Pat Lechem
Introduction to Commentary הקדמת המבאר
1 א



2 ב

הראשונה קראתיה לחם שמים בה יבואר מעלת נפש יהודה ואפרים, ושפלותה וירידתה בסורה ושובה אחורים:

3 ג

צאינה וראינה בני ציון היקרים המיחלים בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטר לנפש האיש הישראלי במליצה יקרה בסוף ספר משליו אשר לגודל יוקרה נבנית בבנין אב שם הפליא עצה הגדיל תושיה. בהראותו את אושר כבוד מלאכתה בימי חלדה. ואת יקר תפארת גדולתה אחרי צאתה ממסגר פגרה. כי אז מבית הסורים יצאה למלוך. אם חפץ בה המלך ונקראה בשם אשת חיל. אשר בטוב סחרה לא שקטה יום וליל. חשה לרצון קונה כצבי וכאיל. והנה המלך החכם לא לבד בנפשו דבר את הדבר הזה. כי הנהו ככל המון ישראל אשר תם לבבם עם ה' אלהיהם. כי כל הנפשות לו הנה כמלך כעם כולם נכונים לאמרי נועם וטוב טעם או לקול רעם ביום זעם לכלם נתנה הנפש המשכלת אשר אין בחוקה מות ומשכלת. אם אמנם אבני נגף מכרמה תהי מסקלת ובין החוחים תפרח כחבצלת. כי אין בנות ציון כבנות צוען ולא כנפשות המצריות העבריות כי חיות הנה בטרם תבוא אליהן המילדת המכונה בפי החכם לאשה זרה והיתה להן לזרא. למסוך בקרבנה רוח עועים אולת קשורה להדיחן מיוצרן להיות כפרה סוררה. לכן אחי אל תקראנה לה נעמה קראן לה מרה. בקהלכם אל יחד כבודה הסר המצנפת והרם העטרה. כי דברה סרה להדיחכם מאב רם אשר ברוחו שמים שפרה. ומהסתפח בנחלת ה' אשר הנחילכם המצוה והתורה. ולעומת זה אמר בסוף ספר החכמה וזכור את בוראך בימי בחורותיך עד אשר לא יבואו ימי הרעה והגיעו שנים וכו'. הזהיר החכם לשים נפשו בכפו עוד נשמת רוח חיים באפו. יזכור את הברית ואת השבועה אשר קבלה נפשו קודם בואה טרם אשר יצא דבר המלך הקדוש קראו לי לבת שבע. טרם בא אשר לו המשפט לאמר שובי למנוחיכי. רק אם כגמול השיבות לו אשר גמל עליכי. היום ההוא לא יום בשורה. והיה רק זועה צרה כמבכירה. לא עת אכול ושתה. כי לא יעצרנה הגשם עוד במעונו כי נהפך לאבל כנורו וליגון ששונו. כי אזלת ידו ולעפר שכן כבודו ונהפך למשחית הודו. אז תפקחי עין תראי בין עובד אלהים לאשר לא עבדו. בין ידיו אמונה לאשר במשאת שוא ומדוחים שלח ידו. כי הנפשות היקרות אשר באו בנקיון כפים ולבות ברות. חוק ומשפט בחובן ערוכות ושמורות. לרקמות תובלנה בשמחות וגיל בנזר תפארה מעוטרות. לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו. אין מכלים דבר רק כבוד אומר כולו. שם תצאנה השדה אשר ברכו ה' ללקט אורות. תבואינה בהיכל מלך מור ולבונה מקוטרות. כי פועל צדקתן על לוח לבן חרות. שם תמצאנה נחלה ומנוחה ונס יגון ואנחה. כי איתן מושבן ממעל לכוכבי אל בגובה שמי שמים. חדות ה' היא מעוזן באור פני מלך חיים. ישחקו ליום אחרון על כבודן אשר כעוף