Paragraph 3ג׳
1 א

זכור.
זכור וגו' (דברים כה:יז). כת' לץ תכה ופתי יערים (משלי יט:כה). לץ תכה, זה עמלק. ופתי יערים, זה יתרו. בשעה שבא עמלק להלחם עם ישראל מה כתי', ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים (שמות יז:ח), על ידי שריפו ידיהם מן התורה ומן המצות, שהכתו' אומר ויקרא שם המקום מסה ומריבה (שם ז), התחיל הב"ה צווח על ריב בני ישראל ועל נסותם (שם), וכן משה צווח ואומר, מה תריבון עמדי מה תנסון את י"י (שם יז:ב). א"ר לוי למה היו ישראל דומין, לאחד שהיה לו בן והרכיבו על כתיפו והיה מוליכו בשוק והיה הבן רואה דבר של חפץ ואומ' לאביו, קח לי זה. והוא לוקח לו, פעם ראשונה ופעם שנייה, ופעם שלישי ראה הבן אדם, א"ל ראיתה את אבי, א"ל שוטה אתה רוכב על כתיפיי וכל מה שאתה מבקש אני לוקח לך ואתה אומ' לזה ראית את אבי. מה עשה אביו, השליכו מעל כתיפו, בא כלב ונשכו. כך כשיצאו ישראל ממצרים, הקיפו הק' בז' ענני כבוד, שנא' יסובבנהו יבוננהו (דברים לב:י). בקשו מן נתן להם, שליו נתן להם. כיון שנתן להם כל צורכיהם התחילו מהרהרין ואומ', היש ה' בקרבנו אם אין (שמות יז:ז). אמר להם הקב"ה הרהרתם עלי, חייכם שאני מודיע לכם, הרי הכלב ונשך אתכם. ואי זה, זה עמלק שנא' ויבא עמלק (שם ח), לכך נאמ' זכור (דברים כה:יז). כת' ויאמר משה אל יהושע (שמות יז:ט). ולמה אמר ליהושע, מפני שבא משבטו של יוסף, וכתי' והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה וגו' (עובדיה א:יח), תצא להבה מבית יוסף [ותאכל] קש של בית עשו, זה יהושע שהרג לעמלק, שנאמ' ויחלוש יהושע (שמות יז:יג). הנה אנכי נצב (שם שם ט), מכאן שהצדיקים מסכימין לצורכי צבור. אנכי נצב, בתפלה, כמד"א וירד י"י בענן ויתיצב עמו שם (שם לד:ה). על ראש (שם יז:ט), אני מזכיר זכות אבות העולם, שנא' כי מראש צורים אראנו (במדבר כג:ט). הגבעה (שמות שם), אני מזכיר זכות אמהות, שנא' ומגבעות אשורנו (במדבר שם). ומטה האלהים בידי (שמות שם), שיש בו שבעים שמות. אמ' יהושע כמה גדולים יש כאן בדור הזה, אהרן וחור וע' זקנים, ולא צוה משה אלא לי, לא על העם ציוני אלא שראה שנופל בידי, ויעש יהושע כאשר אמר לו משה להלחם בעמלק וגו' (שם יז:י). ומשה ואהרן וחור עלו ראש הגבעה (שם). מיכאן לשלשה שצריכין לירד לפני התיבה, שליח צבור, ושנים מסייעין. ויחלוש יהושע (שם יז:יג). רבותינו אמרו הפיל עליהן גורלות, כד"א וכאשר יטילו חלשים על המנות. ארבעה שמות נקראו לגורל, חלש, פור, גורל, חבל, ובכולם לקו בני עשו. בחלש לקה עמלק, שנא' ויחלוש יהושע (שם). בגורל ובפור לקה המן, שנא' הפיל פור הוא הגורל לפני המן (אסתר ג:ז). בחבל עתיד ללקות אדום, שנא' חבלי יולדה יבאו לו (הושע יג:יג). לכך נאמ' ויחלוש יהושע (שמות שם). וכיון ששמע יתרו כל הנסים האלו שעשה הקב"ה במצרים ובעמלק, מיד בא ונתגייר, לכך נאמר לץ תכה ופתי יערים (משלי יט:כה). מה שכרו, זכו בניו לישב בלשכת הגזית ולהימנות עם ישראל, שנא' יושבי יעבץ תרעתים שמעתים סוכותים וגו' (ד"ה א' ב:נה). כת' זכור את אשר עשה לך עמלק (דברים כה:יז), וכתוב אחד אומר לא תתעב אדומי כי אחיך הוא (שם כג:ח). בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם. מדת ב"ו אם עשה לו חברו [רעה] אינו זזה מלבו לעולם, אבל הב"ה אינו כן, אלא היו ישראל משועבדים במצרים שנא' וימררו את חייהם בעבודה קשה (שמות א:יד), וכיון שיצאו ישראל ממצרים בא עמלק מזרע עשו הרשע ועשה כמה רעות לישראל, אעפ"כ אמ' הב"ה לא תתעב אדומי כי אחיך הוא וגו' (דברים שם). אמר ר' לוי למה הדבר דומה, למלך שעשה סעודה והיו לו שני שונאין, וזימן אותם ואמר לאותם המסובין קבלו את אלו שונאיי בסבר פנים יפות. וכן עשו, לאחר שאכלו ושתו נטלו כלובין של ברזל והיו סותרין בפלטין של מלך. [וא"ל המלך] לא די לכם שצויתי עליכם לכבד אתכם אלא אתם סותרין בפלטין שלי, ולא תדעו כבוד שעשיתי לכם, הוציאום והוקעום זה כנגד זה. וכן אתה מוצא, אחר כל הרעות מצרים ואדום לישראל ציוה עליהם, לא תתעב אדומי כי אחיך הוא לא תתעב מצרי וגו' (דברים שם), עמדו וסתרו ביתו שנא' זכור י"י לבני אדום וגו' (תהלים קלז:ז), וכתי' מצרים נתנו יד (איכה ה:ו). אמ' ישראל רבונו של עולם ראה מה עשו לנו אותם שכתו' בהם לא תתעב אדומי [כי אחיך] הוא (דברים שם). אמ' הב"ה הוקיעום זה כנגד זה, שנא' מצרים לשממה תהיה ואדום למדבר שממה (יואל ד:יט), לכך נאמר זכור (דברים כה:יז).
[א] זכור את אשר עשה לך (דברים כה:יז). יזכר עון אבותיו אל י"י (תהלים קט:יד). וכי אבותיו של עשו רשעים היו, והלא צדיקים גמורי' היו, אברהם זקינו, יצחק אביו, ואת או' יזכר עון אבותיו, אלא חטא שחטא על אבותיו. ומה חט חטא על אבותיו, את מוצא יצחק בא מכח אברהם, יצחק חייה מאה ושמונים שנה, אברהם חייה מאה ושבעים וחמש שנה. ר' יודן בש' ר' אייבו ר' פינח' בש' ר' לוי בתוך חמש שנים שמנע מחייו של אברהם עבר עשו הרש' שתי עבירות קשות, בא על נערה מאורסה, והרג את הנפש, הדה"י ויבא עשו מן השדה (בראשית כה:כט), ואין שדה אלא נערה מאורסה, שנ' ואם בשדה ימצא האיש את הנערה המאורסה (דברים כב:כה). והוא עיף (בראשית שם), אין עיף אלא הורג, שנ' כי עיפה נפשי להורגים (ירמיה ד:לא). ר' זכיי רבא או' אף גנב. א' הקב"ה אני הבטחתי לאברהם ואתה תבוא אל אבותיך בשלום (בראשית טו:טו), והדא שיבו טבא שרואה את בן בנו מגלה עריות ושופך דמים וגונב, והדא סיבו טבא, טב ליה לההוא צדיק מתכנש בשלום, כי טוב חסדך מחיים (תהלים סג:ד). ומה חטיא דחטא על אביו, גרם לו שיכיהו עיניו. מיכן אמרו כל מי שהו מעמיד בן רשע או תלמיד רשע סוף שעיניו כהות. בן רשע מאבינו יצחק, ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות (בראשית כז:א), למה, שהעמיד לעשו בן רשע. תלמיד רשע מאחיה השילני, ואחיהו לא יכול לראות כי קמו עיניו משיבו (מלכים א' יד:ד), למה, שהעמיד תלמיד רשע, ואיזה זה ירבעם בן נבט שחטא והחטיא את ישר', לפיכך כהו עיניו. ומה חטא שחטא על אמו, ר' תנחום בר אבון ור' יודא ור' נחמיה ורבנין. ר' יודא או' עם כשהוא יוצא ממעי אמו חתך מטרין שלה שלא תלד, הדה היא דכת' על רדפו בחרב אחיו ושחת רחמיו (עמוס א:יא). א"ר ברכיה שלא תאמר אחר שיוצא ממעי אמו אלא כשהוא יוצא ממעי אמו זיריתיה מתיחה לקיבליה. ומה טעם, זורו רשעים מרחם תעו מבטן וגו' (תהלים נח:ד). ר' נחמיה א' גרם לה שלא תעמיד שנים עשר שבטים, דמר רב הונא רבקה היתה ראויה להעמיד שנים עשר שבטים מהדין קרייה, ויאמר י"י לה שני גוים בבטנך (בראשית כה:כג), הא תריי. ושני לאומים ממעיך יפרדו (שם), הא ארבעה. ולאום מלאום יאמץ (שם), הא שתא. ורב יעבד צעיר (שם כג), הא תמניא. וימלאו ימיה ללדת והנה תומים בבטנה (שם כד), הא עשרה. ויצא הראשון אדמוני (שם כה), ואחרי כן יצאו אחיו (שם כו), הא תרי עשר. ואית דמייתי לה מן הדין קריה, ותאמ' אם כן למה זה אנכי (שם כב), הדין זה, ז' שבעה, ה' חמשה, הא תרי עשר. ורבנין אמרין גרם לה שלא תצא מיטתה ברבים. את מוצא בשעה שמתה רבקה אמרין מאן יפוק קומה, אברהם מת, יצחק עיניו כהות יושב בתוך הבית, יעקב ברח מפני עשו, יפוק עשו רשיעא קומה, דיהוון בירייתא אמרין ליטין ביזייתא דהכדין איינקון. מה עשו, הוציאו אותה בלילה. א"ר יוסי בר' חנינה ולפי שלא יצאת מיטתה ברבים אף הכתובים לא פירשו את מיתתה אלא מן הצד, הדא היא דכת' ותמת דברה מינקת רבקה (בראשית לה:ח), ויקרא שמו אלון בכות (שם), מהוא אלון, ר' שמו' בר' נחמן בשם ר' יונתן לשון יווני הוא, אלון אידי, אלון בכות, שתי בכיות. עד שיעקב יושב ומשמר אבלה של מיניקתו באת לו בשורת אמו, הדה היא דכת' וירא אלהים אל יעקב עוד בבואו מפדן ארם ויברך אתו (שם), מה היא ברכה שבירכו, ר' אחא בשם ר' יונתן ברכת אבלים בירכו. אמ' הק' אבוי שלים ליה ביש, אימיה שלימה ליה ביש, אחוי שלים ליה ביש, סביה שלים ליה ביש, אתון שלמון ליה ביש, אוף אנא אשלים ליה ביש, תהו מזכירין שמו מלמטן ואני מוחק שמו מלמעלן, יהיו נגד י"י תמיד ויכרת מארץ זכרם (תהלים קט:טו), זכור את אשר עשה לך עמלק (דברים כה:יז).

2 ב

[ב] ר' תנחום בר' חנילאי פתח זכרוניכם משלי אפר לגבי חומר גביכם (איוב יג:יב). א' הקב"ה לישר' בניי אותן שתי זכירו' שהכתבתי לכם בתור' היו זהירין בהן, תמחה את זכר עמלק (דברים כה:יט), כי מחה אמחה את זכר עמלק (שמות יז:יד). משלי אפר (איוב שם), משולי באפר, אם זכיתם הרי אתם בניו של אברהם, אותו שהמשיל את עצמו באפר, ואנכי עפר ואפר (בראשית יח:כז), אם לאו, לגבי חומר גביכם (איוב שם), התקינו עצמיכם לשיעבודה של מצרים, מה כת' במצר', וימררו את חייהם בעבודה קשה בחמר וג' (שמות א:יד).

3 ג

[ג] ר' יודה בשם ר' אייבו פתח אל תהיו כסוס כפרד אין הבין וג' (תהלים לב:ט). ששה דברים נאמרו בסוס, אוכל הרבה, ומוציא קימעא, אוהב זנות, אוהב מלחמה, מואס שינה, ורוחו גסה. ויש אומ' אף הורג בעליו במלחמה. אל תהיו כסוס כפרד (שם), הסוס הזה את ממתגו והוא בולם, מכשכשו והוא בולם, מקשטו והוא בולם, מאכילו שעורים והוא בולם, לא קריב לגביה והוא בולם. אתם אל תהיו כן, אלא הוו זהירין למיגזי לטבא טיבותא ולמיגזי לבישה בישתה. למיגזי לטבא טיבותא, לא תתעב אדומי וגו' (דברים כג:ח). למיגזי לבישא בישותיה, זכור את אשר עשה לך עמלק (שם כה:יז).

4 ד

[ד] ר' בניי בשם ר' הונא פתח מאזני מרמה תועבת י"י וג' (משלי יא:א). א"ר בניי בשם ר' הונא אם ראית דור שמידותיו של שקר, דע שהמלכות באה ומתגרה באותו הדור. ומה טעמא, מאזני מרמה תועבת י"י וג' (שם), מה כת' בתריה, בא זדון ויבא קלון (שם). ר' ברכיה בשם ר' אבא בר כהנא כת' האזכה במאזני רשע ובכיס אבני מרמה (מיכה ו:יא). האזכה במאזני רשע, איפשר כן שמידותיו של שקר שהוא זוכה, אלא ובכיס אבני מרמה. א"ר לוי אף משה רמזה לישר' מן התורה, לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן גדולה וקטנה לא יהיה לך בביתך איפה ואיפה גדולה וקטנה (דברים כה:יג-יד). אם עשית כן דע שהמלכות באה ומתגרה באותו הדור. ומה טעמ', כי תועבת י"י כל עושה אלה וגו' (שם טז), מה כת' בתריה, זכור את אשר עשה לך עמלק (שם י"ז).

5 ה

[ה] ר' לוי פתח גערת גוים אבדת רשע שמם מחית לעולם ועד (תהלים ט:ו). גערת גוים, זה עמלק דכת' ביה ראשית גוים עמלק (במדבר כד:כ). איבדת רשע (תהלים שם), זה עשו הרשע דכת' ביה וקראו להם גבול רשעה (מלאכי א:ד). אם יאמר לך אדם אף יעקב בכלל, אמור לו איבד' רש', רשעים אין כת' כן אלא איבדת רשע, זה עשו הרשע. שמם מחית לעולם ועד (תהלים שם), תמחה את זכר עמלק (דברים כה:יט).

