעון בן יוחי (שהשו') [השוה] הקדוש ברוך הוא כבודן לכבודו ומוראן למוראו קללתן לקללתו כבודן לכבודו כבד את אביך וגו' ונאמר כבד ה' מהונך (משלי ג' ח') מוראן למוראו איש אמו ואביו תיראו (ויקרא י"ט ג') את ה' אלקיך תירא (דברים ו' י"ג) קללתן לקללתו ומקלל אביו ואמו (שמות כ"א י"ז) ונאמר איש כי יקלל אלקיו ונשא חטאו (ויקרא כ"ד ט"ו) אבל בהכאה אי אפשר לומר כלפי מעלה וכן בדין מפני ששלשתן שותפים בו ר' יהודא בר דודתי בעא קומי ר' חייא בר אבא הדא דאמר רבי שמעון בן יוחי גדול הוא כבוד אב ואם שהעדיפן הקב"ה יותר מכבודו שבכבודו של הקדוש ברוך הוא כתיב כבד ה' מהונך (משלי ג' ח') כיצד מכבדו מהונו מפריש לקט שכחה ופאה מעשר ראשון ומעשר שני וחלה עושה שופר סוכה לולב מאכיל רעיבים משקה צמיאים מלביש ערומים אם יש לך הון [אתה] חייב בכולן ואם אין לך הון אי אתה חייב באחד מהם אבל כשאתה בא אצל כיבוד אב ואם מה כתיב כבד את אביך ואת אמך וגו' אפילו אתה מסבב על הפתחים: ר' חנינא חבריהון דרבנן יש מאכיל את אביו פטומות ויורש גיהנם ויש טוחנו ברחיים ויורש גן עדן חד בר נש הוה קאים טחין בציפורין חד זמן אייתין זימנה על טחונים (גרס בירושלמי עיפות לנוח) אמר טליא לסבא אבא טחון תחותי אי מטת מבזיא טב לי אנא ולא את אי מטת (הילמי) [מילקי] אנא טב ולא את ואית דאמרין דאסתיר בעירא קודמוי וחד סבא בגפיה נמצא טוחנו (לרחיים) [ברחיים] ויורש גן עדן חד בר נש הוה יליף למיכל לאבוי תרנגולי פטומים חד זמן אמר סבא לטליא ברי הלין מן אית לך א"ל סבא אכול ואדיש דכלביה אכלי ומדשין נמצא מאכיל את אבא פטומות ויורש גיהנם. באמו של ר' טרפון היה מעשה שיצאת לטייל בחצירו וכבסה קורדייקון שלה מה עשה רבי טרפון נתן רבי טרפון ידיו תחת כפות רגליה והייתה מהלכת עליהם עד שהייתה מגעת למיטתה פעם אחת חלה רבי טרפון ונכנסו רבותינו לבקרו אמרה להם התפללו על רבי טרפון בני שהוא נוהג בי בכבוד אמרו לה מהו לך תניית להון עובדא אמרו לה אפילו עשה כן אפילו אלף אלפי פעמים כן עדיין לחצי כיבוד לא הגיע. אמו של רבי ישמעאל קבלה לפני רבותינו על רבי ישמעאל אמרה להם גערו בו ברבי ישמעאל בני שאינו נוהג בי כבוד נתכרכמו פניהם של רבותינו אמרו איפשר שרבי ישמעאל איננו נוהג בכבוד אבותיו אמרו לה אף על פי כן מה עשה אמרה להו (כך) [כד] הוא אתי מבית וועדא ומשזיג ריגלוי ואנא בעיא מישתי מימיהו ולא שבק לי אמרו הואיל והוא רצונה הוא כבודה ואמר רבי ינאי יאות אילין טחונין אמרין כל אינש ואינש זכותיה (בחונפיה ס"א זכותיה גן קפותי') [בחיפתיה] אימיה דר' טרפון אמרת להון כדון ואגיבו יתה אפילו הוא עשה אלף אלפי פעמים לך (כו') [כן] אפילו חצי כיבוד לא הגיע ואמו של רבי ישמעאל אמרת לון כדון ואגיבו יתה כדון. רבי זעירא הוה מצלי מצטער סגין אמר הלואי הוה לי אבוי ואמו נוטר יתהון תוך גן עדן (כך) [כד] שמע להנהו מילייא אמר מודיינו לך רחמנא דלית אבוי ואמו כר' טרפון לא הוינא יכיל עביד ואין כרבי ישמעאל לא הוינא יכיל עביד. א"ר אבון פטור אני מכיבוד אב ואם אמרו כיון שנתעברה בו אמו מת אביו וכיון שילדתו מתה אמו: רבי אבוהו בשם רבי יוחנן שאלו את ר' אליעזר עד היכן כיבוד אב ואם אמר להם אני ואתם נשאל לדמא בן נתינא דמא בן נתינא ראש פטרכולי היה פעם אחת נכנסה אמו והיתה מפרטתו לפני כולי שלו ולא אמר לה [אלא] דייך (אמר) [אמי] ולא עוד אלא שנשר קורדייקין שלה מידה והושיט ידו ונתנו לה כדי שלא (יצטער) [תצטער] א"ר חזקיה גוי אשקלוני היה וראש פטרכולי היה והאבן שישב עליו אביו לא ישב עליו מימיו וכשמת (עשה) [עשאה] יראה פ"א אבדה ישפה של בנימין (אמר) [אמרין מאן] אית ליה מרגלא (בא) [טבא] דכוותיה (אחריו) [אמרין] לדמא בן נתינא אזלון פסקון טימיה במאה דינרין סלק בעא (לאיתון) [למיתון] להון ואשכח אבוי ואמוי דמכין ואית דאמרין רגלוי דאבוי הוו על תיביתו ואית (דאמרית') [דאמרין] פתיחא דתיבותא (הון) [הוה גו] אצבעי דאבוהא נחת להון אמר להון לא יכילנא מיתנה יתה לכון אמרין דילמא הוא בעי (פריטות) [פריטין] יתר עלון ליה עד אלפא דינרין כיון דאיתער אבוה ואימיה סליק אחית יתה להון בעא למיתן ליה (כפניק) [כפסיקא] בתרייתא אמר מה אנא מזבן לכון איקריה דאבוי ואמוי (בפריטות) [בפריטין] איני נהנה משכר כיבוד אבותי כלום מה פרע לו הקב"ה אמר רבי יוסי בר אבין אותו הלילה ילדה פרתו פרה אדומה ושקלו לו ישראל משקלה זהב ונטלהו ר' שבתי הוה קרי עליה משפט ורב צדקה לא יענה (איוב ל"ז כ"ג) אין הקדוש ברוך הוא משהה שכר עושי מצות בגוים בעולם הזה הה"ד ומשלם לשנאיו אל פניו וגו' (דברים ז' י'): בעצתך תנחני ואחר כבוד תקחני (תהלים ע"ג כ"ד) א"ר יהודה בן בתירא בעצתך תנחיני בעצת תורה תנחיני ואחר כבוד תקחני בעצת כבוד גדול שכיבד עשו הוריו שאתה עתיד לעלותינו ר' נחוניא בשם רבי תנחום בר יודן מי איחר כבודו של יעקב בעולם הזה כבוד גדול שכיבד עשו את אביו [אמר רבן שמעון בן גמליאל] אני כשהייתי משמש את אבא הייתי משמשו בבגדים צואים וכשהייתי יוצא לחוץ הייתי יוצא בבגדים נאים כדי שאצא לשוק מבוסם אבל עשו כשהיה משמש את אביו היה משמשו בבגדי מלכות דכתיב את בגדי עשו בנה הגדול החמודות (בראשית כ"ז ט"ו) ואין חמודות אלא בגדי מלכות אמר כדיי הוא אבא שישתמש בבגדי מלכות: