Orchot Tzadikim
Introduction הקדמה
1 א

סוף דבר הכל נשמע, את האלהים ירא ואת מצוותיו שמור, כי זה כל האדם (קהלת יב יג).

"The end of the matter, all having been heard: fear God, and keep His commandments; for this is the whole man." (Eccl. 12 : 13)

2 ב

זה הפסוק אמרו שלמה המלך, והוא היה חכם מכל האדם, והיה מלך על התחתונים ועל העליונים (מגילה יא ב). ואחר שראה כל המעשים, וניסה כל הדברים, והודיע לעולם כמה חכמות, חתם כל דבריו ואמר: סוף של כל דבר הוא יראת השם. וכן התחיל במשלי (משלי א ז): "יראת יי ראשית דעת"; וסיים (משלי לא ל): "אשה יראת יי היא תתהלל". ואילו אדם אחר היה מזהיר אותנו על יראת שמים – לא היו דבריו מקובלים על העולם, כי העולם היו אומרים: עבור שאין לו עניין אחר, והוא פנוי – לכך מזהיר על יראת השם.

Solomon was the wisest and greatest of all men. He was king over earthly and celestial beings. After he had seen every sort of activity, tried all things and made known all sorts of wisdom, he concluded all of his words by saying, "The end of every matter is fear of the Lord." And thus he began, "The fear of the Lord is the beginning of knowledge" (Prov. 1:7), and he ends, "A woman that feareth the Lord, she shall be praised" (Prov. 31:30).

3 ג

אלא שלמה המלך שהיה עשיר מכל האדם, דכתיב (מלכים א י כז): "ויתן המלך את הכסף בירושלים כאבנים", והיה חכם מכל ומלך, כדכתיב (מלכים א ה יא): "ויחכם מכל האדם" – לו נאה לומר "הבל הבלים הכל הבל" (קהלת א ב), ואין לעסוק אלא ביראת שמים. וכן משה רבינו עליו השלום, אב כל החכמים והנביאים, כתב בתורה (דברים י יב): "ועתה ישראל, מה יי אלהיך שואל מעמך? כי אם ליראה את יי אלהיך". וכן דוד המלך עליו השלום אמר (תהלים קיא י): "ראשית חכמה יראת יי".

And Solomon was the richest of all men, as it is written, "And the king made silver to be in Jerusalem as stones" (I Kings 10:27). For him it was proper to say "Vanity of vanities, all is vanity" (Eccl. 1:2), and one ought not to busy himself with anything save for the reverence of Heaven. And thus did Moses, our teacher, peace be upon him, say: "And now, Israel, what doth the Lord thy God require of thee, but to fear the Lord thy God" (Deut. 10:12). And thus did David, the King, peace be upon him, say: "The fear of the Lord is the beginning of wisdom" (Ps. 111:10).

4 ד

ומפני שאנו רואים את האדם שהוא מבחר הברואים אשר ברא האל בעולם התחתון, כי הוא מתוקן בצלם אלהים ובצורתו, ונאה במלאכתו מכל הברואים, ויש בו הנשמה המתבוננת סוד העליונים והתחתונים – מכל זה ידענו שהוא עניין כל הכוונות מזה העולם; וכל מה שנברא בעולם הזה – הכל לצרכו. ועל זה ניתנה לאדם תורת אמת, להורותו הדרך הישרה. כי האדם הוא חביב מאוד לפני השם, כי אנו רואים שהמלאכים משתמשים בצרכי האדם הצדיק, כמו שידענו מאברהם אבינו, וכן יצחק; ויעקב אמר (בראשית מח טז): "המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים", וכתיב (הושע יב ה): "וישר אל מלאך ויוכל". ודניאל אמר (ו כג): "אלהי שלח מלאכה, וסגר פם אריותא ולא חבלוני".

And because we see that man is the choicest of the creatures of the Creator in the lower world and that he is perfected in his form and that there is within him the soul that contemplates the secret of the highest heights and of the lowest places and that he is the chief object of all intentions in the world, and that everything that was created in this world, all of it, is for his need. And, in addition to this, there has been given to man a Torah of Truth, to teach him the righteous way, for man is very dear to the Lord, since we see that even the angels serve in supplying the needs of a righteous man as we have found in the case of Abraham, our father and Isaac and Jacob: "The angel who hath redeemed me from all evil, bless the lads" (Gen. 48:16), and "So he strove with an angel, and prevailed" (Hos. 12:5).

5 ה

ועוד מצינו שבא מלאך לעזרת הצדיקים, דכתיב (מלכים ב יט לה): "ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך יי, ויך במחנה אשור", ורבים כאלה.

And we have seen that an angel came to their help as it is written. It came to pass that night, that the angel of the Lord went forth, and smote in the camp of the Assyrians" (II Kings 19:35). And there are many instances like these.

