Chapter 8 ח׳
1 א

ביום ההוא (אסתר ח, א) וגומר כבר אמרנו כי לכך כתיב ביום ההוא ומאי בא ללמדנו בזה רק שבא לומר כי המן היה נמחה זכרו מן העולם לגמרי ולפיכך אז הבית ששמו של אדם נקרא מן העולם ובאותו יום שהיה המן נתלה ובטל מן העולם גם ביתו היה בטל ולא היה שמו עליו נתן אחשורוש לאסתר והיה נמחה זכרו גם פרשנו כי בשביל הצדיק בולע הרשע לכך הש"י נותן לרשע עושר כי הרשע הוא מוכן לאסוף ביותר לכך הרשע מאסף ואח"כ בא הצדיק ובולע את הכל לכך סמך תליות המן על העץ ואח"כ כתיב ביום ההוא וגו' כי היה אבוד המן והגיע ביתו של המן לאסתר ביום אחד. ומרדכי בא לפני המלך (אסתר ח, א) וגו' פירש כי אסתר הגידה מה הוא ולכך בא לפני המלך לעשות אהבה ורעות עמו בשביל זה ולא אתמר אסתר כי המלך מחשיב לו דבר זה לבזיון כי יהיה מחותן אליו מרדכי ולפיכך כתיב ומרדכי בא לפני המלך. ותשם אסתר את מרדכי על בית המן (שם ח, ב) דבר זה הוי ליה למכתב למעלה אצל ביום ההוא נתן המלך אחשורוש לאסתר וגו' כי מפני שדבר זה נראה בזיון למלך שנתנה אסתר תכף ומיד למרדכי את המתנה שנתן לה המלך כאלו אסתר היה מבזה את המלך ולא רצתה במתנה שלו ולכך אמר כי נתנה המתנה למרדכי כאשר עשה המלך דבר זה שנתן למרדכי טבעתו ואמרה אסתר אם כ"כ חביב אל המלך מרדכי וטוב בעיני המלך לתת לו הטבעת שהעביר מהמן א"כ גם זה יהיה בעיניו לתת לו הבית של המן וכבר אמרנו כי לכך כתיב (שם) ותשם אסתר את מרדכי על בית המן שיהיה דבר זה שבח להקב"ה ודבר זה עיקר המגילה הזאת כמו שנתבאר למעלה שמקוים בזה כי לטוב לפני האלקים זה מרדכי שנאמר (שם) ותשם אסתר את מרדכי על בית המן, ולחוט' נתן לכנוס זה המן וכמו שנתבאר למעלה בפתיחה ולכך לא יקשה מה צריך לומר ותשם אסתר את מרדכי על בית המן, מאי נפקא מיניה בזה שנתנה אסתר את מרדכי על בית המן וכן מה שכתיב (שם) ויסר המלך את טבעתו אשר העביר מהמן ויתנה למרדכי, דמאי נפקא אם העבירו מהמן או היה טבעת המלך רק שכל ענין המגילה שבא לומר כי בא מרדכי תחת המן ואשר חשב המן על מרדכי לעשות נהפך עליו כי אחשורוש נתן להמן הטבעת של המן ובזה הטבעת היה המן כותב לאבד כל היהודים דכתיב (שם ג, יב) ונחתם בטבעת המלך, ונהפך הדבר הזה שהיה למרדכי בטבעת המלך, ונהפך הדבר הזה שהיה למרדכי בטבעת של המן ובו כתב וחתם בטבעת המלך על שונאיהם לאבד אותם וגם בזה היה המן הכנה למרדכי כי אם לא נתן המלך הטבעת אל המן לא נתן עתה הטבעת למרדכי אבל מפני שכבר נתן הטבעת להמן עתה שרצה להגדיל את מרדכי נתן הטבעת הזה אליו כי לא גרע מרדכי מהמן שנתן המלך אליו את טבעת כלל הדבר במגילה הזאת כי היה המן הכנה למרדכי שכל דבר שרצה המן לעשות נהפך עליו ודבר זה יסוד המגילה. ותוסף אסתר (אסתר ח, ג) וגו' מה שהוצרך לומר ותוסף אסתר ולא הוי ליה לכתוב רק ותדבר אסתר לפני המלך שר"ל שדבר זה תוספת על מה שאמרה בראשונה כי איככה אוכל לראות באבדן מולדתי עתה בקשה דבר תוספת דהיינו להעביר את רעת המן וכוונתה היה כי הספרים שכתב המן להעביר את היהודים מן העולם שלא יהיו נמצאים ואף כי כתב אשר נכתב בשם המלך אין להשיב עם כל זה בקשה להשיב הכתבים כי אל"כ אף אם יכתוב שלא להרוג את היהודים שמא לבסוף יהיה הכתב נאבד והראשונים יהיו קיימים ויעשו מעשים על ידי הכתבים הראשונים ואפי' הכתבים השניים לפנינו כיון שכתב המלך אין להשיב יכול אחד לומר כי כי על כתב הראשון הוא סומך ולכך אמרה להעביר רעת המן מן העולם ונקרא זה דבר תוספת לפי שאינו ראוי לפי הנימוס ועם כל זה המלך יעשה דבר זה להציל את היהודים ולכך אמרה (שם) להעביר את רעת המן דהיינו לעבור מן העולם הכתבים הרעים עד שלא יהיה נמצאים בעולם הרע אשר כתב על היהודים ומפני שהיה נראה שהוא שאלה שלא כהוגן לכך כתיב (שם) ותפול לפניו וגו' ומה שלא עשתה קודם שנתבטלה הגזירה שנגזר להרוג ולאבד את כל היהודים כי דבר זה אין צריך כ"כ בקשה לבטל הגזירה שאין זה נגד כבוד המלך אבל דבר זה קשה מאד להשיב את הספרים כי הוא נגד כבוד המלך כמו שיתבאר וסבורה היתה כאשר תתחנן בבקשה יתירה יעשה המלך דבר זה ולא אמרה אסתר רק להעביר את רעת המן ולא רצתה לדבר בפירוש להשיב הספרים כי זה היה גנאי ובזוי למלך כמו שנפרש ולכך רמזה לו הדבר הזה ואמרה לו להעביר רעת המן ולא אמרה שלא יעשה זה להרוג את היהודים רק אמרה להעביר את הספרים מן העולם וזה מפני כי כבר היה נתלה המן מפני שהיה מבקש לעשות רעה ליהודים וא"כ לדבר זה צריך בקשה רק שאמרה להעביר את הכתבים מן העולם אשר בהם רעת המן והמלך לא הבין דעתה ולכך כאשר נפלה על פניה ולכך הושיט לה השרביט הזהב כי המלך לא ידע למה נפלה על פניה כיון שהמית כבר את המן על שרצה לשלוח יד ביהודים וא"כ אין צריך בקשה על זה ולכך הושיט לה המלך השרביט שתקום ותפרש שאלתה ולמה היא מתירא כ"כ ואז ותקם אסתר וגו' והיתה מפרשת שאלתה בפירוש להשיב את הספרים כמו שפרשנו למעלה ואז אמר המלך הנה בית המן נתתי לאסתר ואותו תלו על אשר שלח ידו ביהודיים וא"כ מי יעלה על דעתו לעשות להם דבר רע ולא יאמר אחד כי הוא סומך על הכתב שכתב המלך בראשון דכיון שהוא רואה דעת המלך כאשר נתלה המן בשביל ששלח ידו ביהודים ובודאי לא יעשה דבר רע ליהודים כך היה דעת אחשורוש ואמר שאם אין די לך בכל זה ועדיין אתה ירא מן הכתבים הראשונים כי שונאי ישראל שהם אוהבי המן לא יאמרו כי נתלה המן בשביל ששלח ידו ביהודים כי יאמרו כיון שכבר נתן המלך כתב לאבד היהודים אין המלך חוזר מזה ועל זה אמר כתבו על היהודים כטוב בעיניכם (שם ח) מה שאפשר לעשות אבל להשיב הספרים דבר זה הוא גנאי ולכך כתב כי נתן המלך ליהודים להקהל ולעמוד על נפשם ולאבד את כל הצרים אותם ומעתה שוב לא יהיו חוששין לדבר הזה כלל שהרי המן שבקש לשלוח יד ביהודים כבר נהרג בשביל שכתב הספרים ההם כי שקר דבר על היהודים וגרם שנכתבו הכתבין הראשונים ולכך נהרגו שונאיהם שעל ידם היה זה כך ראוי לפרש ובזה יתורץ שאלה גדולה כי למה רצה המלך לעשות דבר זה להרוג שונאי היהודים אף כי בודאי שלא רצה להרוג את היהודים מ"מ בשביל זה אין ליתן ליהודים להרוג הם שונאיהם כי הם לא עשו דבר ולמה יהרגו אותם רק הדבר הוא כמו שאמרנו כיון שהיה אסתר יראה מן הכתבים הראשונים ואחשורוש אמר כתבו על היהודים כטוב בעיניכם ואין להסיר חשש הזה אם לא ע"י זה שיהרגו הם שונאיהם לכך כתבו הדבר הזה להרוג שונאיהם ויש לפרש ג"כ הפסוקים כפשוטן כי אסתר בקשה להעביר את רעת המן ואת מחשבתו אמרה רעת המן שלא יהרגו אותם ואת מחשבתו אף שאין כאן מעשה מ"מ הם חושבים עליהם שהם ראוים להרוג כמו שחשב המן הרשע על היהודים וא"כ יהיו היהודים כמו הפקר שיעשה כל אחד בהם כרצונו כל זה יש להעביר על ידי שיהרגו שונאיהם, ומה שהיתה אסתר צריכה עתה ליפול לפני רגליו כי עתה בקשה דבר יותר מפני כי אסתר היתה חושבת כי מה שעשה אחשורוש היה זה בשבילה שהיא מלכה שלו והיא אמרה כי היתה נמכרת עם עמה להרוג אותם אבל בכאן בקשה להעביר רעת המן שחשב על כל היהודים ובודאי זה צריך בקשה יתירה, ולכך אמר המלך כי הנה נתתי את בית המן דבר זה בשביל אסתר שהיה רוצה לשלוח בה יד שהיה סבור אחשורוש שמחשבתו של המן היה על אסתר כמו שאמרנו למעלה לכך אמר הנה נתתי בית המן לאסתר בשביל זה ובשביל אשר שלח ידו ביהודים לכך נתלה המן כי התליה על עץ דבר נגלה אל הכל כדי שישמעו ויראו ולא יזידון עוד. וא"כ אין הדבר כמו שאתה חושב כי הכל עשיתי בשבילך שאין זה כן כי מה שנתתי לך בית המן היה בשבילך אבל התליה על העץ הוא בשביל היהודים שהם צריכים חזוק יותר ושמירה ולכך בשבילם נתלה על העץ כדי שיהיה נודע אל הכל ולא יוסיפו לעשות כמו זה ומפני שאמרה אסתר להשיב הספרים על זה אמר ואתם כתבו על היהודים כטוב בעיניכם כי כתב אשר נכתב בשם המלך ונחתום בטבעת המלך אין להשיב (אסתר ח, ח) ולהחזיר הכתב שנשלח כי דבר זה כאלו טעה המלך בכתב הראשון ונכתב שלא כדין וא"כ אף כתבים אחרים יהיו לכלום נחשבים שיאמרו כשם שטעה בכתב הראשון שהרי החזירו כך הוא טועה בכתבים אחרים ולכך אמר כתבו על היהודים כטוב בעיניכם אבל לא להחזיר הספרים עצמם שזה מורה כי הספרים היו בטעות נכתבים לכך יכתבו כתבים חדשים ואין זה בזיון המלך שיש לתלות כי נתחדש דבר מה אחר כתיבת הכתבים הראשונים אבל להשיב את הספרים כי דבר זה הוא בשביל כי הספרים נכתבו בטעות ולפיכך אמר כתבו על היהודים כטוב בעיניכם אע"ג שמן הכתבים האחרונים מגיע בטול לראשונים אין בכך כלום כי על זה יאמר כי מתחלה היה כך ועתה היה ענין אחר שנתחדש אח"כ ושניהם אמת כל אחד בשעתו רק להשיב הספרים עצמם דבר זה הוא בזיון אמנם הקושיא מה שנפלה לפני אחשורוש ודבר זה למה היה ועל זה מפרש ותוסף אסתר ותדבר לפני המלך כי מפני שהמלך כבר עשה בקשתה וחזרה עוד לבקש בקשה אחר בקשה ודבר זה אין כבוד למלך כאשר המלך קל להתפתות וכן ותפול לפני רגליו והיתה מתחנן לו שיעשה בקשתה, ומה שאמרה כאן יותר להעביר רעת המן האגגי ולא אמרה זה למעלה שלא זכרה שם אגגי רק כי אמרה אין השנאה הזאת מחמת המן בלבד רק הוא שנאה ישנה כי אגג שהיה מזרע עמלק שהיו ישראל מאבדים עמלק בשביל שכך צוה הש"י לאבד עמלק ולכך שמואל נביא הש"י הורגו לפני ה' ויש לעמלק בנים והם צוררים לישראל ומה מועיל כי נהרג המן והוא אחד מן הצוררים בשביל זה לא נתבטלו השאר שהם זרע עמלק והם שונאי ישראל ואין חלוק בין המן ובין אחר רק כי המן שליחות של כולם עשה לכך אמרה אסתר להעביר את רעת המן האגגי כלומר ולהעביר רעה לגמרי שלא תהיה נמצא אף אצל שאר שהם צוררי היהודים וכן אח"כ אמרה להשיב את הספרים מחשבת המן בן המדתא האגגי אשר כתב לאבד את היהודים (שם, ה) וכן בכל מקום אשר זכרה אגגי כוונתה על אותם שהם שונאי והם מזרע אגג כי השנאה הזאת מן אגגי אינה שנאה ליחיד בלבד רק לכל אשר אגגי נקרא ולכך כאשר אמר המלך כי מה שאמרת להשיב הספרים דבר זה אי אפשר רק כתבו על היהודים כטוב בעיניכם שיהרגו הם בשונאיהם עד שלא יהיו נמצאים ויש לפרש ג"כ כי כל אשר עשה המן ליהודים לא עשה רק בשביל שנאת אגגי להנקם מה שעשה שאול לאגג ולא בשביל האמת ודבר שאינו אמת רק בשביל שנאה יש להעביר שלא יהיה נמצא ולא אמרה כאן רעת המן כמו שאמרה למעלה כי כאן אמרה אסתר להשיב את הספרים והספרים הם אשר כתב המלך ואין לקרא כתב המלך רעת המן אבל למעלה לא אמרה רק להשיב את מחשבתו אשר חשב וזהו בודאי רעת המן. כי איככה וגו' (אסתר ח, ו) מה שהוצרך לומר איככה שני פעמים שאם כתב כי איככה אוכל וראיתי ברעה אשר ימצא את עמי ובאבדן מולדתי היה נראה שלא היה בקשתה רק אם ישאר לה עמה אע"ג דמשפחתה יהיו נאבדין ואם ישאר לה מולדתה אע"ג שימצא רע את עמה אינה מקפדת, ולכך אמרה שכל אחד לא אוכל לראות ואצל עמה לא אמרה באבדן עמי, כי בודאי דבר זה אי אפשר שיהרוג את כולם ולא יהיו בורחים איזה אנשים ולא יהיו נמסרים הכל בידיהם, גם כי דבר זה היתה בטוחה מן הש"י שלא יאבדו ישראל כלם אבל אצל מולדתה שייך לומר שיהיו נאבדים לגמרי. אם על המלך טוב וגו' (אסתר ח, ה) פירוש הכתוב כי הדבר שהוא ראוי לעשות לגמרי שאין לו שום צד שלא יהיה נעשה וזה כאשר המעשה הוא טוב לעושה גם הוא ראוי אל המקבל וגם המעשה מצד עצמו הוא ראוי ולכך אמר אם על המלך טוב וזהו מצד העושה שהוא טוב לו כנגד שהוא ראוי מצד המקבל אמרה ואם מצאתי חן בעיניו שהוא מקבל אשר נעשה לו כיון שהוא מוצא חן בעיניו א"כ הוא ראוי מצד המקבל, ואמרה עוד וכשר הדבר ר"ל שכך נותן מדת היושר והוא כשר בצד עצמו ולפעמים אף שמצא המקבל חן בעיניו וראוי לעשות מצד העושה וכן הוא ראוי לעשות מצד המקבל מ"מ אין ראוי לעשות מצד עצמו שהוא כנגד היושר על זה אמרה ג' דברים אם על המלך טוב שהוא העושה ואם מצאתי חן בעיניו ובשביל זה ראוי לעשות מצד המקבל וכשר הדבר מצד עצמו ואמרה וטובה אני בעיניו והטוב הוא חפץ ורוצה בטוב ולפיכך יכתב להשיב הספרים ואף כי אין ראוי כ"כ להשיב הספרים אשר נכתבו בשם המלך מ"מ יש לעשות לפנים משורת הדין כאשר המבקש הוא טוב והוא עושה כל ענין שלו לפנים משורת הדין לכך יעשה עמו ג"כ לפנים משורת הדין ויכתוב להשיב הספרים. ויאמר המלך אחשורוש (אסתר ח, ז) וגו' כבר פרשנו זה כי אסתר בשביל שבקשה להשיב הספרים באולי לא ימצאו הספרים השניים ויהיו נמצאים הראשונים ויבאו לידי היזק ולכך השיב לה הנה בית המן נתתי לאסתר ואותו תלו על העץ וכל זה בשביל שהיה רוצה לשלוח יד ביהודים, וא"כ לפי הסברא דבר זה ידוע ומפורסם ואין לחוש לזה עוד ואם אין מספיקים בכל זה שלא יהיה הדבר מפורסם וידוע כתבו כטוב בעיניכם עד שאין לחוש לספרים הראשונים שיצאו ולפיכך כלל אחשורוש את מרדכי עם זה שאמר ואתם כתבו וגו' (שם ח) ומרדכי חכם גדול היה מיושבי לשכת הגזית וכלל ג"כ עם זה אסתר המלכה כי היא עיקר במעשה ההוא שבקשה מלפני המלך על זה רק להשיב הספרים אי אפשר. ויקראו סופרי המלך וגו' (אסתר ח, ט) הוצרך לכתוב בעת ההיא אף כי מפרש אחריו הזמן בפירוש בחודש סיון ואם הכתוב ר"ל כי המעשה שנזכר לפני זה היה בעת ההיא שזכר בי"ג בניסן וכשם שמעשה שזכר אח"כ היה בי"ג בסיון כך המעשה שנזכר לפניה זה היה בי"ג בסיון דהיינו מה שאמר ואתם כתבו על היהודים כטוב בעינכם (שם ח) ולא היה הפסק בין הצווי שאמר ואתם כתבו על היהודים ומה שקראו את סופרי המלך לכתוב כי לא היו ממתינין בזה א"כ היה ראוי שיכתב הזמן למעלה במעשה שלפני זה בפירוש ויכתוב אח"כ ויקראו סופרי המלך בעת ההוא ולא לכתוב הזמן במעשה הזה, ואף כי יש לתרץ קושיא זאת כי דבר זה מפני כי עיקר הזמן הזה הוא בכ"ג בסיון והוא שייך אל הכתיבה, א"כ עוד קשה למה המתינה אסתר שלא תפול לפני רגליו מן י"ז של חודש ניסן עד כ"ג סיון, ונראה מפני כי שלח אחשורוש לפני זה כמו ג' ימים להרוג ולאבד את כל היהודים ואם יכתוב לאחר ג' ימים שהיהודים יעמדו על נפשם ויהרגו בשונאיהם דבר זה נראה כמו סכלות ויחשבו כי מעשיו של מלך בשגעון הוא ינהג וכמו שאמרו אם לא היו האגרות הראשונות שכתב המלך להיות כל איש שורר בביתו שנראה דבר זה סכלות לא נשתייר בשונאיהם של ישראל שריד ופליט שכאשר הגיעו להם הכתבים להרוג ולאבד את כל היהודים לא היו ממתינין עד י"ג אדר רק מיד היו הורגים בהם ובשביל שראו כי כתביו אין בהם ממש רק דברי שבוש כאשר כתב להם להיות כל איש שורר בביתו ולכך לא היו משגיחים על הכתבים לעשות מעשה מיד וכך אם כתב להם מיד שהיהודים יהרגו בשונאיהם לא היו סומכים כלל על זה כי נראה כי בשגעון ינהג ולכך המתינו עד הזמן הזה מי"ג בניסן עד כ"ג, ומעתה אין זה גנאי כי אפשר ויכול להיות שנתחדש בזמן הזה דברים עד שאפשר שיהיה נהפך הדבר ולא יתלו בהנהגת המלך לומר כי הנהגתו שלא כסדר ולכך אף על גב שכתוב הזמן בפירוש מכל מקום שלא תאמר כי היה דבר זה שהיה בכ"ג בסיון דרך מקרה והיה אפשר שיהיה קודם והיה זה תמיה שעכבה כ"כ ולכך אמר בעת ההיא בכ"ג בסיון כי דוקא אחרה הדבר עד כ"ג בסיון מטעם אשר התבאר למעלה שלא יהיה נראה הנהגתו שלא כסדר הראוי כאשר יכתוב דבר אחד ובתוך ג' או ד' ימים יכתוב ההפך לכך המתינה הזמן הזה, ועוד נראה כי לכך המתינה אסתר עד כ"ג בסיון כי הלך אחשורוש מהפך אל הפך כי מתחלה היה הגזירה שזרע המן יאבדו את היהודים ועתה נהפך זה שהיהודים יהיו מאבדים זרע עמלק ואוהביו ולכך היה בין זה לזה שבעים יום כי מן יום י"ג בניסן ועד סוף ניסן י"ח ימים ואייר הוא כ"ט וכ"ג סיון הכל ביחד שבעים, כי עמלק הוא ראש לשבעים אומות אשר הם מתנגדים אל ישראל וכדכתיב ראשית גוים עמלק (במדבר כד, כ) ושבעים אומות בודאי הם הפך לישראל ולפיכך מן יום שנכתב כי זרע עמלק ישלטו ביהודים עד יום שכתב כי היהודים יהיו מאבדים את עמלק היה שבעים יום כנגד שבעים אומות שכ"כ הם רחוקים זרע עמלק שהם ראשית הגוים מן ישראל, ואע"ג כי עצם האבוד היה בי"ג באדר והוא היום שהיה נגזר על היהודים דבר זה ענין אחר כי זה היה מפני שהגורל שהפיל המן על היהודים לאבדם נהפך עליו לכך היו ביום אחד אבל היום שנכתבו הכתבים על זה לא בא הגורל שלא היה הגורל רק על האבוד ודבר זה נהפך עליו ולפיכך יום כתיבת הכתבים היו רחוקים זה מזה כמו שהם רחוקים היהודים מזרע עמלק, ועוד יש לומר כי כאשר גאלם הש"י כאלו יצאו ישראל מן שבעים אומות ולפיכך היו ישראל בצרה כאשר בא המן עליהם שבעים יום כנגד שבעים אומות ולא יצאו מצרת המן עד כ"ג בסיון שאז נשלחו הכתבים לכל הארצות ויצאו מן הצרה ונחשב להם כאלו יצאו מצרת כל שבעים אומות אבל כל זמן שלא יצאו הכתבים עדיין היו בצרה ולכך נאמר בעת ההיא כי דוקא באותה שעה היה ראוי לשלוח הספרים ולא קודם לכן כלל כך ראוי לומר אבל הפירוש הראשון הוא עיקר, ומה שאמר ביד הרצים בסוסים (אסתר ח, י) ולמעלה כתיב הרצים יצאו דחופים בדבר המלך (שם ג, טו) מפני כי למעלה ששלח לאבד היהודים ודבר זה היה קללה לכך לא נכתב אצל זה הרצים בסוסים כי הרץ בסוסים הוא בשמחה כמו שאמרו (שבת קנב, א) דעל סוס מלך ולכך לא כתיב שהיה זה על סוסים כאן שהיה הדבר הזה שמחה להצילם מן המיתה לכך היה על סוסים כי על הסוס הוא שמחה שלא היה צער כלל ואע"ג שהיה זה לאבד את האויב דבר זה בודאי הוא שמחה לאבד את האויב שהוא צורר וכתיב ובאבוד רשעים רינה (משלי יא, י). רוכבי הרכש (אסתר ח, י) וגומר כלומר כי הרוכבים בסוסים הם רוכבי הרכש כי אלו הם אומנים גדולים ויכולים לרוץ במהירות. ויכתוב בשם המלך אחשורוש ויחתום בטבעת המלך (אסתר ח, י) ולא נאמר כאן כמו שכתיב למעלה נכתב ונחתם בטבעת המלך (שם ג, יב) כי למעלה מפני שלא עשו זה מרצונם רק מפני שכך נגזר עליהם מן המלך לכך כתיב נכתב ונחתם כלומר בעל כרחם שלא ברצונם אבל כאן עשו מדעתם ומרצונם להציל עם אחד וכמו שהתבאר לפני זה ולכך כתיב ויכתוב בשם המלך ויחתום בטבעת המלך ולא כתיב לשון נפעל אשר משמע בעל כרחם וגם נראה שבא לומר למעלה שנכתב ונחתם אבל המלך לא ידע מזה כי צריך היה ליטול רשות גם כן בשעת מעשה וזה לא עשה כמו שאמרנו למעלה ולכך כתיב שהיה נכתב ונחתם בטבעת המלך אבל המלך לא ידע אבל אין ראוי שיהיה כך נעשה ואלו כאן כתיב ויכתוב ויחתום כי בודאי מדעת המלך היה הכל אף מעשה הכתיבה רק שאין סברא לומר כלל אם ידע אחשורוש מזה מוחה בזה היה כמו שאמרנו למעלה כי אחשורוש היה יותר שונא ישראל מהמן כמו שהתבאר למעלה. טף ונשים ושללם לבוז, ביום אחד בכל מדינות המלך (אסתר ח, יא יב) ואצל אגרת המן כתיב (שם ג, יג) טף ונשים ביום אחד ושללם לבוז, כי למעלה ר"ל כי כוונת המן עליהם לעשות בהם אבדון גמור שהיה המן רוצה להשמיד ולהרוג ולאבד את כל היהודים וכאשר היה הכל ביום אחד זהו אבדון גמור כי כליה במקצת אין זה אבוד גמור ולא תליה האבוד הגמור מה שהיה שללם לבוז כי לא היה כוונתו על זה ולכך כתיב טף ונשים ביום אחד ושללם לבוז כי טף ונשים כליון גמור אבל כאן עיקר הכונה היה לעשות פרסום מה שעשו באויביהם והכל בשביל לבטל הספרים הראשונים ולכך כתיב טף ונשים ושללם לבוז כי שללם לבוז הוא פרסום גדול יותר, ולעיל פרשנו גם כן ועוד כי אצל ישראל הפרש גדול בינם ובין ממון שלהם כי הם עצמם הם עיקר ואלו ממון שלהם אין זה רק שמשמש לצרכיהם מה שהם צריכים ולכך עשה חלוק והפרש בינם ובין ממון שלהם לכך אמר ושללם לבוז באחרונה בפני עצמו אבל האומות הם והממון שלהם הכל דבר אחד כי גם כן הם נבראים לשמש את ישראל ולכך זכר את הממון עמהם ואמר טף ונשים ושללם לבוז וזה נכון. להקהל ולעמוד על נפשם (אסתר ח, יא) וגומר מפני כי היהודים הם פזורים ונפרדים בין האומות לכך צריכים להקהל אם רוצים לעשות מעשה אבל למעלה שכתב (שם ג, יג) שכל עם ומדינה יהרגו היהודים אין צריכים להקהל ביחד כי הם ביחד בקבוץ, ואמר להקהל ולעמוד על נפשם לומר כי זה שהם יהרגו את אויביהם נקרא זה לעמוד על נפשם ולא תאמר לא היה צריך להם רק להשיב את הספרים ולא יהרגו שונאיהם בהם אבל מה שיהרגו הם שונאיהם למה להם זה ועל זה אמר לעמוד על נפשם כי ההריגה בשונאיהם זה רק שעומדים על נפשם כי ישראל כאשר הם בגלות בין העמים אם יש שונא להם כמו שהם אלו שהם מזרע עמלק האגגי כאשר הוא צורר ישראל ותמיד הם עומדים לכלות ישראל לכך אם ישארו כמו שהיה עתה היה המן רוצה לכלותם כ"ש כי אח"כ יחשבו כי היהודים עמדו עליהם להנקם מהם שרצו לכלותם ותמיד יחשבו להפילם ולכך אמר ולעמוד על נפשם, ויש שהאריכו בקושיא זאת מאוד מה ראתה אסתר שבקשה על זה שהיהודים יהרגו בהם ולא היה די לה לבטל הכתבים ויהיו היהודים כמו שהיו בראשונה קודם שבא המן לאבדם וקושיא זאת אין בה ממש כי לכך אמרה אסתר ולעמוד על נפשם כמו שאמרנו ובלא זה נצטוו ישראל על עמלק למחות שמו מן העולם ושאול המלך נאבד ממלכותו בשביל שנתן לעמלק פליטה ועתה יהיו נותנים לעמלק פליטה כאשר נפל בידם והתורה אמרה (שמות יז, יד) כתוב זאת זכרון בספר, וגומר הכתוב רמז גם כן מעשה המגילה הזאת שהיא למחות שמו מן העולם. בשלושה עשר לחדש שנים עשר הוא חודש אדר (אסתר ח, יב) מה שהמתין עד י"ג לחודש אדר מפני שכבר אמרנו עניין המגילה הזאת שהיה בענין זה שהיה נהפך על הצורר לכך כאשר חשב לאבד היהודים בי"ג לחודש אדר נהפך עליו שנהרגו הם בי"ג באדר וכמו שתקנו בברכה כי פור המן נהפך לפורינו שתראה מזה כי הפור נהפך עליו ודבר זה דבר מופלג ועמוק בחכמה מאוד ועוד נבאר. ולהיות היהודיים עתודים ליום הזה (אסתר ח, יג) מה שהוצרך לומר ולהיות עתודים ליום הזה ומה הוסיף בזה אלא שר"ל כי דבר זה צווי הוא שיהיו מזומנים ליום זה ולא יאמרו היהודים אם אין אנו רוצים לעמוד על נפשינו נוכל לעשות זה לכך אמר ולהיות עתידים שיהיו מוכנים על זה להרוג אותם אם יניחו אותם היהודים ואמרו כי המלך נתן להרוג אותם ובשביל זה יבאו למרוד במלך ולכך יהיו מצווים להרוג אויביהם ולא ישארו מהם ולא יהיו שונאים למלך במלכותו ויעשו המלך נקמה מפני כך אמר להיות עתודים ליום הזה כלומר שיהרגו אותם דוקא ביום הזה ולא לפני יום זה ולא אחר יום זה וכך משמע עתודים ליום זה שיהיו מוכנים ליום המוגבל דהוא י"ג באדר ולא שיהיו הורגין אותם בכמה ימים ולא יהיה לדבר זה פרסום כלל בכל מדינות המלך והיה רוצה שיהיה לדבר זה פרסום מן הטעם אשר פרשנו כתיב עתודים, וקרי עתידים כי ר"ל שיהיו מכינים עצמם קודם מי שילך לפניהם ובראשם כמו עתודים שהולכים בראש הצאן ונקראו האצילים עתודים כדכתיב בישעיה (יד, ט) כל עתודי ארץ, וכתב הרוק' שנקראו האצילים עתודים מפני שהם הולכים לפני העם כעתודים לפני הצאן לכך כתיב עתודים וקרי עתידים שיהיו מוכנים להם אותם שילכו לפניהם כעתודים ודבר זה הוא עיקר במה שיכינו עצמם מי שילך לפניהם ובשביל זה יהיו יחד כאשר יבאו הם על שונאיהם ולא יהיה כל אחד בפני עצמו ויעשה כל אחד מה שירצה כי דבר זה שיהיה להם חבור יחד ובפרט לישראל שיהיו כאחד ואז השכינה עמהם ולכך כתיב (אסתר ט, טו) ויקהלו היהודים שיהיה להם אסיפה וקהל ביחד ואז השכינה עמהם. הרצים רוכבי הרכש האחשתרנים (שם ח, יד) וגומר ולא כתיב הרצים בסוסים וגומר מפני שבא לומר הרצים הם אותם שהם רוכבי רכש האחשתרנים שהם ממהרים לרוץ ואומנים בכך ולא בא לומר רק שהם אומנים לרכוב הרכש ואותם יודעים לרוץ יותר ולא שהיו רוכבים עתה על רכש רק בסוסים רק שבא לומר כי שהם רוכבי רכש האחשתרנים היו הרצים רוכבי הרכש אף על גב דכבר כתיב זה למעלה כאן לא היה צריך לכתוב רק הרצים יצאו דחופים וממילא הרצים הם הרצים של מעלה שלא תטעה לומר כי דוקא אותם שהיו רצים ברגליהם היו צריכים לצאת דחופים בדבר המלך אבל בסוסים אין צריכין להיות יוצאים דחופים בדבר המלך שהרי הרוכבים על סוסים יכולים להיות הולכים הרבה מאוד ולכך כתב הרצים רוכבי הרכש שגם אלו יצאו מבוהלים ודחופים בדבר המלך. ומרדכי יצא (אסתר ח, טו) וגו' הכתוב מספר חמשה בגדים בלבוש מלכות תכלת אחד וחור שנים עטרת זהב שלשה ותכריך בוץ ד' וארגמן חמשה שראוי אל מלבוש כבוד חמשה כי המלבוש הוא כסוי לכל ארבע צדדין של אדם ועטרה על ראשו לכן היו חמשה מיני בגדים וכל צד הוא מיוחד שאין זה כמו זה ולכך יש כאן חמשה בגדים מחולקים שאין זה כזה ומפני שהשכינה חופף על בנימין וכדכתיב עליו חופף כל היום (דברים לג, יב) והשכינה הוא לבוש כבוד אליו וכדכתיב (דה"א יב, יח) ורוח לבשה את עמשי, ותלבש אסתר מלכות (אסתר ה, א) וזהו לבשה רוח הקודש ואין כבוד יותר מזה ולכך נתן לבנימין ה' חליפות שמלות כמו שעתיד מרדכי לצאת בחמשה מלבושי כבוד, ובגמרא (מגילה טז, ב) ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר (אסתר ח, טז) א"ר אליעזר א"ר יהודא אורה זו תורה וכן הוא אומר כי נר מצוה ותורה אור (משלי ו, כג), שמחה זו י"ט וכן הוא אומר ושמחת בחגיך (דברים טז, יד), וששון א"ר אלעזר זו מילה וכן הוא אומר שש אנכי על אמרתיך (תהלים קיט, קסב), ויקר אלו תפילין וכן הוא אומר וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך (דברים כח, י) ותניא ר' אליעזר אומר אלו תפילין שבראש, ופי' דבר זה כאשר היו גוברים על המן זכו ישראל למדריגה עליונה מאוד וזכו לתורה אף כי כבר היה להם התורה זכו להיות דביקים במעלות התורה השכלית וקודם זה אף שהיה התורה להם היה להם מונע הוא עמלק המבטל את דביקת ישראל בתורה ולכך זכו ישראל באותו זמן אל הדביקות במעלת התורה לגמרי וכן כל אלו שנזכר כי כאשר גברו על עם המן היה דביקים לגמרי במעלת י"ט ובמעלת המילה ובמעלת התפילין והתורה היא ראשונה להיות האדם דבק במעלה הזאת ואף כי התורה מדריגתה ומעלה על כל מ"מ מפני שהיא שייך אל השכל והשכל הוא עליון לכך הוא קודם לקבל אותה מדריגה שהיא התורה ואח"כ מדריגת הי"ט שהוא לנפש האדם כי השמחה הוא לנפש והוא מדריגה עוד יותר אשר זכו אליה וי"ט הוא יום קדוש ואח"כ המילה שהיא בגוף האדם והיא מצות קדושה שהרי כתיב (ירמיה יא, טו) ובשר קדש יעברו מעליך, זהו המילה, וכך תקנו בברכה וצאצאיו חתם באות ברית קודש הרי אלו ג' מצות אשר זכו ישראל אליה כלם מדרגות קדושות כל אחת ואחת מעלה יותר עליונה מן ראשונה שזכו לתורה שהתורה היא שכלי ומקבל אותה השכל וי"ט הוא לנפש כי השמחה של י"ט הוא לנפש והוא עוד יותר מעלה והמילה הוא לגוף וכאשר יש קדושה לגוף הוא עוד יותר מעלה והתפילין אשר זכו אליה עוד יותר קדושה כי בתפילין שם ה' לגמרי הוא על האדם והם הפאר שהוא על הכל ולפיכך התפילין הוא על הכל ובכח התפילין הדביקות שישראל דביקים בו יתברך לגמרי ובזה היו מנצחין את עמלק כמו שהתבאר למעלה באריכות כלל הדבר בפסוק הזה נרמזו המעלות הקדושות שזכו ישראל כאשר היו מנצחין את המן שהוא מזרע עמלק עד המדריגה האחרונה שהיה שם ה' נקרא עליהם והבן הדברים האלו אשר נתבארו כאן ולעיל בפתיחה גם כן נתבאר ע"ש. ובכל מדינה ומדינה (אסתר ח, יז) וגומר ורבים מעמי הארץ מתיהדים (שם) וגו' דבר זה לא נמצא בשאר גאולות רק בכאן שהוא נצוח עמלק לפי שגורם עמלק לבטל אחדות הש"י וכדכתיב (עובדיה כ"א)ועלו מושיעים. לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלוכה וגו' ולכך בכאן שהפילו עמלק היו רבים מעמי הארץ מתיהדים כאשר היה בטל כח המן.