20:1כ׳:א׳
1 א

וידבר וגו' את כל הדברים וגו'. טעם זכרון שם אלהים בנתינת תורה, לומר כי התורה נתנה ממדת הדין וממדת הרחמים, מדת הדין וידבר אלהים, מדת רחמים אנכי ה', עוד הודיע סוד אומרו (מ''א י''ח) ה' הוא האלהים, כי דבר אלהים אנכי ה', והוא מה שאנו מיחדים פעמים באהבה בפ' שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד:

וידבר אלוקים את כל הדברים האלה, G'd spoke all these words, etc. The reason we find the attribute of Justice, i.e. אלוקים mentioned at this point is that G'd gave the Torah to the Jewish people in His capacity as the attribute of Justice as well as in His capacity as the attribute of Mercy. The words וירד אלוקים reflect the attribute of Justice, whereas the words אנכי השם reflect the attribute of Mercy. By saying אנכי ה׳ אלוקיך, G'd also revealed the mystical dimension of both attributes being part of the same essence, something we repeat twice daily when we recite the first line of קריאת שמע prayer.

2 ב

עוד יתבאר על דרך שאמר רב קטינא (מנחות מ''א.) ענשיתו אעשה וכו' עד כאן, הרי שעל עשה לא יעניש הכתוב, לזה אמר ה' כי יביא ה' במשפט עונש על כל הדברים גם לעשין הרשומים בי' הדברות, אמונתו ית' שהוא עיקר הכל הרשומים בתחלת דבר ה' אנכי וגו', שבת, כבוד אב ואם, על אלו הגם שהם עשה יש אלהים שופטים בארץ, והוא. אומרו וידבר אלהים שהוא בחינת הדין את כל הדברים בין עשה בין לא תעשה:

We are told in Menachot 41 that an angel criticised Rabbi Ketinah for not having Tzitzit on his nighgown. The latter retorted angrily: "since when does Heaven punish a person for sins of omission?" The angel told him that at a time when a person is being judged for other errors even sins of omission are also accounted against him. We learn from here that ordinarily a person is not punished for neglecting to observe a positive commandment. G'd indicated here that when He exacts retribution this will also include the positive commandments in the Ten Commandments, i.e. the commandment to believe in Him, to observe the Sabbath by sanctifying it, as well as the commandment to honour father and mother. The words וידבר אלוקים are a reminder that the attribute of Justice deals with both positive and negative commandments.

3 ג

עוד ירצה באומרו את כל הדברים לומר כי אין חפץ במקבל תורה אלא אם יקבל כל התורה, וכל המקבל עליו תורה חוץ ממצוה א' אין לו תורה (בכודות ל:):

When the Torah writes: את כל הדברים, this is a reminder that one cannot accept Torah piecemeal. Anyone who accepts all of the Torah's commandments bar one is considered as having rejected the whole Torah (Bechorot 30).

4 ד

עוד ירצה על פי ממה שהקדמתי בפ' בראשית כי כשידבר ה' בתגבורת המכונת לשם אלהים ידבר דברים מופלאים אשר אין הפה יכול לדבר והוא שיאמר הדברים שלימים וכן רבים בדבור אחד כאשר עשה בבריאת עולם, כמו כן ביום מתן תורה דיבר בתגבורת את כל הדברים בדבור אחד.

I have explained in my introduction to פרשת בראשית that when G'd speaks in His capacity as אלוקים, He utters words which are so exalted that a human mouth cannot utter these words or comprehend them. I postulated that the entire Ten Commandments were a single utterance. There were many such utterances by G'd in His capacity as אלוקים during the directives He gave while creating the universe. We may therefore view the revelation at Mount Sinai and the Ten Commandments as a re-enactment of the creation of the universe.

5 ה

ואומרו תיבת לאמר יתבאר בהעיר מה שיש להעיר בנוסח עשרת הדברים מדוע שינה הכתוב נוסח דיבור מדיבור כי בתחלה התחיל לדבר בסדר זה אנכי ה' אלהיך, הוצאתיך, על פני, כי ה' הוא המדבר על עצמו יתברך שמו ואחר כך יצא לדבר בדרך אחר את שם ה' אלהיך, לא ינקה ה', שבת לה' אלהיך, כי ששת ימים עשה ה', שהיה לו לסיים כדרך שהתחיל על זה הדרך לא תשא את שמי, כי לא אנקה, כי ו' ימים עשיתי וגו':

The word לאמור will become intelligible when we examine the format of the Ten Commandments. You will find that sometimes G'd addresses the Jewish people directly, whereas other times, such as in the latter half of verse seven, He speaks of them in the third person, i.e. "the Lord will not hold him guiltless, etc." We find that in the middle of the Sabbath legislation G'd switches from direct speech to "for the Lord created the Heavens and the earth and all that is found therein during six days and rested on the seventh day, etc." Why did G'd switch to indirect speech in those instances?

6 ו

אכן יתבאר על דרך אומרם ז''ל (מכות כ''ד.) אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום פירוש בתגבורת הדיבור יובן כי כאשר דיבר ה' עשרת הדברים בדיבור אחד כמו שכתבנו בסמוך אין האוזן יכולה לשמוע כל הגבורות וכשהשמיעם לישראל השיגו הם שמוע ב' דברות מהם שהם דיבור אנכי וגו' ודיבור לא יהי' לך ויצתה נשמתם כאומרו (שה''ש ה') נפשי יצאה בדברו ולא יכלו הבין עוד ושאר הדברות נחצבו להבות אש מקולו יתברך ועמדו סדורים על הר סיני עד שחזרה נשמת ישראל בטל חיים באו הדברות שהם קולות האדיר ברוך הוא והיו מדברות לכל א' מישראל, ולזה תמצא שאנכי ולא יהיה לך נחקקו בתורה כסדר שאמרם ה' אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך כי האלוה בכבודו מדבר נוכח לישראל בעד עצמו ברוך הוא וכמו כן במצות לא יהיה לך גם כן ידבר כסדר זה אבל משם ואילך ידבר קולו יתברך בעד מלאכו כאומרו שבת לה' אלהיך, כי ששת ימים עשה ה', על כן ברך ה', וגו' וכן כולם, כי אינו יכול הקול לומר שבת לי וגו', עשיתי את השמים וגו' ונתתי וגו', כי אינו אלא מלאכו ית' והבן ויערב לחכך.

We have been told in Makkot 24 that Israel was able to comprehend the first two commandments, i.e. their capacity to understand G'd's utterances was enhanced during the time it took to hear this part. Nonetheless, according to the Midrash Shir Hashirim Rabbah section five, the Israelites' souls departed from them when G'd spoke and came to that part and they could not understand anymore. According to the Midrash the remainder of the Ten Commandments remained engraved in fire on top of Mount Sinai until G'd had revived the Israelites with the dew of life. These words then addressed themselves to each one of the Israelites. It is clear then why the first two commandments remained engraved in direct speech, G'd Himself having addressed the Israelites directly. From that point onwards G'd's voice must be perceived as speaking through an angel. It was an angel who said: "it is a Sabbath for the Lord your G'd," or "for during six days He created Heaven and earth, etc.," or "this is why the Lord blessed the Sabbath, etc." G'd's voice was not able to say "it is a Sabbath for Me, etc., or I have made Heaven and earth."

7 ז

והגם שאמרו ז''ל (מכות כ''ג:) כי משה אמרם לישראל, אפשר כי משה היה בו כח ושמע כולם וכשבאו הקולות לדבר לישראל היה קולו של משה גם כן מדבר. ואולי כי לזה רמז הכתוב באומרו (לעיל י''ט י''ט) משה ידבר והאלהים יעננו בקול, ותמצא שאמרו ז''ל (שהש''ר פס' ישקני) שכל דיבור ודיבור היה עומד על כל אחד ואחד מישראל ואומר לו תקבלני עליך והוא אומר לו הן ומחבקו ומנשקו ועולה ומתעטר על ראשו, ולפי זה יתיישב אומרו לאמר על זה הדרך וידבר אלהים את כל וגו' פירוש בתגבורת האלהים ודיבר כולם בדיבור אחד גם עשה כח בדברות שהם בעצמם יאמרו לישראל כשיצטרכו כמו שכן היה כי כשלא יכלו ישראל לשמוע כולם מהגבורה דברו הם אליהם כמו שכתבנו:

While it is true that the sages in Makkot 23 say that Moses addressed the remaining eight commandments to the people, it is possible that while Moses was able to understand the entire utterance of G'd, he added his voice to that of the angel so that the Israelites heard these eight commandments from the angel and Moses simultaneously. It is quite possible that when we were told in 19,19 that Moses would speak and G'd would respond this was a reference to Moses telling the Israelites the last eight commandments. You will find a comment in Shir Hashirim Rabbah on ישקני מנשיקות פיהו (Song of Songs 1,2), according to which every single utterance was standing on top of each Israelite asking him to be accepted by him. The Israelite would respond positively in each instance. Following this the utterance would embrace and kiss the Israelite and decorate him by placing a crown on his head. If that were so, the word לאמור at the beginning of the Ten Commandments would be amply justified. The words את כל הדברים would allude to the reinforced power of G'd's voice who uttered the entire paragraph as a single utterance. G'd's giving His voice this added power enabled the words themselves to carry on communicating themselves to the Israelites after they had been revived.

8 ח

עוד יכוין באומרו לאמר כי יש בסדר זה שנדברו בו הדברים מעלה ורוממות לישראל על דרך אומרו (דברים כו יח) וה' האמירך וגו' כי הרבה תועליות נמשכו מזה שפסקה זוהמתן וזה יסוד קניית הקדושה בהם לעולם:

There is another element to the meaning of the word לאמור here, similar to the meaning of Deut. 26,18: וה׳ האמירך, i.e. that there was a mutual bond being created between the Israelites and G'd by their acceptance of the Ten Commandments.

9 ט

עוד יתבאר הכתוב על דרך אומרם ז''ל (תנחומא תולדות) שאין הקדוש ברוך הוא מייחד שמו על הנבראים בחיים חיותם משום (איוב טו) הן בקדושיו לא יאמין, ולזה לא יחד שמו על אברהם לומר עליו אלהיך אלא אחר מותו, והוא אומרו וידבר אלהים את כל הדברים האלה פירוש בתגבורת הדיבור כמו שפי' דברים שאין האוזן יכולה לשמוע, והטעם הוא לאמר להם אנכי ה' אלהיך פירוש ליחד שמו על כל אחד ואחד מהם לומר לו אלהיך אשר על כן השמיעם את קולו ליסרם להפריד מהם הזוהמא ובזה יהיו ראוים לומר להם כן.

We have learned in Tanchuma Toldot that G'd does not associate His name with a person who is still alive because it would be unseemly if such a person were later to become a heretic We know this from Job 15,15 where G'd is described as not even placing His faith in the angels. This was the only reason G'd did not describe Himself as the G'd of Abraham while the latter was still alive. If G'd had not added the word לאמור in our verse it would have appeared as if He associated His name with all of the Jewish people the moment He said: "I am the Lord your G'd, etc." The reason G'd made the Israelites hear His amplified voice was in order to discipline them and to remove the residual pollutants they still suffered from as a result of Adam's sin. Once they were free of this זוהמא, this pollutant, the Israelites became fit to hear G'd's voice and G'd could justify associating His name with the people of Israel.

10 י

ולדברי רבותינו ז''ל (שבת פ''ח:) שאמרו שפרחה נשמתם נמצאת אומר כי כשיחד שמו עליהם היה זמן יציאת נשמה אז אמר לכל אחד מהם אלהיך, והגם שהיו בחיים ושמעו גם כן לא יהיה לך וגו', לא יתייחס לה איחור כי הכל אמר ה' בדיבור אחד ולא קדמה אפילו אות לחברתה.

According to Shabbat 88 where we are told that the Israelites' souls departed from them when they heard the first two commandments, G'd justified associating His name with them as they were no longer alive in the ordinary sense of the word.

11 יא

עוד אומרו לאמר יכוין אומרם ז''ל (זהר ח''ב צ''ג:) שכל התורה כולה רמוזה בעשרת הדברות, והוא אומרו לאמר פירוש דברים אלו יש בהם אמרות אחרות כלולות ורמוזות. וראיתי לתת טוב טעם בהשמעת ה' לישראל ב' דברות אנכי ולא יהיה לך כי הם ב' שרשים לב' כללות המצות מצות עשה ומצות לא תעשה, אנכי היא עיקר ושורש כל מצות עשה, לא יהיה לך וגו' היא עיקר ושורש כל מצות לא תעשה, לזה נטע ה' בהם מפי אל עליון שרשי ב' עיקרי המצות שבזה לא תימוט תורה מזרעינו לעולם ועד:

Another meaning of the word לאמור is that it refers to secondary messages not spelled out in the text of the actual Ten Commandments. Some of these were in the nature of general rules, others in the form of allusions. We may also perceive the two commandments G'd addressed to the Israelites while they enjoyed a heightened ability to hear and comprehend as the basic roots of all commandments, i.e. the positive and the negative commandments. The commandment commencing with the word אנכי is the basic example of all positive commandments, whereas the commandment commencing with the words לא יהיה לך is the root of all negative commandments. This was the reason G'd was so anxious that all the Israelites should both hear and comprehend these two commandments directly from His mouth. Having heard these commandments from the mouth of G'd would be insurance against the Torah ever being uprooted totally from the Jewish people.