6 ו

וכבר ידענו כי יש אדם שיש לו יתרון הרבה על שאר בני אדם, עד שאדם אחד שווה מניין רב מבני אדם אחרים, אף על פי שהם בדמות אחת ויסוד אחד להם. אלא שנפשו של זה עלתה אל המעלות העליונות יותר מנפשו של זה, כי זה המשיל חכמתו על תאוותו; וזה הגרוע המשיל תאוותו על חכמתו, והולך כל ימיו במחשכים, וממשש כעיוור באפילה.

We have long known that there is a man who has greater excellence over other men even though they are all created in one form and all of them have one foundation. Except that the soul of one man has ascended to the spiritual heights for he caused his wisdom to rule over his desire, while the other man has caused his desire to rule over his wisdom. And therefore he walks all his days in darkness and feels his way like a blind man in the thick darkness.

7 ז

חמישה כוחות יש באדם: האחד הוא כוח השמיעה, השני הוא כוח הראות, השלישי הוא כוח הריח, הרביעי הוא כוח הטעם, החמישי הוא כוח המשוש, שאדם מרגיש כשהוא ממשש בדבר. חמישה כוחות הללו כולם מעשה האדם, ואין פעולה נעשית בלא אחד מחמשת הכוחות. והלב פועל על ידיהם, כי חמישה כוחות האלו מביאים ללב כל עניין, וכל מעשה ומחשבה נמשכת אחריהם. הלב יש בו דעות רבות, כגון הגאוה והענווה, הזיכרון והשכחה, היגון והשמחה, הבושת והעזות, וכאלו יש עוד רבות. וכל אלו הדעות מתחזקות מן חמשת הכוחות, כי הסומא לא יוכל להתגאות כאילו היה רואה.

There are five senses in man. The first is the sense of hearing; the second is the sense of seeing; the third is the sense of smell; the fourth is the sense of taste; the fifth is the sense of feeling or that which a man senses when he touches anything. These five senses are all functions of man and no work is done without at least one of these five senses. And the mind works through them, for the five senses bring to the mind every matter, and every deed and every thought are influenced by them. The mind has many characteristics, for example, pride, humility, memory, forgetfulness, sorrow, joy, shame and impudence. And like unto these there are many more. And all of these thoughts or qualities are strengthened by the one possessing all five senses, for the blind man cannot pride himself as though he could see.

8 ח

לכן כל אדם הנלבב ישתדל בכל כוחו להגיע לתכלית הטובה. שאם הגיע אדם למעלה טובה, לעולם יחמוד לעלות אל מעלה שהיא למעלה ממנה, עד שיגיע לתכלית הטובה, בזה יגיע לעולם הגמול שהוא עולם הבא. וכבר נתאווה דוד להגיע לטוב העולם הבא באמרו (תהלים לא כ): "מה רב טובך אשר צפנת ליראיך". ואומר (שם לו ט): "ירויון מדשן ביתך, ונחל עדניך תשקם". והמעלה הזאת לא תגיע אלא אל הראוי לה, כמו שאמר (תהלים טו): "מי יגור באהלך, מי ישכן בהר קדשך, הולך תמים ופעל צדק", ושאר הענין שנאמר שם.

Therefore, every man who reflects should try with all his might to attain the final good, for if a man reaches a good state or elevation then he will always desire to ascend to the degree which is higher until he will finally attain the ultimate good and in this manner he will reach the "world of reward" which is the world to come. Long ago David longed to attain the good of the world to come, when he said: "Oh, how abundant is Thy goodness, which Thou hast laid up for them that fear Thee" (Ps. 31:20), and he said: "They are abundantly satisfied with the fatness of Thy house, and Thou makest them drink of the river of Thy pleasures" (Ps. 36:9). And this degree no one can attain except he be worthy of it, as he said: "Who shall sojourn in Thy tabernacle? Who shall dwell upon Thy holy mountain? He that walketh uprightly, and worketh righteousness" (Ps. 15:1). And the rest of the matter which is said there.

9 ט

וכיון שהזכרנו יתרון מעלות האדם, ראוי לנו לבאר חשיבותו וגנותו, טובו ורעתו, עד שיהיה לפני המשכיל דרך הישר ויגיע לחצר המלך. כי יבחר נפשו בכל כוחו במידות הטובות, כיון שיש לו ברירה – יזרוק הפסולת ויקח הסולת. כיצד?

And inasmuch as we have mentioned the advantage of the qualities of man, it is only fitting for us to explain their importance and their blame, their goodness and their evil until there will stretch in front of the intelligent person a straight path, and he will reach the courtyard of the King if his soul will choose good qualities with all its might, for inasmuch as a man has choice he may throw aside the husk and take the fine flour. How can this be?

10 י

יש אדם שהוא בעל חמה כועס תמיד, ויש אדם שדעתו מיושבת עליו ואינו כועס כלל, כי אם מעט לכמה שנים. ויש אדם שהוא גבה לב ביותר, ויש שהוא שפל רוח מאוד. ויש שהוא בעל תאווה, ולא תשבע נפשו מהלך בתאוותו, ויש שהוא טהור גוף ביותר ולא יתאווה אפילו לדברים מועטים שהגוף צריך. ויש בעל נפש רחבה, לא תשבע נפשו מכל ממון שבעולם, כמו שנאמר (קהלת ה ט): "אוהב כסף לא ישבע כסף".

There is a certain type of man that is a man of wrath, that is always angry, and then there is a man who is calm and never gets angry at all, and if he does get angry it is a very little anger and occurs once in many years. And there is a man that is exceedingly proud of heart and there is another man who is exceedingly humble. And there is a man who lusts and his soul is never satisfied with following his desire, and there is another man, very pure of heart, who does not desire even the few things that the body needs. And there is a man with so many desires that his soul would not be satisfied with all the money in the world, like the matter that is spoken: "He that loveth silver shall not be satisfied with silver" (Eccl. 5:9).

11 יא

ויש קצר רוח שדי לו אפילו בדבר מועט, ולא ירדוף להשיג כל צרכיו. ויש שהוא מסגף עצמו ברעב וקובץ על יד, ואינו אוכל פרוטה משלו אלא בצער גדול, ויש שהוא מאבד ממונו בידים לדעתו. ועל דרכים האלו ושאר הדעות, כגון מהולל ואונן, צר עין ונדיב, אכזר ורחמן, רך לבב ואמיץ לב, וכל כיוצא בהן. וכל הדעות [המידות] – יש מהן שהיו לאדם מתחילת בריאתו לפי טבע גופו, ויש מהן דעות שטבעו של אדם זה מכוון ועתיד לקבל אותם מהרה יותר משאר דעות. ויש שאינם לאדם בתחילת בריאתו אלא למד אותם מאחרים, או שפונה לבו מעצמו לפי מחשבה שעלתה בלבו, או ששמע שזאת הדעה טובה לו ובה ראוי לילך, והנהיג עצמו בה עד שנקבעה בלבו. יש מידה שצריך להשתמש בה ברוב המקומות, ויש מידה שצריך להשתמש בה מעט. וזה דומה לעושה תבשיל, וצריך ירק ובשר ומים ומלח ופלפלין, וכל אלו המינים צריך ליקח מכל אחד כשיעור: מזה מעט ומזה הרבה. אם ימעט הבשר – יהיה רזה, אם ירבה מלח – לא יהיה נאכל מחמת מלחו. וכן כולם: אם ימעט במה שצריך הרבה, וירבה במה שצריך מעט – יהא המאכל מקולקל. אבל הבקי, אשר יקח מכל אחד משקל הראוי, אז יהא המאכל ערב ומתוק לאוכליו. וכענין הזה במדות: יש מידות שצריך ליקח מהן מרובה, כגון הענווה והבושת ודומיהן, ויש מידות שצריך ליקח מהן מעט, כגון הגאווה והעזות והאכזריות. לכן בהיות האדם שוקל בפלס המאזנים ליקח מכל מידה שיעורה, לא יפחת ולא יוסיף – בזה יגיע לתכלית הטובה.

And there is one whose desire is so limited that everything is enough for him even in the smallest quantity and he does not seek to obtain all his needs. And there are times when he afflicts himself with hunger and gathers each morsel and does not eat a penny's worth that belongs to him except with great anguish, and there are times when he throws away his money with his own hands knowingly. And in this vein there are the rest of the Characteristics. For example, one glad, one sorrowful, one miserly, one liberal, one cruel, one merciful, one tender of heart and one brave of heart, and all similar traits. And of all of these characteristics there are some which a man has from the moment of his creation according to his physical nature. And there are also characteristics which the nature of this particular man is more prepared and more ready to receive quickly in the future than other characteristics And there are those qualities that do not belong to a man from the beginning of his creation but he learns them from others or he turns to them himself according to an inclination that occurs to his mind. There is a certain trait that one must use in many places and there is a trait which one should use only a little. And all of this is like one preparing a dish for which he needs vegetables, meat, water and salt and pepper. Now of all of these ingredients he must take from each one a certain measure, from this ingredient a little and from this ingredient much. If he puts in too little meat the dish will be meager and if he puts in too much salt then the dish cannot be eaten because it is too salty. And thus it is with all traits; if he puts in too little of what he requires much, and puts in too much of what he requires but little, then the food will be spoiled. And the expert is the one who can take of every ingredient the proper measure. Then the food will be pleasant and sweet to those who eat of it. In a similar manner are the qualities of a man. There are qualities of which he ought to take much, for example, modesty, embarrassment, and their like. And there are qualities of which he must take only a little, for example, pride, impudence, and cruelty. Therefore, when a man weighs his qualities in the balance of the scales, let him take from every quality its proper measure. He should not take less and he should not add. In this way he will reach the ultimate goodness.

12 יב

תדע ותבין: מי שטבעו נוטה למידה רעה או שהורגל במידה רעה, ולא יתן אל לבו לשוב ממנה, אך תמיד מתגבר בה – זה מביא אותו שימאס ויגעל במידות טובות.

You should know and you should understand that if he whose nature inclines him towards an evil quality or one who is accustomed to an evil quality does not take it to heart to repent of it but always permits it to grow stronger, that this will bring him to a state where he will reject and loath good qualities.

13 יג

וכמו שרוב הכאב והצער והייסורין הוא חולי הגוף, כן רוב מידות רעות הם חולי הנפש. וכמו שבחולי הגוף טועמים המר מתוק והמתוק מר, ויש מן החולים שמתאווה למאכל שאינו טוב לו ושונא מאכל הטוב, הכל לפי רב החולי, כך יש בני אדם שנפשותיהם חולות, ואוהבים הרעות ושונאים דרך הטובה ומתעצלים ללכת בה, והיא כבידה עליהן מאוד לפי חוליָם. וכן ישעיהו אומר באנשים הללו (ה כ): "הוי האמרים לרע טוב ולטוב רע, שמים חושך לאור ואור לחושך, שמים מר למתוק ומתוק למר". ועליהם נאמר (משלי ב יג): "העוזבים אורחות ישר, ללכת בדרכי חושך".

And just as much pain and anguish and troubles are the sickness of the body so are most of the evil traits the sickness of the soul. And just as the sickness of the body tastes the bitter as sweet and the sweet as bitter and there is, among those who are ill, one that longs for food that is not good for him and hates good food, and all of this depends upon the extent of his sickness, so do people whose souls are sick, long for and love evil traits and they hate the good path or are too lazy to walk on it, and it is very hard for them according to the extent of their sickness. And thus Isaiah says concerning these men, "Woe unto them that call evil good, and good evil; that change darkness into light, and light into darkness; that change bitter into sweet, and sweet into bitter" (Is. 5:20). And concerning them it is said, "Who leave the paths of uprightness, to walk in the ways of darkness" (Prov. 2:13).

14 יד

וכיצד ומה הוא תקנת חולי הנפש? ילכו אצל החכמים, שהם רופאי הנפשות, שמלמדין אותם עד שיחזירום לדרך טובה. והמכירים בדעות רעות שלהם ואינם הולכים אצל חכם לרפא אותם, עליהם אמר שלמה (משלי א ז): "חכמה ומוסר אוילים בזו".

Now how and what is the correction for the sickness of the soul? Let them go to the wise men who are the healers of souls and they will heal their illnesses with the traits that they will teach them until they will restore them to the good path. And concerning those people who know their evil traits but do not go to the wise men to heal them Solomon said: "The foolish despise wisdom and discipline" (Prov. 1:7).

15 טו

יש כמה בני אדם אשר תאוותם לתפש דרך הטוב, ואינם יודעים מה טוב להם, וחושבים בכל יום להשיג מעלה העליונה, ואינם משיגים כל ימיהם. וזה העניין מחמת שני דברים הוא: האחד שאינו מכיר חסרונו, ואינו מבחין בדרכיו המגונים. והוא דומה לראובן המחפש לשמעון ואינו מכירו: אפילו יחפש אותו כל היום לא ימצאהו, כי כמה פעמים יבוא אצלו ולא יכירהו. כן האדם הזה: אף על פי שהוא חושב תמיד מה יעשה, ומחפש מעשה הטוב – לא ישיגו, כיון שאינו מכיר חסרונו. ויש אדם שהוא יודע מידות הרעות שיש בו, וחושב לצאת מהם ולאחוז במידות טובות, וגם הוא לא ישיג כל ימיו דרך הישר, מחמת שמתעצל לחפש המידות הטובות כראוי. והוא דומה לראובן שמחפש שמעון ומכירו, ואף על פי כן אינו מוצאו מחמת שאינו מחפש אותו כראוי. ועל זה נאמר: (משלי י כ) "כסף נבחר לשון צדיק".

There are many people whose desire it is to take hold of the good path but they do not know what is good for them and they plan each day to attain the loftiest heights but they do not reach it in all of their days. And this circumstance arises out of two causes: First, he does not know wherein he is lacking and does not perceive clearly his ugly ways. And he is like Reuben who seeks for Simon but would not recognize him even if he saw him. Even if he should seek for him all day, he will not find him, for though he approach him several times he will not recognize him. Such is the case with this man. Even though he always thinks about what he ought to do and seeks to do the good deed he will not attain it for he does not know what he lacks. And there is a man who knows the bad qualities he possesses and plans to abandon them and take hold of good qualities. This man, too, will never attain the righteous path. For he is too lazy to seek out the good qualities properly. And he is like Reuben who seeks Simon and does know him and nevertheless does not find him because he does not seek him in the proper manner. And concerning this type of man, it is said: "The tongue of the righteous is as choice silver" (Prov. 10:20).