התעופף. כי כבוד ה' עליהם כל היום חופף. אמנם לא כן הנפשות תצודדנה ברשת יצר סוכן. אשר נמשכו ברסן המלך הזקן ולא זכרו את האיש המסכן. לא תראינה אור בהיר בשחקים יען עברו תורות חלפו דת וחוקים. סורו טמא קראו למו ארור אשר לא הקים. ברית מלך עולם אלהי ארץ ושמים. וילך שובב בדרך אשר לקח לו מבני חת למה לו חיים. פרעוה קרעוה ויאמר שמטוה וישמטוה ולבאר שחת יחלטוה. מקום צלמות לא סדרים שם כלו בעשן כלו אויבי ה' כיקר כרים. במר תיילל הה ונהי נהיה אללי ואויה. זכור תזכור זאת העדינה. בית תענוגיה וימי עידונה. ועתה אש וגפרית ורוח זלעפות לה למנה. עוד תשוב תראה רעותה במרום חביון בצל שדי צפונה. והיא שדודה נדודה כצפור נודדת מקנה. קנאה היא ותהי לקינה. דברים אלה וכאלה מצאתי במליצות החכם קול קורא בחיל. נעויתי משמוע ואהי כגבר אין איל. א"כ אפוא אחי על מה אנחנו יושבים. וקול ענות כאלה באזנינו קושבים. ומה אחינו היהודים האומללים חושבים. הלא נחפשה דרכינו ונחקורה. חזקו ונתחזקה לעמוד על נפשנו העלובה בעודנה בקרבנו עצורה. טרם בא יום תאבד תקוה. יום ימסו אסוריה ונפרדה ההרכבה. בלא חמדה תלך ולא תראה בטובה. וכי תאמרו עוד למועד שמור לנו מדרכנו לשובה. ועתה אל ארץ נביט לאכול מפריה ולשבוע מטובה. כי שמתם מבטחכם בגוף הזה אשר בחזקו לקח לו קרנים. ובגובה רוחו העלה שיאו לשמים. כטיטוס בעת הוליכו משבי ירושלים. לא כן אחי אם יש את לבבכם ישר תנו יד ונעלה למרכבה מרכבת הנפש בגיוה. אשר כינה אותו החכם בעיר קטנה ובעיניכם קריה אשר שגבה. נבחינה נא מאסר המרכבה הזאת החזק הוא או הרפה. תראו בעליל כי נכון הוא למועדי רגל כמוץ גנבתו סופה וכישבי אשר בילידי הרפה. הנפש הדברית הזאת משכנה ברוח החיה והיא מתהלכת בחיות האדם באופנים ידועים מעשה האופנים כאשר יהיה האופן בתוך האופן כי בחום הטבעי היא שוכנת והוא שוכן בלחות השרשי האחוז בדם האדם וכאשר יקרב חום זר בקרב איש ולב עמוק אז יחם לבב החום הטבעי בהביטו צר מעון ויתמרמר אליו להדיחו מעל פניו בחזקת היד. והחום הזר יגבר ויתקשר עליו ועצם בכחו אז אם ע"פ אבשלום היתה שומה לעת מצוא זה המות יהיה הקשר אמיץ. הולך ורב עד כלה נחרצה. תתך על החום הטבעי. כי באיבה הדפו החום הזר עד בלי השאיר לו שם ושארית או אם רוח קדים חרישית תך על הליחות השרשי הלא ייבש מקורו ויחרב מעינו. ואחר כי רוח החיה באופנים האלה א"כ בהנשא האופנים מעל הארץ תנשא גם היא לעומתם. ואיך נבטח בחיים ועלינו מגור מסביב. כי מי משלנו אל מלך ישראל לדעת דבר בעתו פקודת כל האדם מי עת לטעת ומי עת לעקור מתי רגע באפו ומתי חיים ברצונו. לכן צדק החכם בהזהירו אותנו לעשות כונים למלכות שמים בכל עידן ועידנים. באמרו בכל עת יהיו בגדיך לבנים ולא יסור ראשך מראשי שמנים:

4 ד

אחר הדברים והאמת האלה הנה נפשנו עומדת בתוך בשמאלה המהומה והמגערת ובימינה גולת הכותרת. והזרה ההומיה וסוררת אמונה בחיקה ויום ולילה פיה פוערת להורידה ליקוד תבערת. מאין הרגלים להמלט מהמונה ושאונה וממי תהי נעזרת. אם לא תחיש מפלט לה מרוח סועה מסער בעשותה לעצמה מזכרת. באוזן שומעת תוכחת חיים מפי קדושי עליון ובחיקם תהי אמונה ונמסרת. ובבית ועדם תהי נעצרת. ודברי פיהם לאבני יקר תחשוב דר וסוחרת. לכן כאב רחמן על בניו היקרים לבל ידח מהם נדח כן ממעון קדשו השקיף בוראנו לבלתי תהיה נפש האיש הישראלי נספה בלא משפט כבה ונדעך. מקור חיים הכין לנו גולת עליות. ממכון שבתו הזיל מים מדליות. לכבות את השרפה ולהבעיר את הבערה. אשר הצית יצר סמוך בנפש מצרה. הם מי עצה ותושיה. אשר ליעקב בחר יה ע"י בחיריו סגולות עם סגולה. הפליא עצה הגדיל תושיה נורא עלילה. אם בזמן הנבואה ע"י נביאי אמת וצדק וגם אחרי כן ע"י גבורי אנשי שם אשר שם בלבם לחזק את בדק. הם השרידים אשר נגע אלהים בלבם. לחבר ספרים ולהודיע את צפוני טמוני חובם. בדברי תוכחת ומוסרים. להוציא ממסגר אסורים. ולהקיצם משנת אולתם. להזכיר מה אחרית חלדם. ואל מה ישימו מבטם. ומה אחרית סברם ותוחלתם:

5 ה

והנה הגם שנמצאו ספרי מוסר מאנשי שם בדורות האחרונים. בדברים טובים הגונים ונכונים. להעיר לב עוברי בעומק הבכא. ולעורר נפש אשר לעפר גוה שחה. אמנם מכל המדות שמנו בחכמים זכיתי לאחת מהנה כי אומר אני על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון. ואם אמנם יש גם לאחרונים יד ושם. אולם בודאי לראשונים עליהם יתרון. כיתרון האור מן האור. וכמ"ש ז"ל פני משה כו' ופני יהושע כו'. לכן זה ימים כבירים נתעשתי ואשלח חלוצי זממי לתור ממדברי קדמות. אל מי מקדושיהם אפנה. לעשות ממנו יתד ממנו פנה. וכבר נראה בעליל יקר תפארת הספר הלז כי הוא מלא ברכת ה'. שת בטוחות חכמה ונותן לשכוי בינה. להתנכל בתחבולות מלחמה נגד המלך הזקן שלא יעשנו גוי חוטא ושלא יעשנו עבד להבלי הזמן שלא יעשנו עסה בלוסה בזוהמת שאוריו. פוקח עורי לבב. ומלביש ערומים מדעת. ומתיר האסורים בכבלי היצר. וזוקף כפופים לתגבורת התאוה. ובכל אלה הוא רוקע הארץ על מי התושיה. ועושה חיל בכל צרכי עבודת הבורא. ומכין מצעדי גבר לשלימות נפשו. ואוזר ישראל בגבורת הדעות האמיתיות. ועוטר ישראל בתפארת המדות המעולות. ולאשר נפשו עיפה בכובד העצלה הוא נותן ליעף כח עוז ותעצומות לרוץ לרצון קונו בגופו והונו. סוף דבר הוא מעביר שינת הפתיות מעיני בני עמנו. ומי כמוהו גומל חסדים טובים לעם ישראל. לרפאות מחלת נפש. ופתח דבריו יאיר לבב אנוש ממחשך הסכלות. להורות לפניו רוממות תהלת עילת כל העילות ומקדש שמו יתברך ברבים. והנה מאז ומקדם זרחה שמש צדקתו בגבול ישראל אמנם עבים סתר לו כי עב שכלנו בדורות האלו לדלות מעמקי מזימות לבבו וכהו עיני דעתנו מהביט זיו כלילת יפיו אשר כלל בקוצר אמריו מעטי הכמות ורבי האיכות. והנה אף שכבר קמו אנשים מחכמי דור ודור וביארו דבריו אמנם רוח היא באנוש כמוני אשר העיר ה' לבבי לעבור בין בתריו ומצאתי שצללו במי אדיריו ועוד לא השיגו תכלית תחתיתו כי עמקו דבריו מאוד ועוד כפלים לתושיה אשר נשאר לבאר והשיור יותר מן הביאור וגם ממה שביארו נראה מדבריהם שעברו על דבריו בהעברה קלה כמות שהיא כי בטחו על רוחב דעתם ואני בעניי הכינותי לבבי אליו ביתר שאת ויתר עז ובחמלת ה' על עניי ועמלי פתח לפני סגור דברי חכמתו בהרבה דברים אשר נעלמו מהם. לכן אמרתי אני בלבי במקום שאין אנשים השמים לב לפקוח עין על גנזי חמודותיו ולפתח ולשדד עמקיו אשתדל להיות איש וכל התנצלות המחבר בהקדמתו יספיקו להתנצלותי גם אני כי כן גם רעיוני לבבי רגשו בהלוך ושוב עד שגברה הסכמת הפעולה על ההנחה:

6 ו

הקדמה שנית קראתיה לחם פנים בה יבואר משפט הביאור ומעשהו ולאיזה תכלית שמתי בו מגמת פני:

7 ז

עיקר הסבה אשר עוררה לבבי לחבר זה הביאור אחר ביאורי המפרשים שקדמוני (זולת מה שלא ישרו דבריהם בעיני במקומות אין מספר) הוא כי אחר אשר התבוננתי בספר הזה אמרתי הן האדם הלז היה מיחודי סגולת הסגולה בדורות הראשונים בהוד שכלו וצחות רוח בינתו עד היותו כאלהים לדעת טוב ורע. אשר יפול בקרב איש ולב עמוק והכרת פני מליצתו ענתה בו על היותו מחזיק במעוז יראת יוצרו בכל תוקף עוז ותעצומות עד מקום שיד יכולת האנושית מגעת. ומסגולת אנשים יקרי רוח כאלה לחוס על יתרונם הוא הכח הדברי לבלתי לבזבז אותו ללא צורך והכרח וכאשר תעבורנה הצאן ע"י מונה כן בבינת לבבם שוכבת חיקם ישמרו פתחי פיהם ויצרו דל שפתם לבלתי צאת מקיר העיר לבבם וחוצה רק המלות המוכרחות להמליץ מגמת כונתם לזולתם ובמותם ישימו מתג ורסן עדיו לבלום ואין הפרש בין יפטירו בשפה או ירימו עט סופר במגילה עפה את הכל יניפו בי"ג נפה ועד בנקיי הדעת לעד. ועוד אעידה על זה שני עדים נאמנים חכמים ונבונים. אשר שמו לב לבאר דברי הראשונים לגלות טמונות ולפענח מצפונים. הלום אחרי רואנו. פליאה דעת ממנו. איך שקלו דבריהם במשקל זהב ומרגליות. ביתור וחסרון אמתיות ומלות. והם הרב הגאון הגדול מוהר"א מזרחי ז"ל אשר העיר ממזרח שמש צדקה בהבנת דברי רש"י על התורה ממש אין לך מלה אחת בדברי רש"י ז"ל מבראשית עד לכ"י אשר לא שם לבו עליה בעיון הדק היטב בצרכה ומקומה ומשקלה ובדרך זה בעצמו דרך הגאון החכם מכל האדם בדורותיו מהר"י מוסקאטו ז"ל בביאורו לדברי הספר המוחכם הכוזרי ועוד זכרון שמו בפי אודיעך מה שקרה לי עם החכם הזה איך בהתהלכו לתומו היה לי לעזר וסעד ואומץ לב בזה הביאור כי הלום אחרי התבונני בדברי החסיד המחבר לבי ראה שבלתי אפשרי הוא לפרש מלותיו בדרך אחד בכל מקומות מושבותיהם בזה הספר רק הדבר מובן מענינו מה מגמת כונת המלה הזאת במקום הזה שא"כ הבנת המכוון בה במקום אחר ושמתי לי למעוז דברי רש"י ז"ל במלת וגרב הנאמר בתורה והוא לקוח מדברי חז"ל וז"ל כשהוא אומר גרב אצל חרס כו' וכשהוא אומר אצל ילפת וכו'. אמנם היה עדיין הדבר רופף בידי עד שמצאתי הדברים האלו בעצמן עם הראיה הזו בעצמה בהקדמת החכם הזה לביאור הספר הכוזרי וא"כ איך יאומן על המחבר הלז שיעתיק מלין מפיו ללא צורך כמו שנראה לעין מכפילת מליצותו ממש בכל מצעדי דבריו אין דבר שלא יוכפל וישולש ולפעמים בא גם במרובע ובמחומש כמי שח"ו בלא דעת מלין יכביר אין זאת חי אני וכל האומר שלא בא הדבר רק ליפות המליצות ולהרחבת לשון אינו אלא טועה ומטעה את הגאונים הנ"ל ליחס להם טעות או יוהרא בחבוריהם יבטל האומר כן ואלף טועים כיוצא בו ודבר מדבריהם לא יבטל והכל שריר וקים. ולכן שמתי מגמת פני לבאר ולברר כל מלה ומלה בכונת הנחתה לפי מקומה ולפי משקלה וצרכה במקום ההוא. גם שמתי לב לתשלומי כפל וארבעה וחמשה את הכל עשיתי יפה בעטי ת"ל גומר עלי. והנה מתחלה הוחלט בדעתי להניח שער היחוד בלא ביאור. וזה לכמה סבות אם מפני שצריך האדם להכין לבו במחקר אלהות בדעה צלולה ויראה נכונה בציור רוממות הבורא יתברך בכדי שלא תסתכל דעתו בזכרון אלהים בלב גס ח"ו כמ"ש רש"י ז"ל בפסוק ויחזו את האלהים וכו' וכמה כרכורים כרכרו רשב"י ז"ל וחביריו בהשיאם נפשם לדבר במחקרי אלהות וטרם פתחו פה בדרושים כאלה המשיכו עליהם בתחלה ציור יראה ואימה גדולה בדברי רוממותו ית' בכדי שיביאו דבריהם אח"כ ממקור לב יראוי ומאויים. ועלינו להודות האמת שבעו"ה בדורנו זה אין אתנו יודע עד מה בציור יראת רוממותו יתב' דבר של ממש שיהיה בו די מסת לשבר רהב לבנו ועזות רוחנו מכל וכל והלואי ימצא זה אצלנו בשלימות יכלתנו ביום הצום הגדול בוידוים ובתפלת נעילה ולכן טוב טוב למעט במחקר דברים כאלה וכבר ידעת ממגפה הגדולה ר"ל באנשי בית שמש על הסתכלם בארון בלב גס כמ"ש כי ראו בארון ה' ואמרו חז"ל שהסתכלו בו בלב גס אמנם מי שיהרוס לראות דוקא בשער ההוא בודאי טוב הוא ללמוד עם ביאור מללמוד משולל ביאור ולזה יספיק ביאור בעל מנוח הלבבות שהאריך קצת בשער ההוא כן דמיתי בלבי בתחלה לחשוך ידי משער ההוא ועוד מכמה טעמים שאחד מהם הוא שמעט מן המעט הם במדינתנו המתבוננים במחקר ומבינים מה שמבארים להם בדברים אלה שהם באמת מושכלות דקות אמנם רוב ההמון נמשכים אחר הדמיון והמורגשות ומכנים ציורי הדמיון בשם מושכלות עד שמכחישים ומלעיגים בשמעם מושכלות המנגדים לדמיון כמ"ש הרמב"ם במשל גודל כמות השמש המובא בהקדמתו לפירוש המשניות ואראה בנחמה אם לא ראיתי אנשים חכמים יראים ושלמים במדינתנו שותים לעג כמים בשמעם ממציאת ארץ אמעריק"א ומקום הישוב נוכח כפות רגלינו ואומרים שאיך יתכן להאמין דבר שהוא נגד המושכל הראשון והפכו ובכל תוקף עוז ותעצומות לא נוכל לקרוע סגור לבבם להוציא ממנו שם מושכל בדבר זה ולהסביר להם שאיננו רק דמיון כוזב כמו שהוא האמת וכאלה רבות עמנו ואינני מיחס להם לגנות שהם משוללי ידיעה בדברים כאלה כמו שאין ליחס גנות לדורות שקדמו ובמה שלא ידעו משתית הקאפע ומהטאבאק וש"ד כהמה ואף אולי שיש בהם קצת תועלת אמנם מה שאין בו חיי נפש בשם מותר יקרא. כן באמת הידיעות כאלה אינם מצורת האומה הישראלית ואינם מחיי הנפש ולא על החכמות האלו נאמר כי היא חייך כו' והלואי שהידיעות האלה לא יזיקו ברבוים אמנם התלונה הוא על הלועג ומכחיש אותם ועליו לומר אין אתי יודע עד מה בדברים אלה ואיני מוכרח להאמינם ואם לא יאמין גם לא ילעיג אולם שמעתי דבת רבים וכן שלמים מאהובי אומרים אמור למה יגרע כח חיבת הספר עי"כ אם מצד הראיתו כגוף בלא ראש ואם מצד שיאמרו חסרא לגנבא כו' לכן ראיתי עצמי כמוכרח לבאר גם אותו אמנם קצרתי בו בערך צורכו להמון בני עמנו שהיה צריך ממש להקדים לכל מליצה ממליצותיו הצעה שלמה וגם באמת אריכות הדברים בענינים כאלה או בלתי נצרכים או אינם מועילים וכבר אמרו לעולם ישנה אדם וכו' אשר מטעם זה העמדתי כל הביאור בלשון קצר. ובזה אתן קנצי למלין אף שהיה אתי עוד דברים ממשפט הביאור לא רציתי להטריח על הקורא והמבין יבינם מעצמו:

8 ח

הקדמה ג' קראתיה ערך לחם בה יבוארו כל המלות הזרות הבאות בדברי המחבר ובביאורי:

9 ט

חומר וצורה דע שכל החוקרים הן מבני עמנו הן מאה"ע מסכימים לדעה אחת דהיינו שכל נמצא גשמי הוא מורכב מחומר וצורה ויסוד מוסד אצלם שהחומר הוא אחד משותף לכל הנמצאים עד שגם השמים והארץ הם לדעתם חומר אחד נקרא בלשון יון היול"י והוא לדעתם ראשון למעשה בראשית ואח"כ נתן הבורא יתב' בחומר ההוא צורה דהיינו כח דק בלתי מושג אלינו והכח הזה היוה אותו באיכות מציאותו שהוא נמצא כעת נמצא לפי זה שהצורה היא עיקר הוית הדבר והבדלו מן מהות זולתו כי הצורה הזאת איננה אחת משותפת לכולם כמו החומר הנ"ל רק שהוא ית' הלביש לכל חלק מן החומר צורה אחרת נמצא שצורותיהם הם שונים ומשונים בין דבר לדבר זולתו לכן הם חלוקים בהווייתן ודע שהצורה שבכל חלק מן החומר איננה בטוחה הקיום והנצחיות בחלק ההוא כי במשך זמן החומר פושט צורה ולובש צורה אחרת וחוזר במשך קצת זמן וממיר גם צורה זו בצורה אחרת והולך כן בשינוים ותמורות אין מספר עד הגיעו לצורת העפר כמאמר החכם הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר. והנה נמצאים דעות בני אדם חולקים על עיקר הרכבת חומר וצורה אמנם בטלה דעתם במיעוטם ומה גם שנמצא בדברי קדמונינו כמו הרמב"ן ז"ל שהיה שלם במחקר ובמקובל והאריך בזה במלת בראשית:

10 י

הצורה שדברנו בה עד הנה היא הצורה הראשונה החלה בד' יסודות הפשוטים ובכללה גם הצורה שבמורכביהם אמנם עוד יש צורה מעולה מזה והיא הנפש אשר בבעלי נפש ובשם נפש חלוקות הרבה גבוה מעל גבוה נפש הצומחת ראשיתם ונפש המדבר אחריתם ותכליתם והנפש היא עיקר מהות עצמיות בעלי הנפש לכן תכונה בשם צורה ויש עוד מין צורה שלישית מקרית והוא התואר של כל נמצא גשמי שהוא בעל תואר אם שהתואר הוא בתולדתו כמו תואר גוף האדם או תואר שאר הבע"ח שלהיות התואר נמשך אחר הצורה שהרי לא יולד אדם בתואר חמור או סוס ואם לפעמים יקרה זה באמת אין בנולד צורת האדם ומזגו והאות שלא יחיה ויתקיים בתכונת אדם וכן בשאר בע"ח ולכן יכונה התואר בשם צורה. או שיהיה תואר מלאכותי כמו תואר החרב הזה או הכסא הזה שקנה התואר הזה ע"י מלאכת אדם והתואר הזה נקרא צורה לפי שהוא עצמיות ומהות החרב במה שהוא חרב ועצמיות הכסא במה שהוא כסא ולולא התואר הזה איננו חרב ולא כסא וזכור זה ודעהו:

11 יא

חומר צורה פועל תכלית החוקרים שמו סיבות כל דבר ארבעה כלומר סבות הוית כל דבר שבמציאות הם ארבעה דהיינו החומר והצורה והפועל שפעל אותו והתכלית שכוון הפועל אליו בפעולת זה הדבר:

12 יב

טוב ערב מועיל החוקרים חלקו שם אהבה לג' חלוקות. החלוקה הראשונה היא אהבת הערב דהיינו שהאדם אוהב הדבר הערב לו ומהנה אותו לשעתו כמו אכילה ושתיה ומשגל ובראית הדברים היפים ובשמע הקולות הערבים והשיר וההלצה המתוקה ודומיהן והאהבה הזאת היא אהבה פאותה ומשותפת עם הבע"ח בלתי מדברים ואין לקודש בה רק אכילת בשר הקרבנות בזמן הבית ועונג שבתות ויו"ט גם בזה"ז. החלוקה השנית אהבת המועיל והיא מרובה במינה מאד והם הדברים הבלתי מהנים וערבים מצד עצמיותן רק שהם מועילים לאדם להשיג על ידן תשוקתם ובני אדם מבלים רוב זמנם במין האהבה הזאת והכולל בה הוא הכסף כי הוא יענה את הכל והאהבה הזאת היא ממוצעת בין האהבה הפחותה הנ"ל ובין אהבת הטוב המעולה ולא תמצא זולת במין המדבר לבדו. והחלוקה השלישית היא המעולה שבכולם והיא אהבת הטוב במה שהוא טוב אף שאיננו ערב לשעתו גם אינו מועיל לו כלום רק שהוא טבע מוטבע באדם לאהוב את הטוב בלי שום כונה לתועלת עצמו רק בשביל שהוא טוב. והנה לפעמים בהפלגת הטוב ההוא בטוביות שבו תתגבר כ"כ אהבת האוהב אותו עד שישיג וירגיש מין ערבות בהרגשת ציורו באהבתו. לכן בהיותו עם זה גם מועיל לו ימצאו אז שלשה חלוקות האהבה גם יחד כחוט המשולש אשר במהרה לא ינתק ודבר זה נמצא בתכלית ההפלגה בו ית' ואמרו דורשי רשומות שזה כונת הכתוב טעמו וראו כי טוב ה' שמלת טע"ם הוא ר"ת טו"ב ער"ב מועי"ל:

13 יג

דברי דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרע ישורון חיים אברהם בלא"א מוהר"ר אריה ליב הכהן מ"מ דק"ק מאהליב רוסיא יצ"ו: