אוצר מדרשים, השכם, הקדמה

מדרש השכם: מדרש הלכה ואגדה שנקרא ע״ש תחלתו השכם בבקר (שמות ח' ט״ז), וכנראה נתחבר על שמות ויקרא במדבר וקצת דברים.

המדרש הזה אבד מאתנו, אך היה בידי הקדמונים והביאו ממנו מאמרים בספריהם, כמו ר' יצחק אבן גיאות (בהלכות קידוש דף י' ע״ב) ר׳ שמואל גאמע (עי' הקדמת ס׳ והזהיר), בפרדס הגדול (סי' רי״ח), בתניא רבתי סי' ס״ד, בשבלי הלקט השלם (הלכות שמחות סי' ב'), ר' יוסף קרא בפירושו למחזור בפיוט זכר תחלת כל מעש לר״ה, בעל העיטור (ח״ב סי' תפלין דף כ״ז ע״א) וכתב וכן בהסכם וצ"ל בהשכם. בס' לקח טוב לר' טוביה בר״א (פ' וארא ח' ט״ז), הרא״ש הל' תפילין אות יו"ד, בס' תולדות אדם וחוה לרבינו ירוחם (נתיב י"ט חלק ה' דף ק"צ ע"ד), בעל הרוקח בסי' רי״ד, ר״י אבוהב במנורת המאור (סי' ל', סי' נ״א, סי' רכ״ב ועוד), ור' ישמעאל אנקוונה במנורת המאור שלו (פ' הדיינין ובפ' משא ומתן), בספר המוסר לר' יהודה כלץ (פי״א), בראשית חכמה לר״א די ווידאש (דף רס״ו ע״א ועוד כמה פעמים), האבודרהם (סדר שחרית לחול ר׳ ישמעאל אומר וכו'), בספר צרור המור לר' אברהם סבע (פ' תרומה ופ׳ חקת), בית הבחירה להרב המאירי (על פרקי אבות בפתיחה, דף ט"ו ע"ב, בנימוקי חומש לר׳ ישעיה מטראני (מובא בהקדמת ס' והזהיר).

יש שקורין אותו מדרש השכם ויש שקורין אותו ספר השכם מפני שנוסד גם על הלכות כמו השאלתות וספר הלכות גדולות (עי' מבוא לרש"ב על לקח טוב דף כ"א ע״א).

ר' ישראל פריימאן המו״ל את ספר והזהיר (ע״ע) בהקדמתו מסתפק אם המדרש השכם וספר והזהיר הם אחד, מפני שמצא הרבה מאמרים בוהזהיר שמביאים הראשונים בשם השכם, אך המו"ל הזה בא לידי מסקנא כי הספר והזהיר לחוד ומדרש השכם לחוד, ולזה מסכים גם ר״ש באבער בהקדמתו לס׳ לקח טוב הנ״ל. גם ר' אלעזר הלוי דר׳ גריגהוט שהו״ל כל הלקוטים ממדרש השכם בספר הלקוטים ח״א (ירושלם תרנ״ח) בהקדמתו שם מביא עוד ראיות להוכיח כי הם שני ספרים מיוחדים מפני שכמה מאמרים שהובאו בשם מדרש השכם לא נמצאים בס׳ והזהיר, ולדעתו נתחבר מדרש השכם כמאה שנים לפני ס' והזהיר, ובמאמר על שמות כ"א א׳ לענין הדינים חושב עשר מצות עשה ועשר מצות לאוין, ובס׳ והזהיר חסרין העשין ומונה רק הלאוין.

לדעת צונץ בספרו על הדרשות (צד 292) שמדרש השכם נסדר בבבל במאה הי״א או הי״ב, אבל באמת נסדר בימי הגאונים בימי רב סעדיה, כי מחבר ספר והזהיר שהיה אחר בעל השכם כבר חי בזמן רב האי גאון (עי׳ הקדמת והזהיר צד ט״ז). ולדעת גרינהוט חי המחבר באלכסנדריא של מצרים ולכן כתב מדרשו בלשון הקדש ולא בארמית (עי׳ כבוד הלבנון שנה עשירית חוברת ראשונה). גריגהוט הסדיר את כל מאמרי מדרש השכם המובאים מהראשונים ע"פ רשימת באבער, לפי סדר הפרשיות שבתורה, ואלה הם: