Chanukah, Midrash The Tale of Chanukah מדרשים על חנוכה, מדרש מעשה חנוכה
1 א

מדרש מעשה חנוכה

2 ב

[מכ״י מינכען נדפס באוצר טוב ח״א 039, ובית המדרש ח״ה]

3 ג

כתיב (ירמיהו נ׳:ל״ג) כה אמר ה׳ צבאות עשוקים בני יהודה ובני ישראל וגו׳ וכתיב גואלם חזק ה׳ צבאות שמו ריב יריב את ריבם למען הרגיע את הארץ והרגיז ליושבי בבל. אמרו בימי היונים נתחייב מקרא זה שהערימו סוד על ישראל אמרו בואו ונחדש עליהם גזירות עד שיבעטו באלהיהם ויאמינו בע״ז שלנו. עמדו וגזרו כל בן ישראל שעושה לו בריח או מסגור לפתחו ידקר בחרב, וכל כך למה כדי שלא יהיה לישראל כבוד ולא רשות (צניעות), שכל בית שאין לו דלת אין לו כבוד ולא צניעות וכל הרוצה ליכנס נכנס בין ביום ובין בלילה. כיון שראו ישראל כך עמדו ובטלו כל דלתות בתיהם ולא היו יכולין לא לאכול ולא לשתות ולא לשמש מטותיהם, בשביל גנבין ולסטין ופריצי יונים, ולא רואין שינה בעיניהם לא יום ולא לילה, ונתקיים עליהם מקרא שכתוב ופחדת לילה ויומם (דברים כ״ח:ס״ו). אמרו לפני הקב״ה רבש״ע כמה אנו יכולים לסבול? אמר להם בעון מזוזה, אלא אעפ״כ רווחה תמצא בגזירה זו. והיו ישראל שרויין בלא דלתות, ואין לך דבר מעביר רעות האשה מעל בעלה כדלת שנאמר לך עמי בא בחדריך וגו׳ (ישעיהו כ״ו:כ׳), ועמדו בגזרה זו שלש שנים, כיון שראו יונים שעמדו ישראל בגזירה ולא נכשל אחד מהם בשום דבר רע, עמדו וגזרו עליהם גזירה אחרת, והעבירו קול: כל אדם מישראל שיש לו שור או שה יחקק על קרניו שאין לו חלק באלהי ישראל, וכל כך למה כדי שלא יאכלו ישראל בשר ולא חלב ולא גבינה, ולא יהיה להם חרישה. אמרו יודעים אנו שאין יכולין לעמוד בגזירה זו. כיון ששמעו ישראל כך נצטערו צער גדול אמרו ח"ו שנכפור באלהינו, עמדו ומכרו בהמתן בין טהורה בין טמאה, והיו ישראל מהלכין ברגלים, ועליהם נתקיים ראיתי עבדים על סוסים וגו׳. אמר להם הקב"ה בעון שמנעתם עצמכם מעלות בשלש רגלים לירושלם ולהקריב קרבנות וליתן מתנות כהונה, לכן נתקיים עליכם שורך טבוח לעיניך, אלא אעפ״כ רווחה תמצאו בגזירה זו, והיו הצביים והאיילים וכל מיני עופות טהורים באים ונכנסים לבתיהם של ישראל, לפי שהיו בלא דלתות ובאין ישראל ותופסין אותן ושוחטין ואוכלין בשר ונותנין שבח להקב״ה ואמרו ברוך הוא שהפך עצת אויבינו לטובה, שאילו היו דלתות לבתים היאך היתה כל צידה נכנסת אצלינו. השיבם הקב״ה אתם חסתם על כבודי ולא כפרתם בי אף אני זמנתי לכם צידה, וכיון שראו היוונים שעמדו ישראל בגזירה זו, עמדו וגזרו כל מי שאשתו הולכת לטבילה ידקר בחרב וכל הרואה אותה הרי היא לו לאשה ובניה לעבדים, כיון שראו ישראל כך מנעו עצמם מלשמש, וכיון ששמעו יוונים כך אמרו הואיל ואין ישראל משמשין מטותיהם אנו נזקקין להן, כיון שראו ישראל כך חזרו על נשיהן בלא טבילה בעל כרחן, אמרו רבש״ע בעל כרחינו שלא בטובותינו, שאין האשה רוצה לישב תחת בעלה בלא עונתה. אמר להם הקב״ה הואיל ועשיתם בלא כוונה אני אטהר אתכם ופתח לכל אחד ואחד מהן מעיין בתוך ביתו, והיו נשיהם טובלות בתוך בתיהם ונתקיים עליהם מקרא זה ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה, ונתקיים עליהם עוד מקרא זה אם רחץ ה׳ את צואת בנות ציון. כיון שראו יוונים שאין ישראל מרגישין בגזירותיהם עמדו וגזרו עליהם גזירה מרה ועכורה, שלא תכנס כלה בלילה הראשון מחופתה אלא אצל ההגמון שבמקום ההוא. כיון ששמעו ישראל כך רפו ידיהם ותשש כחם ונמנעו מלארס, והיו בנות ישראל בוגרות ומזקינות כשהן בתולות, ונתקיים עליהם בתולותיה נוגות והיא מר לה (איכה א׳:ד׳), והיו יוונים מתעללות בבתולות ישראל, ונהגו בדבר הזה שלש שנים ושמונה חדשים, עד שבא מעשה של בת מתתיהו כהן גדול שנשאת לבן חשמונאי ואלעזר היה שמו, כיון שהגיע יום שמחתה הושיבוה באפריון, וכשהגיע זמן הסעודה נתקבצו כל גדולי ישראל לכבוד מתתיהו ובן חשמונאי שלא היו באותו הדור גדולים מהם, וכשישבו לסעוד עמדה חנה בת מתתיהו מעל אפריון וספקה כפיה זו על זו וקרעה פורפירון שלה ועמדה לפני כל ישראל כשהיא מגולה ולפני אביה ואמה וחותנה. כיון שראו אחיה כך נתביישו ונתנו פניהם בקרקע וקרעו בגדיהם, ועמדו עליה להרגה, אמרה להם שמעוני אחיי ודודיי, ומה אם בשביל שעמדתי לפני צדיקים ערומה בלי שום עבירה הרי אתם מתקנאים בי, ואין אתם מתקנאים למסרני ביד ערל להתעולל בי! הלא יש לכם ללמוד משמעון ולוי אחי דינה שלא היו אלא שנים וקנאו לאחותם והרגו כרך כשכם ומסרו נפשם על ייחוד של מקום ועזרם ה׳ ולא הכלימם, ואתם חמשה אחים יהודה יוחנן יונתן שמעון ואלעזר, ופרחי כהונה יותר ממאתים בחור, שימו בטחונכם על המקום והוא יעזור אתכם שנאמר כי אין מעצור לה׳ להושיע וגו׳ (שמואל א י״ד:ו׳). ופתחה פיה בבכיה ואמרה רבש״ע אם לא תחוס עלינו חוס על קדושת שמך הגדול שנקרא עלינו ונקום היום נקמתנו. באותה שעה נתקנאו אחיה ואמרו בואו ונטול עצה מה נעשה, נטלו עצה זה מזה ואמרו בואו ונקח אחותינו ונוליכנה אצל המלך הגדול ונאמר לו אחותנו בת כהן גדול ואין בכל ישראל גדול מאבינו, וראינו שלא תלין אחותינו עם ההגמון, אלא עם המלך שהוא גדול כמותינו, ונכנסנו עליו ונהרגהו ונצא, ונתחיל אח״כ בעבדיו ובשריו, והשם יעזרנו וישגבנו, נטלו עצה וכו׳ ועשה להם הקב"ה תשועה גדולה, ושמעו בת קול מבית קדש הקדשים: כל ישראל נצחו טליא באנטוכיא,

It is written (Jeremiah 50:33) "Thus said the LORD of Hosts: The people of Israel are oppressed, And so too the people of Judah etc." and it is written (ibid 34) "Their Redeemer is mighty, His name is LORD of Hosts. He will champion their cause— So as to give rest to the earth, And unrest to the inhabitants of Babylon." They said in the days of the Greeks, This verse endangers [the Jews] because it reveals a secret about Israel. They said, Come let renew upon them decrees until they have forsaken their God, and they will believe in our foreign worship. They stood up and decreed: Any Israelite who makes a latch or bolt on his door will be stabbed with they sword. (What was the reason for this [decree]? [It was] in order that there should not be honor and privacy in Israel, because any house that does not have a door has no honor or privacy. And any who wants to enter can enter whether day or night.) Since Israel saw this, they got up and removed all doors of their houses. They were unable to eat, drink or have relations, because of thieves, robbers, and Greek invaders. They did not sleep day or night. The verse was fulfilled upon them, "You will be afraid night and day" (Deuteronomy 28:66). They said before The Holy One Blessed is He (THOBH), Master of the world how much are we able to carry? He said to them, [This decree is] with the sin of Mezuzzah, but even so room was found in this decree. Israel was living without doors, and there is nothing that removes the evils of a wife from upon her husband like a door. As it says "Go my people, come into your rooms etc." (Isaiah 26:20) They endured the decree for three years. When the Greeks saw that Israel endured the decree and no one violated it in any way, they stood up and decreed another decree. They spread a rumor: Any person from Israel who has an ox or sheep, he should inscribe on its horns that it has no portion in the God of Israel. (What was the reason for this [decree]? In order that Israel would not eat meat, milk, or cheese, and they would not be able to plow.) They said we know that they cannot endure this decree. When Israel heard this they were pained a great pain. They said O mercy! that we will be atoned with our God. They stood up and sold their animals whether pure or impure, and Israel was traveling on foot. Upon them [the verse] was fulfilled, "I have seen slaves on horseback etc." (Ecclesiastes 10:7) THOBH said to them, [This decree is] with the sin that you withheld yourselves from ascending to Jerusalem on the three pilgrimage festivals, bringing the sacrifices, and giving the priestly gifts. Therefore [the verse] is fulfilled upon you "Your ox shall be slaughtered before your eyes" (Deuteronomy 28:31) But even so room was found in this decree. The deer, the rams and all species of pure birds were coming into and entering the houses of Israel, because they did not have doors. Israel came and grabbed them and slaughtered and ate meat. They gave praise to THOBH and they said, Blessed is he that flipped the intentions of our enemies for good. Because if their houses had doors, how could all game enter to them. THOBH answered them, You were meciful on my honor and you did not deny me, So I have prepared for you game. When the Greeks saw that Israel endured this decree, they stood up and decreed: Anyone whose wife goes to immerse herself, he will be stabbed with the sword. And the one who catches her [going to immerse] will have her as a wife and her children as slaves. When Israel saw this they refrained from having relations. When they Greeks heard this they said, since Israel is not using their beds, we will attach ourselves to them [beds]. When Israel saw this, they returned to their wives without immersion, [because] they were forced to. They said, Master of the world we are forced [to have relations] without immersion.

4 ד

כן יעשה המקום ישועה בימינו אלה.