16 טז

מי שנושה בחברו ובא לשלם לו כסף במשקל, אם אינו מכיר באמיתת המשקל וצדק המאזנים, או מכיר הכל אך שאינו בקי בבחינת הכסף – זה האיש קרוב להיות ניזק בעניין המשקל והכסף. כי לפעמים ימאן בכסף ויקח הסיגים, גם יקח פחות ממשקל הראוי לו, כי שמא יקח משקל הקל או ישים הכסף בכף הכבד שבמאזנים – מכל אלו יבוא לידי טעות. או אפילו אם הוא בקי בכסף ובמשקל, אם אינו מסתכל בו כראוי אפשר שיתערב בכספו סיגים. אבל אם הוא בקי בכל, במשקל ובכסף, ומסתכל בו כראוי – אז הוא משתלם כראוי כסף נקי ושלם במשקל. לכן דימה "לשון צדיק" ל"כסף נבחר", כי הצדיק צריך להכיר הטוב והרע וכל המידות, וצריך להסתכל ולהתבונן בהן כראוי, ולהיות טורח בגופו ובחכמתו לעזוב הטיפשות ולאחוז בתבונה, ולהסיר תערובות הסיגים ממנו, ואז תהיה נשמתו צרופה ומזוקקה לאלהים, כדכתיב (משלי כה ד): "הגו סיגים מכסף, ויצא לצרף כלי"; פירוש: כשיסירו הסיגים, אז יהיה הכלי צרוף.

He who loans money to his companion and the borrower comes to pay him silver by weight, if the lender does not know the accuracy of the scale and the justness of the balance or if he knows everything about the scale, but does not know the properties of silver, then he is very near to being injured in the matter of weight and money, for at times he will refuse the silver and take the dross, or he may take less than the weight which is properly his, for if he takes too light a weight or puts the silver on the heavy side of the scale, through all of these types of ignorance he is bound to make an error. Or even if he is an expert in recognizing silver and in weighing it, if he does not look at it as carefully as he should then it is possible that dross will be mixed in with his silver. But if he is an expert in all things, in weighing, and in recognizing silver and he looks at it as he should, then he will be paid as he should be, with pure silver and complete weight. Therefore, he has compared the "tongue of the righteous" to "the best of silver." For the righteous man must recognize the good and the bad and should know all of the qualities, and he should look and examine them as is proper, and he must exert his body and his wisdom to leave off folly and to take hold of understanding and to remove the mixtures of dross from himself. Then will his soul be purged and purified before God, as it is written: "Take away the dross from the silver, and there cometh forth a vessel for the refiner" (Prov. 25:4). When the dross is removed then the vessel is purged.

17 יז

ויש אדם המשנה במנהגיו ואינו קבוע: זמן אחד אוחז במנהג זה, וזמן אחד מסתלק מאותו מנהג ואוחז מנהג אחר, וככה יעשה לעולם. והוא דומה לאדם שחפץ ללכת אל עיר, ואינו יודע דרכו, ולא יכיר השבילים המוליכים אותו אליה. לכן הוא משתומם: פעם אחת ילך דרך אחת, ויחזור ויתעה בדרך אחרת, וכן בשלישית וכן ברביעית. ועל כיוצא בו אמר החכם (קהלת י טו): "עמל הכסילים תיגענו, אשר לא ידע ללכת אל עיר".

Then there is a man who changes his habits and is not stable. At one time he clings to this quality and at another time he departs from that habit and takes hold of another habit and thus he keeps doing always, and he is like a man who wants to get to a city but does not know the way to it, nor does he know any of the paths that will lead him to the highway. Therefore, he is bewildered. One time he goes by one path and he strays, so he comes back and tries another path, and thus he does with a third path and with a fourth. Concerning such men, the wise man said: "The labour of fools wearieth every one of them, for he knoweth not how to go to the city" (Eccl. 10:15).

18 יח

לכך יש לחמול על אנשים הטבועים בהבלי השווא, ללמדם צדק המשקל ויושר המאזנים, ולהודיעם בחינת הכסף, ולהורות להם דרכים הישרים; למען יברר האדם בתחילת הבחנתו מסילה אשר תביאהו למקום רענן ודשן אשר שם כל הטובה, והוא יראת שמים, אשר הוא סוף כל המעשים. והוא השאלה אשר השם יתברך שמו שואל מכל אדם, כדכתיב (דברים י יב): "מה יי אלהיך שאל מעמך, כי אם ליראה".

Therefore, we must have pity on the people who are sunk in the nothingness of vanity and we must teach them the importance of the just weight and the correctness of the scales, to let them know how silver is tested and to teach them the path of the righteous in order that a man should choose, at the very outset of his being tested, a path that will bring him to a place that is fresh and fertile where all that is good can be found and by "good" we mean reverence of God, which is the goal of all of deeds. And this is the question which the Lord, Blessed be His Name, asks every man, as it is written: "What doth the Lord thy God require of thee, but to fear the Lord thy God" (Deut. 10:12).

19 יט

ואין שום מעשה נחשב בלתי היראה הטהורה. לכן יש להודיע לכל, כי כל איש הרוצה להביא נפשו לידי מידות הטובות – צריך לערב יראת שמים עם כל מידה ומידה. כי יראת השם היא קשר המחזקת כל המידות, ודומה לחוט שהכניסוהו לתוך חורי המרגליות, וקשרו קשרים בתחתיתו להחזיק כל המרגליות; אין ספק כי בהנתק הקשר – יפלו כל המרגליות. כך היראה היא המחזקת כל המידות, ואם תתיר קשר היראה – יבדלו ממך כל המידות טובות. וכשאין בידך מידות טובות – אין בידך תורה ומצוות, כי כל התורה תלויה בתיקון המידות. כי כל המידות טובות ורעות – החכם יכול לעשות הרעות לטובות, והכסיל יעשה מידות טובות לרעות. ומי שהולך בחושך ואינו מתבונן בתיקון המידות, אפשר שיהא בו מידה המאבדת כל זכויותיו. כגון המתגאה במעשיו, ומתפאר ומייפה עצמו תמיד בגנות של חברו ומתכבד בקלונו. והאיש ההוא דומה למי שממלא חבית יין משובח, ויש בתחתית החבית נקב קטן – אין ספק שיאבד כל היין המשובח בנקב הקטן אם לא יסתום אותו. כך המתגאה הזה: אף על פי שהוא מלא תורה, יאבד הכל על ידי המידה הרעה הזאת אם לא יחוש לתקנה.

And no deed is considered worthy unless it contains pure reverence. Therefore, it is necessary to make known to everyone that every man who wants to bring his soul towards the attainment of good qualities must mingle reverence to Heaven with each and every quality. For it is fear of the Lord, reverence of God, that strengthens all of our qualities. And fear of the Lord or reverence of God is like the thread which we run through the holes of pearls and then we tie a knot at its end so that it will firmly hold all the pearls. There is no doubt that if the knot should tear, all of the pearls will fall. Such is the reverence of Heaven. It strengthens all of the qualities and if you will undo the knot of reverence, then all your good qualities will depart from you, and when you have no good qualities within you then you have neither Torah nor Commandments. For the whole Torah depends on the constant improvement of the qualities. As regards the qualities, the good and the bad, the wise man can make good ones of bad ones but the fool can make evil qualities out of good ones. As for him who walks in the darkness, and does not consider the improvement of his qualities, it is possible that one quality will destroy all of his merit. For example, one who takes great pride in his deeds and boasts and preens himself always with the shame of his companions, and seeks to obtain honor through his companion's disgrace, such a man is like one who fills a barrel with fine wine, but there is in the bottom of the barrel a little hole. There is no doubt that all of the fine wine will be lost because of the small hole, if he does not stop it up. So this man who is arrogant, even though he is filled with Torah, will lose everything through this evil quality if he does not hasten to repair it.

20 כ

ומעטים הם בעולם המכירים האמת. יש שאין חכמים להכיר, וכמו שאין הקטוע שתי רגליו יכול לעלות בסולם – כך לא יעלה במדרגת החכמה מי שאין בו תבונה. יש שהוא חכם, ונטבע בתאוות העולם מנעוריו עד שיָשים כל חכמתו להשיג תאוותו ולעשות רצון יצרו הרע; כי הורגל מנעוריו במעשים הרעים עד שהם קבועים בנפשו, וקשה לו מאוד להמלט מפח יקוש העוונות. ויש שיש בו חכמה להכיר, וגם חפץ לילך בדרכים טובים, אך לא היה אצל החכמים לשמוע מהם החכמה והדרכים הישרים, ומתוך כך הולך במחשכים. ודומה למי שיש לו מטמון בביתו, ואינו יודע המטמון, ומוכר הבית לאחֵר.

There are so few in the world who recognize the truth. There are those who are not wise enough to recognize it. Just as a man whose two legs are amputated cannot ascend a ladder, neither can such a one ascend the stairway of wisdom if he has no understanding. But there is also a man who is wise, but has been impressed with the lusts of the world from his youth until he directs all of his wisdom to attaining his desire and to do the will of his evil desire for he has been accustomed from his youth to do evil deeds until they are firmly fixed in his soul. Thus it is very difficult for him to escape from the trap and snare of his sins: Then there is the man who does have the wisdom to recognize what is right and has also the desire to walk in good paths, but he has never been in the presence of the wise to hear from them instruction concerning wisdom and the righteous path and, because of this, he walks in the darkness, and he is like a man who has a hidden treasure in his house and does not know about the hidden treasure, and he sells the house to another.

21 כא

התבונן כי האדם ברוב מדותיו – זו משונה מזו, וכל מידה ומידה טורפת דעת האדם, זו מושכתו לכאן וזו מושכתו לכאן, ויצר הרע מסייעו לכל מידה שיבחר הפחות שבה. והוא דומה לאדם שהולך במדבר, ופוגעים בו דובים ואריות ונמרים וזאבים והרבה משחיתים. האיש הזה צריך לפקח עיניו ולהלחם עם כל אחד ואחד, ואם יעלים עיניו רגע אחת – יטרפוהו המזיקים. כך האדם במידותיו הרעות, כגון התאווה, והגאווה, והשנאה, והכעס, וכיוצא בהן – מתגלגלות בלבו תמיד; ואם יתעלם ולא יתקנם – יעקר מלבו אור האמת וימש חושך. ועל זה נאמר (תהלים טז ח): "שוויתי יי לנגדי תמיד".

Consider then that if a man has many differing and dissimilar qualities that each and every quality will tear at the mind of the man. This one pulls him here and this one pulls him there. And in this struggle the evil desire helps a man choose the lowliest one. And this is like a man who walks in the wilderness and bears, lions, leopards, wolves and many other beasts of prey confront him. This man should open his eyes and fight against each one, for if he averts his eyes for one moment, these harmful beasts will tear him to bits. So is it with man. His evil qualities like lust, arrogance, hate, anger and similar ones keep rolling about in his heart always. And, if he blinds himself to them and does not correct them, then he will root out from his heart the light of truth and grope about in thick darkness. And concerning this it is said: "I have set the Lord always before me" (Ps. 16:8).

22 כב

האדם בשעה שנולד הוא בגופו ובחכמתו חלש משאר כל הבריות. כי כל הבריות ביום הוולדם הם הולכים ואוכלים ומסייעים לעצמם, אבל האדם צריך טורח גדול בגופו, וגם כן צריך יותר תיקון לנשמתו לתקן החכמה ולהבין דרכים טובים. כי האדם בתחילתו בלא מלמד נוהג כבהמה, אך לבו דומה ללוח שהוא מוכן לכתוב עליו. אם הלוח הזה ביד טיפש – ישרטט עליו שרטוטי הבלים, עד שיתקלקל ולא יהיה בו תועלת עוד. אבל החכם יכתוב עליו סדר עניניו וצרכיו וחובותיו, ומתוך הלוח יכלכל ויפרנס בניו, ויגיע לתועלת גדולה. כך לב האדם: הכסילים יציירו בו ציורי הבל ושקר, ויכתבו עליו חקוקי הבל ואוון, וימלאו לבם מחשבות הבל וריק. והמשכילים יכתבו על לבם מכתב אלהים, שהוא יסוד התורה והמצוות וחכמת המידות, עד אשר יזהירו נפשותם כזוהר הרקיע. ולזה הייתה כוונת שלמה באומרו (משלי ז ג): "קשרם על אצבעתיך, כתבם על לוח לבך".

When a man is born he is in his body and in his wisdom weaker than all other creatures. For all creatures from the very day they were born can walk, eat and help themselves. But man requires much in his physical needs. And he needs even more correction in his soul, to adjust his wisdom and to understand the good paths. For man at his beginning, without someone to teach him, conducts himself like one of the cattle, but his heart is like a tablet which is ready to be written upon. If this tablet is in the hands of a fool then he will scribble upon it until he spoils the tablet and it has no further worth. But the wise man will write upon it the correct order of his affairs and his needs and his obligations. And from the information written on this tablet he will be enabled to feed and support his children and attain great worth. Such is a heart of man! The fools draw upon it drawings of falsehood and write upon it engravings of wrong-doing. And they fill their hearts with thoughts of folly and emptiness while the intelligent people write upon the tablet of their hearts, the writing of God, which is the foundation of the Torah and the Commandments, the wisdom of attaining noble qualities, until their souls shine like the radiance of the firmament. And this was the intention and meaning of Solomon when he said: "Bind them upon thy fingers, write them upon the table of thy heart" (Prov. 7:3).

23 כג

עוד אמר שלמה (משלי כ יא): "גם במעלליו יתנכר נער, אם זך ואם ישר פעלו". זה הפסוק נאמר על הבחנת הנערים, כי מנעוריהם ניכר מידותיהם. כמו שתראה מקצת הנערים נראה בהם מידת בושת, ומקצתם העזות, ומקצתם נוטים אל התאווה, ומקצתם נוטים אל מעלות טובות. ודע כי כל מידות האדם אשר תראה בו בימי הבחרות והזקנות – הם היו בימי הילדות והשחרות; אך בזמן ההוא לא היה בו כוח להראותם ולהביאם לידי המעשה. והנערים אשר גדלה עליהם נבלות, אפשר שיוכל האדם להעתיקם אל הדרך הטובה, כי נוח לקבל להם, ואין בהם כוח וחכמה לצאת ולברוח מתחת יד המייסר, והם צריכים לסבול. אבל בימי הזקנה אינם נעתקים בקל ממה שהיו בהם בימי הבחרות. והם דומין לטס כסף שהיה טמון בקרקע, והעלה חלודה עבה באורך הטמנתו – צריך אותו הכסף מריקה אחר מריקה עד שישוב הכסף למראהו הנאה. כך האדם אשר הלך לפי דרכו ומנהגו, ונשקע בעמקי המידות הגרועות – צריך ללטש שכלו להבדיל בין הטמא ובין הטהור, ולהרגיל בעבודה, עד שיהיו המידות טבועות וקשורות בלבו.

This too did Solomon say: "Even a child is known by his doing, whether his work be pure, and whether it be right" (Prov. 20:11). This verse was said concerning the ability of the young to distinguish values, for their qualities or traits can be recognized in their youth. You can discern in some youths the quality of modesty and embarrassment, while in others impudence is apparent, and some incline themselves toward lust while some incline themselves towards good qualities. And know concerning all the qualities that you see in a man in the days of young manhood and in old age that they were there in the days of his childhood and dawning youth, except that in those days he did not have the strength to show them and to exhibit them in deeds. And as for the youths with whom folly has become great, it is still possible for a man to swerve them to the good path, for it is easy for youth to learn and they have not the strength or the wisdom to depart or to flee from beneath the hand of the one that corrects them, and so they must bear it. But in the days of old age, people cannot be swerved from their paths easily or from those traits which were in them in the days of their youth. And they are like a silver tray that was hidden in the soil and became coated with a thick tarnish during the long time that it was hidden there. Such silver needs to be polished and repolished until the silver returns to its original beautiful appearance. Thus is it with a man who has followed his own way and his habit and has become deeply sunk in the depths of inferior qualities, it becomes necessary to polish his intelligence so that he can distinguish between that which is unclean and that which is clean and to continue this task until the good qualities are impressed and bound in his heart.

24 כד

זה הספר נקרא "ספר המידות", והוא נכתב ונחתם בטבעת החכמה ללמד לאדם דעת, להיות הספר הזה בידי כל איש לכלי אומנות, לתקן מתוכו מידותיו ומעשיו. כי האומן אשר בידו כלי אומנותו – יוכל לעשות מלאכתו. אבל כשאין בידו כלי אומנותו – לא יוכל לעשות מאומה. לכן שמע מוסר, וקח כלי אומנותך בידך לתקן מידותיך. הלוא תראה: מי שיש לו הרבה מיני מטבעות, קטנות וגדולות, ואינו יודע ערכם ושוויים – לא ידע מה לקנות בכל אחת; עד שידע ערך של כל מטבע. וגם צריך לידע איזה מטבע פסל המלך, וגזר עליה שלא להוציאה. אחר שישקול כל מטבע ומטבע ויערכה, אז ידע ליקח בכל אחת צרכיו בערך שווה; ובמטבע שגזר המלך שלא להוציאה – יזהר שלא יוציאה אלא בעניין שלא יקנס. נמצא שזה האיש מגיע בכל מטבע ומטבע לטובה ולשמחה. אבל הטיפש אשר לא ישקול ולא יערך, ויוציא מה שפסל המלך – אין ספק שיגיע זה להזק גדול. ואתה בני, קח המשל הזה הנמשל על רב מידות שבך, גדולות וקטנות, ותשקל כל מידה ומידה בפלס חכמתך. עד שתדע ערך כל מידה ומידה, ותדע המידות אשר פסל המלך הגדול להזהר בהם, שלא יראה בך ולא ימצא בך, אלא במקום שלא תקבל הזק ועונש. ובזה תגיע אל השלמות, ותהיה אומן וכלי אומנותך בידך.

This book of qualities was written and sealed with the seal of wisdom in order to teach man knowledge and to be a valuable utensil in the hand of every man so as to correct through its use his traits and his deeds. For a craftsman who has the tool of his craft in his hand can do his work but if he does not have the tool of his art he can do nothing. Therefore, hearken to correction and take the tool of your art into your hands in order to correct your qualities. Can you not see that he who has all sort of coins, small ones and large ones but does not know the worth of every coin, will not know what to buy with each one until he knows the value of each coin. And he also must know which coin the king has voided and decreed concerning it that it should not be minted. And after he has weighed every single coin and appraised its worth, then he will know how to purchase with each coin whatever he needs at its proper value. And as for the coin which the king decreed that it should not be minted, he will be careful not to circulate it except in a manner where he will not be deserving of punishment. We will then find that this type of man will attain goodness and joy with every single coin. But the fool who does not weigh and does not know the value of the coin and circulates what the king has declared void, there can be no doubt that he will suffer great harm. But you, my son, accept this parable which has been told you about the many qualities that are within you, the great and the small. And weigh every single quality in the balance-scale of your wisdom until you learn to know the value of every quality, and you will know those qualities which the Great King has declared void and you will guard yourself against them so that they will not appear in you and will not be found in you except under such circumstances where you will not receive injury or punishment. And in this way you will attain complete fulfillment, and you will be an artist with the proper tool of your art in your hand.

25 כה

עתה נרצה להודיע שורשי המידות וענפיהם, ותועלתם ונזקם. וכוונתינו להשיב טבעי האדם מעניין הסכלות אל אהבת המוסר, ושישתדלו הפתאים לדעת טבעי החכמים. ומהשם יתעלה זכרו נשאל עזר שיודיענו הדרכים הישרים ונתיבות הצדק, להורות שבטי ישורון עדת החסד.

Now we desire to make known the roots of man's qualities and their branches, their worth and their harm. And it is our intention to turn natural powers of man from folly to love of correction so that even the simple will try to know the traits of the wise. And from God, may the mention of His Name be Exalted, we shall ask help that He may let us know the righteous paths and the ways of justice so that we may teach the tribes of Jeshurun — the Congregation of loving-kindness.