6 ו

[ו] והשב לשכינינו שבעתים אל חיקם וגו' (תהלים עט:יב). ר' יודה בר גוריא אמ' יזכר להם מה שעשו לנו במילה שהי' נתונה בחיקו של אברהם. ואתא כיי דמר ר' חננה בר שלקה ר' יהושע דסכנין ור' לוי בשם ר' יוחנן, מה היו שלבית עמלק עושי', היו מחתכין מילותיהם של ישר' ומזרקין אותן כלפי למעלן ואומרין בזו בחרתה, הא לך מה שבחרתה. ור' יהושע בן לוי, יזכר להם מה שעשו לנו בתורה, דכת' ביה מזוקק שבעתים (תהלים יב:ז), כך תשיב להם גמול שבעתים אל חיקם. ורבנין אמרין יזכר להם מה שעשו לנו במקדש שהוא נתון בחיקו של עולם, דמר רב הונא ומחיק הארץ עד העזרה התחתונה שתים אמות (יחזקאל מג:יד). ובא שמואל ופרעה להם, וישסף שמואל את אגג לפני י"י בגלגל (שמואל א טו:לג). מה עשה לו, ר' אבא בר כהנא א' היה מחתיך מבשרו זיתים זיתים ומאכיל לנעמיות, הדה היא דכת' יאכל בדי עורו יאכל בדיו בכור מות (איוב יח:יג), ביכר לו מיתה מרה. ורבנין אמרין העמיד ארבעה קונטיסין ומתחו עליהן והיה או' סר מר המות (שמואל שם לב), כך ממיתין את השרים מיתות חמורות. ר' שמואל בר אבידמי א' בדיני אומות העולם דנו, לא בעדים ולא בהתראה. ר' יצחק א' סירסו, ויאמר שמואל כאשר שכלה נשים חרבך כן תשכל מנשים אמך (שם לג), אמו של אותו האיש. א"ר לוי אף משה רמזה לישר' מן התורה, כי ינצו אנשים יחדו איש ואחיו וג' וקצתה את כפה לא תחוס עיניך (דברים כה:יא-יב), מה כת' בתריה, זכור את אשר עשה לך עמלק (שם שם יז).

7 ז

[ז] זכור (דברים כה:יז). א"ר ברכיה את אומר לנו זכור, אתה זכור, אנו שכחה מצוייה בנו, אבל את שאין שכחה לפניך את הוי זכור לו את אשר עשה לך (שם). א"ר יצחק לנו עשה לך לא עשה, זכור י"י לבני אדום את יום ירושלם וג' (תהלים קלז:ז). ר' אבא בר כהנא אמ' פגרו פגרו, היך מה דאת אמ' חומת בבל הרחבה ערער תתערער (ירמיה נא:נח). ר' לוי אמר פנון פנון, היך מה דאת אמ' ותמהר ותער כדה אל השוקת (בראשית כד:כ). על דעת' דר' אבא בר כהנא דאמ' פגרו פגרו, עד יסודייה מטון, עד היסוד בה. על דעתה דר' לוי דו אמר פנון פנון, עד יסודייה כסון, עד היסוד בה.

8 ח

[ח] עמלק (דברים כה:יז). עם ילק, פרח כהדין זחלה. דב' א' עם לק, אומה שבאת ללוק דמן של ישר' ככלב. ר' לוי בשם ר' שמע' בן חלופתא למה היה עמלק דומה, לזבוב שהוא להוט אחר המכה, כך היה עמלק להוט אחר ישר' ככלב. תני בשם ר' נתן ארבע מאות פרסה פסע עמלק ובא לעשות מלחמה עם ישראל ברפידים.

9 ט

[ט] בדרך בצאתכם ממצרים (דברים כה:יז). א"ר לוי מן הדרך בא עליכם כליסטים. למלך שהיה לו כרם והיקיפו גדר והושיב בו המלך כלב נושכן. א' המלך כל מי שיבוא ויפרוץ את הגדר ישכנו הכלב, ובא בנו של מלך ופרץ את הגדר ונשכו הכלב, וכל זמן שהיה המלך מבקש להזכיר חטיא של בנו מה שעשה בתוך הכרם הוא או' לו זכור את שנשכך הכלב. כך כל זמן שהקב"ה מבקש להזכיר חטיין של ישר' מה שעשו ברפידים שאמרו היש י"י בקרבינו אם אין (שמות יז:ז), הוא אומ' להם זכור את אשר עשה לך עמלק (דברים כה:יז).

