4:22ד׳:כ״ב
1 א

כה אמר ה' בני בכורי. צריך לדעת כונת נבואה זו שלא בזמנה. גם במה שמר לבל יטעה משה ויאמר נבואה זו לפרעה בפעם ראשונה בעמדו לפני פרעה.

כה אמד ה׳ בני בכורי ישראל. Thus said the Lord: "Israel is My firstborn son." Why is this prophecy- i.e. that the Jewish firstborn would not be killed- recorded out of context, i.e. a long time before Moses would announce it to Pharaoh? We need to know also why, apparently, Moses was not to mention this to Pharaoh on their first encounter?

2 ב

ונראה שנתחכם אל עליון להרים מכשול מלב משה לבל יקוץ בשליחות וח''ו תולד בדעתו תולדה רעה בראותו עוצם המכות ופרעה לא קם ולא זע ויארך זמן חודש נכנם חודש יוצא, לזה שם דבר בפיו ויהיה לו למבטח לבל יחשוב מחשבות און ח''ו ואמר אליו ואמרת אל פרעה כה אמר ה' בני בכורי, ומעתה יהיה מצפה משה לדבר זה וכל עוד שלא יראה מכת בכורות יסעוד לבו ולא יהיה מתירא כל עוד שלא הביא עליו מכה זו. ושיעור הנבואה הוא על זה הדרך בלכתך לשוב מצרים ראה וגו' והנני מודיעך שאני אחזק את לבו ולא ישלח אפי' אחר כמה מכות ולבסוף ואמרת אליו וגו' הנני הורג וגו'.

It appears that G'd in His wisdom provided Moses with some information which would temper his disappointment at the long drawn-out process of the often broken promises by Pharaoh. There was a danger that when Moses observed that Pharaoh remained obstinate month after month despite the plagues G'd inflicted upon him and his people, he would become fed up with his mission. G'd therefore informed him of something that would not happen until the end of the process. As long as the plague of killing the firstborn Egyptians had not occurred, Moses had no reason to believe that G'd's timetable had been upset. The synopsis of the prophecy was: "be aware that I will make Pharaoh's heart obstinate; he will suffer many plagues without collapsing; in the end you will announce to him that G'd will kill all the firstborn Egyptians, etc."

3 ג

עוד נתחכם בזה להודיעו למשה כי מכה זו תהיה באחרונה כי בה ישלח פרעה את העם כי לא אמר ה' שיחזק לב פרעה אחר מכת בכורות, ואשר לזה כשאמר פרעה למשה (לקמן י כח) אל תוסף ראות פני הכיר כי הגיע עת מצוה שאמר לו ה' בדרך בבואו ממדין למצרים ואמרת בני בכורי. והגם שהוסיף דברים שלא נאמרו כאן, מן הסתם נאמרו וילמד סתום מהמפורש, ובזה אין להקשות אימתי נאמרה למשה אותה נבואה והוצרכו מרבותינו לומר מדרשים, והרי שלך לפניך, ולא חש ה' שיטעה משה ויאמר נבואה זו לפרעה, כי באמצעות שישוב משה לפני ה' דברי פרעה תיכף ומיד ישלחהו בשליחות מכה אחרת וממילא ידע משה כי עדיין לא הגיע זמן מכות בכורות עד עת בא דבר פרעה ואמר לו אל תוסף וראה כי אינו יכול לצאת מלפני פרעה להתנבאות חוץ לעיר לדעת מה ידבר ה' אמר הגיע הזמן לאמר מכת בכורות. או דייק דברי ה' שאמר ואני אחזק את לב פרעה ומעתה אינו יודע שיעור שיחזק ה' לבו שיאמר לו אחרי כן מכות בכורות וכשאמר לו אל תוסף ראות פני הכיר כי זה הוא תכלית חוזק הלב ובצירוף טעם ראשון שכתבנו אמר לו שליחות מכת בכורות.

G'd was also clever in announcing to Moses in this fashion that it would be the plague of killing the firstborn which would prompt Pharaoh to dismiss the people. Moses would eventually realise that the redemption was close at hand when G'd did not mention to him anymore that He would harden the heart of Pharaoh. When Pharaoh told him in 10,28: "do not come to see me anymore," Moses realised that the time to fulfil the instruction given in our verse had arrived. This is why he announced that plague the moment Pharaoh told him not to come and see him again. While it is true that the Torah reports many additional instructions G'd gave to Moses at that time, G'd may have mentioned them already at this time while recording them at an appropriate moment. When we look at matters in that light we do not need all the Midrashim which try to determine when precisely G'd had made this announcement. G'd did not worry that Moses would misunderstand and reveal this prophecy too soon. He knew that Moses would report back to Him any response from Pharaoh. As soon as G'd would then instruct Moses to bring on another plague, Moses would know that the time had not yet arrived for that final plague. Once Pharaoh told Moses not to come and see him again, Moses realised he did not have time to consult with G'd outside the limits of the city as he was in the habit of doing. This is why he himself announced the plague of the killing of the firstborn without awaiting specific instructions from G'd. Perhaps Moses simply used the words "I will make Pharaoh's heart hard" as his guidelines. He did not know beforehand how long this process of hardening Pharaoh's heart would continue; when he noticed that G'd did not mention this anymore after the plague of darkness, he took his cue from that and warned Pharaoh of the final plague.

4 ד

עוד אפשר שאם היה פרעה מחזיק לבו לשלח ישראל ולא היה מדבר דברים נגד כבודו יתברך כאומרו (לקמן ה' כ') מי ה' היה ה' מביא עליו מכת בכורות תיכף ומיד ולא היה משביעו כוסות התרעלה, וזה הוא שרמז ה' למשה באומרו ואני אחזק את לבו ולא ישלח את העם פירוש שהחוזק הוא שלא ישלח שאם ישלח אפי' מכת בכורות לא תבא עליו, וכשלא יהיה אלא מניעת שלוח העם יהיה לו לצרה מכת בכורות, אבל אחר שנגע בכבודו יתברך יבואו עליו מכות גדולות ונאמנות, וכן תמצא שאמר ה' (לקמן ט טז) בעבור הראותך את כחי ולמען ספר שמי וגו':

It is also possible that G'd indicated that Pharaoh had three choices. If he were to release the Israelites he would be spared any plagues. If he were to deny the Israelites their freedom without at the same time insulting G'd, G'd would bring on the plague of the killing of the firstborn immediately; this would bring about the Exodus. If, however, Pharaoh were to deny the Israelites their freedom and at the same time insult the honour of G'd, he would have to endure the entire range of plagues, as did in fact happen. G'd told him through Moses in 9,16 that He had decided to let Pharaoh experience the full extent of His power.