10 י

[י] אשר קרך בדרך (דברים כה:יח). ר' יודה ור' נחמיה ורבנין. ר' יודה א' אשר קרך, טימאך, כמה דאת או' כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור מקרה לילה (דברים כג:יא). ור' נחמיה אומ' קרך וודאי. מה עשה עמלק, ירד לבית ארכיון של מצרים ונטל טימסיהם של שבטים שהיה שם שמם חקוק עליהם, ובא ועמד חוץ לענן והיה קורא ראובן שמעון לוי ויהודה אחוכון אנא, פוקו דאנא בעי מעבד פרגמטיא עימכון, וכיון שהיה אחד מהם יוצא היה הורגו. ורבנין אמרין הקירן לפני אומות העולם. א"ר חוניא לאמבטי רותחת שלא היה ברייה יכולה לירד בתוכה ובא בן בליעל אחד וקפץ וירד בתוכה אף על פי שניכווה, אלא הקירה לפני אחרים. כך מן שיצאו ישראל ממצרים נפלה אימתן על כל אומות העולם, אז נבהלו אלופי אדום וגו' תפל עליהם אימתה ופחד (שמות טו:טו-טז), וכיון שבא עמלק וניזדוג להם אף על פי שנטל את שלו מתחת ידיהם, אלא הקירן לפני אומות העולם.

11 יא

[יא] ויזנב בך (דברים כה:יח), היכה אותך מכת זנב. ואתייה כיי דמר ר' חנינה בר' שלקה, ר' יהוש' דסכנין ר' לוי בשם ר' יוחנ', מה היו של בית עמלק עושין, היו מחתכין מילותיהן של ישר' ומזרקין אותן כלפי למעלן ואו' בזו בחרתה הילך מה שבחרתה. לפי שלא היו ישר' יודעין מה טיבא של זמורא, אלא והנם שולחים את הזמורה אל אפם (יחזקאל ח:יז), וכיון שבא עמלק לימדה להם. וממי למדה, מעשו זקינו, ויאמר הכי קרא שמו יעקב (בראשית כה:כו), חיכך בגרונו והוציא את הזמורה.

12 יב

[יב] כל הנחשלים אחריך (דברים כה:יח). ר' יודה ור' נחמיה ורבנין. ר' יודה או' כל מי שהיה נינוח היה נישול. ור' נחמיה א' כל מי שהענן פולטו היה נישול. ורבנין אמרין זה שבטו של דן שפולטו הענן, שהיו כולן עובדין עבודה זרה. ד"א כל הנחשלים אחריך (שם), א"ר יצחק כל המלחשים אחריך. ר' יודה ור' נחמיה ורבנין. ר' יודה א', אמרו אם ריבון על כל מעשיו כדרך שהוא רבון עלינו נעבדנו, ואם לאו נמרוד בו. ור' נחמיה א', אמרו אם מספיק לנו את מזונותינו כמלך שהוא שרוי במדינה ואין המדינה חסירה כלום נעבדינו, ואם לאו נמרוד בו. ורבנין אמרין, אמרו אם משיחין אנו בלבבינו והוא יודע מה אנו משיחין נעבדינו, ואם לאו נמרוד בו. ר' ברכיה בשם ר' לוי בליבן היו משיחין והק' נותן את שאלתם. ומה טעמ', וינסו אל בלבבם לשאל אוכל לנפשם (תהלים עח:יח), מה כת' תמן, ויאכלו וישבעו מאד ותאותם יביא להם (שם שם כט).

13 יג

[יג] ואתה עיף ויגע (דברים כה:יח). עייף בצמא ויגע בדרך. ולא ירא אלהים (שם). ר' פנחס בשם ר' שמואל בר' נחמן מסורת אגדה היא שאין זרעו של עשו נופל אלא ביד בניה של רחל, אם לא יסחבום צעירי הצאן (ירמיה מט:כ), ולמה הוא קורא אותם צעירי הצאן, שהיו קטניהם של שבטים. זה כתוב בו נער וזה כתוב בו קטן. זה כתוב בו נער, והוא נער (בראשית לז:ב). וזה כתוב בו קטן, הנה קטן נתתיך בגוים (עובדיה א:ב). זה גדל בין שני צדיקים ולא עשה כמעשיהם, וזה גדל בין שני רשעים ולא עשה כמעשיהם, יבוא זה ויפול ביד זה. זה חס על כבוד קונו, וזה בזה את כבוד קונו, יבוא זה ויפול ביד זה. וזה כתוב בו ולא ירא אלהים (דברים כה:יח), וזה כתוב בו את האלהים אני ירא (בראשית מב:יח), יבוא זה ויפול ביד זה.

14 יד

[יד] והיה בהניח י"י אלהיך מכל אויביך וג' (דברים כה:יט). ר' עזריה ר' יודה בר' סימון בשם ר' יוד' בר' אלעיי, על שלשה דברים נצטוו ישר' בכניסתן לארץ, למנות עליהם מלך, ולבנות להם בית הבחירה ועשו לי מקדש וג' (שמות כה:ח), ולמחות את זכר עמלק.

15 טו

[טו] ר' יהושע בן לוי בשם ר' אלכסנדרי כתוב אחד או' תמחה את זכר עמלק (דברים כה:יט), וכת' אחד או' כי מחה אמחה את זכר עמלק (שמות יז:יד), הא כיצד יתקיימו שני כתובים, עד שלא פשט ידו בכסא תמחה עמלק, ומשפשט ידו בכסא כי מחה אמחה את זכר עמלק. ובשר ודם איפשר לפשוט ידיו בכסאו של הקב"ה, אלא על ידי שהיה עומד להחריב את ירושלם, דכת' בה בעת ההיא יקראו לירושלם כסא י"י (ירמיה ג:יז), לפיכך כי מחה אמחה את זכר עמלק מתחת השמים (שמות שם).

R’ Yehoshua ben Levi said in the name of R’ Alexandri: one verse says “…you shall obliterate the remembrance of Amalek…” (Deuteronomy 25:19) and another verse says “…I will surely obliterate the remembrance of Amalek…” (Exodus 17:14) How will both of these verses be fulfilled? Before he has reached out his hand against the throne ‘you shall obliterate Amalek.’ Once he has reached out his hand against the throne ‘I will surely obliterate the remembrance of Amalek.’ And is it possible for flesh and blood to raise his hand against the throne of the Holy One?! Rather, since he was about to destroy Jerusalem, as it is written “At that time, they will call Jerusalem the Throne of the Lord…” (Jeremiah 3:17) therefore “…I will surely obliterate the remembrance of Amalek from beneath the heavens.”

16 טז

[טז] ויאמר כי יד על כס יה מלחמה לי"י בעמלק (שמות יז:טז). תני בשם ר' אליע' שבועה נשבע הקב"ה, ימיני ימיני, כסאי כסאי, שאם יבואו גרים מכל אומות העולם שאני מקבלן, ומזרעו של עמלק איני מקבלן לעולם. אף דוד עשה כן, ויאמר דוד אל הנער המגיד לו אי מזה אתה ויאמר בן איש גר עמלקי אנכי (שמואל ב' א:יג). א"ר יצחק דואג האדומי היה. ויאמר לו דוד דמך על ראשך (שם שם טז), א"ר יצחק דמיך כתב, א' לו הרבה דמים שפכת בנוב עיר הכהנים. מדור דור (שמות יז:טז). אמ' הקב"ה מה דר דר אנה בתריה לדרי דרין. ר' ליעזר ור' יהושע ור' יוסי. ר' ליעזר א' מדורו של משה עד דורו של שמואל. ור' יהושע או' מדורו של שמואל עד דורו של מרדכי ואסתר. ור' יוסי או' מדורו של מרדכי ואסתר עד דורו של מלך המשיח שהוא שלשה דורות. ומנין לדורו של מלך המשיח שהוא שלשה דורות, דכת' ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים (תהלים עב:ה), דור חד, דורים תריי, הא תלתא. רב' ברכיה בש' ר' אבא בר כהנא כל זמן שזרעו של עמלק קיים בעול' כביכול כאילו כנף מכסה את הפנים, אבד זרעו של עמלק מן העולם, ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך (ישעיה ל:כ). ר' לוי בשם ר' חונא בר' חנינא כל זמן שזרעו של עמלק קיים בעולם לא השם שלם ולא הכסא שלם, אבד זרעו של עמל' מן העולם, השם שלם והכסא שלם. ומה טעמא, האויב תמו חרבות לנצח וערים נטשת אבד זכרם המה (תהלים ט:ז), מה כת' בתריה, וי"י לעולם ישב כונן למשפט כסאו (שם ח). חסילה פרשתא.